יצחק ניסנבוים

הרב יצחק ניסנבוים
הרב יצחק ניסנבוים
תאריך לידה	כ"ה בתשרי תרכ"ט
תאריך פטירה	תש"ג
מקום פעילות	וולוז'ין, וילנה, ורשה, ערים רבות ברוסיה ופולין שבהן פעל למען הציונות
השתייכות	ציונות דתית, מזרחי, רבני פולין
נושאים שבהם עסק	תנ"ך, ש"ס, הלכה, מחשבה, השקפה
תפקידים נוספים	נשיא המזרחי בפולין
רבותיו	הרב חיים הלוי סולובייצ'יק, הנצי"ב
חיבוריו	"עלי חלדי", "דרשות לכל שבתות השנה והמועדים", "מסורת וחרות", "היהדות הלאומית", "קנייני קדם", "הגות ולב"

הרב יצחק ניסנבוים (1868 - 1943/1942; כ"ה בתשרי תרכ"ט - תש"ג) היה דרשן, סופר ומהוגיה הראשונים של הציונות הדתית. שימש, בין השאר, כנשיאה האחרון של תנועת המזרחי בפולין.

ביוגרפיה

מושב המועצה הארצית של המזרחי, ורשה, תרצ"ח (1938).
משמאל לימין: הרב ברונוט, מנחם סוקול, הרב יצחק ניסנבוים, הרב רובינשטיין, הרב גולד, י. אנגלמן, י. ל. שצרנסקי, ישראל שפירא

נולד בבוברויסק, בלארוס לאברהם ליפמן, ולחנה. מרבית ממשפחת אביו היו חסידים, אך למרות זאת חינוכו של הרב ניסנבוים היה אצל "המתנגדים" (לימים העיד שספג משני העולמות). אביו נפטר כשהיה ילד (תרמ"ב), וכעבור שנתיים עבר לישיבה ליטאית. בתקופה זו התוודע לראשונה לספרות ההשכלה העברית ולסופריה: קלמן שולמן, סמולנסקין ולילנבלום. כמו כן אהב ללמוד תנ"ך ולשמוע דרשות של "מגידים". כשהיה בן 15 החל ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם למד אצל הרב חיים סולובייצ'יק והנצי"ב. בשנת תרמ"ה (1885) עבר לבית מדרש אחר, שם המשיך להתוודע לספרות השכלה עברית (למשל, כתב העת האסיף). ב-1886 עבר לוילנה והחל ללמוד תורה בצורה אוטודידקטית, כך שאת עיקר השכלתו התורנית רכש מלימוד עצמי. בתרמ"ז (1887) הצטרף לחובבי ציון שבמינסק, ושנה לאחר מכן נישא לשינה-לאה. בתקופה זו המשיך להעמיק את ידיעותיו גם בתחום ההשלכה הכללית - הוא עיין בכתבי משה מנדלסון, נחמן קרוכמל, שי"ר ובכתבי עת כגון: כרם חמד, ביכורי העתים, המגיד ועוד.

בשנת תרנ"א (1891) הוקמה בישיבת וולוז'ין אגודת נצח ישראל. אגודה זו, שהייתה חשאית וטקסית, שמה לה למטרה את ישוב ארץ ישראל, כל זאת על טהרת הקודש ועל בסיס התחדשות מוסרית. באותה שנה הקים הרב ניסנבוים את "אגודת שפה ברורה", שפעלה במסגרת "נצח ישראל". בתרנ"ב נסגרה ישיבת וולוז'ין, וכך כתב הרב ניסנבוים:

"כידוע נסגרה "ישיבת וולוז'ין" באמצע חורף תרנ"ב (1892). התלמידים נתפזרו לכל רוח. מהם ששבו לביתם ומהם שנסעו לאכסניות אחרות של תורה, ובאו אז גם רבים מחברי "נצח ישראל" אלי למינסק, וביניהם ח"נ ביאליק ובידם החלטת ה"מרכז" למסור את ההנהלה אלי ולשני אשר איתי בעיר".

דרך פעילותו ב"נצח ישראל" העמיק את מעורבותו בנעשה בפרויקט הציוני. בשנת תרנ"ג (1893) הצטרף ל"מרכז רוחני", שייסד הרב מוהליבר והיה למזכירו של מוהליבר. ("מרכז-רוחני" הייתה סיעה ב"חיבת ציון", שהיוותה בסיס להקמת "המזרחי" בתרס"ב {1902}). עם הופעתו של הרצל על הבמה הציבורית-ציונית, שימש הרב ניסנבוים כמקשר בינו ובין חובבי ציון ברוסיה, ופעל בקדחתנות למען הצלחתו של הקונגרס הציוני הראשון. בתקופה זו כתב גם באופן קבוע בהמליץ.

לאחר פטירת בנו ולאחר פטירת הרב מוהליבר בתרנ"ח (1898) החל לעבוד ב"וועד האודיסאי" כמבקר-נוסע. במסגרת עבודה זו היה עליו לנוע ארבעה חודשים בשנה בין ערי רוסיה ופולין ולבקר את פעולת העסקנים הציוניים. עד חורף תרס"ט (1909), אז הפסיק פעילות זו, הספיק לבקר קרוב ל-200 ערים ברוסיה ובפולין. בתרס"א (1901 עבר לגור בוורשה, ועסק גם בה בדרשנות ובהטפה לציונות.

בתרס"ב ייסד הרב ריינס את המזרחי. על אף שהיה ציוני-דתי, תמך ברעיונות התנועה החדשה ואף עזר בגיוס חברים אליה, הרב ניסנבוים לא הצטרף לתנועה. סירובו להיות מזוהה פוליטית נבע מהמחשבה שבכך השפעתו בתוך התנועה הציונית תגדל, וכן כיוון שחשש שהצטרפותו לתנועה החדשה תתפרש כהכרה בהפרדה בין דת ולאומיות. הוא טען כי ציוניותו קודמת למזרחיותו. בפולמוס הציוני על אודות תוכנית אוגנדה, בעוד מרבית נציגי המזרחי הצביעו בעד התוכנית, הרב ניסנבוים התנגד לה בחריפות.

הרב ניסנבוים ביקר בארץ ישראל בתרס"ה (1905), ועמד על האווירה הקשה ששררה בארץ באותם זמנים, בכל מה שנוגע לשאלת הפועל העברי והעסקתו אצל האיכרים בני העלייה הראשונה. כשחזר לוורשה הפסיק את פעילותו בוועד האודיסאי, והמשיך, ביתר שאת, לדרוש למען ארץ ישראל. לאחר מלחמת העולם הראשונה חל מפנה ביחסו כלפי "המזרחי" והוא החל לפעול במסגרתה. הוא שימש כפעיל מטעמה במשרד הארצישראלי.

בתרפ"ג (1923) חלה הרעה חמורה במצב בריאותו למשך מספר שנים - הוא חלה במחלת לב ועיניים והיה תשוש פיזית ונפשית. בתקופה זו המשיך לכתוב ולהביע את משנתו האידאולוגית. בשנת תרצ"ז (1937) התמנה לכהן כנשיא המזרחי בפולין. הוא נשאר בפולין בעת הכיבוש הנאצי, גורש עם בני משפחתו לגטו ורשה, ושם מצא את מותו. בשנה הראשונה למלחמה אמר באחת הישיבות: "זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קידוש השם במוות. לפנים דרשו אויבינו את הנשמה והיהודי הקריב גופו על קידוש השם. עתה הצורר דורש את הגוף היהודי וחובה על היהודי להגן עליו - לשמור חייו". על שמו נקרא הקיבוץ בארות יצחק.

תקופת חייו של יצחק ניסנבוים על ציר הזמן

משנתו

קבוצת צירים בקונגרס הציוני השמיני 1907.
מבין היושבים: הרב קובלסקי, הרב יצחק ניסנבוים, ה. פרבשטיין, נחום סוקולוב, דוד וולפסון, ש. פ. רבינוביץ (שפר)

בסוגיית מאבקה של תנועת המזרחי בחילון אחז הרב ניסנבוים בעמדה פרוגרמטית. הוא ערך הבחנה בין התנהגות בזמן חירום להתנהגות בזמן שלום, בנוגע ליחס של היהודי אל הגוי בארץ ישראל. בזמן מלחמה, כמו בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע, הצטווה האחרון להכחיד את עממי הארץ. אך בתום הכיבוש גילה עם ישראל סובלנות לנוכחותם של הגויים בארץ ישראל. כך גם בתקופת בית שני, בזמנים של רגיעה לא הוטלו מגבלות על רכישת קרקע בארץ ישראל על ידי גויים, בעוד שבזמן הכיבוש הרומאי נאסר למכור קרקעות ואף להשכיר בתים לגויים. את ההבחנה בין זמן שלום וזמן חירום התיק הרב ניסנבוים לתקופתו, בקביעתו כי זמן בניית הבית הלאומי בארץ ישראל הוא זמן חירום ולכן יש להתחשב בצרכי היישוב. אף על פי כן, אין זה אומר שהתחשבות זו צריכה להיות טוטאלית. הרב ניסנבוים מצביע על כך שבתקופת בית שני, גם בזמני חירום, בתקופות כלכליות קשות, חז"ל לא ביטלו את התרומות והמעשרות למרות שהיה חשש שחיוב זה יבריח יהודים מהארץ. באותו אופן, אף על פי שבניית הבית הלאומי הוא זמן חירום, המחייב עבודה עברית, אין להתיר חילול שבת. בנוגע לפולמוס החלוקה סבר הרב ניסנבוים, בניגוד לרבים מרבני הציונות הדתית, כי נושא זה הוא פוליטי ואין לו משמעות הלכתית.

דת ולאומיות

הרב ניסנבוים הירבה לעסוק בקשר שבין דת ולאומיות. בספרו "מסורת וחרות" ניסח את השקפת עולמו כך: "הדת מעמידה במרכז העולם את האלוהות, הלאומיות מעמידה במרכז את הלאום, והיהדות ההיסטורית, המעמידה במרכז עולמה את האלוהות והלאום כאחת, אומרת: 'בראשית ברא אלוהים' - בשביל ישראל שנקראת ראשית, דתית-לאומית היא מראשית יצירתה. הדת והלאומיות כתואמות נולדו בקרב העם העברי ויחד הן גדלות ומתפתחות".

תפיסתו של הרב ניסנבוים את הלאומיות היהודית ניצבה כתפיסת ביניים בין עמדותיהם של אישים כדוגמת הרב ריינס וזאב יעבץ מחד ובין הרב קוק וחוגו מאידך. בעוד הראשונים סברו כי ניתן להגדיר את הלאומיות היהודית במונחים לאומיים מודרניים, הרי שהאחרונים השתמשו במערכת מונחים פנים יהודיים ואיזוטרית (סמלים קבליים, נוכחות אלוהית נסתרת בתהליך המשיחי ובאומה היהודית). עמדתו של הרב ניסנבוים (כמו גם זו של הרב סולובייצ'יק) הייתה עמדת ביניים. הרב ניסנבוים סבר כי ההתגלות האלוהית ייחודית לעם ישראל בלבד, ובכך ישנו הבדל אונטולוגי ודתי בין ישראל לבין אומות העולם. אך, בניגוד לרב קוק, לא הפליג מעבר לכך מבחינה מיסטית, כך שהרטוריקה בה השתמש הייתה ארצית, גם אם רומנטית. עד למלחמת ששת הימים נטתה הציונות הדתית יותר לכיוון הדגם של הרב ריינס והדגם של הרב ניסנבוים. כך נעשה שימוש רב בביטויים כגון "רוח האומה" ו"נשמת האומה" (בניגוד ל"כנסת ישראל", שהוא ביטוי מיסטי-קבליסטי). לאחר ששת הימים החלה להוביל הטרמינולוגיה ההגותית של הרב קוק.

כתביו

• מסורת וחרות. ורשה, תרצ"ט. - עוסק בדת ולאומיות.
• היהדות הלאומית. הוצאת הלאום. ורשה, תר"פ.
• דרושים וחמר לדרוש. דרשנות.
• דרשות לכל שבתות השנה והמועדים. דרשנות.
• הגות לב. דרשנות.
• אמרי דרוש. דרשנות.
• קנייני קדם. דרשנות.
• עלי חלדי. תשכ"ט. הוצאת ראובן מס, ירושלים. - אוטוביוגרפיה.

לקריאה נוספת

• נורית יזהר. 1984. משנתו הציונית ופעלו הציבורי של הרב יצחק ניסנבוים. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן.
• יצחק ניסנבוים. עלי חלדי. תשכ"ט. הוצאת ראובן מס, ירושלים.
• ישראל שפירא. תשי"א. הרב יצחק ניסנבוים. דפוס הפועל המזרחי, ירושלים.
• ישראל שפירא. תש"ל. הרב ניסנבוים חיים ופועלו. דפוס דרור, ירושלים.
• דב שוורץ. תשס"ג. ייחודו של עם ישראל בהגות הציונית-הדתית. בתוך אבי שגיא ודב שוורץ (עורכים) מאה שנות ציונות דתית: היבטים רעיוניים. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן.