תרומה גדולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תרומה גדולה היא מצווה מהתורה להפריש לכהן מהיבול. סיבה אפשרית לכך היא משום שהכוהנים מקודשים לאלקים ואין להם פרנסה מלבד התרומות ולכן על הציבור לפרנסם.

יבול אשר לא הופרשו ממנו תרומה נקרא טבל, יבול אשר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין, נקרא בלשון המשנה "מתוקן".

התרומות בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החובה להפריש מהיבול החקלאי מופיעה בתורה במספר מקומות:

Cquote2.svg

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי, לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק-עוֹלָם ... וְזֶה-לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם, כָּל-טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ. כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל-חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר-יִתְּנוּ לַ-ה' לְךָ נְתַתִּים ... כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַ-ה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם, בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ ...

Cquote3.svg

מכיוון שנאמר בתורה, "ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו", ועוד נאמר: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה". למדו חז"ל: מה דגן ותירוש ויצהר הם מאכל אדם וגידולם מן הארץ ויש להם בעלים שנאמר "דגנך", כך כל כיוצא בהם מאכלים מגידולי קרקע בגבולות ארץ ישראל חייבים בתרומות ומעשרות לפני אכילתם, והיא מצוות עשה מן התורה.

התרומה ניתנת לכהן, שצריך לאוכלה בטהרה ורשאי לחולקה עם אשתו, בנותיו הרווקות ועבדיו הכנענים (וכמובן, כהנים אחרים). העונש על אכילת תרומה טמאה, או אף על אכילת תרומה טהורה על ידי זר - הינו מיתה בידי שמים. דין תרומה טמאה הוא השמדה, אך עם זאת, רשאי הכהן להפיק הנאה מהתרומה בשעת השמדתה, כל עוד זוהי צורה רגילה לאותה תרומה (כגון האכלת שעורים לבהמה, או הדלקת נר בשמן זית), שאיננה אכילה.

שיעור הנתינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהתורה אין לתרומה שיעור, וע"פ הגמרא במסכת קידושין אפילו חיטה אחת פוטרת שדה שלם, אך מהמשנה במסכת תרומות (פ"ד מ"ג) עולה שחז"ל קבעו לה מידה: אחד חלקי שישים מהיבול זאת מידה רעה, אחד חלקי חמישים זאת מידה בינונית, ואחד חלקי ארבעים זאת מידה טובה, כלומר נדיבה. וכך כותב הרמב"ם במשנה תורה, בהלכות תרומות ומעשרות (פ"ג ה"א):"תרומה גדולה אין לה שיעור מן התורה, שנאמר ראשית דגנך כל שהוא אפילו חטה אחת פוטרת הכרי (=ערימת גרעיני החטה), ולכתחלה לא יפריש אלא כשיעור שנתנו חכמים".

התרומה ניתנת לכהן, שצריך לאוכלה בטהרה ורשאי לחולקה עם אשתו, בנותיו הרווקות ועבדיו הכנענים (וכמובן, כהנים אחרים), העונש על אכילת תרומה טמאה, או אף על אכילת תרומה טהורה על ידי זר - הינו מיתה בידי שמיים. דין תרומה טמאה הוא השמדה, אך עם זאת, רשאי הכהן להפיק הנאה מהתרומה בשעת השמדתה, כל עוד זוהי צורה רגילה לאותה תרומה (כגון האכלת שעורים לבהמה, או הדלקת נר בשמן זית), שאיננה אכילה.

יש מחלוקת במשנה לגבי שיעור מקסימום לתרומה. בסוף התקבלה דעתם של רבי עקיבא ורבי טרפון ש"אין שיעור בתרומה" - כלומר כל אחד יכול לתת כפי רצונו מעל למינימום המצוין לעיל, אך לא את כל הגורן.‏[1] את התרומה לא מפרישים בכמות מדויקת אלא מפרישים על פי הערכה בלבד.

תרומה גדולה בזמן הזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן הזה, מפרישים תרומה אך לא נותנים אותה כדין המקורי, וזאת מכמה סיבות:

  1. ישנו ספק לגבי יחוסם של הכהנים.
  2. אף אם נמצא כהן מיוחס, ההלכה כיום היא שכולם נחשבים טמאי מת מספק, ומאחר שאין כיום אפר פרה אדומה, אין אפשרות להיטהר.

לפיכך, הנוהג כיום הוא שהתרומה ותרומת המעשר, שאסורות באכילה ובעלות קדושה, מוצנעות בצורה מכובדת (בדרך כלל על ידי הנחתן בפח הזבל, לאחר עטיפתן בשקית אטומה). אולם, יש חולקים באמרם שלמרות שהדור כולו טמאי מתים, ניתן האפשרות שהכהן יהנה מחפץ התרומה על ידי חום שריפתה או סיכת שמן מהמתן וככך אין למנוע מלתת מתנת תרומה גדולה אל כהן.‏[2] וכן יש פוסקים שסוברים שאין צורך בכהן מיוחס לנתינת תרומה גדולה אלא די בכהן מוחזק.‏[3]

כיום, פוסק הרמב"ם, שיעור ההפרשה הוא כל שהוא (שם, בהמשך ההלכה) מאחר שכולנו טמאים בטומאת מת, וכהן טמא אסור בתרומה בין אם מדובר בתרומה טמאה או טהורה (שם, פ"ז ה"א). וכך נפסק גם להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה סימן של"א סעיף י"ט):

"תרומה גדולה, בזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה, שיעורה כל שהוא".

תרומה גדולה היא התרומה היחידה מתוך כל התרומות והמעשרות שהעונש ללוי או ישראל אם אכל אותה במזיד הוא מיתה בידי שמים, אבל אכילה בשוגג מחייבת את אוכל לשלם קרן (הסכום הכסף שהתרומה הנאכלת שווה) וחומש (תוספת של חמישית מן הסכום של הקרן , כלומר ריבית של 20%).

מסכת תרומות משישה סדרי משנה נסובה בעיקר על "תרומה גדולה".

תחבולות להפטר מהתרומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידועה התחבולה שננקטה בתקופות רבות כדי להפטר מהתרומות ומעשרות, להכניס את התבואה דרך גגות כדי שלא יכנסו דרך הפתח ויתחייבו במעשר. תחבולה זו ספגה ביקורת בתלמוד, כאדם הרוצה להפטר מן המצוות.

קיימת תחבולה מיוחדת, להפטר על הפרשת התרומה מעשירית מהתבואה. לפי חידושו ההלכתי של ריש לקיש, "מעשר ראשון שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה". כלומר, אם הפריש אדם מעשר ראשון לפני שהפריש את התרומה ממנו, לפני המירוח שאז חלה חובת התרומה על התבואה, פטור חלק המעשר בתרומה. בעוד שאם היה בעליו של התבואה מפריש ממנו בראש ובראשונה את התרומה, נמצא היה שחלק התרומה שהופרש היה כולל גם את חלק המעשר, הרי שכעת נפטר חלק המעשר והותר באכילה למרות שלא הופרשה ממנו תרומה.

הפסוק ממנו נלמד דין זה הוא בחומש במדבר: "והרמותם ממנו תרומת השם מעשר מן המעשר"[4], מכאן למד ריש לקיש "מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר", כלומר לא ייתכן שעל המעשר יחול חיוב נוסף של תרומה, מלבד החיוב הרגיל של תרומת מעשר.

למרות זאת, אם המעשר הופרש לאחר שכבר חלה חובת התרומה על התבואה, במצב שהתבואה כבר נתמרחה בכרי ונחשבה כמוכנה, במקרה כזה חלה על המעשר גם חובת תרומה גדולה. אודות כך התקיים דיון בדור מאוחר יותר, בין רב פפא לרבו אביי, כשרב פפא שואל אותו כיצד תיתכן הלכה זו בהתאם עם דרשתו של ריש לקיש. אביי הסביר לו כי קיים פסוק אחר, המלמד דין הפוך, מפסוק הנאמר ללוייים (שלהם ניתן המעשר ראשון): כל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה'"[5]. תיבת כל באה ללמד שעל הלויים להפריש מהמעשר את כל התרומות האפשרויות, קרי: אף תרומה. ומכיוון שפסוק זה מהווה סתירה לדרשתו של ריש לקיש עלינו להעמיד את דרשתו של ריש לקיש באופן המסתבר יותר - כאשר המעשר הופרש במצב של טרום-חיוב ולא במצב זה שהמעשר הופרש לאחר שכבר חלה על התבואה חיוב תרומה שמסתבר שבמצב זה חייבה התורה להפריש תרומה‏[6]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה מסכת תרומות פרק ד'
  2. ^ שו"ת מהרי"ט חלק א, פה,של"ה חלק א (דפורס חמשה כרכים) דף שנ"ד, וכן יש עצה שהכהן יתן את המתן על עבדיו -קנין כספיו- הכנענים להנאת אכלם
  3. ^ ספר עבודה תמה דף לה טור ד (הובא מדעות הרי"ף ור"ן שחולקים על דעת הרמב"ם
  4. ^ ספר במדבר, פרק י"ח, פסוק כ"ו.
  5. ^ ספר במדבר, פרק י"ח, פסוק כ"ט.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ג, עמוד ב'.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.