מולך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: רוב רובו של הערך נסמך על ציטוטים מהמקרא ועל פרשנויות מאוחרות שלהם בלבד, ללא סימוכין מדעיים, כולל מידע השוואתי שמקורו בתרבויות סמוכות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סקיצה של המולך

מֹלֶךְ הוא מונח המופיע במקרא בהקשר לפולחן אלילי הכרוך ב"העברת הבנים באש" - על פי הפירוש המקובל, הכוונה לקרבן אדם. לפי הגישה הרווחת במחקר, מולך הוא שמו או כינויו של האל שלכבודו נערך פולחן זה; לדעה אחרת, זהו מונח המתייחס לאופן ביצוע הפולחן. בנוסף לאזכורים בהקשר פולחני זה, השם מֹלֶךְ נזכר פעם יחידה במקרא כשמו של אלוהי העמונים, המכונה במקום אחר גם מִלְכֹּם. הפרשנות המסורתית מזהה אל זה עם האל שלכבודו נערך פולחן המולך; במחקר יש חילוקי דעות בנוגע לזיהוי זה. שמות דומים לשם מולך, הגזורים כנראה מהשורש השמי-מערבי מל"ך, מתועדים כשמות של ישויות אלוהיות במזרח הקדום, וקיימות סברות שונות הקושרות אותן אל המולך.

בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

המולך מוזכר כמה פעמים במקרא. בספר ויקרא קיים איסור מפורש על עבודתו, המנוסח באריכות יתרה (ויקרא כ, ב'-ו'; יח, כ"א). בפסוקים אלו מוזכר כמה פעמים האיסור על הקרבת קורבן אדם. בספר דברים מוכפל האיסור "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ" (דברים יח, י'). האיסור מוזכר במילים מאפיינות "לתת/להעביר מזרעו למולך". ייתכן שהדגש המיוחד במקרא על עבודת אלילים זו מוסבר בפירוש בפסוק בדברים, כי זביחת הבנים בפרט הוא דבר שמתועב ושנוא לפני ה'‏‏.[1] בתנ"ך מוזכר שנעבד בין היתר גם בגיא בן הינום בירושלים ב"במות התופת", ביחד עם הבעל (ירמיהו ז, ל"א). מקור השם "תופת" לדעת פרשני המקרא היה בכך שכהני המולך היו מקישים בתופים כדי להחריש את זעקותיו של הבן הנשרף‏‏.[2]

על אחז‏‏[3] ועל מנשה[4] מלכי יהודה כתוב בתנ"ך שהעבירו את בניהם באש. על פי פרשנים שונים כמצודות (שם) הרמב"ן‏‏[5] והמלבי"ם מדובר בעבודת המולך, בשל הטכניקה והדמיון המילולי, אף שהיא אינה מוזכרת בפירוש בשמה. על יאשיהו המלך סופר כי השבית פולחן זה מגיא בן הינום, "לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ" (מלכים ב', כ"ג י').

עבודת המולך[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליל בבלי שבו מוצגת הקרבת ילד

האם הייתה הקרבת אדם?[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשני המקרא נחלקו בשאלה האם הבנים רק הועברו באש, מבלי שקרה להם כל דבר רע, או שמא הם נשרפו חיים במדורות הפולחן. הקושי טמון בתיאורי המקרא: האם האב רק "הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ", או שמא "וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ"? בתיאור המופיע בספר ירמיהו הדברים ברורים למדי: "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ירמיהו ז, ל"א). מתיאור זה עולה עדות של שריפה ממש, ולכן יש המסבירים את המושג "בָּמוֹת הַתֹּפֶת" בהקשר של תופים: הילדים בצערם צווחו מכאב, וכדי שצעקותיהם לא תגענה אל אוזני אמהותיהן היושבות בעיר הסמוכה, הכו עובדי המולך בתופים, כדי להסוות את הקולות (רש"י, רד"ק, פירוש מצודת ציון ואחרים). ‏‏ לעומת דעות אלו, הרמב"ם, בהסתמכו על הפסוק "לא יימצא בך, מעביר בנו ובתו באש", סובר כי הבן היה רק מועבר מעל להבות המדורה, ללא כל פגיעה פיזית בו.[6] עוד כותב בהקשר לזה הרמב"ם (מורה נבוכים), כי כהני המולך היו מאיימים על מי שלא יעבוד באופן הזה את המולך כי בניו ימותו, ולכן התורה הזהירה באזהרה נגדית שמי שיעבוד למולך יוכרת זרעו.

בניגוד לפולחנים אחרים שבהם הקרבת הבן הייתה נהוגה רק במקרה קיצוני מאוד, כמו אויב שצר על העיר וסכנת אבדון, נראה כי בפולחן המולך, הקרבת הבן הייתה חלק מהתהליך השגרתי של פולחנו, שבו נקרא העובד המסור של האליל, לתת את בנו כקורבן לאל, באקט של התמסרות. פולחנו המזעזע עורר את זעמו של הנביא ירמיהו, אשר ניבא עקב כך נבואת חורבן על ירושלים, שהרשתה לדבר כזה להתרחש בה (ירמיהו פרק י"ט).

צורת הפולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסוברים כי היו מעבירים את הקורבן בשַׁלְהֶבֶת המדורה עד שנשרף (מלבי"ם), יש הסוברים כי בפולחנו נהגו להניח את הקרבן בכפות ידיו של פסל ברזל מלובן בדמות אדם יושב,‏‏[7] ואילו רלב"ג בדומה להרמב"ם, סובר כי כהני המולך היו מעבירים את האנשים בין שתי מדורות.‏‏[8]

פולחנו, לפרשנות חז"ל מתואר במדרג של שבעה קרבנות אפשריים: הפשוט ביותר היה עוף, לאחריו עז וכן הלאה: השישי – שור, והשביעי – הבן, שנחשב למובחר ביותר.

על פי מדרש ילקוט שמעוני[9] כלל מבנה במות התופת שבע מחיצות סורגים, שביניהן פסלו של האליל, שהיה חלול ומוסק מבפנים באש. לפסל היו פני עגל, וידיו היו פשוטות לקבלת הקרבנות. לבמה היו שבעה תחומים אחד לפנים מהשני, להקרבת קרבנות העבודה הזרה. הראשון – להקרבת עופות; השני – להקרבת צאן; השלישי – להקרבת שה; הרביעי – להקרבת עגל; החמישי – להקרבת פר; השישי – להקרבת שור; השביעי – להקרבת קרבנות אדם. לפני שהאב היה מכניס את בנו לתחום השביעי הפנימי מכולם, הוא היה מנשקו, ולאחר מכן המולך (האדם שעבד בעבודה הזו) היה נותן את הבן על כפות ידיו המלובנות של המולך ושורפו באש. עוד על פי ילקוט שמעוני נקרא גיא 'בן הינום' בשמו, מפני שקולו של התינוק המוקרב היה 'נוהם מכח האש', בזמן שהיו מתופפים בתופים (גי התופת) כדי להחריש את קולו, או לפי פירוש נוסף מפני שהנאספים היה נוהמים ואומרים לאב המקריב "ינהם לך, יערב לך".

ביטויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמולך ועבודתו נגזרו מספר ביטויים בעברית:

  • "לעבוד למולך" לוותר על עקרונות או להשקיע מאמצים רבים בכיוון שלילי ופסול לחלוטין.
  • "תופת" – שם הנגזר מ"במות התופת": במות של אש שמקריבים בהן ילדים – שקיבל בעברית משמעות של דבר קשה ורע, שריפה גדולה ואף גיהנום. כיום משתמשים בביטוי "כאבי תופת" לתאר כאב שהוא איום ובלתי נסבל, ובביטוי "מכונית תופת" – לתאר מכונית עמוסה חומרי נפץ, שזורעת בפיצוצה הרס ובהלה בסביבה גדולה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • George C. Heider, "Molech", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of deities and demons in the Bible, 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp. 581-585.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם, כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם" (דברים יב, ל"א.)
  2. ^ ‏רש"י ורד"ק לספר מלכים ב' כג י'‏
  3. ^ ‏מלכים ב' טז, ג'; וכן בספר דברי הימים ב', כח, ג'‏
  4. ^ ‏מלכים ב', כא, ו'; וכן בספר דברי הימים ב', לג, ו'‏
  5. ^ ‏רמב"ן, ויקרא יח, כ"א.‏
  6. ^ משנה תורה, הלכות עבודת כוכבים ו' ג'
  7. ^ רש"י לירמיהו ז, ל"א, ורד"ק למלכים ב' כג, י': "והיו פניו של עגל וידיו פשוטות כאדם שפותח ידיו לקבל מחבירו והיו מסיקין אותו באש והכומרים נוטלין את התינוק ונותנין תוך ידיו של מלך והתינוק מוציא נפשו".‏
  8. ^ ‏רלב"ג, מלכים ב' כג, י'‏
  9. ^ ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רע"ז
אלים במיתולוגיה הכנענית
אלאשרהבעלענתעשתרעשתרתמותיםשפשירח
כושרותנכל ואיבכושר וחסיסרשףשלםשחרחורוןסעראדוניס
גדבעל זבובכמושמולךדגון
בעל