אוסאמה בן לאדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוסאמה בן־לאדן
10 במרץ 1957 – 2 במאי 2011 (בגיל 54)
Latest portrait of Osama bin Laden-2.jpg
אוסאמה בן לאדן, בתמונה מ-2010
מקום קבורה מקום לא ידוע באוקיינוס ההודי
מקום מגורים Flag of Saudi Arabia.svg  ערב הסעודית
ידוע בשל תכנון פיגועים באוכלוסייה אזרחית ברחבי העולם
תפקיד

מנהיג ארגון הטרור המוסלמי אל קאעידה

אוּסַאמַה בן מוחמד בן עווד בִּן־לַאדִּןערבית: أسامة بن محمد بن عوض بن لادن, תעתיק מדויק: אֻסַאמַה בִּן מֻחַמַדְּ בִּן עוּץֿ בִּן־לַאדִּן; 10 במרץ 1957, ריאד, ערב הסעודית - 2 במאי 2011, אבוטאבאד, פקיסטן) היה טרוריסט סעודי ממוצא תימני-סורי, שהקים והנהיג את ארגון הטרור אל קאעידה, והאחראי לסדרת פיגועי טרור ברחבי העולם בהם נרצחו אלפי בני אדם, ובהם פיגועי 11 בספטמבר. מאז 1999 היה בראש רשימת עשרת המבוקשים של ה-FBI, ונחשב לטרוריסט המסוכן והמבוקש בעולם עד להריגתו במבצע חנית נפטון על ידי יחידת הקומנדו האמריקאית "אריות הים" ב-2011.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסאמה בן־לאדן נולד למשפחה סעודית עשירה, בעלת קונצרן בנייה ענק. אביו, מוחמד בן־לאדן, הגיע בילדותו מאזור חצרמוות שבתימן לג'דה שבסעודיה. אמו חמידה, אותה הכיר אביו בשנת 1956 במהלך נסיעת עסקים לסוריה, הייתה ממשפחה סונית מעיר החוף הסורית לטקיה[1]. חמידה הייתה האשה העשירית של אביו, שנישא לעשרים ושתיים נשים בסך הכל (לארבע במקביל כל פעם) מהן נולדו לו למעלה מחמישים ילדים. הוריו התגרשו זמן קצר לאחר לידתו ואוסאמה היה ילדם המשותף היחיד. אוסאמה גדל בבית אמו שנישאה שנית לאחד מעובדי אביו, ונולדו לה ארבעה ילדים מנישואים אלה. כאשר אוסאמה היה בן 13 נהרג אביו בתאונת מסוק, והוא זכה בירושה של 80 מיליון דולר‏[2].

אוסאמה גדל בג'דה, שם למד בבית ספר יוקרתי, חילוני יחסית למקובל בסעודיה, שבו למדו זרים רבים. באותה תקופה הגיעו לסעודיה פעילי ארגון האסלאם הסוני הקיצוני, "האחים המוסלמים", שנמלטו ממצרים וסוריה, וחלקם עבדו בתור מורים. בהשפעת מוריו אלה, התעניין ועסק רבות בנושאים הקשורים לדת האסלאם הסוני. הוא הושפע במיוחד מדעותיו של מורהו הרוחני עבדאללה עזאם, שהפך גם לשותפו לדרך, והיה טרוריסט פלסטיני ומוסלמי סוני קיצוני, שדגל גם באסלאמיזם. ב-1974 נשא לאשה את בת אחיה של אמו. ב-1976 החל ללמוד באוניברסיטת המלך עבדול עזיז שבג'דה מנהל עסקים וכלכלה (יש דיווחים על תחומי לימוד שונים כדוגמת הנדסה אזרחית).

פעילותו באפגניסטן, הקמת אל־קאעידה ופרישׂת רשת הטרור העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרס בעקבות הפיגוע בשגרירות בניירובי

ב-1979 התחוללו מספר מאורעות שהשפיעו על עמדותיו של בן־לאדן. מאורע אחד הוא הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, שעוררה התנגדות אפגנית רבה בתמיכתם של מוסלמים מרחבי העולם שראו במאבק חלק מהג'יהאד נגד הכופרים. הם נהנו גם מתמיכת ארצות הברית, שראתה בפלישה הפרת האיזון במלחמה הקרה. המאורע השני היה השתלטות קיצונים מוסלמים על מסגד אל-חראם במכה תוך חטיפת בני ערובה רבים ודרישה להחמרה בהקפדה על חוקי הדת, שגררה תגובה חריפה מצד השלטונות הסעודים. בן־לאדן רצה להתגייס לעזרת הלוחמים באפגניסטן וראה בחומרה את פעולות הממשלה בסעודיה‏[3].

ב-1981 הגיע לעיר פשאוור שבפקיסטן, והתיישב בה באופן קבוע ב-1986. הוא סייע לכוחות אפגניים בלחימה נגד ברית המועצות ונאמניה בעיקר על ידי גיוס כספים לשיקום פליטים, וסלילת כבישים ומקלטים למורדים. ידוע כי ב-1987 השתתף בקרב לידי העיר ג'אג'י וכנראה בקרב בג'לאלאבאד (כנגד הממשלה שהסובייטים השאירו לאחר נסיגתם), אך אין מידע ודאי על קרבות אחרים.

באותה תקופה התקרב מאד למורהו הרוחני עבדאללה עזאם ולרופא המצרי איימן א-זוואהירי, עמם הקים את ארגון הטרור אל קאעידה (שפרושו בין היתר בסיס). ייחודו של אל־קאעידה לעומת ארגוני טרור אחרים היה בכך שנוסד מתוך ראייה מערכתית של מאבק עולמי. לצד הסיוע ללחימה באפגניסטן הוא נועד לביצוע פעולות ראווה של טרור בהיקף רחב כדי לעורר תסיסה, לגייס המונים ולגרום לשינוי רב עצמה בעולם המוסלמי.

לאחר נסיגת הסובייטים חזר בן־לאדן לסעודיה ונאבק נגד השלטון המלוכני הסעודי ונגד המעורבות האמריקנית בסעודיה, ובפרט שהייתם באזור של הכוחות האמריקאיים שהגיעו עקב מלחמת המפרץ. לאחר מלחמת המפרץ גורש בן־לאדן מסעודיה וברח לסודאן. שם בחסות המשטר האסלאמי בראשות עומר אל-בשיר שהושפע מאיש האחים־המוסלמים חסן אל־תראבי, ובעזרת ההון שירש, טיפח את אל־קאעידה, שנועד כעת בעיקר לביצוע פעולות טרור רחבות היקף נגד ארצות־הברית ובעלות בריתה. הארגון ריכז את יוצאי מלחמת אפגניסטן. לאחר לחץ אמריקני (בעקבות פעילות מודיעינית ישראלית על מחנות האימונים למחבלים בסודן) גרשה סודן בשנת 1996 את בן־לאדן. הוא עבר לאפגניסטן, שם ביסס את ארגונו תחת משטר הטליבאן.

ארצות־הברית רואה בו אחראי (בחלק מהמקרים הייתה גם נטילת אחריות מצדו) לפיגוע במגדלי התאומים ב-1993, להריגתם של 19 חיילים אמריקאים בערב הסעודית ב-1996, לפיצוץ בשגרירויות ארצות־הברית בקניה ובטנזניה ב-1998 ולפיגועי 11 בספטמבר 2001.

אידאולוגיה וביקורת על המערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתו העיקרית של בן־לאדן הייתה להשפיע על דעותיהם של מאות מיליוני מוסלמים, ולגייס רבים ככל האפשר לשורות אל־קאעידה, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף באמצעות תמיכה ודעת קהל אוהדת. לצורך כך עשה בן־לאדן שימוש רב במושגים בעלי משמעות היסטורית ורגשית חזקה ביותר עבור מוסלמים, כגון "צלבנים" ו"ג'יהאד" וקידם את האסלאמיזם. הוא הטיף לפעולות טרור ולאלימות בשל צורך ברור ומיידי להגן על קודשי האסלאם, תוך הצגת המוסלמים כקורבנות של מדינות המערב. חלק מפעולות הטרור והאלימות שביצע היו לשם הוכחה שניתן להכריע את אויבי האסלאם, שלכאורה חזקים וחסינים מפגיעה, כגון ארצות־הברית, רוסיה וישראל. פיגועי הטרור, להשקפתו, מוכיחים את פגיעותן וחולשתן של מדינות המערב, שנובעות מחוסר אמונתן באסלאם. בנוסף לתכלית הפסיכולוגית העומדת בבסיס דרך האלימות והטרור, הציב בן־לאדן מטרה יסודית נוספת: "טיהור" הערים הקדושות מכה ואל-מדינה, "הנמצאות תחת כיבוש אמריקני", וכן "טיהור" אדמת הקודש של אל אקצא, ה"כבושה על ידי ישראל". חלק עיקרי מפעילותו האידאולוגית הוקדש להסתה לשנאה בין־דתית, בין המאמינים באסלאם לבין כל המאמינים בדתות אחרות או חסרי אמונה דתית (כולם נחשבים ל"כופרים" על פי האסלאם). דוגמה להסתה נגד היהודים ניתן למצוא בנאומו של בן־לאדן במאי, 2002, אשר הופץ באמצעי התקשורת, בו אמר: "המלחמה היא בינינו לבין היהודים. כל מדינה שהולכת בדרכם של היהודים צריכה להאשים רק את עצמה"‏[4]. כך תפסו ישראל, היהודים, והסכסוך הישראלי-ערבי חלק נכבד בהסתה של בן־לאדן, אולם לא הפכו ליעדים מרכזיים לפעולות הטרור של אל-קאעידה[5].

כרבים אחרים ממתנגדי המערב, נהג בן־לאדן להשתמש בביקורתם העצמית של אנשי המערב על החברה המערבית, במסגרת התקפותיו המילוליות נגד המערב. כך, למשל, בנאום שנשא ב-19 בינואר 2006 הזכיר את הספר המדינה הנוכלת: מדריך למעצמה היחידה בעולם מאת ויליאם בלום, שיצא לאור בשנת 2000 ואשר מותח ביקורת על מדיניות החוץ של ארצות־הברית בזמן המלחמה הקרה ולאחריה.

מאמצי המערב ללכידתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאמצים ללכוד את בן־לאדן החלו עוד לפני פיגועי 11 בספטמבר, בימי הנשיא ביל קלינטון, בעקבות הפיגוע בשגרירויות ארצות־הברית במזרח אפריקה. קלינטון הורה לכוחותיו לעוצרו ואישר שימוש בנשק קטלני אם הדבר לא יתאפשר. ב-20 באוגוסט 1998, במסגרת "מבצע הגעה אינסופית" ("Operation Infinite Reach"), עליו פיקד גנרל הנחתים אנתוני זיני, שיגר הצי האמריקני, כפעולת תגמול לפיצוץ שגרירויות ארצות הברית בקניה וטנזניה על ידי אל-קאעידה ב-7 באוגוסט אותה שנה, 75 טילי שיוט נגד מחנות של אל-קאעידה באפגניסטן, בין היתר במטרה להרוג את בן לאדן. בנוסף ביצעו ספינות הצי האמריקני אשר בים הערבי ירי של טילי שיוט כנגד מפעל החשוד שהוא מייצר נשק כימי בסודאן[6]. במהלך התקיפות נהרגו כשלושים מחבלים בסודאן ובאפגניסטן‏[7], אולם בן לאדן עזב את המחנות מספר שעות קודם לכן‏[8]. לאחר פיגועי 11 בספטמבר נקב הנשיא ג'ורג' ווקר בוש בשמו של אוסאמה בן־לאדן כחשוד העיקרי והודיע לעם האמריקאי להתכונן למלחמה. ב-7 באוקטובר 2001 פתחה ארצות־הברית במלחמת אפגניסטן, שמטרתה הפלת המשטר האסלאמי הקיצוני של שלטון הטליבאן וחיסול בסיסי הטרור שם (בעיקר של אל קאעידה).

כוחות צבא ארצות־הברית ניהלו מצוד רחב היקף אחר בן־לאדן. במהלך המצוד נהרגו או נעצרו רבים מפעילי הטרור של אל־קאעידה, ובהם בני משפחתו של בן־לאדן. מדי פעם הגיעו אותות חיים מבן־לאדן, בצורת קלטות וידאו או אודיו, שהופצו בעיקר לרשת החדשות אל ג'זירה או הועלו ישירות לאינטרנט, ובהן קרא להמשך המלחמה בארצות־הברית ובבעלות בריתה (וישראל בראשן).

האמריקנים הציבו על ראשו פרס כספי גדול, בתחילה של 25 מיליון דולר וב-2007 הוכרז על הגדלת הפרס לסכום של 50 מיליון דולר‏[9]. למרות סכומי הכסף הגבוהים שהוכרזו על ראשו, דומה היה כי בן־לאדן הצליח להיעלם מעל פני האדמה מבלי להותיר כל זכר.

המבצע לחיסולו והשלכותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע חנית נפטון
נשיא ארצות־הברית אובאמה מדווח על מותו של בן־לאדן

בן־לאדן נהרג ב־2 במאי 2011, במהלך מבצע התנקשות בחייו, שנקרא "מבצע חנית נפטון". במבצע זה, פשטו לוחמי הכוחות המיוחדים של הצי האמריקני, "צוות 6" של "אריות הים", על אחוזה פרטית מבוצרת שבה הסתתר בן־לאדן‏[10], לא רחוק מהאקדמיה הצבאית לקצינים של פקיסטן בעיר אבוטאבאד, 50 ק"מ צפונית לאיסלאמאבאד, בירת פקיסטן. זהות גופתו של בן־לאדן אושרה הן על ידי הלוחמים בשטח‏[11], והן באמצעות בדיקת DNA. הכוחות האמריקאיים הודיעו, כי גופתו נטמנה בים, כחלק ממכלול שיקולים, שאחד מהם היה למנוע הפיכת מקום קבורתו למוקד עלייה לרגל. זמן קצר לאחר מותו נטען, כי סגנו של בן־לאדן, איימן א-זוואהירי, הוכרז כמחליפו בראש ארגון הטרור אל קאעידה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן־לאדן היה נשוי לארבע או חמש נשים וידוע על עשרים ילדים שנולדו לו. חלק מילדיו היו מעורבים בפעילות טרור. אשתו הראשונה נג'ווה גאנם ובנם עומר פרסמו ספר אוטוביוגרפי על החיים בצילו‏[12]. אחת מנשותיו של בן־לאדן, שיהאם בן־לאדן, ילדה לו 4 ילדים וברחה ממנו עם ילדיה, לאחר שנשא אשה חמישית שהייתה בת 17, סיפרה לתקשורת בארצות־הברית, כי "המטרות הבאות שלו היו גבעת הקפיטול, מגדל אייפל בפריז, והביג בן בלונדון". בנוגע לאישיותו אמרה, כי "הוא באמת היה מפלצת, אבל מצבו המנטלי הדרדר קשות בשל מחלת הסוכרת הקשה שלו. הוא ביקש כי בנו הגדול עבדאללה, או אדם אחר, יהרגו אותו אם ייתפש, ויתעדו זאת, כדי שמאמיניו יוכלו לצפות בקלטת מותו, שתספק השראה להמשך הטרור." קולה בוף, שהייתה מאהבת שלו בין 1996 ל-1998, עת תכנן וביצע את הפיגועים בקניה ובטנזניה, סיפרה כי החזיק בה בניגוד לרצונה, הכה אותה, אנס אותה, וכלא אותה במשך עשרה חודשים במלון במרוקו. כמו כן, טענה שהייתה לו שפחת מין אחרת, שכלא בחדר במלון בפקיסטן, לסיפוק צרכיו המיניים. בוף אף כתבה ספר על קורותיה עם בן־לאדן, בשם "יומנה של נערה אבודה", שבו תיארה את התעללויותיו בה ואת צרכיו המיניים יוצאי הדופן של בן-לאדן‏[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Steve Cole, Young Osama. New Yorker, 2005
  • Lawrence Wright, The Looming Tower: Al-Qaeda and the road to 9/11, New York, Knopf
  • בנימין בן סימון, תובנות על אל־קאעידה, חממה ספרותית, 2011.
  • יורם שוייצר, אל־קאעידה וטרור המתאבדים - החזון והמעש, צבא ואסטרטגיה, כרך 2, גיליון 2, אוקטובר 2010.
  • מרק בודן, בן לאדן - החיסול, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2012.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Qaida's Lebanese Hydra, צבי בראל, הארץ, באתר lebanonwire, בספטמבר 2002
  2. ^ Qaida's Lebanese Hydra, צבי בראל, הארץ, באתר lebanonwire, בספטמבר 2002
  3. ^ Osama bin Laden obituary באתר הגרדיאן
  4. ^ רועי סמיוני, "אנחנו נלחמים ביהודים". הפה הגדול של אוסמה, באתר ynet‏, 2 במאי 2011
  5. ^ יוסי מלמן, יחס הפוך, הארץ, 6 במאי 2011
  6. ^ מקוסובו עד עיראק. מודלים לתקיפה אמריקנית, באתר ynet‏‬.
  7. ^ מרק בודן, בן לאדן - החיסול, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2012, עמודים 99-100.
  8. ^ CIA Trained Pakistanis to Nab Terrorist But Military Coup Put an End to 1999 Plot באתר הוושינגטון פוסט
  9. ^ Senate doubles Bin Laden reward באתר ה-BBC
  10. ^ דיווח: בן־לאדן חוסל באחוזה ליד בירת פקיסטן, באתר ynet
  11. ^ מרק בודן, בן לאדן - החיסול, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2012, עמודים 213-225.
  12. ^ מאמר באתר time
  13. ^ שפחת המין של בן־לאדן חושפת את כל הסודות, באתר nrg