בשר בחלב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בשר בחלב, בהלכה, כינוי לדינים שונים הקשורים להפרדת בשר וחלב.
[עריכה] המקור בתורה
במקרא מופיע איסור בישול בשר גדי בחלב אמו שלוש פעמים:
פרשנויות שונות ניתנו למשפט זה. ניתן להבין את האיסור כמתייחס דווקא לגדי, או שזו רק דוגמא.
כבר בתקופת התנאים, היה נהוג איסור רחב הרבה יותר שכלל איסור בישול ואכילה של בשר בהמה כשרה בחלב בהמה כשרה, ולכך האיסור מכונה "בשר בחלב". כמו כן היה נהוג איסור על העלאת בשר וגבינה (או חלב) יחד על השולחן.
התנאים עסקו במציאת מקור מקראי לאיסור בשר בחלב המקובל בזמנם, תוך שימוש בכללי דרשנות. פרטים מסוימים פורשו כהרחבה של חכמים קודמים את האיסור המקראי.
בתרגומי המקרא היהודיים העתיקים "לא תבשל גדי בחלב אמו" מתורגם ל"לא תאכלו בשר בחלב". אחת הדרשות לומדת את איסור האכילה מ"לא תאכל הנפש עם הבשר" פסוק שנאמר על איסור אכילת בשר עם דם, אך לפי הדרשה הפסוק כולל גם בשר בחלב[1]. דרשה מפורסמת של רבי שמעון בר יוחאי, למדה מהאזכור המשולש, איסור בישול, אכילה והנאה, אך קיימות דרשות נוספות. הרמב"ם מסביר שאכילה עולה מהכתוב בקל וחומר, שהרי אפילו לבשל אסור, ואין צריך לומר שאסור לאכול[2].
הקראים אינם מקבלים את הפרשנות של חז"ל.
[עריכה] טעם האיסור
הסברים שונים נאמרו לפרש את סיבת האיסור המקראי:
- השערת הרמב"ם, ואברבנאל , שמדובר בהרחקה מפולחן אלילי , שהיה נהוג להקריב לאלים גדי מבושל בחלב אמו. הבסיס להשערה זו במקרא בזה שהפסוק מופיע בהקשר של פולחן. בעקבותיהם הלך קאסוטו, והסתמך על קריאה שלו בלוח אוגריתי: "טבח גדי בחלב, טלה בחמאה"[3]. הוא סבר שהפולחן נועד למשוך את ברכת הפריון לאדמה, ולדעות אחרות מדובר בפולחנה של האלה עשתרת.
- פירוש נפוץ אחר הוא כי מדובר בהרחקה מאכזריות וציניות של בישול הגדי דווקא בחלב אימו. כך, לפי פילון האלכסנדרוני, רשב"ם, רמב"ן ואחרים. אברהם אבן עזרא מוסיף לפי פירוש זה, שהאיסור על בשר שאינו של גדי וחלב שאינו של אמו, נובע מחשש של חז"ל שאדם יבשל גדי בחלב שקנה בשוק, ובחלב יהיה מעורב חלב אמו. (בדומה לחששות באותו ואת בנו)
- לפי גישה אחרת, אין לחפש טעם לאיסור מכיוון שזה נשגב מהתפישה האנושית[4].
- ספר הזוהר נתן לכך פירוש קבלי; החלב (הלבן) מסמל מידת הרחמים, ואילו הבשר (האדום) מסמל את מידת הדין ואסור לערבבם.
- הרב קוק טוען שלמרות שהתורה התירה לשתות חלב בהמה ולאכול את בשרה, אין לאוכלם יחד, כי שתיית החלב כרוכה בגזל החלב שנועד לצאצאיה, בעוד שאכילת הבשר כרוכה בהרג הבהמה[5].
[עריכה] מיני בעלי החיים שבשרם וחלבם אסור
הסברים שונים ניתנו לפער שבין הדין המקראי לדין הרבני. למשל, "מפני מה דיבר הכתוב בגדי? מפני שהחלב מרובה באמו". יש לומדים מהאיזכור המשולש של הפסוק על גדי, בעלי חיים נוספים[6].
האיסור כולל את כל סוגי בשר הבהמות הכשרות ואת כל סוגי חלב הבהמות הכשרות[7]. הוא אינו כולל בשר בהמות טמאות ובשר דגים וחגבים. האיסור אינו כולל חלב אם וחלב בהמות טמאות, אך מחשש של מראית העין נפסק לא לבשל בכל חלב[8].
התנאים נחלקו בנוגע לבשר וחלב של חיה (בהמה לא מבויתת) ועוף, דעת ר' עקיבא שחיה ועוף מותרים מהתורה, אך אסורים מדברי סופרים. ר' יוסי הגלילי מתיר בעוף לגמרי, שכן בפסוק מדובר על חלב אמו, ולעוף אין חלב אם[9]. בתלמוד מסופר שאנשי עירו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלים עוף בחלב[10]. לדעת התוספות קיימת דעה שחיה ועוף אסורים מהתורה[11].
להלכה, הרמב"ם פוסק בהלכות מאכלות אסורות (ט,ד) שחיה ועוף אינם מהתורה[12], ולכן אסור לאכול בשר חיה ועוף בחלב, אך לבשל מותר, וכך פסק השולחן ערוך[13]. הב"ח והמהרש"ל[14] פוסקים שחיה ועוף אסורים מהתורה, ואסורים גם בבישול.
[עריכה] הגדרת בישול
התערובת נחשבת למבושלת, כאשר הבשר מבושל כמאכל בן דרוסאי, שזה שלב הבשר יאכל בנסיבות בעייתיות מחוסר ברירה[15], אולם יש דעות שאפילו בישול מינימלי אסור.[16].
בהלכה נפסק שרק כאשר טעם הבשר והחלב מתערב זה בזה, הדבר נחשב מבושל, 'שאין לך בישול שלא יתן טעם'. למרות המחלוקת [17], נפסק שכאשר התערובת היא בשיעור כזית, קיים איסור מהתורה [18];
[עריכה] הנאה מבשר וחלב שנתבשלו יחד
ישנה מחלוקת בתלמוד אם בשר וחלב שנתבשלו יחד נאסרים בעקבות כך בהנאה[19]. להלכה נפסק שהתערובת אסורה בהנאה. כאשר הדבר נאסר, צריך לקבור אותו, ולרוב הדעות אף האפר של שריפת האיסור אסור בהנאה [20].
[עריכה] איסור העלאת בשר וגבינה על השולחן
ההלכה אסרה לאכול בשר על אותו שולחן עם אדם האוכל חלב[21] שמא יאכלו אחד מהשני.
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] אכילת עטינים
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] הגבנה באנזימים בשריים
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] כלים חלביים וכלים בשריים
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] אכילת חלב לאחר אכילת בשר
בתלמוד כתוב שאסור לאכול בשר אחרי גבינה ללא נטילת ידים וניקוי הפה ביניהם[22]. ספר הלכות גדולות[23] ורבינו תם[24] פוסקים על פי זה שעם נטילת ידים וניקוי הפה ביניהם מותר. הרמב"ן והרא"ה מתירים לאכול גבינה אחרי חיה ועוף בלא נטילת ידים וניקוי הפה[25]. אולם, "העולם נהגו, שלא לאכול גבינה אחר בשר כלל, ואפילו אחר עוף"[26].
בתלמוד מסופר שהאמורא מר עוקבא כינה את עצמו חומץ בן יין (לגבי מנהג זה), משום שאביו נהג שלא לאכול גבינה ביום בו אכל בשר, ואילו הוא עצמו רק באותה סעודה אינו אוכל, אבל בסעודה אחרת הוא אוכל.
הרי"ף מסיק מההתבטאות "חומץ" ששיעור ההמתנה של מר עוקבא הוא השיעור המינימלי. לפי דעת הבה"ג ור"ת שמותר לאכול גבינה מיד אחרי אכילת בשר, צריך לומר שגם מר עוקבא החמיר על עצמו, אלא שהחמיר פחות מאביו, או שהוא ואביו המתינו כאשר לא נטלו את ידיהם ולא ניקו את פיהם[27]. רוב הפוסקים קובעים זמן של המתנה אחרי אכילת בשר על סמך מעשה זה של מר עוקבא, אולם נחלקו בהבנת דבריו. דעת התוספות, שאחר סיום הארוחה וברכת המזון מותר לאכול גבינה, שכן לא אכל בשר וחלב באותה ארוחה.[28]. אולם הרמב"ם ופוסקים אחרים סוברים שצריך להמתין שיעור שבין סעודת הבוקר לסעודת הערב (בזמנם היה מקובל לאכול שתי ארוחות ביום). הרמב"ם כותב שהוא "כמו שש שעות"[29], אולם פוסקים אחרים כותבים שש שעות. דעת הפרי חדש שלכל הדעות בחורף, שהימים קצרים, מי שאכל בצהרים יכול לאכול בערב, למרות שעברו רק כארבע שעות.
המנהג הנפוץ במדינות אשכנז היה להמתין שעה אחת[30]. רבי ישראל איסרלין (בעל תרומת הדשן) סבור שאין לזה מקור הלכתי, וזוהי פשרה בין הדעות שאנשים עושים מדעתם[31]. אולם בזוהר מופיע עונשו של מי שאוכל בשר וחלב בשעה אחת או בסעודה אחת[32].
המנהג המקובל היום הוא להמתין שש שעות. המנהגים להמתין שלוש שעות, שעתיים ושעה אחת, כיום כמעט ואינם מצויים. עד לאחרונה בקהילות מעטות מאוד בהולנד ובגרמניה, היה נהוג לאסור אכילת בשר וחלב רק בסעודה אחת, אך לאחר סיום הסעודה וניקוי השולחן, אפשר לנקות את הפה משיירי הבשר ולאכול מיד חלב. [דרוש מקור]
[עריכה] טעם ההמתנה
הרמב"ם כותב שהטעם הוא מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח. אולם הטור כתב שהבשר מוציא שומן ומשאיר טעם בפה. הטור כתב שיש להחמיר כשני הפירושים, היינו, שגם אם רק לעס בשר לילד קטן ולא בלע, צריך להמתין, ושגם אחרי שש שעות אם יש שאריות בשר בין השינים, יש להסירם, וכן פסק השולחן ערוך[33].
[עריכה] המתנה בין אכילת גבינה לבשר
על פי ההלכה, בין אכילת חלב לבשר אין צורך להמתין כלל, אלא די לנקות היטב את הפה. בזוהר מדובר על אכילת בשר וגבינה בשעה אחת ובארוחה אחת, ועל פי זה יש מחמירים לא לאכול בשר שעה אחרי אכילת גבינה. מקור נוסף להחמרה שלא לאכול בשר אחרי גבינה, הוא מהחשש של שאריות גבינה בין השינים, ולכך ישנו מנהג אשכנזי להמתין אחרי אכילת גבינות קשות[34].
[עריכה] במניין המצוות
האיסור נמנה בתרי"ג המצוות.
הרמב"ם והנגררים אחריו מונים את איסור בשר בחלב כשני איסורים מתוך תרי"ג המצוות, איסור בישול ואיסור אכילה[35]. לדעתם, איסור הנאה אינו נמנה בפני עצמו והוא חלק מאיסור אכילה. בעל הלכות גדולות [36] ורבי סעדיה גאון [37] מנו את בשר בחלב ככמצווה אחת. אולם רבי שמעון בן צמח דוראן [38] מנה את המצווה כשלושה איסורים שונים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ד"ר אברהם ארזי, בשר בחלב, באתר דעת
- מה הקשר בין ביכורים לבין גדי בחלב אמו? שד"ל
- איסור גדי בחלב אמו - איסור על ערבוב בין כוחות נמוכים לכוחות גבוהים על פי רש"ר הירש
- כלאים ובשר בחלב מאת הרב קורמן
- היכר בין בשר וחלב על השולחן, סיכום שיעור של הרב מרדכי אליהו באתר ישיבת בית אל.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ דעת איסי במכילתא סוף משפטים, וספרי דברים עו
- ^ מאכלות אסורות ט,ב
- ^ האלה ענת עמ' 40
- ^ ראה חולין קח,א, ספרא קדושים י,יא
- ^ חזון הצמחונות והשלום עמוד ל
- ^ מכילתא סוף משפטים
- ^ חולין קד ע"א, קיג ע"א
- ^ שולחן ערוך יורה דעה פז,ד
- ^ משנה חולין ח,ד
- ^ בבלי חולין קטז,א
- ^ חולין קיג,א ד"ה בשר בהמה. הרמב"ם בהלכות ממרים כותב שמי שאומר שבשר עוף אסור מהתורה עובר על איסור בל תוסיף
- ^ אולם בהלכות ממרים ב,ט כתב שחיה אסורה מהתורה.
- ^ יורה דעה פז,ג
- ^ ים של שלמה חולין פרק ח, סימן ק
- ^ ראשונים לבבלי חולין קח ע"ב
- ^ פלתי, יו"ד, סימן צב ס"ק ג
- ^ בבלי, חולין קח ע"ב
- ^ רמב"ם, מאכלות אסורות, ט,א
- ^ בבלי, חולין קטז ע"א.
- ^ משנה ובבלי, תמורה לג ע"ב - לד ע"א; רמב"ם, מאכלות אסורים ט,א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ג עמוד ב'
- ^ בבלי חולין קה,א
- ^ הלכות ברכות סוף פרק ו
- ^ תוספות חולין קד,ב ד"ה עוף וגבינה; רא"ש חולין פרק ח, סימן ה
- ^ וכך נהגו תלמידי הרמב"ן כפי שהובא בספר מגן אבות למאירי פרק ט
- ^ תוספות ורא"ש שם.
- ^ רא"ש שם
- ^ חולין קה,א ד"ה לסעודתא אחריתא, והגהות מיימוניות מאכלות אסורות ט,ב
- ^ מאכלות אסורות ט,כח
- ^ רמ"א יורה דעה פט,א
- ^ הגהות שערי דורא סימן עו, ב
- ^ משפטים קכה,א
- ^ יורה דעה פט,א
- ^ רמ"א יורה דעה פט,ב
- ^ ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא-תעשה, קפו-קפז, ספר מצוות גדול לאוין, קמ-קמא ספר החינוך צב, קיג.
- ^ מנין המלקות סימן נח
- ^ ספר המצוות, לא-תעשה סט
- ^ זוהר הרקיע, מנין הלאוין, קצה, קצו, קצז
הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.
