תקן הזהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטילי זהב מהווים עד היום אמצעי מקובל וחשוב לחסכון ומשמורת של הון

תקן הזהב היא שיטה מוניטרית שבה יחידת ההילך החוקי התקנית היא כמות מסוימת, קבועה מראש ובלתי ניתנת לשינוי, של זהב ולפיה כל הנפקה של כסף צמודה, בצורה זו או אחרת, להיצע הזהב. מגוון של שיטות מוניטריות סווגו לאורך ההיסטוריה כ-'תקן זהב', בהן "תקן הזהב הקלאסי" שיושמה בין השנים 1871 ל-1945 ושיטת ברטון-וודס (The Bretton Woods System) שיושמה בשנים 1945-‏1972. כיום נזנחה השיטה ובזרם המרכזי של הכלכלה הקולות הקוראים להחזירה מועטים[1]. עם זאת, קיימות אסכולות כלכליות כדוגמת האסכולה האוסטרית וכמה אסכולות מוניטריסטיות הדוגלות בהשבתה והשיטה עדיין נלמדת במסגרות תאורטיות ולצורך השוואתי פדגוגי.

תחת תקן הזהב, המטבע מונפק מהמתכת עצמה, ביחידת משקל סטנדרטית, ידועה, או שהמנפיק מתחייב לספק, בתמורה לשטר הכסף, כמות מסוימת, קבועה מראש, של זהב. משמעות האמירה הזו היא שמאחורי כל שטר כסף המונפק במדינה הדובקת בתקן זהב, קיימת כמות פיזית, מסוימת וקבועה, של זהב הנמצאת בבעלותה של המדינה. 'מטבע תקן זהב' יכול להיות פנימי, כזה הניתן להמרה בזהב על ידי כל אזרח במדינה או חיצוני, בינלאומי, קרי, ניתן להמרה רק על ידי מספר מוגבל של ישויות מוניטריות כדוגמת בנקים מרכזיים של מדינות אחרות. באופן טבעי, למטבעות תקן זהב שונים שער חליפין קבוע ביניהן, שכן כולם צמודים לאותה סחורה שמחירה העולמי קבוע. מטרותיה של שיטת תקן הזהב היא מניעת צמיחה אינפלציונית של היצע הכסף, שמירה על ערך גבוה שכנגדו יכולים מחירים אחרים להימדד ולאפשר סחירות רחבה יותר, כולל סליקה של עסקאות, בעלת רמת אמינות גבוהה יותר ביציבות של כמות הכסף ובטיבו.

לאורך ההיסטוריה נעשה שימוש בתקני זהב מסוגים שונים ומטבעות תקן זהב היוו לעתים אמצעי יחוס מוניטרי עבור מטבעות שלא היה להם קיבוע ערכי כדוגמת ההצמדה לזהב. כדוגמאות למטבעות תקן זהב היסטוריים ניתן למנות את הדוקאט הוונציאני ואת הלירה שטרלינג הבריטית בסוף המאה ה-19. כאמור, הזהב היה הבסיס להסכם ברטון-וודס, שהתמוטט בשנים 1971-‏1972.

בזרם המרכזי של המחקר הכלכלי נתפסת שיטת תקן הזהב כבלתי רצויה מאחר שזו נחשבת כאחד הגורמים לפרוץ המשבר הכלכלי העולמי של סוף שנות ה-20 של המאה ה-20 ומאחר שכוחות השוק, קרי ההיצע והביקוש, מהווים אמצעי מוצלח יותר בקביעת שערי הריבית, היצע הכסף והבסיס המוניטרי. עם זאת, תאוריות כלכליות רבות התפתחו מאז תקופת המשבר, עת ההבנה והתנאים המקרוכלכליים היו פחות מפותחים ויציבים. על-אף שהשיטה אינה נמצאת כיום בשימוש, יש בנמצא תומכים להשבתה והיא מהווה אמצעי בסיסי להשוואה בין תאוריות מוניטריות. התומכים בחזרה לשימוש בשיטה טוענים, בין השאר, כי הזהב הוא מדד האוניברסלי היחידי לערך, כי השיטה מונעת אינפלציה על ידי מניעת היצע מזומנים בלתי מוגבל וכי היא מהווה את הבסיס התאורטי היציב ביותר של מערכות מוניטריות.

יתרון הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

10 מדינות אחראיות לכשני שלישים של תפוקת הזהב העולמית

בשל נדירותו, עמידותו והיכולת הקלה לזיהויו באמצעות צבעו, משקלו ורקיעותו, הזהב הוא סחורה בה בחרו סוחרים לאורך ההיסטוריה כיחידת החישוב הכלכלית הבסיסית ונעשה בו שימוש כאמצעי תשלום וצבירת הון. ההתפתחות ההיסטורית של אמצעי התשלום שונה באופן משמעותי בהתאם לזמן ולמקום אך היסטוריונים רבים סבורים כי ערכו הרב של הזהב, הנובע מיופיו, צפיפותו, עמידותו בפני קורוזיה, אחידותו והאופן הפשוט בו ניתן לחלק אותו הפכו אותו לשימושי כאמצעי לשמירת הון ולחישוב ערכי של אמצעי שמירת הון אחרים. בממלכת בבל, לדוגמה, שימש בּוּשֶל (Bushel) של חיטה כיחידת השוואה כלכלית לסחורות ואילו הזהב, במשקל מסוים, שימש לכימות ערך ההובלה של הסחורה. שיטות מוניטריות קדומות שהתבססו על תבואה כיחידת ערך בסיסית עשו בזהב שימוש לייצוג הערך המאוחסן של הסחורות. הבנקאות החלה להתפתח כאשר פיקדונות זהב בבנקים הועברו מחשבון אחד למשנהו באמצעות שיטה ביורוקרטית מסודרת, או הולוו לצרכנים בריבית. בשימוש במסגרת שיטה כלכלית המבוססת על סחורות, תפקידם של שטרות הכסף התפתח בין השאר כאמצעי להפחתת הסיכון הכרוך בהובלת הזהב. ההתפתחות המוקדמת של שטרות הכסף דורבנה על ידי הסכנות שארבו למובילים בניוד זהב למקומות רחוקים וכמו כן על ידי רצונם של השלטונות להסדיר ולווסת את המסחר בתחומי הריבונות שלהם.

על אף האמור לעיל, שימשה דווקא לאורך ההיסטוריה האנושית מתכת הכסף כאמצעי העיקרי ממנו יוצרו מטבעות, ומכאן שמו העברי של הכסף כאמצעי תשלום. הזהב נתפס כאמצעי אחסון ההון האולטימטיבי ונעשה בו שימוש כאמצעי תשלום של ממש רק במקרים בה לניידות הייתה חשיבות עליונה, במיוחד לצורך תשלום לצבאות. עם זאת, עלה הזהב בחשיבותו על הכסף כמתכת הבסיסית במסחר הבינלאומי במהלך כמה תקופות בהיסטוריה האנושית, בהן תור הזהב האסלאמי, שיאן של ממלכות הסחר האיטלקיות ברנסאנס ובצורה הבולטת ביותר במהלך המאה ה-19. הזהב נותר כמתכת חשבונאות הפיקדון המוניטרית עד להתמוטטות של הסכם ברטון-וודס בשנת 1971 והוא משמש עד היום ככלי גידור וריסון כנגד פעולות של בנקים מרכזיים וממשלות וכאמצעי לשימור שיעור הנזילות ולאחסון הון.

ההטבעות המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתכת הראשונה בה נעשה שימוש לייצור כסף הייתה מתכת הכסף, לפני למעלה מ-4,000 שנה, אז שימשו מטילי כסף לצורכי מסחר. במטבעות זהב נעשה לראשונה שימוש החל מהמאה השביעית לפנה"ס אך עוד קודם לכן שימשו מטילי זהב וכסף לצורכי אחסון הון וחישובי סחר באכד ובמצרים העתיקה. עד המאה ה-20 נותרה מתכת הכסף כמתכת הנפוצה ביותר לייצור מטבעות ועד היום קיימים מטבעות, כדוגמת מטבע 20 הפסו המקסיקני, המיוצרים מסגסוגת המכילה כסף.

בממלכת פרס נעשתה גביית המס בזהב וכאשר כבש אותה אלכסנדר הגדול אימץ המצביא את המתכת לצורך הטבעת מטבעות ברחבי האימפריה שלו. בתקופה זו התבסס השימוש בזהב כאמצעי תשלום לצבאות ושכירי חרב, נוהג שנשמר לאורך מאות שנים אחר כך[2]. האימפריה הרומית הטביעה שני מטבעות זהב חשובים: האאוראוס (aureus מלשון aurum - 'זהב' בלטינית), שיוצר מסגסוגת של זהב וכסף, והסולידוס (לטינית - 'יציב') פחות הערך. המטבעות הרומאיים הללו היו שימושיים בצורה יוצאת דופן והונפקו מהם מיליוני יחידות במהלך תקופת הרפובליקה והאימפריה.

אחרי התמוטטותה של הקיסרות הרומית המערבית והידלדלות מכרות הזהב באירופה, הנפיקה האימפריה הביזנטית במקום הסולידיי הרומיים את הבזאנט, הזהה במשקלו ובהרכבו למטבע הרומי. אלא שהחל משנת 1030 החל השלטון הביזנטי לדלל את כמות הזהב במטבעות עד שזו הגיעה, בתחילת המאה ה-11, ל-15% בלבד ממשקל הסגסוגת. זאת, לעומת 95% עד 98% זהב במטבעות הרומיים המקוריים.

החל מסוף המאה השביעית החל מטבע הדינר לתפוס את מקומו כמטבע סחר חשוב. הדינר היה מטבע זהב מבוסס על המטבעות הרומי-ביזאנטים שהונפק על ידי האימפריה הערבית, כח עולה חדש בעולם הקדום. הבזאנט והדינר שימשו במשך 350 שנה זה בצד זה כשני מטבעות מסחר חשובים עד לירידת קרנו של המטבע הביזנטי.

הדינר ואִתו מטבע הדירהאם, העשוי כסף, נטבעו לראשונה על ידי הפרסים והח'ליפה אימצה אותם והפיצה את השימוש בהם בעולם המוסלמי. הח'ליף עבד אל-מלכ ביצע בין השנים 685 ו-705 רפורמה מוניטרית שכללה, בהתאם לרוח הדת החדשה, מחיקת דמויות שהופיעו על המטבעות והחלפתם בפסוקים המשבחים את אללה וקביעת שער קבוע להמרת כסף בזהב. עד סוף המאה ה-13 ובמקביל לעליית האסלאם עלתה חשיבותו של הדינר והוא הפך למטבע הסחר הדומיננטי של מערב אפריקה, חצי האי ערב וצפון הודו. הסולידוס בגלגוליו השונים השתמר אם כן בצורתו ובמשקלו כמטבע העיקרי של העולם הקדום למעלה מ-1,300 שנה תחת שלטונן של שלוש אימפריות חובקות עולם.

בשנת 1284 הטביעה רפובליקת ונציה את מטבע הזהב הראשון שלה, הדוקאט, העתיד להפוך לסטנדרט ההטבעה האירופי במהלך 600 השנים הבאות. מטבעות אחרים הופיעו באותה תקופה באירופה כדי לפשט את המסחר הפורח. הפלורין, הנובל, הגרושן, הזלוטי והגינאה, שחלק משמותיהם נשתמר בשמות המטבעות המודרניים, הונפקו על ידי מדינות אירופיות אחרות ונסחרו לצד הדוקאט, ששמר על הדומיננטיות שלו בשל השליטה הוונציאנית במסחר עם העולם הערבי.

בשעה שהזהב הלך ונעשה נדיר יותר ויותר מצאה ספרד מאגרים חדשים ובלתי נדלים של המתכת באמריקה עם כיבושיה על אדמותיהם של ממלכות האצטקים והאינקה. יחידת הזהב הספרדית הבסיסית כונתה אסקודו (escudo) והמטבע המתאים, "דובלון" (doblón), הונפק בערך של שמונה אסקודו. הדובלון היה עשוי 22 קרט (92% זהב), משקלו היה 27.468 גרם ושוויו היה פי 16 ממשקלו בכסף. הזהב היה כל-כך זמין באזור באותה תקופה, עד שהוא הפך באיים הקאריביים בשנת 1704 להילך החוקי היחיד. כמו המטבע הוונציאני באירופה, הפכו המטבעות הספרדים לסטנדרט הנפקת מטבעות בעולם החדש. הדולר האמריקאי התבסס על מטבע הכסף הספרדי ריאל ובשוק המטבע בפילדלפיה נעשה שימוש במטבעות ספרדיים לצורכי מסחר.

היסטוריה מודרנית של תקן הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימוץ שיטת תקן הזהב המשיך להתקדם בהדרגה והיסטוריונים של הכלכלה חלוקים ביניהם בנוגע לשאלה מתי "באמת" התחיל תקן הזהב. במאמר שכתב אייזק ניוטון בשנת 1717 בנושא מטבעות הוא כלל יחס המרה בין זהב לכסף, ממנו היה עשוי מטבע הפני שהיווה באותה תקופה את יחידת החישוב המוניטרית הבסיסית. היסטוריונים מסוימים מתייחסים לאירוע זה כראשיתו של תקן הזהב בבריטניה. עם זאת, הדעה הרווחת יותר היא שעל-מנת שיתקיים תקן זהב של ממש, חייב להיות מקור יחיד לשטרות ולהילך החוקי שיגובה ביכולת מעשית להמירם לזהב. מאחר שתנאי זה לא היה קיים באנגליה במאה ה-18 רוב החוקרים תמימי דעים שתקן זהב לא היה בנמצא שם באותם ימים.

משבר הכסף והשטרות של 1750 - 1870[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להבין את האירועים שהובילו לאימוץ תקן זהב בינלאומי בסוף המאה ה-19, יש לעקוב אחר ההתפתחות המוניטרית העולמית שאירעה בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. בסוף המאה ה-18 הובילו מלחמות וסחר של העולם המערבי עם סין להידלדלות מלאי מכרות הכסף בארצות הברית ובאירופה. הסיבה לכך הייתה שהעולם המערבי רכש מסין סחורות רבות ואילו סין, מצידה, לא גילתה עניין רב בסחורות המערביות והעדיפה לקבל כסף בתמורה לייצוא שלה. מטבעות הכסף הוטבעו בעולם המערבי בקצב הולך ופוחת ואת מקומם תפסו שטרות ומניות, עשויים נייר, בשל המחסור במתכת הכסף.

ב-1790 החמיר המחסור בכסף באנגליה עד כדי כך שהיא חדלה להנפיק מטבעות כסף גדולים ואף השתמשה מחדש במטבעות זרים, וקבעה להם ערכים חדשים. עם סופן של מלחמות נפוליאון החלה אנגליה בהטבעה מחודשת של מטבעות, מכסף, מזהב, וב-1821 גם מנחושת. ההטבעה מחדש של מטבעות כסף, לאחר שנים של מחסור, הציפה את השווקים במטבעות. בין 1816 ל-1820 הנפיקה אנגליה קרוב ל-40 מיליון שילינג, 1.3 מיליון כתרים ו-17 מיליון חצאי כתרים. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-19 הנפיקו בנקים מקומיים שטרות כסף קטנים, עד שחקיקה משנת 1826 הגבילה זאת. במקביל, אושר לבנק המרכזי של אנגליה לפתוח סניפים אזוריים וב-1833 שטרותיו הפכו להילך חוקי ובנקים אחרים עודדו לחדול מהנפקת שטרות משל עצמם. כתב הזכויות של הבנקים קבע סופית, בשנת 1844, כי השטרות של בנק אנגליה, שעשה שימוש בתקן זהב בהנפקותיו, הם התקן המוניטרי החוקי היחיד. 1844, אם כן, היא השנה שבה, על פי החוקרים המחמירים, נקבע לראשונה תקן זהב אמתי.

כתוצאה מהמהלך, אולצו במאה ה-19 קולוניות בריטיות רבות לעבור להנפקה של אסימונים או "מטבעות דמה", קרי מטבעות לא תקניים שאינם מגובים בזהב. חברות פרטיות רבות הנפיקו באותה תקופה אסימונים, המפורסמים שבהם הם אלו של חברת .Strachan & Co, שהפכו למטבע העיקרי בדרום אפריקה לאחר שהונפקו לראשונה בשנת 1874.

בארצות הברית אומץ בשנת 1785 תקן כסף המבוסס על מטבע הדולר הספרדי. תקן הכסף האמריקאי אושרר חוקית ב-1792 כאשר הוחלט שעל הבנק המרכזי להחזיק רזרבות כסף בהתאם ליחס המרה קבוע ולכמות הדולרים שהוא מנפיק. למעשה, השיטה היוותה נגזרת של תקן הכסף ולא תקן כסף של ממש מאחר שהבנק אולץ להחזיק רזרבות כסף רק עבור חלק מהמחזור ולא עבור כולו. החלטה זו החלה שורה של ניסיונות ליצור תקן דו-מתכתי משולב של זהב וכסף ביחד עבור הדולר האמריקאי. עד 1920 היוו בארצות הברית מטבעות ומזהב ומכסף כאחד יחידות הילך חוקי, ביניהם הריאל הספרדי שהונפק באמריקה. מלחמת העצמאות של ארצות הברית הכניסה את הממשלה לגירעונות גדולים שגרמו להיעלמותם מהמחזור של מטבעות הכסף. ב-1806 החליט הנשיא תומאס ג'פרסון על הקפאה של כל הטבעות מטבעות הכסף.

במסגרת חוק עצמאות האוצר האמריקאי, שהפריד בין חשבונות הממשלה למערכת הבנקאות, נקבע בשנת 1848 כי על משרד האוצר של ארצות הברית לבצע עסקאות באמצעות כסף וזהב בלבד. אלא ששער החליפין הקבוע בין הזהב לכסף העריך ביתר את מתכת הכסף אל מול הזהב, שהלך ואזל והפך למבוקש ביותר. המחסור הוביל בשנת 1849 לבהלה לזהב בארצות הברית בכלל ובמדינת קליפורניה בפרט. בשנת 1853 הפחית הממשל האמריקאי את משקלו של הכסף בהטבעה במטרה להותיר את המטבעות במחזור, ובשנת 1857 בוטל מעמד ההילך החוקי של מטבעות זרים.

בשנה זו פרץ המשבר הסופי של תקופת הבנקאות החופשית הבינלאומית, על רקע עיכוב בתשלומי כסף מצד בנקים אמריקאים, שפגעה במערכת הבנקאות המרכזית העולמית הצעירה. המשבר, שהיה אחד הגורמים לפרוץ מלחמת האזרחים של ארצות הברית, הוביל בשנת 1861 את הממשל האמריקאי להשהיה מוחלטת של תשלומים בזהב ובכסף, וסתם למעשה את הגולל על הניסיון לייצר תקן כסף למטבע הדולר. ניסיונות נוספים להעמיד תקן דו-מתכתי מאחורי מטבעות נעשו במהלך העשור השביעי של המאה ה-19, אך גילוים של מרבצי כסף רבים בתקופה זו הפכו את המתכת לנדירה פחות ופחות, וכתוצאה מכך לבלתי מתאימה לעמוד כנגד חוסנו של מטבע.

האינטראקציה בין הבנקאות המרכזית ליסוד המטבע הייתה הגורם העיקרי לאי-היציבות המוניטרית שאפיינה את התקופה. המהלכים שהשיבו בסופו של דבר את היציבות הכלכלית היו מיסוד הבנק המרכזי, הגבלה של הנפקת אגרות חוב וריכוז הנפקתן על ידי הממשל. אלא שניסיונות להתחמק מהעקרונות המנחים הללו הובילו מדי פעם ליצירת משברים תקופתיים קטנים, והצורך במציאת יסוד מוניטרי יציב הוביל לקבלה מהירה של תקן הזהב ברחבי העולם.

תקן הזהב הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מלחמת צרפת פרוסיה אוחדה גרמניה למדינה אחת, זכתה לעצמאות וקבעה את הרייכסמארק, המטבע הרשמי שלה, כמטבע תקן זהב נוקשה. גרמניה עשתה שימוש בזהב שנכרה בדרום אפריקה כדי להרחיב את היצע הכסף שלה ובמהרה אימצו מדינות רבות, שנוכחו שהזהב הוא יחידת ערך בינלאומית, יציבה ונוחה להובלה, את התקן.

התפשטותו המהירה של תקן הזהב ברחבי העולם:

לאורך שנות ה-70 של המאה ה-19 עלתה שוב ושוב הדרישה לחזרה לתקן כסף מצד כלכלות דפלציוניות וכלכלות במיתון, אך ניסיונות אלו נכשלו והתקבעות תקן הזהב נמשכה. החל משנת 1879 אושרו לשימוש באיחוד המוניטרי הלטיני רק מטבעות תקן זהב, על אף שהכסף היה עדיין אמצעי תשלום סחיר ומקובל.

מטבעות חלופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאה בלתי צפויה ולא רצויה של תקן הזהב הייתה ירידה חדה בביקוש המצרפי ושורה של מיתונים כלכליים בארצות הברית ובבריטניה. בעשורים האחרונים של המאה ה-19 כבר החלה לחלחל ההבנה שהנזקים שהשיטה גורמת עולים על התועלת ועמה ניסיונות להתקין שיטות חלופיות לייצוב אמצעי התשלום. בשנת 1881 הופיעו בבריטניה המחאות הכסף הראשונות, שהפכו בימי מלחמת העולם הראשונה להילך חוקי תקני. בארצות הברית קמה "ברית החוואים" (מפלגת השטרות) (The Greenback party), אשר בין השנים 1874 ל-1884, תמכה בשימוש בשטרות כסף שאינם מגובים בזהב (כסף פיאט).

השפעות על המיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות בשלבי תיעוש עודדו התמחויות תעשייתיות מקצועיות וחיפשו דרכים להגביר את תפוקת המגזר החקלאי כדי לתמוך בשיעורי האוכלוסייה הגדלים שלהן. הצורך בתוצרת חקלאית זולה יצר לחצים על הממשלות להפחית את מכסי המגן על החקלאות. התוצאה הייתה מעבר למערכת המיסוי המוכרת והנהוגה היום המבוססת על מס הכנסה ומס מכירות ופחות על מכסי מגן וסובסידיות. גורם נוסף היה ירידה במשכורות שהכביד על הציבור וכונה מאוחר יותר בשם "ייסורי התיעוש". חלקו של תקן הזהב בתהליכים אלו נותר עד היום שנוי במחלוקת. חוקרים מנסים לעמוד על הקשרים הגלויים החבויים שבין בסיס מוניטרי, שכר ורמת חיים והמסקנות אינן חד משמעיות.

השפעות על קהילות חקלאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלו להופיע בדרום-מערב ארצות הברית קולות המתנגדים לשיטה. חקלאים רבים ראו בנדירות הזהב כגורם מכביד על התעשיות החקלאיות, המחייב אותן ללוות כספים ממערכת הבנקאות המרכזית. באותה תקופה קמה במדינת טקסס המפלגה הפופוליסטית ("מפלגת העם") שחרתה על דגלה לעבור לשימוש במה שכונה על-ידה "כסף קל" (Easy Money), הילך חוקי שאינו מגובה בזהב ולכן נוח וזמין יותר לסירקולציה בין בנקים אזוריים קטנים שיוכלו להעניק הלוואות באזורי הספר. ההתנגדות בתקופה זו לתקן הזהב הגיע לשיאה בארצות הברית במהלך המרוץ של המועמד הדמוקרטי לנשיאות ויליאם ג'נינגס ברייאן מנברסקה. בריאן טען כי השיטה מכבידה על החקלאים במערב ואף השווה במהלך נאום מפורסם משנת 1896 בין שיטת תקן הזהב לכתר הקוצים אותו ענד ישו במעמד צליבתו. בריאן הפסיד בשלוש מערכות בחירות רצופות, על אף תמיכה רחבה לה זכה במדינות החקלאיות הדרומיות של ארצות הברית על רקע קריאתו לשינוי השיטה המוניטרית. היסטוריונים ומבקרים ספרותיים ראו ב"דרך האבנים הצהובות" שלאורכה צועדת דורותי, גיבורת הרומן בן התקופה של פרנק ל. באום "הקוסם מארץ עוץ", משל לפוליטיזציה סביב נושא שיטת תקן הזהב‏[3][4].

השפעות על שער הריבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטישת תקן הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Gold Standard in Theory and History, Barry Eichengreen (Editor), Marc Flandreau, 1997, ISBN 0415150612
  • The Gold Standard and Related Regimes : Collected Essays (Studies in Macroeconomic History), Michael D. Bordo (Editor), Forrest Capie (Editor), Angela Redish (Editor), 1999, ISBN 0521550068
  • A Retrospective on the Classical Gold Standard, 1821–1931 (National Bureau of Economic Research Conference Report), Michael D. Bordo (Editor), Anna J. Schwartz (Editor), 1984, ISBN 0226065901
  • Between the Dollar-Sterling Gold Points: Exchange Rates, Parity, and Market Behavior. Lawrence H. Officer, Cambridge University Press, 1996
  • Golden Fetters: The Gold Standard and the Great Depression, 1919–1939 (NBER Series on Long-Term Factors in Economic Development), Barry Eichengreen, 1996, ISBN 0195101138
  • Money and Politics: European Monetary Unification and the International Gold Standard (1865–1873) Luca Einaudi 2001
  • Keynes, the Liquidity Trap and the Gold Standard: A Possible Application of the Rational Expectations Hypothesis, Robert Marks 1995
  • Ideology and the Evolution of Vital Economic Institutions: Guilds, The Gold Standard, and Modern International Cooperation Earl A. Thompson, Charles R. Hickson, 2000
  • Gold Standard and Employment Policies between the Wars, Sidney Pollard Ed. 1970
  • Stability of International Exchange: Report on the Introduction of the Gold-Exchange Standard into China and Other Silver-Using Countries, Commission on International Exchange, 2001
  • [1] Ken Elks' series on British Coinage
  • Banking in Modern Japan Research Division of the Fuji Bank, 1967
  • Bordo, Michael D. "Bimetallism". In The New Palgrave Encyclopedia of Money and Finance edited by Peter K. Newman, Murray Milgate and John Eatwell. New York: Stockton Press, 1992.
  • Gold Standard and the International Monetary System, 1900–1939, Ian M. Drummond 1983
  • The Gold Standard in Theory and Practice, RG Hawtrey, Longmans and Green
  • Glitter of Gold: France, Bimetallism, and the Emergence of the International Gold Standard, 1848–1873 Marc Flandreau 2003
  • Cyclopædia of Political Science, Political Economy, and the Political History of the United States by the Best American and European Writers, John Lalor, 1881
  • The Gold Standard, Deflation, and Financial Crisis in the Great Depression: An International Comparison Ben Bernanke, Harold James 1990
  • The World Currency Crisis Murray Rothbard
  • The Downfall of the Gold Standard Gustav Cassel 1966
  • Currency Convertibility: The Gold Standard and Beyond Jorge Braga de Macedo (Editor) 1996
  • Deceit of the Gold Standard and of Gold Monetization, William H. Russell 1982
  • Gold, Prices and Wages under the Greenback Standard Wesley Clair Mitchell
  • Gold Standard Illusion: France, the Bank of France, and the International Gold Standard, 1914–1939 Kenneth Moure
  • Modern Perspectives on the Gold Standard Tamim Bayoumi (Editor), Mark P. Taylor (Editor), 1997
  • Keynes, John M. 1925; The Economic Consequences of Mr. Churchill (Criticism of returning to the gold standard at the pre-war level – [2])
  • A Treatise on Money, John Maynard Keynes 1930
  • Credibility of the Interwar Gold Standard, Uncertainty, and the Great Depression J. Peter Ferderer 1999
  • Monetary Standards in the Periphery: Paper,Silver and Gold,1854–1933, Pablo Martin Acena (Editor), Jaime Reis (Editor), 2000
  • Anatomy of an International Monetary Regime: The Classical Gold Standard, 1880–1914 Giulio M Gallarotti
  • Canada and the Gold Standard: Balance of Payments Adjustments under Fixed Exchange Rates 1871–1913 Trevor Dick, John E. Floyd 1992
  • A.G. Kenwood & A.L. Lougheed, The growth of the international economy 1820-1990, Routledge. London, 1992, ISBN 91-44-00079-0
  • Richard Hofstadter, The Paranoid Style in American Politics and Other Essays, Harvard University Press, 1996, ISBN 0-674-65461-7

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^
    All the same, most mainstream economists accept that a return to the gold standard and its restrictive covenants would be not only unfeasible but also deflationary.” Thomas, Jr., Landon. "Finding Comfort (and New Friends) in Gold", The New York Times, May 7, 2006, p. 1 (Money and Business/Financial Desk section).
  2. ^ כך למשל ב"הנסיך" מאת ניקולו מקיאוולי
  3. ^ Tim Dirks,‏ The Wizard Of Oz (1939)‎, באתר filmsite
  4. ^ Francois R. Velde,‏ Following the Yellow Brick Road: How the United States Adopted the Gold Standard, באתר SSRN,‏ 21 באפריל 2003 (לקוח מכתב העת Economic Perspectives, 4th Quarter, 2002)