חנה אורלוף
| חנה אורלוף | |
|---|---|
 חנה אורלוף תצלום מאת אברהם סוסקין, אוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית |
|
| תאריך לידה | 12 ביולי 1888 |
| מקום לידה | קונסטנטינובקה, האימפריה הרוסית |
| תאריך פטירה | 18 בדצמבר 1968 |
| מקום פטירה | רמת גן, ישראל |
| לאום | צרפתי |
| תחום יצירה | פיסול |
חנה אוֹרְלוֹף (12 ביולי 1888, קונסטנטינובקה, רוסיה (אוקראינה) – 18 בדצמבר 1968, ישראל) הייתה פסלת יהודייה, מהבולטות ביותר בתקופתה.
תוכן עניינים |
חייה ויצירתה [עריכה]
אורלוף נולדה באוקראינה כבת השמינית מבין תשעה ילדים. אחד מאחיה הבוגרים היה צבי נשרי, ממייסדי החינוך הגופני בארץ ישראל. בהיותה נערה עלתה לארץ ישראל עם הוריה ואחותה מרים (אמו של רפאל איתן) והמשפחה התיישבה בפתח תקווה. אחיה, מאיר דב אורלוב, היה ראש אגודת בעלי המלאכה במושבה. בנו הוא זאב אורלוב, מחללי פרעות תרפ"א (על שמו רחוב במרכז פתח תקווה).
בשנת 1910 יצאה לפריז ללמוד תפירה שם מצאה את ייעודה באמנות הפיסול. התפתחותה הייתה מאוד מהירה, עודדו ותמכו בה אנשי האמנות והסופרים של פריז, בהם לאון ורת ואוקטב מירבו. חנה אוֹרלוֹף יצרה בפוריות מופלאה יצירה מקורית שמקיפה את כל שטחי הפיסול והטכניקות שלו. היא יצרה דיוקנאות, דמויות של נשים הרות ואימהות עם ילדיהם וכן בעלי חיים.
ב-1925 זכתה באות לגיון הכבוד בדרגת אביר.
קשריה עם ארץ ישראל [עריכה]
חנה אורלוף חיה ועבדה בפריז ושם זכתה לפרסום רב, אולם עם זאת אורלוף בעלת התרבות הצרפתית לא ניתקה מעולם את קשריה עם ישראל. קשרי משפחה ורעות.
היא חזרה לישראל לביקורים ממושכים.[1] היא הקימה כמה מצבות זיכרון בישראל: האנדרטה לזכר דב גרונר ברמת-גן,[2] אם עם ילד בעין גב להנצחת עמידות הגבורה של האישה הישראלית במלחמת השחרור,[3] אנדרטת "הציפור הפצועה" ב"היכל הכרמל".[4] הוא פיסלה מספר מהדמויות החשובות ביישוב ובמדינה כדוגמת חיים נחמן ביאליק, דוד בן-גוריון ולוי אשכול.
בשנת 1935 הציגה לראשונה תערוכה בארץ ישראל, בבית דיזנגוף.[5] הציגה עוד במוזיאון תל אביב ב-1949,[6] ב-1952[7] וב1961,[5] במוזיאון העירוני בחיפה[8] ובמוזיאון הרצליה.[9]
ב-1968 הגיעה לביקור בישראל לרגל תערוכת עבודותיה במוזיאון תל אביב לכבוד יום הולדתה השמונים. היא חלתה ונפטרה בית החולים שיבא ב-18 בדצמבר 1968. נקברה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.[10] התערוכה הרטרוספקטיבית הגדולה נערכה לאחר מותה.[11]
גלריה [עריכה]
-
בני, 1924
ארד
מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו -
דיוקן הצייר פר קרוג, 1924
ארד -
מעשן המקטרת, 1924
ארד
מוזיאון ישראל, ירושלים -
דיוקן ח. נ. ביאליק, 1926
ארד
בית ביאליק, תל אביב-יפו -
אנדרטה לזכר דב גרונר ועולי הגרדום, 1954
ארד
רמת גן -
האם ובנה
ארד
עין גב -
נשרים
ארד
המשכן לאמנות על שם חיים אתר, עין חרוד
לקריאה נוספת [עריכה]
- זוסיא עפרון ובצלאל ססיל רות (עורכים), האמנות היהודית, תל אביב: מסדה, תשי"ז.
- ד"ר חיים גמזו, חנה אורלוף, תל אביב, מסדה, 1966.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מריאן דה ג'וליו, חנה אורלוף, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- יעקב פיכמן, האשה היוצרת בישראל (לדמותה של חנה אורלוף), דבר, 6 במאי 1949
- אל' פרנקל, ארבעים שנות פיסול: ביקור אצל חנה אורלוף, מעריב, 2 במאי 1952
- ד. דיוקנאי, ראשים בישראל: חנה אורלוף, או: הנערה עם השמשיה, מנווה־צדק, מעריב, 30 ביולי 1954
- שלמה שבא, חנה אורלוף – מפתח־תקוה לפאריס, דבר, 9 במרץ 1961
- רחל אנגל, אמנית ישראלית של אסכולת פאריס: חנה אורלוף בין 80 פסליה בת"א, מעריב, 17 במרץ 1961
- דוד לאזר, שלשה אמנים בפאריס: חנה אורלוף, מאנה כ"ץ, אדוארד מאטי, מעריב, 7 ביוני 1962
- חנה, מעריב, 29 בינואר 1965: ראיון ותצלומים
- אריה ל., חנה אורלוף, דבר, 19 בדצמבר 1968, המשך
- הפסלת חנה אורלוף נפטרה בתל־אביב, מעריב, 19 בדצמבר 1968
- דוד גלעדי, פגישת־פרידה מחנה אורלוף, מעריב, 27 בדצמבר 1968
- אורי קיסרי, עם חנה אורלוף, מעריב, 7 במרץ 1969
- חנה אורלוף בעיני "מודי", דבר, 7 במרץ 1969 (רישום דיוקן מאת אמדאו מודיליאני, שהכיר דרך חנה אורלוף את אהובתו ז'אן אבוטרן)
הערות שוליים [עריכה]
- ^ רבקה כצנלסון, חנה אורלוף: תבונה ומרד, מעריב, 9 בנובמבר 1956.
- ^ תיקון זווית, מעריב, 20 בינואר 1963.
- ^ מצבה לזכר מגיני עין גב, דבר, 4 ביוני 1952.
- ^ אנדרטת "הציפור הפצועה" הוצבה ב"היכל הכרמל", דבר, 31 בדצמבר 1963.
- ^ 5.0 5.1 רחל אנגל, אמנית ישראלית של אסכולת פאריס: חנה אורלוף בין 80 פסליה בת"א, מעריב, 17 במרץ 1961.
- ^ תערוכת חנה אורלוף במוזיאון תל אביב, דבר, 18 באפריל 1949.
- ^ אריה לרנר, תערוכות: חנה אורלוף במוזיאון תל־אביב, דבר, 2 במאי 1952.
- ^ תערוכות: חנה אורלוף במוזיאון בחיפה (50 שנות יצירה), דבר, 21 ביולי 1961.
- ^ רבקה כצנלסון, תערוכות: חנה אורלוף במוזיאון הרצליה, דבר, 2 באפריל 1965; רחל אנגל, חנה אורלוף – במוזיאון הרצליה: "מה החכמה להציג במקום גדול?..", מעריב, 2 באפריל 1965.
- ^ חנה אורלוף הובאה למנוחות, דבר, 20 בדצמבר 1968.
- ^ תערוכת חנה אורלוף נפתחה במוזיאון ת"א, דבר, 3 במרץ 1969; רחל אנגל, מאולמי התערוכות: חנה אורלוף במוזיאון תל־אביב, מעריב, 7 במרץ 1969.
