סיכול ממוקד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיסול מחבלים בעזה בפעולת סיכול ממוקד, כפי שצולם על ידי מזל"ט של צה"ל

סיכול ממוקד הוא תחדיש שטבעו ממשלת ישראל וצה"ל במהלך האינתיפדה השנייה לתיאור פעולה צבאית של צה"ל המכוונת להריגת פעילי טרור פלסטינים. ישראל רואה בפעילות הסיכול הממוקד, המופנית נגד פעילי טרור, תוך השתדלות שלא לפגוע באזרחים שאינם עוסקים בטרור, בגדר הגנה עצמית המותרת על פי כללי החוק והמוסר.

עם תחילת השימוש במונח נטען על ידי ישראל כי בכל המקרים מדובר בפעולה כנגד "פצצה מתקתקת", המסכלת באופן ברור ומיידי פעולות טרור ספציפיות. בהמשך הורחב השימוש במושג, והוא מתאר כל פעולת הרג של פעיל המעורב בטרור, בין אם הוא פעיל טרור בעצמו, או מנהיג בארגון שעוסק בטרור. מושג ספציפי זה בא כתחליף למושג הכללי יותר "חיסול", ששימש קודם לכן גם לתיאור פעילות מסוג זה שנעשתה קודם לכן, כדוגמת הריגת יחיא עיאש או אבו ג'יהאד[1]. בעיתונות האמריקנית מכונה פעולה כזו targeted killing ("הריגה ממוקדת"). בעיתון "הארץ" מכונות פעולות אלה "התנקשויות", וגם בעיתונים ערביים מקובל השימוש במינוח דומה (اغتيالات).

מטרות הסיכול הממוקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסיכול הממוקד יש מספר מטרות:

  • מניעה - במקרה של "פצצה מתקתקת", חיסול מחבל העומד לבצע פיגוע הוא דרך למניעת פיגוע זה. הסיכול מופעל לא רק כנגד מחבלים מתאבדים אלא גם כנגד מניחי מטענים וחוליות היורות רקטות קסאם, גראד ופצמ"רים.
  • הרתעה - לגרום ליורשים אפשריים ולתושבים לפחד מלבצע פיגועי טרור, ובפרט לחיות במאמץ מתמיד לשמור על חייהם, תוך הגבלת חופש התמרון שלהם.
  • פגיעה - הסיכול הממוקד אמור לפגוע בתשתיות הטרור ומעכב את התפתחותן.

ישראל רואה בסיכול הממוקד גישה שיש בה שמירה על טוהר הנשק, משום שלטענתה, בסכסוך המתמשך בין שני העמים החיים בין הירדן לים, נוקטים הפלסטינים באופן שיטתי בטרור חסר הבחנה, המכוון כלפי תושבי ישראל באשר הם. ישראל טוענת כי אינה מגיבה בפעולות תגמול ברוטליות של עין תחת עין, אף שפעולות מסוג זה היו מקובלות בעשור הראשון לקיום המדינה, אלא מנסה להתמקד רק במי שנלחם נגדה, באמצעות הסיכול הממוקד.

בהקשר זה קבע בית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ, בפסק דין בדבר חוקיות הסיכולים הממוקדים, ב-14 בדצמבר 2006, כי על הסיכול הממוקד לשמש למטרות מניעה בלבד ולא למטרת נקם, ענישה או הרתעה.

ביצוע הסיכול הממוקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוק קרב AH-64 אפאצ'י של חיל האוויר הישראלי - רבים מהסיכולים הממוקדים בוצעו באמצעות מסוקים אלה.

האמצעי המקובל ביותר לביצוע סיכול הממוקד הוא מסוקי קרב, היורים טילים אל מטרתם. המודיעין מאתר את המטרה וכשניתן "אור ירוק" (אישור לפעולה) מוזנקים מסוקים לאוויר ופוגעים במיועד לחיסול. אמצעים נוספים הם, בין השאר, הטמנת פצצה והפעלתה ברגע הנכון, הטלת פצצה ממטוס קרב, וירי צלפים.

חרף השם "סיכול ממוקד", לא תמיד הסיכול הוא אכן ממוקד. המחבלים הפלסטינים חיים בקרב האוכלוסייה האזרחית, ופגיעה מדויקת, שבה ייפגעו אך ורק מחבלים, קשה מאוד לביצוע. כתוצאה מכך פעמים רבות בפעולות הסיכול הממוקד נפגעים גם אנשים שלא היו יעד של הסיכול הממוקד. לשיא הגיעו הדברים בחיסולו של בכיר גדודי עז-א-דין אל קסאם של החמאס סלאח שחאדה ביולי 2002, כשפצצה במשקל של טון הוטלה על ביתו בלב שכונה צפופה בעזה. כתוצאה מהפעולה נהרגו לא רק שחאדה ועוזרו, אלא גם אשתו וילדיו, וכן דיירי בתים אחרים בסביבה. בסה"כ נהרגו 15 פלסטינים, בהם שמונה ילדים. מצד שני, הניסיון לצמצם פגיעה בעוברי אורח הביא לכישלונן, המלא או החלקי, של פעולות אחדות. דוגמה בולטת לכך היא הניסיונות לחסל את מוחמד דף, מנהיג הזרוע הצבאית של החמאס. עם זאת, החל מ-2005 כמות האזרחים שנהרגו בסיכולים הממוקדים ירדה באופן דרסטי. לדיון מורחב בנושא, ראו: #יחס מחבלים-אזרחים שנהרגו בסיכול ממוקד.

מאז 2003 שיכלל צה"ל את טכניקות הסיכול הממוקד שלו. הטכניקות שוכללו במספר מישורים:

  • קשר עם השב"כ - הוקם מערך תיאום המאפשר לבצע סיכול ממוקד תוך דקות מקבלת המידע המודיעיני על ידי השב"כ וקשר בזמן אמת מתנהל בין הטייס לחפ"ק ולשב"כ. מערך זה אורגן בידי יובל דיסקין, סגנו של אבי דיכטר.
  • חימוש מונחה מדויק - בהתחלה בוצעו הסיכולים באמצעות טיל הלפייר סטנדרטי, המיועד במקור לירי נגד טנקים. אי-התאמת החימוש למטרה גרמו לכשלונן של מספר פעולות. בעקבות מספר סיכולים ממוקדים במחנה הפליטים נוסייראת, נחשף שבידי צה"ל יש טיל חדש המותאם במיוחד לחיסול של מחבלים בתוך מכוניות, הן מבחינת הנחייה והן מבחינת ראש הקרב, אך סוג החימוש המדויק לא הותר לפרסום.
  • פלטפורמות תקיפה - את רוב התקיפות מבצע צה"ל באמצעות מסוקי קרב, בעיקר באמצעות מסוקי AH-64 אפאצ'י (שנהפך לאחד הסמלים העיקריים למדיניות זו בעיני הפלסטינים) אך לעתים גם על ידי מסוקי AH-1 קוברה. צה"ל ביצע מספר התקפות גם בידי מטוסי קרב (בעיקר F-16), בייחוד כאשר נדרשו פצצות כבדות (כמו בחיסול בכירי הטרור של החמאס: סלאח שחאדה וניזאר ריאן). לקראת סוף 2004 החלו להישמע טענות מפי הפלסטינים שחלק מתקיפות הטילים של חיל האוויר בוצעו בידי כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"ם), טענות אלו זכו לחיזוק גם בהדלפה של ויקיליקס.‏[2] ישראל התעלמה מטענות אלה.

פעיל הטרור הבכיר ביותר שנהרג בסיכול ממוקד הוא אחמד יאסין, שהיה מנהיג ומייסד תנועת חמאס.

הוויכוח סביב השימוש בסיכול ממוקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיכול הממוקד נתון לביקורת בקהילה הישראלית והבינלאומית, בעיקר בקרב ארגוני זכויות אדם, מדינות אירופה ומדינות ערב. ארצות הברית ברוב המקרים, במיוחד אחרי פיגועי 11 בספטמבר, מסכימה שזכותה של ישראל להשתמש בסיכולים ממוקדים ואף נקטה בטקטיקה דומה בעצמה כנגד אל-קאעידה. בעיתונות האמריקנית מקובל לתרגם את הביטוי "סיכול ממוקד" ל-targeted killing ("הריגה ממוקדת"). דוגמאות לפעולות צבאיות שביצעה ארצות הברית, בעלות מאפיינים מסוימים הדומים לאלו של הסיכול הממוקד, ניתן לראות במבצעי נקם במלחמת העולם השנייה וחנית נפטון בו חוסל אוסמה בן לאדן.

הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון אמר בנוגע לסיכולים הממוקדים:

Cquote2.svg

"חיסול ממוקד" אינו נועד להעניש מחבלים על פעולותיהם בעבר - הוא נועד לצורך מניעת פעולותיהם בעתיד. בשבע השנים שעברו מאז החלה מלחמת הטרור הפלסטינית, אירע רק מקרה בודד בו חיסל צה"ל אזרח בכוונה, יחד עם מחבל, במהלך מבצע. המחבל המדובר נטל חלק מרכזי בתכנון ובביצוע פיגועי התאבדות רבים. בפעם הראשונה שהייתה לנו ההזדמנות לחסל אותו, הוא שהה בחברת בנותיו, וביטלנו את המבצע כדי לחוס על חייהן. שישה חודשים לאחר מכן, שוב בחרנו לחסל אותו כשהיה לבד עם אשתו. האם העובדה שגם אשתו נהרגה הפכה את המשימה שלנו לבלתי צודקת? האם דחיית חיסולו - אשר כתוצאה ממנה הוא הספיק לפקד על הריגתם של ישראלים רבים - הייתה צעד נבון?

Cquote3.svg
תכלת, Ethical Dilemmas in Counterterrorism, מובאה מכאן

הדיון סביב הסיכול הממוקד נסוב סביב מספר נקודות:

  • חיסול אל מול העמדה לדין - תומכי הסיכול הממוקד סוברים שטרוריסט הפועל בשטח עוין אשר אינו נגיש למעצר רגיל, מהווה מטרה צבאית אשר אינה מוגנת על ידי אמנת ז'נבה וזכויות אדם אחרות, כמו לוחם בצבא אויב במהלך מלחמה. בהתאם לכך, נטען שלאחר מבצע חומת מגן פחת מאוד הצורך בחיסולים ביהודה ושומרון, משום שניתן היה לעצור את ראשי הטרור לעומת רצועת עזה בה פעולות מעצר הן כמעט בלתי אפשריות.‏[3][4] לעומתם, מתנגדי הסיכול הממוקד טוענים שיש להעמיד את המחבלים לדין, ולתת לבתי המשפט לקבוע את עונשם, שכן הוצאה להורג ללא משפט היא רצח, גם אם קורבנה הוא רוצח בעצמו.‏[5]
  • שימוש בחיסול כענישה - בעד ממשלת ישראל טוענת שהחיסול הממוקד משמש רק כלחימה כנגד טרוריסטים פעילים, מתנגדי הסיכול הממוקד טוענים שחלק מהסיכולים נעשים מתוך מטרת ענישה. לטענתם, חלק מהמחוסלים הם פעילים פוליטיים אשר אינם עוסקים ישירות בטרור.‏[6] חלק מתומכי החיסול הממוקד טוענים שטרוריסט אשר לוקח חלק במאבק כנגד ישראל הוא מטרה לגיטימית גם אם אין מידע קונקרטי על מעורבות עכשווית בטרור. אחרים מגבילים את ההצדקה לשימוש בחיסול ממוקד למי שיש עליו מידע שהוא עוסק באופן עכשוויי בטרור, ומהווה מה שמכונה "פצצה מתקתקת". בהקשר זה הועלו טענות לגבי חיסולים ספציפיים שהם נעשו ללא צורך, משיקולים פוליטיים:‏[6] דוגמה לכך היא חיסולו של מוחמד שייח' חליל, אחד מראשי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, שעליו דווח בעת כינוס של מרכז הליכוד. יש, בימין ובשמאל, שקישרו בין החיסול לבין השאיפה לקדם את סיכוייו של שרון אצל חברי המרכז‏[7].
  • נפגעים חפים מפשע - נטען שברבים מהחיסולים הממוקדים נהרגים עוברי אורח, שאינם שותפים לפעילות טרור. בהקשר לאפשרות הפגיעה באזרחים במהלך סיכול ממוקד, נטען שאין אפשרות להימנע מכך מכיוון שאחרת טרוריסטים יתחבאו תמיד מאחורי אזרחים ויזכו לחסינות מפגיעה. כן נטען שישנה אחריות מסוימת על האזרחים שאינם מתרחקים מהטרוריסטים הללו ואינם מקיאים אותם מקירבם אלא הופכים אותם לגיבורי תרבות.‏[8] בסיכול הממוקד נהרגים לעתים אזרחים, אך ההרג (הנלווה והלא מכוון) הוא מידתי ביחס לתועלת הצבאית של הפעולה: הרג המחבל וסיכול פיגועים. בפעולות מלחמתיות ברחבי העולם, לא אחת נפגעו אזרחים במהלך הלחימה, וכך היה למשל בהפצצות של ארצות הברית ובריטניה כלפי גרמניה ויפן. "לעומת זאת ישראל אינה מפציצה ערים שלמות אלא פועלת נגד המחבלים ושולחיהם באופן כירורגי. גם אם נפגעים אזרחים חפים מפשע בסביבה הרי שלשון המאזניים אומרת כי אם עומדת ההגנה על חייהם של אזרחים ישראליים מול הגנה על פלסטינים, חיי הישראליים עדיפים."‏[9] לעומת זאת, מתנגדי הסיכול הממוקד שואלים האם יש הבדל בין דמם של הנהרגים לדם הישראלים הנרצחים. הטענה התעוררה במיוחד לאחר הפצצת הבית בו שכן סלאח שחאדה, בו נהרגו עוד 13 אזרחים, בהם ילדים וטף, ונפצעו כ-150‏[10]. במקרים רבים נפצעים ונהרגים מספר רב של אזרחים אשר אינם קשורים לטרוריסטים, ולכן השימוש במושג "סיכול ממוקד" מטעה ולטענת המתנגדים לכך אינו מוסרי.‏[5] לפי ארגון בצלם, בסיכולים נהרגו 337 פלסטינים בעוד שרק 208 פלסטינים היוו מטרות לחיסול.‏[11]
  • כדאיות ויעילות - כנגד השימוש בסיכולים ממוקדים נטען שמותם של טרוריסטים וחפים מפשע בסיכולים מביאה למעגל דמים ועדיף להימנע מסיכול ממוקד ולהתמקד בפעילות הגנתית. לטענת המתנגדים, לכל מנהיג טרור שנהרג נמצא מחליף. כדוגמה הם מביאים את חיסול עבאס מוסאווי כמנהיג החזבאללה, שהביא להחלפתו על ידי חסן נסראללה (ולפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה, אליבא דחזבאללה). דוגמה נוספת שמובאת היא חיסולו של ראאד כרמי שגרר הקצנה משמעותית בעמדות הפת"ח לגבי פיגועים בתוך ישראל ואף יש המייחסים לכך את מרץ השחור, כחודש וחצי לאחר חיסולו, חודש בו נהרגו קרוב ל-130 ישראלים, ואת חיסולו של אבו עלי מוסטפא שגרר את ההתנקשות ברחבעם זאבי על ידי מחבלי החזית העממית. תומכי החיסולים הממוקדים מביאים דוגמאות נגדיות המראות על ירידה בכושר ארגוני טרור לפעול במשך זמן רב בעקבות חיסול של בכירים בארגון. לטענתם, השימוש הנרחב בהם פגע באיכות ההנהגה של ארגוני הטרור, וגרם לאובדן ניסיון וידע רב שהצטבר בידי בכירי המחבלים ומהנדסי הטרור. כתוצאה מכך "איכות" הפיגועים ירדה באופן ניכר, דבר שגרם להרבה יותר "תאונות עבודה"‏[12] והקל על מערכת הביטחון בסיכול פיגועים וחשיפת התארגנויות טרור. בנוסף, הפעולות כנגד מנהיגי הטרור גורמים להם להתעסק בהישרדות עצמית, דבר שגורם להפחתת היכולת המבצעית בהוצאת פיגועים לפועל.‏[13] כנגד הטענה על מעגל דמים, הם מביאים כדוגמה את השקט היחסי ששרר אחרי חיסול בכיר הטרוריסטים הפלסטיניים ומייסד החמאס, ה"שייח" אחמד יאסין, למרות שהמוטיבציה לנקמה הייתה צריכה להיות ברמה חסרת תקדים. עוד טענה שמביאים תומכי הסיכולים ליעילותם הן הפסקות האש (ה"הודנה" וה"תהדייה") שחמאס נאלץ לסכם עם ישראל עקב פגיעה קשה בפעיליו ובהנהגתו בסיכולים ממוקדים ופעולות עומק צבאיות.

לטענת אחרים, הסיכול הממוקד היא טקטיקה הכרחית לצמצום הטרור אך איננה מספיקה. לדידם, טקטיקה זו - על כל יתרונותיה - אינה מהווה תחליף למבצע קרקעי רחב-היקף לטיהור תשתיות הטרור ופגיעה כמותית נרחבת במחבלים (דוגמת מבצע חומת מגן).

פסיקת בג"ץ בנוגע לסיכול הממוקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בג"ץ הסיכולים הממוקדים

ב-14 בדצמבר 2006 פסק בג"ץ בנוגע לעתירה שהגישו שני ארגוני שמאל כנגד הסיכול הממוקד.[14] לפי פסק הדין כל סיכול ממוקד יבחן לגופו שכן "אין לקבוע מראש כי כל סיכול ממוקד הוא אסור על פי המשפט הבינלאומי, כשם שאין לקבוע מראש כי הוא מותר". כמו כן, קבע בג"ץ שאזרחים פעילי טרור אינם נחשבים כלוחמים, אך מנגד אינם נהנים מההגנה שהחוק הבינלאומי נותן לאזרחים. בפסיקה קבע בג"ץ כללים שלאורם תבחן חוקיות הסיכולים הממוקדים. בין השאר נקבע כי על הסיכול הממוקד להיות רק כפעולת מניעה של סיכון חזק ומשכנע ולא כהרתעה או ענישה, המחבל צריך להיות שותף בפעילות מתמשכת ולא חד-פעמית, שאין להשתמש בסיכול ממוקד כאשר ניתן לבצע מעצר או כאשר לסיכול הממוקד נלווית פגיעה בלתי-מידתית באזרחים תמימים ושחיסולו של אדם ייעשה כאשר הוא עדיין חלק ממערך הטרור.

מאז הפסיקה לא דיווחה ישראל על ביצוע סיכולים ממוקדים ביהודה ושומרון, בניגוד לרצועת עזה שם קשה ומסוכן לבצע מעצרים. לטענת "הארץ", במבצע שני מגדלים, שבו נהרגו ביוני 2007 שני פעילי הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני מצפון לג'נין, ניתנו הנחיות מראש שאישרו להרוג אותם אם הם מזוהים.

יחס מחבלים-אזרחים שנהרגו בסיכול ממוקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי והכתב הצבאי של "הארץ", עמוס הראל, סקר את יחס ההרוגים האזרחיים לעומת הרוגים בקרב פעילי הטרור, בפעולות הסיכול הממוקד במהלך השנים. ב-2002 ו-2003, היחס היה 1:1, כלומר על כל מחבל שנהרג, נהרג גם אזרח. הראל קרא לתקופה זו "הימים השחורים" בגלל יחס האבדות האזרחיות הגבוה בהשוואה לתקופות יותר מאוחרות. הוא ייחס זאת לגישת חיל האוויר הישראלי בתקופה זו לתקוף מחבלים גם כאשר הם נמצאים במקום מאוכלס בצפיפות. הראל מסכים שהיו חוקי ביטחון כדי למנוע הרג רב של אזרחים, אך טען שאלה "כופפו" או "עוקמו" כאשר היה צורך לפגוע במטרה חשובה.[15]

עד סוף 2005 יחס ההרוגים האזרחיים ירד באופן חד ל-1:28, כלומר: אזרח אחד נהרג על כל 28 מחבלים שחוסלו. הראל נותן קרדיט לירידה זו למפקד חיל האוויר דאז, האלוף אליעזר שקדי. היחס עלה ל-1:10 ב-2006, עקב "מספר תקלות של חיל האוויר". ברם, ב-2007 ו-2008 היחס ירד שוב ליחס חסר תקדים של 1:30, כלומר: על כל אזרח שנהרג, לפחות 30 מחבלים חוסלו. יחס זה אומר שמתוך סך ההרוגים בסיכולים ממוקדים בתקופה זו, רק 2-3% היו אזרחים.[15] גרפים המראים שיפור ביחס מ-2002 עד ל-1:30 ב-2008 צוטטו על ידי יעקב כץ בג'רוזלם פוסט.[16]

הפרופסור ועורך הדין אלן דרשוביץ מאוניברסיטת הרווארד ציין שהנתון של 1:30 מ-2008 מייצג את יחס האבדות אזרחים-חמושים הנמוך ביותר בהיסטוריה של הלוחמה בטרור. דרשוביץ מבקר את התקשורת העולמית וארגוני זכויות אדם על כך שלא התייחסו לכך באופן מספק ונמנעו לדווח על כך בהרחבה. הוא טען שגם שנתון זה יכול להיות מטעה (והתכוון לכך שהיחס האמיתי נמוך עוד יותר) מאחר שלא כל האזרחים הם עוברי אורח תמימים.[17]

באוקטובר 2009 ציין דרשוביץ שהיחס במערכת הסיכולים הממוקדים של ישראל עמד על יחס של אזרח 1 הרוג על כל 28 מחבלים. הוא טען ש"זה היחס הטוב ביותר של כל מדינה שהיא בעולם שנלחמת מלחמה א-סימטרית כנגד טרוריסטים שמתחבאים מאחורי אזרחים. יחס זה טוב בהרבה מזה שהושג על ידי הממלכה המאוחדת וארצות הברית בעיראק או באפגניסטן, שם שתי האומות הפעילו סיכולים ממוקדים של מנהיגי הטרוריסטים." ביחס לנהלים ושיטות העבודה של צה"ל שהובילו ליחס שיא זה, והסיבות שבכל זאת עדיין נהרגים מידי פעם אזרחים, ציטט דרשוביץ את עדותו של קולונל ריצ'רד קאמפ על מבצע עופרת יצוקה:[18]

Cquote2.svg

"מהידע שלי על צה"ל וממה שאני עוקב אחריו במבצע הנוכחי, אני לא חושב שהיה אי פעם בהיסטוריה של הלחימה מצב שבו צבא עשה יותר מאמצים להפחית אבדות אזרחיות ומוות של אנשים חפים מפשע, מאשר צה"ל עושה כיום בעזה... חמאס, האויב נגדו הם נלחמים, אומן באופן נרחב על ידי איראן וחזבאללה, להילחם בקרב אנשים, להשתמש באוכלוסיה האזרחית של עזה כמגן אנושי... הפקטור של שימוש חמאס באוכלוסיה היא חלק עיקרי בתוכנית ההגנה שלהם. למרות זאת, כפי שאני אומר, ישראל, צה"ל, נקטו בצעדים ענקיים... להפחתת אבדות אזרחיות, זה בלתי אפשרי, זה בלתי אפשרי למנוע את זה לחלוטין כאשר האויב משתמש באזרחים כמגן אנושי."

Cquote3.svg
– עדות של קולונל ריצ'רד קאמפ

ברם, ביולי 2011 במאמר שפורסם ב-Michigan War Studies Review תחת השם "Targeted Killings: A Modern Strategy of the State" על ידי A.E. Stahl ו-William F. Owen נכתב שאל יחסי אבדות ומניין מתים צריך להתייחס בהתחלה בספקנות. הם כתבו ש"אזהרה: אל מנייני מתים מדווחים ויחסי אבדות צריך לגשת עם ספקנות. יותר מידי קל לעשות מניפולציות על סטטיסטיקות למטרות פוליטיות, ובכך לדרבן טיעונים המבוססים עליהן."[19]

ארגון זכויות האדם הישראלי "בצלם" עורך מחקרים וסטטיסטיקות משלהם על אבדות בסכסוך הישראלי-פלסטיני ולא מסתמכים על הנתונים הרשמיים של צה"ל. לפי הסטטיסטיקות של "בצלם" בסיכולים הממוקדים נהרגו 425 פלסטינים בין ספטמבר 2000 לאוגוסט 2011. מתוכם, 251 בני אדם (59.1%) היו המטרות (כלומר: החמושים שאותם התכוונו לחסל) ו-174 (40.9%) היו אזרחים עוברי אורח. זה מצביע על יחס של 1:1.14 במשך כל התקופה.[20] מנגד, חוקרים כמו יהונתן דחוח-הלוי הטילו ספק במהימנות של נתוני "בצלם" וטענו שהארגון מסווג במקרים רבים פעילים חמושים ופעילי טרור כאזרחים שלא נטלו חלק בלחימה.[21]

פלסטינים שחוסלו בסיכול ממוקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: תיאור התפקידים הינו על פי דובר צה"ל.

שם תפקיד תאריך הערות
חוסין עביאת פעיל התנזים בבית לחם 9 בנובמבר 2000 החיסול הראשון באינתיפאדה השנייה. נהרג ברכבו מירי טילים ממסוקי אפאצ'י. באירוע נהרגו שתי עוברות אורח ושלושה אחרים נפצעו.
ת'אבת ת'אבת ראש הפת"ח בטול כרם 31 בדצמבר 2000 חיסול ראשון של איש זרוע פוליטית. צה"ל טען שת'אבת אישית נתן הוראות מבצעיות לביצוע פיגועים. החיסול עורר זעם בקרב פעילי שמאל רבים, שחלקם הכירו את ת'אבת אישית והשתתפו איתו בפעילויות שלום.
מסעוד איאד קצין בכוח 17 של הפת"ח 13 בפברואר 2001 נורה ממסוק בעת שנסע בתוך מחנה הפליטים ג'באליה. על פי צה"ל היה חשוד בהנחת מטענים וירי פצמ"רים. למחרת כנקמה בוצע פיגוע הדריסה באזור.
ג'מאל מנסור ראש הזרוע המדינית של החמאס בשכם 31 ביולי 2001 חוסל בירי טילים ממסוק קרב. 6 עוברי אורח נהרגו, ביניהם 2 ילדים.
אבו עלי מוסטפא מזכ"ל החזית העממית לשחרור פלסטין 27 באוגוסט 2001 רצח השר רחבעם זאבי בא כנקמה על חיסול זה.
מחמוד אבו הנוד מפקד הזרוע הצבאית של החמאס בגדה 23 בנובמבר 2001 חוסל בירי טילים ממסוק קרב
ראאד כרמי בכיר בתנזים מטול כרם 14 בינואר 2002 חיסול שבא אחרי תקופת רגיעה יחסית. יש התולים בחיסול את ההתדרדרות שהביאה ל"מרץ השחור" ומבצע חומת מגן.
סאלח שחאדה ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה 22 ביולי 2002 נהרג בהפצצת ביתו שבלב מחנה פליטים מפצצה במשקל טון ממטוס. בפעולה נהרגו עוד 15 אנשים, ביניהם נשים וילדים משכניו של שחאדה.
איבראהים מקאדמה מייסד וראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה 8 במרץ 2003 מקאדמה היה ממייסדי הזרוע הצבאית של החמאס והוגדר על ידי מערכת הביטחון כ"מספר 2" ברצועה.‏[22]
איאד ביק פעיל באל-קאעידה ובחמאס, סגנו של שחאדה 9 במאי 2003 איאד ביק התאמן עם אל-קאעידה ונשלח מטעמם לסייע לחמאס. תכנן פיגועים ב-1999 ו-2000 שסוכלו בידי ישראל. בפיגועיו באינתיפאדה נרצחו 19 ישראלים.
איסמאעיל אבו שנב מראשי החמאס ברצועת עזה 21 באוגוסט 2003 חוסל יומיים לאחר הפיגוע בקו 2 בירושלים בו נרצחו 23 ישראלים, אירוע שסיים את ההודנה שהוכרזה ביולי 2003.‏[23]
מקלד חמיד מראשי הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה 25 בדצמבר 2003 אחראי לפיגועי מטענים וירי רקטות. בפיגועיו נרצחו 6 ישראלים.‏[24]
אחמד יאסין המייסד ו"המנהיג הרוחני" של החמאס, ראש הנהגת הפנים של החמאס 22 במרץ 2004 חיסולו נחשב לעליית מדרגה בפעולות הסיכול הממוקד של ישראל כנגד בכירי ארגוני הטרור.
עבד אל-עזיז רנטיסי מנהיג "מפקדת הפנים" של החמאס לאחר חיסולו של אחמד יאסין 17 באפריל 2004 לשעבר דובר החמאס, נחשב לקיצוני במיוחד, בעל דעות אנטישמיות ומכחיש שואה.
נאדר אבו ליל ועוד 3 מחבלים בפת"ח בכיר בגדודי חללי אל-אקצה בשכם 2 במאי 2004 -
ואאל נסאר ממנהיגי גדודי עז א-דין אל קסאם ברצועת עזה 30 במאי 2004 נהרג בירי טילים לעבר האופנוע עליו נסע.
חליל מרשוד ראש גדודי חללי אל-אקצה במחנה הפליטים בלאטה 14 ביוני 2004 -
מחמוד אבו ח'ליפה סגנו של זכריה זביידי, גדודי אל-אקצא בג'נין 14 בספטמבר 2004 -
חאלד אבו סלמייה חמאס, עזה 19 בספטמבר 2004 -
באשיר דבש ראש הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה 6 באוקטובר 2004 חוסל במהלך מבצע ימי תשובה.
עדנאן אל רול "מהנדס" בכיר בחמאס, עזה 21 באוקטובר 2004 "אבי הקסאם", חוסל מירי טילים על מכוניתו. בנוסף חוסל איתו עמאד עבאס ששימש כסגנו.
סעיד עיסא ג'בר ציאם "מהנדס" בכיר בחמאס, חאן יוניס 17 ביולי 2005 חוסל בידי צלף של הימ"מ.
מוחמד שייח' חליל בכיר הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה 25 בספטמבר 2005 מתכנן רצח טלי חתואל וארבעת בנותיה, חוסל במהלך מבצע גשם ראשון.‏[25]
חסן מדהון בכיר בגדודי חללי אל-אקצא 1 בנובמבר 2005 השניים נהרגו על ידי טיל שנורה מהאוויר בעת שנסעו במכונית של הרשות הפלסטינית.‏[26]
פאזי אבו קריע מפקד החמאס בג'באליה
עדנאן בוסתאן יו"ר הוועדה הטכנית של הג'יהאד האיסלאמי, מראשי מערך הקסאם 5 בפברואר 2006 בסה"כ ביצע חיל האוויר 4 תקיפות בהן נהרגו 9 מחבלים מהג'יהאד האיסלאמי וגדודי חללי אל-אקצא.‏[27]
ג'מאל אבו סמהדאנה ראש ועדות ההתנגדות העממית 9 ביוני 2006 בתקיפה נהרגו עוד 3 מחבלי ועדות ההתנגדות.‏[28]
לואי אל-בורנו בכיר במערך הרקטות של חמאס 4 בנובמבר 2006 נהרג בסיכול ממוקד במבצע ענני סתיו.
אחמד עווד ראש מערך ייצור הקסאם של החמאס 8 בנובמבר 2006 השניים נהרגו על ידי טיל שנורה מהאוויר בעת שנסעו במכונית.‏[29]
רמזי שחייבר בכיר בחמאס
פאייק אבו אל-קומסאן ראש מערך שיגור הרקטות של ועדות ההתנגדות העממית 23 בנובמבר 2006 בתקיפה נהרגו עוד 2 מחבלים.‏[30]
מוחמד אבו נעמה
עזיז חילו
מאג'ד בטש
ומחמוד עווד
בכירי מערך הרקטות של הג'יהאד האסלאמי 21 במאי 2007 נהרגו מטיל שירה מסוק קרב על מכוניתם במחנה הפליטים ג'באליה[31]
מועתז דורמוש מראשי צבא האסלאם ברצועת עזה 17 ביוני 2008 בתקיפה נהרגו עוד 4 מחבלים מצבא האסלאם.‏[32]
ניזאר ריאן מראשי החמאס 1 בינואר 2009 חוסל במבצע עופרת יצוקה, בתקיפה נהרגו עוד כ-18 איש, רובם בני משפחתו.
ממדוח אבו זכריה ג'מאל מפקד מערך הרקטות של החמאס בעזה 3 בינואר 2009 חוסל במבצע עופרת יצוקה.‏[33]
חוסם חמדאן
מוחמד חילו
בכירים במערך רקטות הגראד של חמאס 4 בינואר 2009 חוסלו במבצע עופרת יצוקה.‏[34]
סעיד סיאם שר הפנים בממשלת חמאס 15 בינואר 2009 חוסלו במבצע עופרת יצוקה בתקיפת מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי[35][36]
איאד סיאם בכיר בחמאס, אחיו של סעיד סיאם.
מוחמד ג'מאל א-נמנם בכיר צבא האסלאם 3 בנובמבר 2010 [37], [3]
אסלאם יאסין בכיר בצבא האסלאם, סגנו של א-נמנם 17 בנובמבר 2010 תיכנן פיגוע נגד ישראלים בסיני[38]
איסמעיל לבאד (אבו ג'עפר), אחיו עבדאללה לבאד ומוחמד א-דאיה איסמעיל לבאד הינו בכיר בחמאס, אחד משומרי ראשו של עבד אל עזיז רנטיסי באינתיפאדה השנייה 2 באפריל 2011 לטענת צה"ל, איסמעיל לבאד תכנן חטיפה לקראת חג הפסח‏[39]
כמאל אל-נירב, חאלד שעת' ועוד 4 מחבלים הנהגת ועדות ההתנגדות העממית 18 באוגוסט 2011 בתקיפת חיל האוויר הישראלי ברפיח נהרגו 6 מחבלים, בהם בכירים בועדות ההתנגדות העממית[40].
סאמד עבד אל-מעטי בכיר בועדות ההתנגדות העממית 19 באוגוסט 2011 חוסל מטיל של כלי טיס ישראלי בעת שרכב על אופנוע. החיסול בוצע יום לאחר מתקפת הטרור בדרום ישראל.‏[41]
זוהיר אל-קייסי מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית 9 במרץ 2012 חוסל באמצעות כלי טיס של צה"ל, בעת שנסע במכוניתו בשכונת תל אל-הווא שבמערב עזה
אחמד ג'עברי ראש הזרוע הצבאית של חמאס 14 בנובמבר 2012 חיסולו הווה את פתיחת מבצע עמוד ענן.‏‏[42]
חאלד שאער
אחמד אבו ג'לאל
פעיל בכיר במערך הנ"ט של חמאס
מפקד בכיר בזרוע הצבאית של חמאס
16 בנובמבר 2012 חוסלו במבצע עמוד ענן.‏[43]
הית‘ם זיאד אברהים מסחאל פעיל בג'יהאד העולמי, מומחה לאמצעי לחימה 30 באפריל 2013 חיסול ראשון מאז מבצע עמוד ענן. מסחאל היה מעורב בירי הגראד לאילת.
אחמד זעאנין פעיל בחזית העממית שהיה מעורב בירי הרקטות על הלווית שרון. 22 בינואר 2014 חוסל עם מחבל נוסף בירי טיל שנורה אל עבר כלי הרכב בו נסעו. [4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוס הראלבוגי מן הצנחנים, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2002.
  2. ^ "צה"ל אישר: אנו מחסלים מחבלים באמצעות מזל"טים", באתר וואלה!, 3 בספטמבר 2011‬
  3. ^ בן-דרור ימיני, חיסול במסגרת המאבק בטרור - פעולה מוסרית, באתר nrg מעריב, 23 בפברואר 2010
  4. ^ אסא כשרדילמה טרגית, באתר הארץ, 29 בפברואר 2004
  5. ^ 5.0 5.1 אייל הראובני, האם מפקד חיל האוויר הוא פושע מלחמה?, ynet, ‏ 8.12.2003.
  6. ^ 6.0 6.1 נח שמיר, חיסולים כממשיר פוליטי, מגזין במה חדשה.
  7. ^ עמוס הראלההתנקשויות יימשכו, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2005
  8. ^ עו"ד אברהם פכטר, הסיכול הממוקד ימשך.
  9. ^ נוסעי אוטובוסים דורשים להמשיך בחיסול מחבלים, ערוץ 7.
  10. ^ עמוס הראלהשב"כ העריך: קיימת "סבירות נמוכה" לפגיעה באזרחים בבית בו הסתתר שחאדה, באתר הארץ, 24 ביולי 2002
  11. ^ סטטיסטיקת הרוגים, בצלם.
  12. ^ הביטוי "תאונת עבודה" מתייחס למצב בו פעילי טרור מתעסקים בחומרי נפץ, למשל, מנסים להרכיב מטען חבלה, וכתוצאה משגיאה או חוסר ניסיון, המטען מתפוצץ ופוגע בהם ובסובבים אותם.
  13. ^ חגי גולן ושאול שי, פצצה מתקתקת: פיגועי ההתאבדות וההתמודדות איתם, מערכות, 2006, עמ' 37.
  14. ^ בג"ץ 769/02 הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל
  15. ^ 15.0 15.1 Amos Harel, Pinpoint Attacks On Gaza More Precise, Haaretz 30-12-07
  16. ^ Yaakov Katz, Analysis: Lies, leaks, death tolls & statistics, Jerusalem Post, 29-10-2010
  17. ^ Dershowitz, Alan (January 3, 2008). "Targeted Killing Is Working, So Why Is The Press Not Reporting It?", The Huffington Post. 
  18. ^ Alan Dershowitz, The Hypocrisy of "Universal Jurisdiction", Hudson Institute 06-10-2009
  19. ^ Stahl A.E. and Owen, William F, [1], Michigan War Studies Review 06-07-11
  20. ^ "Palestinians killed during the course of a targeted killing in the Occupied Territories, 29.9.2000 – 26.12.2008", B’Tselem. אוחזר ב־ September 26, 2011. 
  21. ^ עמוס הראלמחקר: 'בצלם' מפרסם מידע שגוי ומשמיט פרטים חיוניים, באתר הארץ, 26.10.2008‏;
    יהונתן דחוח-הלוי, המאבק על הנרטיב של ישראל באמצעות נתוני ההרוגים הפלסטינים בפעולות צה"ל, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 26/10/2008;
    יהונתן דחוח-הלוי, הרוגי מנגנוני הביטחון הפלסטינים – מיתוס מול מציאות, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 24/05/2009.
  22. ^ יואב יצחק, השב"כ והמשטרה הגבירו אבטחת המנהיגים - בעקבות חיסול אל-מקאדמה, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 9 במרץ 2003
  23. ^ ישראל התנקשה בבכיר החמאס אבו שנב בעזה; חמאס: ההודנה מבוטלת, באתר האייל הקורא, 21 באוגוסט 2003
  24. ^ [2] (הקישור אינו פעיל, 1.11.2010)
  25. ^ אמיר בוחבוט וברק רביד, מתכנן רצח משפחת חטואל חוסל בעזה, באתר nrg מעריב, 26 בספטמבר 2005
  26. ^ אמיר בוחבוט , חיים איסרוביץ וסוכנויות הידיעות, חוסל אחד ממתכנני הפיגוע בנמל אשדוד, באתר nrg מעריב, 2 בנובמבר 2005
  27. ^ ברק רביד ואמיר בוחבוט, 2 הרוגים בחיסול ברצועת עזה, באתר nrg מעריב, 7 בפברואר 2006
  28. ^ ברק רביד ואמיר בוחבוט, צה"ל חיסל את ג'מאל אבו סמהדנה, באתר nrg מעריב, 9 ביוני 2006
  29. ^ אמיר בוחבוט, חוסל ראש מערך רקטות הקסאם, באתר nrg מעריב, 8 בנובמבר 2006
  30. ^ עלי ואקד, ועדות ההתנגדות: צה"ל חיסל את ראש מערך שיגור הרקטות, באתר ynet‏, 23 בנובמבר 2006
  31. ^ עמית כהן, 4 פעילי ג'יהאד נהרגו בתקיפת צה"ל ברצועה, באתר nrg מעריב, 21 במאי 2007
  32. ^ עמית כהן, חיים איסרוביץ' וסוכנויות הידיעות, צה"ל חיסל מהאוויר 5 חמושים במרכז הרצועה, באתר nrg מעריב, 17 ביוני 2008
  33. ^ יואב יצחק, חוסל בכיר בחמאס: ממדוח אבו זכריה ג'מאל, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 3 בינואר 2009
  34. ^ אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, חאן-יונס: שני בכירי חמאס חוסלו בתקיפה, באתר nrg מעריב, 4 בינואר 2009
  35. ^ רובי שטיינברג, חוסל שר הפנים של חמאס סעיד סיאם, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 16 בינואר 2009
  36. ^ אמיר בוחבוט ועמית כהן, רצועת עזה: חוסל שר הפנים של חמאס סעיד סיאם, באתר nrg מעריב, 15 בינואר 2009
  37. ^ אמיר בוחבוט, בצה"ל מודים: חיה"א חיסל בכיר בצבא האיסלאם, באתר nrg מעריב, 3 בנובמבר 2010
  38. ^ אמיר בוחבוט ועמית כהן, חיסול בעזה: פעיל הטרור תכנן לפגוע בישראלים בסיני, באתר nrg מעריב, 17 בנובמבר 2010
  39. ^ אבי יששכרוףצה"ל תקף חוליה שתכננה לחטוף ישראלים ברצועת עזה; חמאס: האויב ישא בתוצאות, באתר הארץ, 2 באפריל 2011
  40. ^ אמיר בוחבוט וניר יהב, בין האחראים לפיגוע שחוסלו: מעורבים בחטיפת שליט, באתר וואלה!, 19 באוגוסט 2011.
  41. ^ אליאור לוי וחנן גרינברג, התגובה של ישראל: בכיר בוועדות ההתנגדות חוסל, באתר ynet‏, 19 באוגוסט 2011
  42. ^ ynet, ה-14 בנובמבר 2012
    דובר צה"ל (באנגלית)
  43. ^ אליאור לוי ויואב זייתון, צה"ל הפציץ את בניין ממשלת חמאס בעזה, באתר ynet‏, 17 בנובמבר 2012