מלקולם אקס (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלקולם אקס
Malcolm X Film.jpg
כרזת הסרט האמריקאית
שם במקור: Malcolm X
מבוסס על: הביוגרפיה של מלקולם אקס
בימוי: ספייק לי
הפקה: ספייק לי
תסריט: ספייק לי
ארנולד פרל
שחקנים ראשיים: דנזל וושינגטון
כריסטופר פלאמר
אנג'לה באסט
מוזיקה: טרנס בלנשארד
מדינה: ארצות הברית
משך הקרנה: 202 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 33 מיליון דולר
הכנסות: 48 מיליון דולר

מלקולם אקסאנגלית: Malcolm X) הוא סרט קולנוע ביוגרפי משנת 1992 על המוסלמי-אמריקאי מלקולם אקס (שנולד בשם מלקולם ליטל). ספייק לי היה התסריטאי-שותף, המפיק-שותף והבמאי שלו. דנזל וושינגטון מככב בו בתפקיד הראשי. בסרט משחקים גם אנג'לה באסט, אלברט הול, אל פרימן הבן, דלרוי לינדו, קארן אלן, פיטר בויל, אוזי דייוויס, עורך-הדיו ויליאם קנסטלר כריסטופר פלאמר ובובי סיל, המייסד-שותף של תנועת הפנתרים השחורים, הכומר אל שרפטון, נשיא דרום-אפריקה לעתיד נלסון מנדלה מופיע בהופעת קמאו. לספייק לי יש תפקיד קטן כשורטי, דמות המבוססת בחלקה על מכרו מהחיים האמיתיים, מלקולם "שורטי" ג'רביס, עמית פושע וחצוצרן ג'אז.

הסרט מתאר אירועי מפתח בחייו של מלקולם אקס, קריירת הפשע שלו, כליאתו, התאסלמותו, כהונתו ככומר באומת האסלאם ובשלב מאוחר יותר ריבו עם הארגון, נישואיו לבטי אקס, עלייתו לרגל למכה, השינוי שחל בדעותיו בקשר ללבנים ורציחתו ב-21 בפברואר 1965. הוא סוקר אירועים מילדותו, בכללם מות אביו, מחלתה הנפשית של אימו, והיתקלותו בגזענות מתוארים בפלשבקים.

על התסריט של מלקולם אקס, קיבלו קרדיטים לי וארנולד פרל והוא מבוסס במידה רבה על ספרו של אלקס היילי משנת 1965 "האוטוביוגרפיה של מלקולם אקס". היילי חבר למלקולם אקס בספר החל מ-1964 והשלים אותו לאחור מותו של אקס.

מלקולם אקס הופץ בידי האחים וורנר. ויצא לבתי הקולנוע ב-18 בנובמבר 1992. ב-2010 הסרט נבחר לשימור בידי National Film Registry באמצעות ספריית הקונגרס בשל היותו "חשוב תרבותית, היסטורית, או אסתטית".

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "מלקולם אקס" מתחיל בקטע המציג את דגל ארצות הברית עולה באש ועובר לקטע הווידאו האייקוני של ג'ורג' הולידיי של תבוסתו של הנהג מלוס אנג'לס רודני קינג, הוא עובר לקולו של דנזל וושינגטון כמלקולם אקס שמגנה בזעם את אמריקה הלבנה. "אנחנו לא רואים את החלום האמריקני, אנחנו חווים רק את הסיוט האמריקני !" הדגל הבוער ייהפך לבסוף לאות "X".

הסרט נפתח ב"ימי המלחמה" בבוסטון.

מלקולם "דטרויט רד" ליטל, פושע זעיר וחברו, שורטי, צועדים במורד הרחוב בבגדים ראוותניים. הם מתכננים פשעים שונים על מנת להרוויח כסף. לבסוף, ליטל חובר לגנגסטר מהארלם בשם ווסט אינדיאן ארצ'י (לינדו). ארצ'י לוקח את ליטל כבן חסותו, אולם בסופו של דבר הם רבים בנוגע לכסף שליטל חייב לארצ'י, שמאשים את ארצ'י בהיותו מעורער נפשית. אחרי קרב, ליטל נס בחזרה לבוסטון. שם, הוא מתאחד מחדש עם שורטי ומנהל רומן עם אישה לבנה. ליטל ושורטי מתכננים לשדוד את ביתם של זוג לבנים עשיר. ברם, הם נאסרים אחרי-כן ונידונים לשמונה עד עשר שנות מאסר בכלא.

מלקולם ליטל אינו מציית בתחילה לשומריו ודוחה בזעם את כומר הכלא (פלאמר). אחרי שהוא יוצא ממאסר ממושך בצינוק, אסיר אחר, ביינס (הול), מנסה לסייע לו בזמן תהליך הגמילה שלו מהתמכרות לקוקאין, ליטל מסכים לקבל לכך באי-רצון. אבל, ליטל בנו של כומר בפטיסטי שמת באלימות (ליטל מאשים במותו את חברי הקו קלוקס קלאן) חושד בביינס. ביינס מאמין באסלאם וליטל כופר בו. אולם הוא מתחיל לרכוש כבוד ואמון בביינס, שמנחיל לו השכלה ומציג בפניו את אומת האסלאם ועומד על כך שאלוהים הוא שחור, ליטל מטיל בכך ספק. כשהוא שומע מאסיר אחר שברוקלין דודג'רס קידמו את ג'קי רובינסון (אז שחקן בולט בליגת הכדורסל השחורה), ליטל מאושר, אך ביינס מזכיר לליטל לעולם לא לשכוח את ארבע מאות שנות העבדות. ביינס מספר לליטל שמקורם של השחורים הוא בשבט שאבאז שאבד בצפון אפריקה, שכל הלבנים הם שדים, שאלייז'ה מוחמד (פרימן) יכול להוביל אותם לאור. אולם, כשביינס מעודד אותו להתפלל בדרך המוסלמית, ליטל אינו יכול להביא את עצמו לכרוע ברך למרות שהוא אומר שהוא רוצה לעשות כן. אחרי-כן, ליטל חוזה בהתגלות בתאו, הוא קורא מכתב מאלייז'ה מוחמד כשרוחו של מוחמד מתגלה בפניו ואומרת לו: "באתי לתת לך משהו שלעולם לא יכול להילקח ממך. אני מביא לך תחושה של חשיבות". כשהרוח נעלמת, אקס מסוגל לכרוע ברך ולהתפלל. כשהוא משתחרר מכלאו, ליטל המומר שהשלים את המרת דתו מבקר את מוחמד, שמשבח את המפנה בחייו. הוא מתנער משם משפחתו מכיוון שהוא שם של עבדים, ובוועידה של אומת האסלאם, מאמץ את השם "X", שהוא סמלו המתמטי של הלא-נודע.

במהלך השנים הבאות, מלקולם אקס נהפך לכומר חשוב יותר ויותר באומת האסלאם, תומך בעקרונות אסלאמיים ובדבריו של אלייז'ה מוחמד, שלבסוף מורה על מלקולם לפתוח מסגדים בכל רחבי המדינה. עורכים לו הכרה עם בטי אקס (באסט). הם מתחתנים ומקימים משפחה (בסרט מציגים שלושה מילדיו, ואילו בנותיו התאומות, נולדו למעשה לאחר מותו). הוא מתאחד עם שורטי, שמיידע אותו על מקום הימצאם של חבריהם הפושעים מהעבר. ווסט אינדיאן ארצ'י מתגורר כיום בברונקס. הוא חסר-כול וחי בעזובה וסובל מבעיות בריאותיות ונפשיות חמורות בשל התמכרותו לסמים. מלקולם מרחם על ארצ'י ונשבע לעזור לו.

למרות גידולה המשמעותי של אומת האסלאם בזמנו של מלקולם אקס, האופוזיציה נגדו הולכת ומתעצמת. הסיעה שמצדדת באלייז'ה מוחמד (בכללם ביינס), סבורה שמלקולם אקס מחשיב את עצמו כאומת האסלאם ושהוא עלול לנשל את מוחמד מעמדת הנהגה. מוחמד שומר אמונים לבן-חסותו, ואומר לביינס שכל מה שמלקולם עשה הוא לתועלת האומה. אבל, מלקולם מתפכח כשהוא מתוודע לצביעות של המנטור שלו כשהוא קורא בעתונים על ההאשמות שלאלייז'ה מוחמד הוא אב לשמונה ילדים מחוץ לנישואים כתוצאה מקשריו עם נערות בנות עשרה והוא מוודא את אמיתות הסיפורים כשהוא משוחח עם הנערות. מלקולם מתעמת עם מוחמד, שמצדיק את ניאופיו בצורך "לשתול את הזרע על קרקע פורייה". אחרי שהוא יוצא בהצהרות פרובוקטיביות לגבי רציחתו של הנשיא ג'ון קנדי, תוך הפרה של הוראתו של אלייז'ה מוחמד שאף אחד מהכמרים לא יגיב על כך, מלקולם אקס מושעה מכל פעילות במשך תשעים יום. הוא מקבל על עצמו את העונש.

בסופו של דבר, מלקולם אקס נאלץ לעזוב את אומת האסלאם. הוא מכריז פומבית על כוונתו להגות את מחשבותיו שלו עצמו ולאמר את מילותיו שלו ולייסד את המסגד העצמאי Muslim Mosque, Inc. הוא גם מכריז על כך שהוא יעשה עלייה לרגל למכה, אליה כל מוסלמי חייב לעלות לרגל לפחות פעם אחת בימי חייו. בזמן היותו שם, במכתב לאשתו בטי, שהיא קוראת בפני קבוצת אנשים, מעדכן אותה מלקולם על פעילויותיו. הוא מיידע אותה שעוקבים אחריו שני אנשים לבנים, שהוא מאמין שהם סוכני הCIA. הוא גם אומר שהוא מתפלל בצוותא עם מוסלמים בני כל הגזעים - בכללם לבנים. הוא חותם את המכתב בשני שמותיו המאומצים החדשים, "אל-חאג' מאליק אל-שאבאז" ובשמו המוכר יותר. הוא שב לארצות הברית עם דעות מתונות הרבה יותר ומתכחש לגזענות. הוא גם מכריז על רצונו לעבוד עם מנהיגי זכויות אדם אחרים, אותם הוא ביקר קשות בעבר.

ברם, פעילותו מעוררת את זעמו של אלייז'ה מוחמד. בנוסף למסכת הטרדות טלפונית, בנו של ביינס, מנסה להרוג אותו על ידי הטמנת מטען חבלה במכוניתו של מלקולם. אחרי-כן, בקווינס, מפוצץ הבית בבעלות האומה של האסלאם שבו מלקולם ומשפחתו מתגוררים. המשפחה נמלטת ללא פגע. בראיון לכתב טלוויזיה מקומי שהוא נותן במהלך ניסיונם של הכבאים לכבות את הלהבות, הוא מאשים את אלייז'ה מוחמד בכך שציווה על כך. ביינס מכנה זאת תעלול פרסומת.

ב-21 בפברואר 1965, מלקולם אקס נושא נאום באולם הנשפים אודובון במנהטן. אבל, קול תסיסה בקהל מפריע לו. מלקולם מנסה להשקיט את האנשים, אך רגעים ספורים אחר-כך, הוא נורה פעמים רבות. אשתו וילדיו עדים לכך. נתפשים שלושה חשודים שניסו להימלט מזירת הפשע. אחרי-כן, דובר בית החולים נושא הצהרה פומבית: "האדם שאנחנו מכירים כמלקולם אקס נפטר."

בתצלום ארכיון, הכומר מרטין לותר קינג אומר: "רציחתו של מלקולם אקס הייתה טרגדיה מצערת שמגלה שישנם אנשים רבים באומתנו שהם מנוונים מוסרית עד כדי כך שהם מביעים את התנגדותם באמצעות רצח ואנחנו לא למדנו שלא להסכים בלי להביע זאת באלימות."

בקטע קולי, השחקן והאקטיביסט אוזי דייוויס מצטט את ההספד שנשא בהלוויתו של מלקולם אקס כמצרף, כמו כן קטעי ארכיון חדשים וישנים ומופיעים תצלומים של מלקולם אקס:

Cquote2.svg

כאן, בשעה האחרונה הזו, במקום השקט הזה, הארלם נפרדת מאחת התקוות הזוהרות ביותר שלה. כבויה כעת, והלך מאיתנו לעד... זהו אינו זיכרון האדם המת, לרוע המזל, שטורד את מנוחתנו, אלא יותר מכך שהקהילה הגאה לא מצאה אביר אמיץ ואצילי יותר מאשר האמריקאי-אפריקאי הזה ששוכב לפנינו, בלתי מנוצח. אני אומר את המילה שוב, כפי שהוא היה רוצה שאגיד אותה: אמריקאי-אפריקאי – מלקולם האמריקאי-אפריקאי. מלקולם פסק להיות כושי (Negro) לפני שנים רבות, זו הפכה להיות מילה קטנה ופחותה מדי בשבילו. מלקולם היה גדול מכך. מלקולם נהיה אמריקאי-אפריקאי והוא התאווה מאוד לכך, שאנחנו, שכל האנשים שלו, יהפכו להיות אמריקאים אפריקאים גם כן. יש כאלה שעדיין סבורים שזוהי חובתם, כחבריו של העם השחור, להגיד לנו לגנות אותו, להתנער, אפילו מזכרו, לשמור על עצמנו בכך שנמחוק אותו מההיסטוריה של הזמנים הסוערים שלנו... ואנחנו נחייך... הם יאמרו שהוא היה חדור שנאה, קנאי, גזען, שיכול להביא רק רוע למטרה שלשמה אנחנו נאבקים ! ואנחנו נענה להם: האם אי-פעם שוחחתם עם האח מלקולם ? האם אי-פעם נגעתם בו או האם הוא חייך אליכם ? האם אי-פעם הקשבתם לו ? ... האם קרה אי-פעם שהוא עצמו נהג באלימות או גרם למהומות ? שכן אם תענו, אתם תכירו אותו. ואם הייתם מכירים אותו, אתם תדעו למה אנחנו חייבים לרחוש לו כבוד. מלקולם היה מקור האומץ שלנו, מקור ההשראה שלנו, אחוות השחורים ! זו הייתה משמעותו עבור הקהילה שלו. ובכך שאנחנו חולקים לו כבוד, אנחנו חולקים כבוד לטוב שבנו... לא משנה כמה היינו חלוקים עליו בדעתנו או חלוקים זה עם זה לגביו ועל ערכו כאדם, בואו ניתן ללכתו מאיתנו ללכד אותנו, כעת.. תפקידו בידי בני האנוש שנשארו על-פני האדמה, האם המשותפת של כולנו, לשים מבטחנו במה שהוא לא אדם עוד, כי אם זרע, שאחרי החורף של המחלוקת, יפרח ויפגוש אותנו. ואנחנו נכיר אותו אז בתור מה שהוא היה: נסיך ! הנסיך השחור והזוהר שלנו שלא היסס למות, מכיוון שהוא אהב אותנו.

Cquote3.svg

הסרט מסתיים בסצנה בה רואים מורה שחורה בכיתת לימוד אמריקנית. מאחוריה רשומות על הלוח המילים "יום מלקולם אקס" (MALCOLM X DAY) היא אומרת לכיתה שזהו יום הולדתו של מלקולם אקס.

מלקולם אקס זה אתם – כולכם – ואתם מלקולם אקס", היא אומרת.

בזה אחר זה נעמדים כמה מתלמידיה וקוראים, "אני מלקולם אקס!" הסצנה מתחלפת לתלמידים אפריקנים שמחקים את התלמידים האמריקנים. הסרט מגיע אל סופו בהראותו את נלסון מנדלה, האקטיביסט שהתנגד לאפרטהייד ונשיאה לעתיד של דרום אפריקה מצטט אחדים מנאומיו של מלקולם אקס.‏[1]

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

זהו סיפור נהדר כל-כך, סיפור אמריקני גדול, והוא משקף את החברה שלנו בכל-כך הרבה דרכים. הנה אדם ששינה את חייהם של כל-כך הרבה אנשים. הוא הוציא עצמו מהביבים. הוא התחיל כנער כפר ונעשה עבריין. משם הוא הגיע לכלא, שם הוא נהפך למוסלמי. אחר-כך הוא נעשה למנהיג רוחני שהתפתח ללוחם זכויות אדם.

Cquote3.svg

(המפיק מרווין וורת' על מאמציו בני ה-25 שנה להפיק את הסרט אודות חייו של מלקולם אקס)‏[2]

המפיק מרווין וורת' רכש את הזכויות של הספר "האוטוביוגרפיה של מלקולם אקס" ב-1967. וורת' פגש את מלקולם אקס, שהיה מכונה אז "דטרויט רד" (Detroit Red), כנער שמכר סמים בניו יורק. וורת' היה בן חמש עשרה באותה עת, ובילה במועדוני הג'אז של האזור. וורת' מעלה זכרונות: "הוא מכר גראס. הוא היה בן שש עשרה או שבע עשרה אולם נראה מבוגר יותר. הוא היה שנון מאוד, ברנש מצחיק, והייתה לו כריזמה יוצאת דופן. הוא היה רקדן נהדר והתלבש בטוב טעם. הוא היה נאה מאוד, ומאוד מאוד גבוה. בחורות נמשכו אליו. הוא היה בחור די מיוחד."‏[2]

כבר בשלב מוקדם נקלעה ההפקה לקשיים בסיפור מהלך חייו כולו, באופן חלקי הדבר נבע מהשאלות שנותרו ללא מענה שאפפו את רציחתו של מלקולם אקס. ב-1971, וורת' עשה סרט תעודי שזכה לשבחים, ששמו מלקולם אקס, והיה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט התעודי הטוב ביותר. הפרויקט נותר בשממונו. ברם, מספר בדרנים מרכזיים נמשכו אליו בזמנים שונים, בכללם ריצ'רד פריור, אדי מרפי והבמאי סידני לומט.‏[2]

התסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1968, הטיל וורת' את כתיבת התסריט על הסופר ג'יימס בולדווין, שאליו הצטרף אחרי-כן ארנולד פרל, תסריטאי שהיה קורבן לרשימה השחורה של ג'וזף מקארתי.‏[1] אולם, כתיבת התסריט ארכה זמן רב מעל המצופה. פרל נפטר ב-1971.‏[2]

בולדווין פיתח את עבודתו על התסריט לספרו משנת 1972 One Day, When I Was Lost: A Scenario Based on Alex Haley's The Autobiography of Malcolm X. בולדווין מת ב-1987. כמה מחברים ניסו לעבוד על הטיוטה, בכללם דייוויד מאמט, דייוויד בראדלי, צ'ארלס פולר וקלדר וילינגהם.‏[2][3] ברגע שספייק לי נטל את מושכות הבימוי, הוא כתב מחדש את התסריט של בולדווין-פרל. בגלל השכתובים, משפחתו של בולדווין ביקשה מהמפיק להסיר את שמו מרשימת הקרדיטים. לכן הסרט מלקולם אקס כולל קרדיטים רק לפרל ולי כתסריטאים ולאלקס היילי כמחבר "האוטוביוגרפיה של מלקולם אקס".‏[2]

קשיי ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפקה נחשבה לשנויה במחלוקת הרבה לפני שהצילומים החלו. לב הבעיה נעוץ בחרחור הריב של מלקולם אקס ובהתקפתו הזועמת לעתים על הלבנים לפני שהוא עלה לרגל למכה. ככלל הוא לא היה דמות מוערכת בקרב האוכלוסייה הלבנה, אך הוא נהפך לגיבור בקהילה השחורה ולסמל למאבקם של השחורים, במיוחד בזמן תקופות הנשיאות של רונלד רייגן וג'ורג בוש. בשלוש השנים שקדמו ליציאתו של הסרט לבתי הקולנוע, מכירות "האוטוביוגרפיה של מלקולם אקס" עלו בשלוש מאות אחוזים, וארבעה מספריו הראו גידול של פי תשעה במכירות בין השנים 1986 ל-1991.‏[3]

סוגיית הגזע של הבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגע שהאחים וורנר הסכימו לפרויקט, הם רצו בתחילה את במאי הסרטים זוכה האוסקר נורמן ג'ואיסון לתפקיד במאי הסרט. ג'ואיסון, במאי הסרט "כחום הלילה", שעוסק בזכויות אדם, הביא את דנזל וושינגטון שיגלם את דמותו של מלקולם אקס. התעורר גל מחאה לגבי העובדה שבמאי לבן הופקד על עשיית הסרט.‏[3] ספייק לי היה אחד המבקרים העיקריים. מאז הקולג, הוא חלם על עיבוד "האוטוביוגרפיה של מלקולם אקס" לסרט. לי ואחרים חשו שמן הראוי שרק אדם שחור יביים את מלקולם אקס.‏[4]

בעקבות המחאה הציבורית נגד ג'ואיסון, הגיע וורת' למסקנה ש"אנחנו זקוקים לבמאי שחור. אי-אפשר אחרת... מדובר בסוגיה חשובה." ג'ואיסון נטש את הפרויקט, אם כי הוא ציין שהוא ויתר על עשיית הסרט לא בגלל המחאה, אלא מכיוון שהוא לא יכול היה להשלים עם חייו הפרטיים והציבוריים של מלקולם ולא היה מרוצה מהתסריט של צ'ארלס פולר. לי אישר את עמדתו של ג'ואיסון ואמר "אם נורמן באמת חשב שהוא היה יכול לעשות זאת, הוא היה יכול להיאבק בי. אבל הוא נסוג בחן." ג'ואיסון ודנזל וושינגטון התאחדו כמה שנים אחרי-כן בסרט "הוריקן", שבו וושינגטון שיחק את רובין קרטר, מתאגרף כלוא, ששוהה קרוב לעשרים שנה בכלא בעוון רצח שהוא טוען שהוא לא ביצע עד שהרשעתו בוטלה ב-1985.

מהר מאוד ספייק לי נבחר לבמאי והוא ערך שינויים נרחבים בתסריט. "אני מביים את הסרט הזה ואני משכתב את התסריט, אני אמן ואין שתי דרכים שונות לעשות זאת. הסרט הזה אודות מלקולם אקס הולך להיות מלקולם אקס שאני רואה בעיני רוחי. אבל זה לא שאני יושב בראש ההר ואומר, 'שילכו לעזאזל כולם, זהו מלקולם אקס שאני רואה.' עשיתי מחקר, שוחחתי עם אנשים שהיו שם."‏[3]

מחלוקות בקשר להצגת דמותו של מלקולם אקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר אחרי שהכריזו על מלקולם אקס כעל במאי ולפני יציאת הסרט לאקרנים, זכה מלקולם אקס לביקורת מלאומנים שחורים וחברי החזית המאוחדת לשימור המורשת של מלקולם אקס (United Front to Preserve the Legacy of Malcolm X), שבראשם עמד המשורר והמחזאי אמירי ברקה, שהיה מודאג לגבי הדרך שבה לי ישרטט את דמותו של מלקולם אקס. בכנס מחאה אחד בהארלם השתתפו מאתיים בני אדם.‏[3][5][6] ברקה האשים בפשטות את ספייק לי בהיותו "Buppie" (צעיר שחור עירוני, אקדמאי ואמיד), באומרו, "אנחנו לא נרשה לחייו של מלקולם אקס להיות מושלכים כדי שהכושים בני המעמד הבינוני ישנו טוב יותר בלילה." הוא אילץ אחרים לכתוב לבמאי ולהזהיר אותו "לא לזהם את חייו של מלקולם אקס."‏[3] כמה, ובכללם לי עצמו, ציינו את האירוניה שרבים מהטיעונים שנטענו נגדו, היו בבואה של אלו שנטענו כנגד נורמן ג'ואיסון.‏[5]

בהסתכלו אחורנית על עשיית הסרט והלחץ שבפניו הוא עמד על מנת להפיק סרט מדויק, לי התבדח בפרשנות הקולית לDVD שכשהסרט יצא לבתי הקולנוע, הוא ודנזל וושינגטון שמרו את הדרכונים שלהם בהישג יד למקרה שיהיה עליהם לברוח מהארץ.‏[7]

ביקורת על משחקו את וושינגטון את מלקולם אקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שצויין קודם לכן, דנזל וושינגטון נאות לגלם את דמותו של מלקולם אקס כשנורמן ג'ואיסון היה מיועד לביים את הסרט. עם זאת, לי הצהיר שהוא מעולם לא ראה בדמיונו שחקן אחר מאשר וושינגטון שמתאים לתפקיד. לי, שעבד עם וושינגטון על הסרט "בלוז" ציין לשבח את משחקו של וושינגטון כמלקולם במחזה אוף ברודוויי כנהדר. אולם, כמה טהרנים ציינו שוושינגטון היה נמוך הרבה יותר ושחור הרבה יותר מאשר מלקולם אקס האמיתי, שהתנשא לגובה של 193 סנטימטר והיה בעל שיער אדמוני וגוון עור בהיר יותר (בגלל שלאמו הבהירה ילידת גרנדה הייתה בחלקה ממוצא לבן) ודמה לו רק במעט. אלו שמתחו ביקורת על הבחירה ציינו את מראהו של וושינגטון ואת הסקס אפיל שלו, שהביא לו תצלום שער בסמוך לכך במגזין פיפל ולבחירתו כאחד מחמישים האנשים היפים ביותר בתבל.‏[8]

קשיי תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספייק לי נתקל בקשיים בהשגת התקציב הדרוש. לי אמר לאחים וורנר ולחברת המימון שנחוץ תקציב של 30 מיליון דולר, האולפן לא הסכים לכך והציע סכום כסף נמוך יותר. בעקבות עצה שקיבל מחברו הבמאי פרנסיס פורד קופולה, לי "הכניס את חברת הסרטים להריון". הוא לקח את הסרט רחוק מדי בהפקה בניסיון לאלץ את האולפן להגדיל את התקציב.‏[4] הסרט, שתקציבו ההתחלתי היה 28 מיליון דולר, טיפס ל-33 מיליון דולר. לי תרם 2 מיליון דולר מתוך משכורתו בת ה-3 מיליון דולר. חברת Completion Bond Company שקיבלה את השליטה הכספית בינואר 1992, סירבה לאשר כל הוצאות נוספות, האולפן וחברת המימון הורו ללי שהסרט לא יוכל להימשך יותר משעתיים וחמש עשרה דקות‏[6] המחלקות שנבעה מכך גרמה לפרויקט להיפסק.‏[4]

הסרט ניצל בזכות התערבות כספית של אמריקאים שחורים בולטים, כמה מהם הופיעו בסרט: ביל קוסבי, אופרה וינפרי, מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון, ג'נט ג'קסון, פרינס, ופגי קופר קפריט, המייסדת של בית הספר לאמנויות על שם דיוק אלינגטון. עזרתם שניתנה כתרומה, כפי שלי ציין: "זו אינה הלוואה. הם לא משקיעים בסרט. הם חבר'ה שחורים בעלי ממון שבאו להצלת הסרט. כתוצאה מכך, הסרט יהיה הגרסה שלי. לא הגרסה של חברת המימון, לא של האחים וורנר. אני אעשה את הסרט בדרכי שלי כמו שהוא צריך להיות, והוא יארך מעל לשלוש שעות."‏[6] פעולותיהם של חברים בולטים כאלה בקהילה האמריקאית אפריקאית המריצו את חברת המימון ואת האחים וורנר להמשיך בפרויקט.‏[3][4]

הבקשה למראיינים שחורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

אני עושה מה שכל אחד אחר בהוליווד עושה: הם מכתיבים מי הם רוצים שיראיין אותם: טום קרוז, רוברט רדפורד, מי שלא יהיה. אנשים מטילים את מלוא כובד משקלם. ובכן, אני מקבל עכשיו בקשות רבות להתראיין, ואני רוצה שאמריקאי אפריקאי יראיין אותי... ספייק לי מעולם לא אמר שהוא רוצה רק עתונאים שחורים שיראיינו אותו. מה שאני עושה הוא להשתמש בכל אמצעי שעומד לרשותי כדי להשיג אמריקאים-אפריקאים למשימה זו. הפשע האמיתי הוא שלעתונים לבנים אין כותבים שחורים, זה פשע.

Cquote3.svg

(ספייק לי מסביר את בקשתו למראיינים שחורים).‏[9]

חודש לפני שהסרט יצא לבתי הקולנוע, ספייק לי ביקש מכלי התקשורת שישלחו עתונאים שחורים לראיין אותו. הבקשה התבררה כשנויה במחלוקת. בעוד שזה היה מנהג שכיח לידוענים לבחור מראיינים שהיו אוהדים להם, הייתה זו הפעם הראשונה מזה שנים רבות שבה גזע שימש כתנאי לראיון. לי הבהיר שהוא אינו מונע ממראיינים לבנים לראיין אותו, אולם הוא חש, בהינתן נושא הסרט, שלכותבים שחורים יהיו יותר תובנות לגבי מלקולם אקס מאשר לכותבים לבנים.‏[9]

לוס אנג'לס טיימס דחו את הבקשה, אולם עתונים אחרים נאותו לכך, בכללם Premiere, ווג, Interview ורולינג סטון. לוס אנג'לס טיימס הסבירו שהם לא מציבים תנאי לעתונאי. העורך של Premiere ציין שהבקשה חוללה דיונים פנימיים שהסתיימו בשינויים בכתב העת: "אם הייתה לנו היסטוריה של מתן כתבות לעתונאים שחורים היינו בעלי עמדה חזקה יותר. אבל לא זה המצב, ניצב בפנינו אתגר מעניין. הדבר גרם לכמה שינויים בסגל. שכרנו עתונאי שחור ועורך שחור."‏[9]

הצילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמנתו של מלקולם אקס, ד"ר בטי שאבאז, שימש כיועצת לסרט.‏[5] הארגון Fruit of Islam, יחידת הביטחון של אומת האסלאם, סיפקה אבטחה לסרט.‏[8]

למרות שהוא גילם את דמותו של מלקולם אקס במחזה, "When the Chickens Come Home to Roost" שעסק במערכת היחסים בין מלקולם אקס לאלייז'ה מוחמד, דנזל וושינגטון הודה שהוא ידע מעט על מלקולם אקס ולא קרא את האוטוביוגרפיה של מלקולם אקס כשהוא לקח על עצמו את התפקיד. הוא התכונן לתפקיד בקריאת ספרים ומאמרים של ועל מלקולם אקס ולמד במשך שעות הקלטות טייפ וצילומי סרטים של נאומים. המחזה עלה על הבמה ב-1981 וזיכה את וושינגטון בביקורת חמה מפרנק ריץ', שהיה באותה עת מבקר התיאטרון הראשי של הניו יורק טיימס. עם ליהוקו לסרט, הוא ראיין אנשים שהכירו את מלקולם אקס, ביניהם בטי שאבאז ושניים מאחיו. אף-על פי שהם גדלו בתנאים שונים, וושינגטון ניסה להתמקד בקווים המשותפים בינו לבין הדמות. וושינגטון היה קרוב בגילו למלקולם אקס בזמן הירצחו, שני האנשים גדלו במשפחות גדולות, האבות של שניהם היו כמרים, ושניהם גדלו בעיקר על ידי אימותיהם.‏[8]

מלקולם אקס היה הסרט הלא-תיעודי הראשון, והסרט האמריקני הראשון, שקיבל רשות לצלם במכה (או בתוך מסגד אל-חראם) צוות צילום שנייה נשכר לצלם במכה מכיוון שלא-מוסלמים, כמו ספייק לי, לא הורשו להיכנס לתוך העיר. לי נאבק קשה מאוד על-מנת להשיג אישור לצילומים במכה, אבל האחים וורנר לא נתנו את הכסף לצילום באתר. במקור, דובר על צילום באתרים בניו ג'רזי בשביל הקטע במכה. בסופו של דבר, לי קיבל את הכסף וגם את הרשות לקטע של מכה.

בנוסף לנלסון מנדלה, בסרט מופיעים בקצרה האנשים הידועים הבאים: כריסטופר פלאמר (בתור כומר כלא קתולי), פיטר בויל (בתור קצין משטרה) ויליאם קנסטלר (בתור שופט), וכן פעילי זכויות האדם אל שרפטון וחבר מפלגת הפנתרים השחורים ומייסדה בובי סיל (בתור מטיפי רחוב).‏[10]

הסרט הופק זמן קצר אחרי שיחרורו של מנדלה ב-1990 מהכלא ובמהלך המשא ומתן לסיום שלטון לאפרטהייד. לי הסביר שהוא יצר "קשר בין סווטו להארלם, נלסון ומלקולם, ומה שמלקולם דיבר עליו, פאן-אפריקניזם, ניסיתי לבנות את הגשרים האלה בין אנשים צבעונים. הוא חי וקיים בקרב ילדים בכיתות בארלם ובכיתות בסווטו."‏[1] מנדלה מסיים את הסרט עם ציטוט של מלקולם אקס עצמו, כשמלקולם נראה בסרטון בו הוא אומר את ארבע המילים האחרונות. הציטטה ממשיכה: "אנו מכריזים על זכותינו על הארץ, להיות בני אדם, לקבל כבוד כבני אדם, לקבל את הזכויות של בני אדם, בחברה הזו, על האדמה הזו, ביום הזה, ואנחנו מתכוונים לממש בכל אמצעי שיידרש."

קבלת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מלקולם אקס" יצא לבתי הקולנוע בצפון אמריקה ב-18 בנובמבר 1992. הסרט התקבל יפה מאוד על ידי הביקורת, וזכה למידרוג של 91% מהאתר Rotten Tomatoes.‏‏[11] משחקו של דנזל וושינגטון כמלקולם אקס זכה לשבחים רבים והוא היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר. וושינגטון הפסיד לאל פצ'ינו בהחלטה עליה מתח לי ביקורת, באומרו: "אני לא היחידי שסבור שהאוסקר נגזל מדנזל הפעם."‏[12] הסרט קיבל מספר פרסים בפסטיבלים אחרים.‏[13]

הסרט גרף הכנסות של 9,871,125$ בשבוע הפתיחה וסיים שלישי אחרי שכחו אותי בבית 2 ($30 מיליון) ודרקולה ($15 מיליון).‏[2] לפי האתר Box Office Mojo, הסרט סיים את סבב הקרנתו בהכנסות של $48,169,610.

הסרט זכה לשבחים רבים עם הקרנתו בבתי הקולנוע. רוג'ר אוורט דירג אותו במקום הראשון ברשימת הסרטים הטובים ביותר שלו לשנת 1992 ותיאר את הסרט כ"אחת מביוגרפיות הקולנוע הגדולות ביותר, מהלל את החיים האמריקניים שהתחילו מהתחתית בכלא, לפני שהגיבור שלו המציא את עצמו מחדש."‏[14] אוורט ומרטין סקורסזה דירגו את "מלקולם אקס" בין עשרת הסרטים הטובים ביותר של שנות התשעים.‏[15]

ב-2010, "מלקולם אקס" נבחר לשימור בידי National Film Registry באמצעות ספריית הקונגרס בשל היותו "חשוב תרבותית, היסטורית או אסתטית."‏[16][17]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 שיילה רול, "סרט; מלקולם אקס: העובדות, הבדיות, הסרט", הניו יורק טיימס, 15 בנובמבר 1992
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 ברנרד ויינטראוב, "מפיק הסרט זוכר את הצד האנושי של מלקולם אקס", הניו יורק טיימס, 23 בנובמבר 1992
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 דייוויד אנסן וספייק לי, "הקרב על מלקולם אקס", ניוזוויק
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 סקוט טוביאס, "מלקולם אקס", The Onion A/V Club,‏ 15 בפברואר 2005
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 אוולין ניבס, "מלקולם אקס: סערה בנוגע לתסריט הסרט", הניו יורק טיימס, 8 באוגוסט 1991
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 לנה ויליאמס, "ספייק לי מספר שכסף שנתנו שחורים הציל את הסרט", ניו יורק טיימס, 20 במאי 1992
  7. ^ נאט תונברידג', המהדורה המיוחדת של מלקולם אקס, DVD Times‏ 11 באפריל 2005
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 לנה ויליאמס, "לשחק באש", הניו יורק טיימס, 25 באוקטובר 1992
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 ברנרד ויינטראוב, "בקשתו של ספייק לי: מראיינים שחורים בלבד", הניו יורק טיימס, 29 באוקטובר 1992
  10. ^ וינסנט קנבי, "סקירה/סרט; 'מלקולם אקס', מורכב כמו הנושא שלו", ניו יורק טיימס, 18 בנובמבר 1992
  11. ^ "מלקולם אקס" באתר Rotten Tomatoes
  12. ^ ספייק לי על מלקולם אקס, Dvdtalk.com‏
  13. ^ הפרסים בהם זכה מלקולם אקס באתר IMDb
  14. ^ רוג'ר אוורט, "עשרת הסרטים הטובים ביותר של 1992", rogerebert.suntimes.com‏ 31 בדצמבר 1992
  15. ^ ג'פרי אנדרסון, "הסרטים הטובים ביותר של שנות התשעים", combustiblecelluloid.com‏
  16. ^ בן ניקולס, "האימפריה מכה שנית בין הסרטים שנבחרו לשימור", 28 בדצמבר 2010
  17. ^ מייק בארנס, "האימפריה מכה שנית בין הסרטים שנבחרו לשימור", 28 באוקטובר 2010