לא ילבש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לא ילבש הוא כינוי מקוצר לאיסור הלכתי מדאורייתא על נוהגי לבוש המיוחדים לבני המין השני. כינוי זה מתייחס למעשה לשני איסורים, אחד על גברים ואחד על נשים, למרות שלשון זו מופיעה רק באחד מהם. נספחים לאיסור זה מגבלות מדרבנן גם על נוהגי הופעה שונים המיוחדים לבני אחד המינים, כגון הסתכלות במראה, הסרת שיער בית השחי או צביעת שיער לגברים (במקום שבו אלו מנהגי נשים בלבד)‏[1].

מקור האיסור הוא בספר דברים:"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (ספר דברים, כ"ב, ה'). כפילות לשון הפסוק הובילה לקביעת שני איסורים המנויים בנפרד במניין תרי"ג מצוות: האיסור על האיש ללבוש בגדי אשה, והאיסור על האשה ללבוש בגדי גבר. העובר על לאו זה במזיד והתראה – מתחייב בעונש מלקות[2].

הגדרת האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיסור הוא על לבישת בגד מיוחד לאחד המינים, אבל בגד שמיועד לבני שני המינים - מותר. כך מסופר בגמרא על התנא רבי יהודה ואשתו שהיו עניים מרודים, והייתה להם גלימה אחת בלבד, וכאשר כל אחד מהם שהיה נצרך לצאת מהבית – היה מתכסה בה‏[3]. עם זאת, האיסור אינו חל רק כאשר השימוש מוביל לחוסר זיהוי מוחלט בין מראהו של הלובש לבין מינו (טרנסג'נדריות), אלא גם כאשר מדובר בשימוש בפריט מסוים, ובתנאי שיהיה זה מלבוש או כלי מיוחד למין השני‏[4].

טעם האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התלמוד והספרי מטרת איסורים אלו הוא כדי למנוע פריצות, זנות וניאוף: "'לא יהיה כלי גבר על אשה'... שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים"‏[5]. הרמב"ם מנמק את האיסור בשני אופנים; האחד – לבישת בגדי המין השני מובילה לגירוי מיני, והשני – לבישת בגדי המין השני היא מנהג של עובדי עבודה זרה, וכלשונו: "ודע שזאת הפעולה, כלומר היות הנשים מתקשטות בתכשיטי האנשים או האנשים בתכשיטי הנשים, פעמים תיעשה לעורר הטבע לזימה כמו שהוא מפורסם אצל הזונים, ופעמים ייעשה למינים מעבודת עבודה זרה כמו שהוא מבואר בספרים המחוברים לזה"‏[6].

לא יהיה כלי גבר על אישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - Female Soldiers Practice Shooting.jpg
על פי תרגום אונקלוס, משמעות המילים "לא יהיה כלי גבר" היא "לא יהיה כלי נשק".

האיסור "לא יהיה כלי גבר על אשה" כולל, מלבד האיסור ללבוש בגדי גברים, גם איסור ללבוש "עדי" (תכשיט) של גברים, או לגלח את הראש כפי שגברים מגלחים את ראשם (איסור מדרבנן). לפי רבי אליעזר בן יעקב איסור זה כולל: "שלא תצא אשה בכלי זין (כלי נשק) למלחמה", כיוון שכלי נשק הוא "כלי גבר"‏[7]. כך גם מתרגם אונקלוס את הפסוק "לא יהיה כלי גבר על אשה" - "לא יהי תקון זין דגבר על אתא" (לא יהיה כלי נשק של גבר על אשה). עם זאת, פוסקים בני זמננו התירו לנשים באזורי ספר להצטייד בנשק לצורך הגנה עצמית[8].

לגבי מכנסיים לנשים, אסור לאישה ללבוש מכנסיים שמיועדים לגברים בגלל איסור "לא ילבש", אף אם מדובר במכנסיים שנחשבים צנועים. לגבי מכנסיים שמיועדים לנשים קיימת מחלוקת בין הפוסקים. הרב עובדיה יוסף סבור שהם מותרים באופן פורמלי כיוון שהם מיוחדים לנשים, ומכל מקום הוא אוסר אותם מטעמי צניעות[9]. לעומתו, הרב יצחק יעקב וייס סבור שמכנסיים מעצם טבעם נחשבים כ"כלי גבר", אף־על־פי שהם "משונים קצת", ולכן אפילו אם הם צנועים חל עליהם איסור "לא ילבש"‏[10]. למרות זאת, בחלקים מהציבור הדתי (בעיקר בקיבוצים דתיים) מקובלת לבישת מכנסיים לנשים כל עוד אלה עומדים בכל יתר כללי הצניעות, מתוך השקפה שבימינו מכנסיים אינם בגד המזוהה בלעדית עם גברים או עם נשים ולכן אין בהם איסור "לא ילבש".

איסור זה הינו בהופעת פומבית ואינו חל במקום פרטי נסתר, ועל כן לבישת מכנסי פיג'מה לנשים מקובלת מאוד גם בציבור החרדי והדתי.

לא ילבש גבר שמלת אישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבר עם חצי חזה מרוט משיערות.

האיסור "לא ילבש גבר שמלת אשה" כולל אף הוא פרטים נוספים, מלבד לבישת בגדים ותכשיטים המיוחדים לנשים. כך לדוגמה, אסור מדרבנן לגלח את שער בית השחי והערווה, כיון שגילוח שער זה הוא פעולה מיוחדת לנשים;‏[11] אך אם מקובל במקום מסוים שגם גברים יגלחו שער זה – הדבר מותר. בכל מקרה, אם הדבר נעשה מתוך צורך רפואי – הדבר מותר. כמו כן, אסור לגבר לצבוע שערות לבנות בשחור, לתלוש שערות לבנות מתוך השחורות, או להסתכל בראי[12]. שכן גם פעולות אלה מיוחדות לנשים; ברם בזמננו שדרך האנשים להסתכל בראי – הדבר מותר‏[13].

בזמן שמחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה פוסקים הזכירו לשלילה מנהגים לפיהם בזמן החתונה היו החתן והכלה לובשים את בגדי המין השני. כך מתאר הרמב"ם מנהג שהיה בזמנו במצרים, לפיו "הכלה תצנוף מצנפת או כובע, ולוקחת בידה סיף, ויוצאת במחול לפני האנשים והנשים". הרמב"ם כותב שלא יעלה על הדעת שלכלה הותר איסור תורה, והוא מעיד שהוא נאבק במנהג זה עד שהצליח לבטלו. גם רבי אליעזר ממיץ מתאר בספר יראים מנהג דומה, והוא כותב שהדבר אסור, משום שאין לחלק בין לבישת בגדי המין השני בדרך קבע, ללבישה כזו בדרך עראי‏[14].

קיים תיעוד על מנהגים דומים של התחפשות בפורים לבן המין האחר. יש שהצדיקו מנהג זה, כיון שאין עושים כן לשם פריצות, אלא לשם שמחת פורים‏[15]., וכך אף נפסק להלכה בדברי הרמ"א בהלכות פורים‏[16], אך הדעה הרווחת בין האחרונים היא לאסור מנהג זה‏[17].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת, חלק ו', סימן מ"ט.
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם הלכות עבודת כוכבים, פרק י"ב, י'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, מ"ט, ב'
  4. ^ רמ"א, יורה דעה, סימן קפ"ב, ה'.
  5. ^ בספרי על הפסוק בדברים ובמסכת נזיר, דף נ"ט, א', ראו גם בפירוש רש"י על הפסוק בדברים בעקבות דברי הספרי.
  6. ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה, ל"ט ומ'; מורה נבוכים, חלק ג', פרק ל"ז.
  7. ^ בתלמוד בבלי, מסכת נזיר שם.
  8. ^ הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ד', סימן ע"ה; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת, חלק ה', סימן נ"ה.
  9. ^ הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ו', יורה דעה, סימן י"ד.
  10. ^ הרב יצחק יעקב וייס, שו"ת מנחת יצחק, חלק ב', סימן ק"ח.
  11. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף נ"ט, א', שם יש דעות שונות האם מדובר באיסור תורה או באיסור דרבנן. להלכה הכריעו רוב הראשונים שמדובר באיסור דרבנן. ראו: משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודת כוכבים, פרק י"ב, ט'; שולחן ערוך, חלק יורה דעה, סימן קפ"ב, א'.
  12. ^ משנה תורה לרמב"ם, שם, י'.
  13. ^ הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת, חלק ו', סימן מ"ט.
  14. ^ ראו בשו"ת יביע אומר חלק ה יורה דעה, סימן ד,ג, שהביא את המקורות.
  15. ^ שו"ת מהר"י מינץ, סימן ט"ו, שכתב: גדולים וחסידי עולם ז"ל שנתגדלתי אצלם, אשר ראו בניהם ובנותיהם, חתניהם וכלותיהם, לובשין אותן פרצופים ושינוי בגדיהם מבגדי איש לבגדי אשה, וכן להפך. ואם היה חס וחלילה נדנוד עבירה, חלילה וחס להם לשתוק ולא ימחו"
  16. ^ רמ"א, אורח חיים, סימן תרצ"ו, ח'
  17. ^ בין האוסרים: בית חדש, יורה דעה, סימן קפ"ב; טורי זהב, יורה דעה שם, סעיף קטן ד'.