לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש
לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש הוא יצירה מהשירה האוגריתית, הכוללת השבעה או לחש עלילתי ובו אלים כנענים, בהובלת האלה שמש (באוגריתית "שפש"), נאבקים בנחש ארסי והרסני. כראוי לדברי לחש, היצירה כולה מלאה רמיזות וקשה להבנה. שני לוחות חרס, דומים בסגנונם, במושגיהם ובמטרתם (אף שהזיקה העלילתית ביניהם לא ברורה, וייתכן שמדובר בשתי יצירות נפרדות), שרדו – הראשון[1] שרד היטב במלואו והשני[2] שרד חלקית בלבד.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מימי קדם הטילו הנחשים את אימתם על האדם, אימה המתבטאת גם במקרא,[3] וכאשר לא הצליחו האנשים להדביר את הנחשים, נקטו בלחשים והשבעות, כמאמר ירמיהו: ”כי הנני משלח בכם נחשים צפעונים אשר אין להם לחש ונשכו אתכם” (ח', י"ז), ובזה עניין היצירה האוגריתית הנדונה.[4]
האל חורון, הממלא תפקיד מרכזי בעלילה ומסתמן כקשור לנחשים בה, מוזכר בלוח אחר, במסגרת לחש הקשור בלויתן נחש מיתולוגי ובגירוש, וכנראה מכיל אזכור של נחשיו של חורון; יש הקושרים בין הלוח המדובר לעלילת האלים הנאבקים בנחש.[5]
תוכן הלוח הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלוח הראשון בנוי משלושה עשר קטעים, המופרדים זה מזה בקוים.[4] השורה הראשונה פותחת עם דמות בשם "אם פחל[א] פחלת בת עין, בת אבן, בת שמים ותהום" – לפי הצורה החופשית בה פנתה לאלה שמש נראה שהייתה אלה מכובדת, ולפי שמה המתייחס לכל החי (בת העין = המעיין, בת האבן, השמים והתהום), נראה שהייתה אם־כל־חי, מקבילה לאֵל "בונה הבנויים" (בורא הברואים) האוגריתי.[4] השורות הבאות של הקטע זהות לתשעת הקטעים הבאים, שאת תוכנם ניתן להדגים באמצעות תוכן הקטע השני:[7]
תקרא לשמש אמה: שמש אמי, קול הובילי
אל בעל מרומה צפון. מנת נשך
נחש שמרר, נחש עקשר. עליו
לחש אבד, ממנו יאבד חֵמָה. הלום, נחוֹש
נחש, ילחים נחש עקשר, יציב כסא
וישב.
"מנת נשך נחש" היא, כנראה, גורל נשיכת הנחש; "שמרר" הוא כינוי הנחש, ומשמעו מריר או חזק (משורש מ־ר־ר המוכר באוגריתית),[ב] וכך גם "עקשר" במשמעות דומה – קשר (חזק[ג]) + ע' הגועל (עטלף, עקרב, עכביש).[8] על נחש זה "לחש אבד" – אין ללחש השפעה נגדו.[9] "חמה"[ד] היא ארס.[9] ההבדל בין אחד עשר הקטעים החוזרים הוא רק בשם האל המוזכר בהם ומעונו (לרוב עם ה"א המגמה), לפי הסדר: האל אֵל ומעונו "מבכי נהרים, בעדת תהומותיים" (הידוע כמעונו גם מטקסטים אוגריתיים אחרים), בעל ומעונו מרום צפון, דגן ומעונו תותול (המוכרת כעיר מקודשת לו בתרבות האמורית[10]), ענת ועשתרת (יחד) והמעון "אִנבב" (המוכר כמעון ענת בטקסטים אוגריתיים אחרים), ירח ומעונו "לרגת", רשף ומעונו "בבת"[ה], "טֿטֿ וכמתֿ"[11] (צץ/טט וכמוש) ומעונו "חרית", האל מלך ומעונו עשתרות, כשר וחסס ומעונו כפתר (הידוע כמעונו גם מטקסטים אוגריתיים אחרים), שחר ושלם ומעונם השמים, ואחרון חורון ומעונו "מצד"[ו]; חריגים מעט הם הקטע הראשון, שכאמור קודמת לו שורה המתארת את האלוהות הקוראת, אם פחל, וכן שהפועל בו הוא "קוֹראָה" ("קראִת" באוגריתית) ולא "תקרא" כבקטעים האחרים, והקטע האחרון המסתיים מוקדם מהרגיל, והמלים מ"הלֹם" והלאה לא מופיעות בו.[12] כל קטע מתאר את האלה שמש מובילה קול[ז] אל אחד או שניים מהאלים, להודיעם על לחש קסם נגד נשיכת נחשים, והאלים מנסים אך ללא הצלחה – והנחש נותר חזק.[4]
התיאור של ניסיון שווא חזרתי להכות אויב שבסופו מוזכר חוסנו של האויב הוא מוטיב בשירת העלילה האוגריתית, כגון במאבקים הפיזיים בין בעל לים ולמות, ובניסיונות להרחקת מחלתו של כרת.[13]
סיום הקטע בו מוזכר חורון מוקדם מן הרגיל מורה על מפנה, ובקטע הבא מתואר חורון, כנראה,[ח] מטהר את הארץ: הוא כועס, הורג את בנותיה (של הנחש?), באזור של "עיר זוּ קדם" (עיר מזרחית, הנזכרת גם בלוח הבא); הוא פונה[ט] אל "ארשח רבה וארשח זעירה",[י] מטהר מן העצים ערער ומן השחת עץ מוות (אליו כנראה זהה הערער), ושב לביתו, כנראה בהתחמקות כלשהי.[15] בקטע הבא, האחרון בלוח זה, מתקינה בת זוגו של חורון את ביתו לכבודו במבנים מיוחדים, אולי ללידת צאצאים צפויים.[15] בת הזוג דורשת מחורון נחשים "יחר" כמוהר ואתנן, והוא עונה: "נתתי נחשים מוהרך, בני בשן – אתננך!" – המשמעות לא ברורה, וייתכן שיש לראות ב"נחשים יחר (ו)"[י"א] בקשה לשחרר כמה נחשים לפשוט בעם ולכלותו, ואולי אף שחורון שיתף פעולה בזממה; ואולי רצתה לכלוא נחשים למען תוכל לאיים על הארץ.[15]
בצלע הלוח שלוש שורות שתוכנן: "צעד רשף >עשתרת< / אֶל עשתרת מרה / מנת נשך נחש",[16] ולא ברור איפה יש לשבצן.[17]
תוכן הלוח השני[עריכת קוד מקור | עריכה]
לרוחב הלוח כמה קוים נמתחים בין השורות, המחלקים אותו לכמה קטעים (ארוכים מאלה שבלוח הקודם). הלוח פגום ביותר, אך דומה בעניינו ללוח הקודם.[18] הלוח כתוב משני צדיו, וקשה לדעת איזה מהצדדים קדם למשנהו.[19]
צד אחד[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילתו אבדה ושרדו ממנה אותיות אחדות בלבד (מהן ניתן לזהות את שם האל חורון).[20] מהשורות הראשונות ששרדו עולה כי בעקבות ערפל שכיסה את הארץ, גברה בה ה"חמה" (ארס), ודמות ששמה לא שרד (כנראה הוזכרה בשורות הקודמות) מבקשת משמש לאסוף מההרים ערפל, בתקווה שהנשך יאבד מפי "נושך" המכונה "אוכל שמדל"[י"ב].[20] לאחר מכן מוזכרים אלים, רובם בזוגות, האוספים חמה: אל וחורון, בעל[י"ג] ודגן, ענת ועשתרת, ירח ורשף, עשתר ועשתפר[י"ד], טֿטֿ וכמוש, מלך מעשתרות, ושחר ושלם, ואז חוזרת הבקשה משמש לאסוף מהרים ערפל.[21] הופעת השם חורון בזוג הראשון וכן בשורות המקוטעות המוקדמות מעלה את ההשערה ששמש חשדה בבגידתו, כפי שנאמר – לפי אחד הפירושים – בלוח הקודם.[18] לאחר מכן חוזרת הדמות המבקשת וקוראת לשמש אמה להוביל קול ולבחון (לבדוק) את אַזד, עיר קדם (עיר במזרח, בדומה ל"עיר זוּ קדם" שבלוח הקודם), כנראה מאחר שרב בה ההרס, ומוזכר "שמן משחת כשפים"[ט"ו], שכנראה הוצע על ידי הדמות המבקשת כעזרה במאבק.[22]
צד שני[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם תחילת הצד השני אבדה, וניתן לזהות בה מלים אחדות בלבד; לאחר השורות המקוטעות, בהן מוזכרים "אלים רבים" (שאולי הגיעו למקום לאחר כליית האדם בו), מוזכר פטר[ט"ז] הנחש – נחשים שבקעו, והם ללא ידע,[י"ז] חסרי בינה ולא מפיקים חמה.[23] בעקבות כך, דמות בשם "שר שרעזז"[י"ח], או דמות שנפלה במקום בשם זה, מתוארת "יבכה כמו נער, ידמע כמו צעיר", ושמש קוראת בשמים: "[...] נפלת בשר שרעזז, תבכה כמו נער, תדמע כמו צעיר"; שר שרעזז ענה בבכי, אך תשובתו לא שרדה.[24] המשך הלוח מקוטע במיוחד, אך נראה שהחיים שבו לתיקונם, ואף מוזכרים כהנים.[25]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Baruch A. Levine, Jean-Michel de Tarragon, «Shapshu Cries Out in Heaven»: Dealing with Snake-Bites at Ugarit (KTU 1.100, 1.107), Revue Biblique 95, 1988, עמ' 481–518
- Michael C. Astour, Two Ugaritic Serpent Charms, Journal of Near Eastern Studies 27, 1968, עמ' 13–36
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כנראה זכר הבהמה שאיננו מסורס,[6]
- ^ ואולי יש להשוות ל"מרורת פתנים בקרבו" (איוב, כ', י"ד)
- ^ למשל בראשית, ל', מ"ב
- ^ השוו דברים, ל"ב, כ"ד, תהלים, נ"ח, ה', ירמיהו, כ"ה, ט"ו (ובדומה לו ישעיהו, נ"א, י"ז)
- ^ במקור "בבתה" – ניתן לפרש "בביתו", אך סביר יותר לפרש כ"בבת" (שם מקום) + ה"א המגמה.
- ^ כנראה מלשון מְצָד, מצודה (דברי הימים א', י"א, ז').
- ^ במקור: "שפש אֻמ קל בל" – היו שהציעו ש"קל־בל" הוא שם אלוהות, בנה או בתה של שמש, שכן "אֻמ" איננה הצורה אוגריתית הרגילה ל"אמִי" אלא ל"אֵם" (בצורת הבסיס או בצירוף סמיכות), אך סביר יותר שמדובר בציווי, "קול הובילי".
- ^ מטבעו המאגי של הטקסט הבנתו קשה, והפרשנות משוערת
- ^ בלשון השירה: "אזי פנים לו ייתן"
- ^ במקור: "אַרשחֿ רבת ואַרשחֿ תֿררת", והשוו "אדום רבה ואדום זעירה" בעלילת כרת.[14]
- ^ השוו "בני אמי נחרו בי" (שיר השירים, א', ו')
- ^ במקור: "אַכל תֿמדל". משמעות הכינוי לא ברורה; שארל וירולו הציע לפרש "שום דל", לפי היותו של השום צמח הרסני.
- ^ במקור שרד מזוג זה רק השם "דגן"; "בעל" הוא ההשלמה המקובלת וההגיונית לחלק השבור.
- ^ במקור תחילת שמו של עשתר לא שרדה: "[עתֿת]ר ועתֿתפר".
- ^ במקור: "[שמ]ן משחת כתֿפם"
- ^ ראו שמות, י"ב, ב' ול"ד, י"ט–כ'
- ^ הכוונה ב"ידע" היא אולי ליכולת רבייה, שכן "לדעת" הוא גם לקיים יחסי מין.
- ^ במקור "שר שרעֿזז". שארל וירולו השווה אותו ל"צֻר תרעזז/תרעֿזז", מעון האל מות.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ KTU2 1.100 = UT 607
- ^ KTU2 1.107 = UT 608
- ^ בראשית, ג', ט"ו, דברים, ח', ט"ו, עמוס, ה', י"ט, ובמיוחד במדבר, כ' – עלילת מגפת הנחשים בישראל ונחש הנחושת
- ^ 1 2 3 4 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 690
- ^ André Caquot, Un recueil Ougaritique de formules magiques: KTU 1.82, SEL 5, 1988, עמ' 40, 42–43
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 228
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–683, 690
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 692
- ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 693
- ^ Andrew George, Manfred Krebernik, Two Remarkable Vocabularies: Amorite-Akkadian Bilinguals!, Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale 116, 2022, עמ' 118 doi: 10.3917/assy.116.0113
- ^ אלוהות זאת מוזכרת גם בטקסט העלילתי KTU2 1.82
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–687, 690, 693–695
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 690–691
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 695
- ^ 1 2 3 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 691
- ^ במקור: "אַתֿר רשף >עתֿתרת< / עם עתֿתרת מרה / מנת נתֿך נחש"
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 689, 691
- ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 703
- ^ השוו למשל בין מהדורות KTU1 ו־KTU2 ללוח זה.
- ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 698, 703
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699–700, 703
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 700, 703
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 701, 703
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 702, 703
| אלים במיתולוגיה הכנענית | ||
|---|---|---|
| מפחרת האלים | אל • אשרה • בעל־הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד | 
|
| אתרים מקודשים | מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול | |
| ספרוּת | שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן | |
| פולחן | במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב | |
| בעלי תפקידים | כהנים • קדשים | |