יריחו (טיל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הטיל MD 620 "יריחו"

טיל יריחו הוא שם כולל לסדרת טילים בליסטיים שפיתחה ישראל החל משנות ה-60 של המאה ה-20.

היסטוריית פיתוח הטיל MD-620 יריחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצרן הטיל, חברת דאסו תעופה, פרסמה נתונים על הטיל, ביצועיו ונתוניו בספר יובל לחברה, שראה אור בשנת 1998. נתונים אלה פורסמו בחלקם בעיתונות הישראלית. למרות זאת, מעולם לא ניתן אישור ישראלי רשמי לקיומם של טילים אלה.

בספטמבר 1962, הזמינה ממשלת ישראל מחקר היתכנות לפיתוח טיל בליסטי, משתי חברות צרפתיות, סוד אוויאסיון ודאסו. הדרישות המקדמיות לטיל היו:

  • ראש קרב במשקל 750 ק"ג.
  • טווח הירי של הטיל: 235-500 ק"מ.
  • יכולת פעולה בכל מזג אוויר.
  • קצב ירי: 8 טילים בשעה ממשגר נייח.
  • ארבעה טילים לשעה ממשגר נייד.
  • זמן תגובה לשיגור טיל: שעתיים.

חברת מרסל דאסו נבחרה לבסוף, והחוזה ל"מבצע יריחו" נחתם ביום 26 באפריל 1963. חברת מרסל דאסו הייתה אמורה לבנות 25 טילי ניסוי (שסומנו MD-620), מתוכם חמישה חד שלביים ועשרים דו שלביים. בנוסף, מרסל דאסו הייתה אחראית לבנות את ציוד הבקרה והמשגרים.

בסיום סדרת הניסויים, אמור היה הייצור הסדרתי של הטילים להתקיים בישראל. חברת מרסל דאסו הייתה הקבלן הראשי לפרויקט, והעסיקה קבלני מישנה:

ייצור הטילים התקיים במתקני מרסל דאסו ממאי 1964 ועד ינואר 1969.

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרטוט של הטיל
  • אורך הטיל: 13.4 מטרים.
  • קוטר: 80 סנטימטרים.
  • משקל: 6.7 טון.

המנועים הרקטיים לטיל MD-620 היו נגזרת של המנוע הרקטי שפותח עבור הטיל הצרפתי VE-111 טופז. למנוע הראשון צורפו ארבע נחירי פליטה מתכווננים, ואילו המנוע השני צויד בנחיר פליטה יחיד וקבוע, וניהוגו התבצע בסיוע ארבעה מייצבים נעים.

בטיל הותקנה מערכת הנחייה אינרציאלית ספרתית, שאיפשרה לטיל להשיג דיוק פגיעה בשיעור של אלפית מטווח הירי.

סדרת הניסויים של הטיל יריחו 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיגור הראשון של טיל MD 620, ממשגר נייד, נערך בבסיס הטילים הצרפתי באיל דה לבאנט, ב-1 בפברואר 1965. בניסוי זה השלב השני היה דמי. ב-23 בדצמבר 1965 נערך לראשונה שיגור ניסוי של טיל MD-620 בעל שני שלבים. שיגור זה נכשל עקב בעיה במערכת ההנחייה.

שיגור מוצלח ראשון של הגרסה הדו שלבית של הטיל התקיים ב-16 במרץ 1966, והושג בו טווח של 450 ק"מ. בסתיו 1968 נערכו 16 שיגורים, מהם 10 הוכתרו כהצלחה מושלמת, 3 הוגדרו כהצלחה חלקית, ושלושה נכשלו.

דגמים מאוחרים של הטיל יריחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 ביוני 1967, ערב מלחמת ששת הימים, נכנס לתוקפו האמברגו שהטיל נשיא צרפת שארל דה גול על ישראל. משלוחי נשק מצרפת הופסקו וישראל נאלצה להתמודד עם מצב חדש לחלוטין. ב-3 בינואר 1969 הוחרף האמברגו וכלל גם איסור על ייצוא חלקי חילוף. בסיוע המוסד הוברח לישראל באותה שנה ציוד רב כולל טילים שלמים. רצף הפיתוח התחדש בתעשייה האווירית במפעלה בבאר יעקב.

פיתוח הטיל הבליסטי "יריחו" נמשך בישראל תחת מעטה חשאיות. לא פורסמו באופן רשמי פרטים על השיפורים שנעשו בגרסאות מתקדמות שלו, אך ניתן ללמוד על יכולתיה הטכנולוגיות של ישראל בתחום זה מהיכולות שהופגנו על ידי משגר הלווינים "שביט" מתוצרתה.

יריחו 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיל השני בסדרה מכונה יריחו 2. זהו טיל שעל-פי עדות עוזר מזכיר המדינה של ארצות הברית ריצ'רד א. קלארק בפני תת-הוועדה לענייני המזרח התיכון של ועדת חוץ של בית הנבחרים היה בפיתוח בשנות השמונים.‏[1] על-פי הערכות, הוא בעל שני שלבים ומונע בדלק מוצק. משקלו 13 טונות. טווחו המרבי אינו ידוע בוודאות, אך דווח כי בניסויים שנערכו בשנים 1992-1987 בים התיכון, הטיל הגיע לטווחים של 1,300 ק"מ. מעריכים כי ביכולותיו הוא מקביל לטיל הפרשינג האמריקני.

יריחו 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי הערכות, פותחה גרסה שלישית ומתקדמת יותר של הטיל המכונה יריחו 3. זהו טיל תלת-שלבי. ההערכות הן שטיל זה מבצעי החל מאמצע 2005, טווחו 4,500-7,000 ק"מ‏[2] והוא בעל יכולת נשיאה של ראש נפץ במשקל 1,300 - 1,000 ק"ג.

כל הפרסומים הזרים, כולל "ג'יינס מערכות נשק", המפרסמים פרטים על הטיל הזה, מוסרים פחות או יותר את המידע שלהלן: טיל הענק הזה הוא תלת-שלבי המונע בדלק מוצק ובעל כושר נשיאת ראשי חץ במשקל של 1,000 עד 1,300 ק"ג. הטיל מסוגל לשאת ראש נפץ גרעיני אחד במשקל של 750 ק"ג או 3-2 ראשי חץ גרעיניים קטנים יותר הניתנים לשיגור למטרות נפרדות. משקל הטיל בעת השיגור 30 טונות, אורכו 15.5 מטרים וקוטרו 1.56 מטר. לפי הערכות המומחים, מדובר בטיל הדומה ביכולותיו לטיל "שביט" המשמש את ישראל לשיגור לוויינים. על-פי הערכות מומחי טילים בעולם, הטווח של הטיל נע בין 4,800 ק"מ עד ל-11,500 ק"מ, תלוי במשקל המטען. המומחים אף מרחיקים לכת וקובעים כי אם הטיל נושא פצצת אטום במשקל 350 ק"ג הוא מסוגל לעבור את הטווח המקסימלי. על-פי תמונות של הטיל הזה המופצות בעולם, ניתן לשגר את "יריחו 3" ממתקני שיגור במחפורות וגם ממערכת מתנייעת. על-פי ההערכות בעולם, הטיל הפך למבצעי והוכנס לשימוש במהלך 2008 אחרי שנוסה בהצלחה, בפעם הראשונה, ב-17.1.2008 מבסיס שיגור בחוף פלמחים.

על-פי דיווח סודי שנמסר לקונגרס בארצות הברית כבר ב-2004, טיל מסוג "יריחו 3", עם מטען של עד 1,000 ק"ג, יוכל להעניק לישראל את יכולת המהלומה הגרעינית לכל מדינות המזרח התיכון, כולל כל אירן, אפריקה, אירופה, אסיה, כמו גם חלקים נרחבים בדרום אמריקה.

אין נתונים על מספר טילי "יריחו 3" המצויים על-פי הנטען בידי ישראל, אך סביר להניח כי מדובר בהרבה יותר מטיל אחד. שיגור טילים כאלה, כשהם נושאים בראשיהם נשק גרעיני, למטרות "אטומיות" באירן, יכול לחסל את מאמץ ההתגרענות האירני במהלומה אחת, מבלי לסכן חיי טייסים, מבלי לאבד מטוסים במסלול התקיפה או בסופו, ומבלי להיקלע לצורך לתאם את הפעולה עם מדינות זרות.

השימוש בטיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הראשון בטילי יריחו היה ב-18 באוקטובר 1973 במהלך מלחמת יום כיפור חשפה ישראל את טילי היריחו כך שיצולמו על ידי לווייני ריגול סובייטים תוך כדי ידיעה שהתצלומים יועברו למצרים, החלטה זו של דדו להציב את הטילים ולחשוף אותם ללוויני הריגול נבעה בעקבות מידע מודיעיני שהועבר לישראל על ידי אל"ם פרופסור יובל נאמן שהיה באותה תקופה מקשר בין רה"מ לפנטגון. המידע הכיל תצלומי לווין שבהם מצרים פרסה גדוד סקאדים בדלתא הנילוס, ושליד אותם משגרי סקאדים מוצבות משאיות שלפי המודיעין האמריקאי משמשות לנשיאת ראשי נפץ גרעיניים לסקאד,‏[3] ומידע על אוניית משא סובייטית בדרכה לנמל אלכסנדריה אשר בעת מעברה בדרדנלים זיהה בה ביון הצי האמריקני חומר רדיואקטיבי.‏[4]

אף שמאז לא ידוע על שימוש נוסף בטילים ישראל השתמשה לפחות פעם אחת נוספת בטילים ובידע על יכולותיהם, כדי לאותת על כוונותיה. בשנת 1990, בעיצומו של המשבר במלחמת המפרץ, חשפה ישראל חלק מן הטילים ללוויין ריגול אמריקאי, כאות לכך שקצה במדיניות ההבלגה שנכפתה עליה. ולפי עדותו של שגריר ארצות הברית בישראל, באותה תקופה, ויליאם בראון:

Cquote2.svg

מאוחר יותר במהלך המשבר, הישראלים נתנו ללוויינים שלנו להציץ בכמה מטילי היריחו שלהם. הם ידעו כי המסר יגיע, והם צדקו.

Cquote3.svg
[5]

ב-6 באפריל 2000 שוגר טיל בליסטי לטווח קצר מסוג "יריחו 1" מאתר השיגור וניסוי הטילים שבפלמחים לעבר הים התיכון במסגרת ניסוי טיסה. הטיל פגע במרחק של כ-25-40 מיל (40-64 ק"מ) מהסיירת USS Anzio מסוג אגיס של הצי האמריקני, ששייטה במרחק של כ-250 מיל (402 ק"מ) מחופי ישראל. הסיירת עקבה אחר הטיל כמעט מרגע שיגורו באמצעות המערכות בה היא מצוידת. האמריקנים התרעמו על כך שישראל לא דיווחה על כוונתה לערוך את הניסוי למרות הנוהג הקיים בעולם בניסויים מעין אלו ולמרות שידעה על הימצאותם של כלי שיט אמריקנים בסביבה. בתגובה אמר דובר השגרירות הישראלית, מרק רגב, כי "כאשר אנו מבצעים ניסוי בטיל, בין אם ביבשה ובין אם בים, ישנם נוהלי בטיחות שנשמרים בקפדנות", "אזור הניסוי נבדק בקפידה". לטענת גורם אמריקני רשמי, בשנתיים שקדמו לתקרית זאת שיגרה ישראל שני טילים לעבר סביבה בים בה שהו באותה עת כלי שיט של הצי האמריקני, מבלי שדווח להם על כך מראש. להערכת אנשי מחלקת ההגנה האמריקנית, ישראל לא דיווחה מראש על כוונתה לבצע את הניסויים כדי למנוע מארצות הברית מלנטר את הניסויים וללמוד על מאפייניו הטכניים של ה"יריחו".‏[6][7]

ניסויי טיסה נוספים בטילים בליסטיים ששוגרו מבסיס פלמחים ויוחסו לטיל יריחו התקיימו בתאריכים 17 בינואר 2008,‏[8] 2 בנובמבר 2011[9] ו-12 ביולי 2013.‏[10] שובלי הטילים נצפו מאזורים נרחבים בגוש דן, אך לא ניתן אישור רשמי לזהותם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David B. Ottaway, U.S. Aide Opposes Halting Arms Sales Over Missiles Pressuring Saudis, Israel Debated at Hearing, The Washington Post, November 8, 1989
  2. ^ על-פי "ידיעות אחרונות", 3.5.2007, [1], [2], [3], [4], [5], [6]
  3. ^ מקור: http://www.youtube.com/watch?v=E8T5jyIy7eU&feature=endscreen&NR=1
  4. ^ Warner D. Farr, The Third Temple’s Holy of Holies: Israel’s Nuclear Weapons. USAF Counterproliferation Center, 1999. p.13
  5. ^ (באנגלית) "Interview with Ambassador William Andreas Brown":
    ...later on during this crisis the Israelis let our satellites have a peek at some of their Jericho missiles. They knew that that message would get around, and it did.
  6. ^ Pentagon Questions Israeli Missile Test Near Navy. Washington Post, May 2, 2000, p. 19
  7. ^ DoD News Briefing - Rear Admiral Craig R. Quigley. defense.gov, May 2, 2000
  8. ^ יובל אזולאי, מערכת הביטחון שיגרה בהצלחה טיל ניסוי בפלמחים, באתר הארץ, 16 בינואר 2008
  9. ^ אנשיל פפר ועמוס הראל, מערכת הביטחון קיימה ניסוי בשיגור רקטי בפלמחים, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2011
  10. ^ ynet, השיגור בפלמחים: "ניסוי בטיל הבליסטי יריחו", באתר ynet‏, 12.7.2013