הרתעה (אסטרטגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הערך מתמקד באנקדוטות ישראליות במקום במושג המרכזי ביחסים בינלאומיים, במלחמה הקרה, ואפילו בתורת הבחטחון הישראלית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרתעה היא מדיניות אסטרטגית שנועדה למנוע מאויב או מיריב מלבצע פעולה מסוימת, באמצעות איתות שהתגובה על הפעולה תביא ליריב נזק הגדול מתועלתה. ההרתעה היא מדיניות נפוצה ביחסים בינלאומיים.

סוגי הרתעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרתעה נחלקת לארבעה סוגים עיקריים:[דרושה הבהרה]

  • הרתעה כללית: גורם המונע באמצעות איום בתגובה התקפה כוללת של היריב על המרתיע.
  • הרתעה ספציפית: מאפשרת התמודדות עם הפרות מוגבלות של סטטוס קוו צבאי שאינן מגיעות לרמה של מלחמה כוללת.
  • הרתעה ישירה: מניעת פגיעה של היריב במרתיע, או מניעת שינויו של סטטוס קוו בין המרתיע למורתע.
  • הרתעה עקיפה: גורם המונע מהיריב לפגוע בבעלת ברית של המרתיע.

ההרתעה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל צבא, גם צה"ל מבוסס על אבני יסוד של הכרעה והרתעה. מילון המונחים הרשמי של צה"ל מגדיר את המונח "הרתעה" באופן הבא:

פעולה או תהליך של איום המונעים מן האויב נקיטת פעולה בשל חשש מפני תוצאותיה. ההרתעה יוצרת הלך-רוח בדבר קיומו של איום אמין, שאין פעולת נגד סבירה נגדו, לדעת מקבלי ההחלטות של האויב. מימוש האיום כרוך להערכתם בתוצאות שאין הם יכולים או רוצים לעמוד בהן.

– בטאון חיל האוויר, 12/2001, 142

יש האומרים[דרושה הבהרה] כי לאחר חוסר תגובתה של מדינת ישראל על התקפת הטילים במלחמת המפרץ ולאחר מלחמת לבנון השנייה נפגמה ההרתעה הישראלית.

במפגש של ראש אמ"ן, עמוס ידלין, עם חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת שנערך ב-16 בספטמבר 2007 אמר ידלין "ההרתעה הישראלית שוקמה מאז מלחמת לבנון השנייה וזה משפיע על כל המערכת האזורית, כולל איראן וסוריה" ‏[1]. לציבור לא נמסרו נימוקיו של ידלין לקביעה זו, אך סמיכות המאורעות הביאה לקישורה עם התקיפה בסוריה. מאמר המערכת של "הארץ" מתח ביקורת חריפה על קביעתו של ידלין, אך ציין "אם אכן הייתה פעולת תקיפה בסוריה ששיבשה את שיתוף הפעולה האיראני-הסורי-הצפון קוריאני בתחום הפצת נשק גרעיני, אם הפעולה אכן תוכננה ברצינות רבה יותר ממלחמת לבנון השנייה והובאו בחשבון הסיכונים הגלומים בה - יש בכך כדי לעודד" והוסיף "פעולה מוצלחת - אם הייתה - יכולה לשדר מסר, שאי אפשר לקרב נשק גרעיני אל גבולותיה של ישראל או לטווח פגיעה אפשרית בה בלי לשלם מחיר"‏[2].

מטוס קרב F-16I "סופה" ממריא להפצצת מטרות טרור במבצע עופרת יצוקה. מטוסי ה"סופה" מסוגלים להפציץ מטרות בטווחים ארוכים ובכך תורמים לכושר ההרתעה של ישראל.

במהלך דצמבר 2008 ירה חמאס מאות רקטות אל עבר יישובי עוטף עזה ודרום ישראל, בהיותו בטוח שישראל לא תגיב בגלל הפחד להיכנס לפעולה רחבה בעזה. כדי להחזיר את ההרתעה פתחה ישראל ב-27 בדצמבר 2008 במבצע עופרת יצוקה. חלקו הראשון של המבצע נפתח ב"הלם ומורא": הפצצה אווירית מסיבית של חיל האוויר הישראלי על מטרות חמאס בה נהרגו כ-300 מחבלים. בשלב השני נכנסו כוחות יבשה לפעולה קרקעית ברצועה ותוך טיהור בתים, מלכודות נפץ ומנהרות התקדמו עד לפאתי העיר עזה, בשלב זה נהרגו מאות מחבלים למרות שפעילי חמאס ירדו למחתרת וניסו להימנע ככל האפשר מעימות ישיר עם כוחות צה"ל. במבצע, שנערך כ-3 שבועות, נהרגו למעלה מ-700 מחבלים ולטענת הפלסטינים סך הכל נהרגו כ-1300 בני אדם. לטענת גורמים בישראל, חמאס לא ציפה לפעולה בסדר גודל שכזה והיא השיבה את ההרתעה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]