כתובות נהר אל-כלב
כתובות נהר אל-כַּלבּ הן קבוצת מצבות זיכרון היסטוריות מגולפות בסלעי גיר סמוך לשפך נהר אל-כלבּ בלבנון, כ-12 ק"מ צפונית לעיר ביירות. זמנן מאמצע האלף השני לפנה"ס ועד ימינו. אתר הכתובות נמצא ברובו מדרום לשפך הנהר, במתלול היורד אל הים וחוסם את המעבר לאורך החוף.[2] הכתובות ברובן נועדו להנצחת הישגי שליטים ומצביאים בתקופות השונות – בכתב חרטומים מצרי, בכתב יתדות, ביוונית, רומית, ערבית, צרפתית ואנגלית. האתר הפך ברבות השנים למונומנט מרכזי בזיכרון ההיסטורי של לבנון, המסמל את מעמדה כארץ שנכבשה ונוצלה לאורך אלפי שנים על ידי מעצמות זרות אך שומרת על זהותה. בהתאם לכך נוספות לו מצבות חדשות באירועים משמעותיים בקורותיה.
גילוי וסקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האירופי הראשון שדיווח על הכתובות הללו היה הנוסע האנגלי בן המאה ה-17 הנרי מונדרל, שביקר באתר ב-1697, ומאז תואר וצויר על ידי נוסעים שעברו במקום והוצג במדריכי תיירות. בירור שיטתי של כתובות נהר אל-כלבּ, שכלל סקירה של עדויות נוסעים לדורותיהם, נערך בתקופת מלחמת העולם הראשונה על ידי חוקר המזרח הקדום פרנץ וייסבך (גר') מטעם היחידה לשמירת מונומנטים שליד המטה הצבאי הגרמני-טורקי (גר').[3] הפרסום המקיף האחרון של אתר הכתובות נעשה על ידי צוות חוקרים בראשות הארכאולוגית והאוצרת הלבנונית אן-מארי מאילא-עפיש (Maila-Afeiche; مايلا عفيش), כמצע לתוכניות ולפעולות שימור, וראה אור ב-2009.[4] הכתובת הבבלית של נבוכדנצר השני (הנזכר גם במקרא כמי שהחריב את המקדש בירושלים) נקראה מחדש כחלק מהעבודה המקיפה של החוקרת הקטלאנית רוסיו דה-ריבה (Rocio da Riva) על אודות כתובותיו של מלך זה בלבנון.[5]
הכתובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלוש המצבות הכתובות בכתב החרטומים המצרי הן הקדומות ביותר באתר. אחת מהן נושאת את הכרטוש של רעמסס השני ונחקקה ככל הנראה אחרי קרב קדש ואולי בהקשר להסכם השלום החתי-מצרי, שבו נקבע נהר אל-כלבּ כגבול בין כנען שבשליטת מצרים לבין ממלכת החתים. שתי הכתובות האחרות מיוחסות אף הן לרעמסס השני, אך אינן ניתנות לקריאה.
שש מהכתובות הן בכתב יתדות בנאו-אשורית ובנאו-בבלית. מצבת הזיכרון האשורית היא כפי הנראה של אסרחדון, והיא מתייחסת לכיבוש ממפיס מידי פרעה תהרקה בשנת 671 לפנה"ס. הכתובת ניזוקה אבל ניכרים בה האזכורים לאשקלון ולצור וכן לפרעה תרהקה ולמלכים הכפופים לו. אחת הכתובות מיוחסת לנבוכדנצר השני, והיא היחידה המוצבת מצפון לשפך הנהר. נבוכדנצר בילה את רוב שנות שלטונו באזור סוריה-לבנון-ארץ ישראל, והנציח בכתובות שונות את מפעלותיו האזרחיים בלבנון: כריתת עצים והעברתם לצורך שיפוץ ובנייה של מקדשי בבל. הוא גם מתפאר, ברוחו של חמורבי הגדול, ברווחה שהביא לתושבי לבנון. המלכים של מסופוטמיה הגשימו בכתובותיהם דימוי מיתולוגי נפוץ של גיבור מסופטמי שעלה לארץ הארזים, השתלט על יער הלבנון והגיע בכוח נשקו עד לחוף הים התיכון. כך עשה כבר גילגמש, שהמלכים מדמים עצמם אליו.[6]
באתר שתי כתובות ביוונית. הראשונה מתייחסת כמשוער למלך הלניסטי בלתי מזוהה מהמאה ה-3 לפנה"ס, והיא אינה ניתנת לקריאה. הכתובת השנייה מציינת את סלילת הדרך על ידי מושל פיניקיה הביזנטי פּרוֹקוּלוּס (אנ') ב-382 לספירה, בימי הקיסר תאודוסיוס הראשון.
הכתובת ברומית היא כתובת ההקדשה של הקיסר הרומי קרקלה (211–217 לספירה),[7] שנחקקה בשנת 215 לכבוד הלגיון השלישי גאליקה. הכתובת מנציחה את הרחבת הדרך שנחצבה במעלה המתלול (והיא מציינת את "נהר ליקוּס", שמו של נהר אל-כלבּ בעת העתיקה). שמו של הלגיון נמחק מן הכתובת משום שהשתתף במרד נגד אלאגבאלוס ב-218. מקטעים של הדרך הרומית עדיין קיימים.
כתובת בערבית מייחסת את בניית גשר האבן בשפך הנהר לסולטאן הממלוכי ברקוק (המאה ה-14). הגשר ניזוק ושופץ פעמים אחדות במרוצת הדורות.[8]
כתובת מ-1861 מנציחה את התערבותו של נפוליאון השלישי במרד הר הלבנון ב-1860–1861 ונמנים בה שמות מפקדי הגייסות.
שתי כתובות, שזמנן אחרי מלחמת העולם הראשונה, מנציחות את "המרדף עד חריטאן" (אנ') באוקטובר 1918 של חיל המשלוח בפיקודו של אלנבי אחרי הצבא העות'מאני הנסוג מדמשק לחומס ולחלב, מרדף שחתם את המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הכתובת הראשונה מוקדשת ליחידות הקורפוס ה-21 הבריטי ולכוחות הצרפתים שהשתתפו בכיבוש ביירות וטריפולי. הכתובת השנייה מנציחה את כיבוש דמשק ומוקדשת ליחידות הפרשים אוסטרלים, הניו-זילנדים וההודים, ליחידות הצרפתיות (גדודי ה-Spahi (אנ') וה-Chasseurs d'Afrique (אנ') של מגויסים ממושבות אפריקה) שהשתתפו במערכה וכן לצבאו של חוסיין בן עלי, השריף של מכה מנהיג המרד הגדול במדבר.[9]
ב-1920 הועמדה בפקודת אנרי גוּרוֹ, הנציב העליון הצרפתי של סוריה ולבנון, מצבת זיכרון לכבוד ניצחון הצבא הצרפתי בפיקודו של הגנרל גוֹאַבֵּה (Mariano Goybet) בקרב מייסלון על כוחות הממלכה הערבית של סוריה.
כתובת מ-1941 מציינת את כיבוש דמשק על ידי צבא צרפת החופשית ואת הניצחון על צבא וישי באזור במלחמת העולם השנייה.
ב-1946 הציב נשיא לבנון בשארה אל-ח'ורי אנדרטה לכבוד "פינוי כל הצבאות הזרים מלבנון".
ב-2000 הוקמה באתר אנדרטה, מטעם נשיא לבנון הגנרל אמיל לחוד, לציון נסיגת צה"ל מלבנון. צה"ל אינו מוזכר בה, אך התאריך הנקוב (24 במאי 2000) והמלים "הפציע שחר השחרור" מכוונים לכך.[10]
באתר כתובות נוספות – על הגשר שבנייתו הושלמה ב-1901 ועל גשר הרכבת שנחנך ב-1942. ב-1960 הוצבה אנדרטה לזכר הנופלים מחֵילות הצבא הצרפתי בלבנון בשנים 1919–1927.[11]
ב-2005 נכלל אתר הכתובות של נהר אל-כלבּ בלבנון בתוכנית זיכרון עולם של אונסק"ו.[12]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
נהר אל-כלבּ; מפת אתר הכתובות (בשלט חדש מ-2019) -
כתובות רעמסס ואסרחדון בציור של לואי-פרנסואה קסאס, 1799 -
כתובת נפוליאון השלישי, 1861 -
הגנרל הנרי שובל, רעייתו ועמיתיו ליד מצבת הזיכרון לכיבוש ביירות וטריפולי באוקטובר 1918 -
הכתובת המחודשת (1930) להנצחת כיבוש דמשק בידי הקורפוס המדברי הרכוב; לדרישת מפקד הקורפוס, הנרי שובל, סולקה הכתובת הקודמת שהוצבה ב-1919 וצוינו כוחות אנזא"ק ויחידות צבא הודו וצבא צרפת שנלחמו בפיקודו -
הכתובת מ-1920 להנצחת הניצחון הצרפתי בקרב מייסלון -
האנדרטה המנציחה את פינוי צבא צרפת מלבנון ב-1946
.jpg)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Anne-Marie Maila-Afeiche, (ed.), Le Site de Nahr el-Kalb, BAAL (Bulletin d'Archeologie et d' Architecture Libanaises), Hors Serie V, Beirut, Lebanon: Ministère de la culture, Direction Générale des Antiquités, 2009
- Lucia Volk, “When Memory Repeats Itself: The Politics of Heritage in Post Civil War Lebanon”, International Journal of Middle East Studies 40 (2008): 291-314
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הכתובות באתר Livius.org
- Franz Heinrich Weißbach, Die Denkmäler und Inschriften an der Mündung des Nahr el-Kelb, in: Theodor Wiegand (editor), Wissenschaftliche Veröffentlichungen des deutsch-türkischen Denkmalschutz-Kommandos, issue 6, Berlin, Leipzig: de Gruyter, 1922
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מתוך ספרו של ג'יימס הנרי ברסטד A History of Egypt from the Earliest Times to the Persian Conquest (מהדורת 1909)
- ^ בדומה לראש הנקרה. במאה האחרונה הורחבה שפת הים כדי לאפשר תחבורה ממונעת נוחה וכן נכרו מנהרות מתחת למדרון
- ^ הסקר ראה אור ב-1922 בסדרת הפרסומים שבעריכת הארכאולוג הגרמני תאודור ויגאנד, מי שעמד בראש היחידה; הסקר זמין לקריאה במרשתת: ראו בפרק "קישורים חיצוניים"
- ^ ראו בפרק "לקריאה נוספת"
- ^ Rocío da Riva, “A Lion in the Cedar Forest: International Politics and Pictorial Self-representations of Nebuchadnezzar II (605–562 BC)”, in: Studies on War in the Ancient Near East. Collected Essays on Military History (ed. Jordi Vidal, AOAT 372) Münster: Ugarit Verlag, 2010: 165-191
- ^ אברהם מלמט, "לרקע האמורי של מזמור כט", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרך י' (תשמ"ו-תשמ"ט), עמ' 140-137
- ^ מוצאו של קרקלה היה פּוּנִי; שמו המלא היה מרקוס אורֶליוס בַּסיאנוס ספטימיוס אנטונינוס, אך נודע בכינויו קרקלה. אין מדובר בקיסר מרקוס אורליוס בן המאה הראשונה לספירה
- ^ מונדרל (שביקר במקום ב-1697) מספר על כתובת המייחסת את בניית הגשר לפח'ר א-דין אל-מעני השני (1572–1635), אך זו אינה בנמצא
- ^ כתובת זו החליפה ב-1930 כתובת הנצחה מ-1919, שבה נזכר רק "הקורפוס המדברי הרכוב הבריטי שנעזר בכוחות המלך חוסיין". יצירת הכתובת המעודכנת נעשתה לפי דרישת הגנרל הנרי שובל, מפקד הקורפוס, שהתעקש על ציון כוחות אנזא"ק וצבא הודו וכן היחידות של צבא צרפת שהשתתפו בלחימה. במצבות הזיכרון הבריטיות, בניגוד לצרפתיות, אין אזכור של שמות מפקדים
- ^ אנדרטה זהה הוצבה במבצר בופור
- ^ האנדרטה הועברה ממקומה הטקדם בעיר ביירות לאתר נהר אל-כלבּ, והיא חורגת בממדיה ובצורתה מיתר המצבות ההיסטוריות בסביבתה
- ^ הודעת אונסק"ו
