מתקפת אגם בלטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מתקפת אגם בלטון
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Székesfehérvári szovjet katonasírok és hősi emlékmű.jpg
אנדרטה לכוחות הסובייטיים בסקשפהרוואר
תאריך התחלה: 6 במרץ 1945
תאריך סיום: 16 במרץ 1945
משך הסכסוך: 11 ימים
קרב לפני: הקרב על הבליטה
קרב אחרי: מבצע וינה
מקום: אגם בלטון, הונגריה
תוצאה: ניצחון סובייטי
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

431,000 חיילים

465,050 חיילים

אבידות

8,492 הרוגים או נעדרים
24,407 נפגעים

12,358 הרוגים, נעדרים ופצועים

תוכנית הקרב הגרמנית

מתקפת אגם בלטון (כך במחקר באנגלית, בעברית וברוב השפות. בגרמנית נקרא "מבצע אביב מתעורר" - Operation Frühlingserwachen, ברוסית: "המגננה על אגם בלטון" - Балатонская оборонительная операция) הייתה קרב ההתקפה האחרון של מדינות הציר במלחמת העולם השנייה. הקרב התחולל בין ה-6 ל-16 במרץ 1945 בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, על אדמת הונגריה ליד אגם בלטון. מטרת הגרמנים הייתה לשמור על שדה הנפט האחרון שהיה בשליטתם במזרח (ליד נאדז'קניז'ה (Nagykanizsa), מדרום לבלטון) ולנסות ולבצע מהפך במגמת הנסיגה שלהם. ההתקפה נתקלה במערך הגנתי עמוק, נעצרה ולבסוף נהדפה. שחיקת הכוחות הגרמנים תרמה לפירור הכוח המגן על אוסטריה ממזרח ופתחה את הדרך לכיבוש וינה.

סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות הציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית המתקפה הגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגה רעיון המתקפה היה גנרל וואפן אס אס (אוברסטגרופנפיהרר) יוזף דיטריך, מפקד ארמיית הפאנצר השישית. הייתה זו תוכנית שאפתנית ליצירת מפנה, תוך כיבוש-מחדש של תא שטח בגודל מאות קמ"ר, כולל היערכות לכיבוש מחדש של בירת הונגריה, בודפשט, ששוחררה על ידי הצבא האדום ב-13 בפברואר, כשלושה שבועות לפני המהלך ההתקפי המתוכנן.

הרעיון היה התקדמות בחזית רחבה מצפון-מערב אגם בלטון, תוך איגוף האגם המאורך מצפון (על ידי הארמייה השישית) ומדרום (על ידי הארמייה השנייה) ולהתקדם לכיוון נהר הדנובה, תוך מעבר המגנן של ארמייה 27 של הצבא האדום. עם הגעה לנהר היה הכוח אמור להתפצל לענף צפוני שיתקדם לאורך הנהר צפונה ויכבוש מחדש את בודפשט, על נתיב זה הגנה ארמיית המשמר המשוריינת השישית הסובייטית. הענף הדרומי היה אמור להתקדם לאורך תעלת שיו (Sió; תעלת בלטון-דנובה) ולחבור לקבוצת ארמיות E, שתנוע צפונה ממיקומה ליד מוהאץ' למקום המפגש במטרה ללכוד ולכתר את ארמיות הצבא האדום 26 ו-57. על הארמייה ההונגרית הוטל לאבטח את השטח מצפון-מערב לאגם ועד בודפשט מצפון-מזרח לו.

ההכנות בצד הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר באמצע פברואר גילה המודיעין הרוסי היערכות טנקים קרבית במערב הונגריה וחשד שהמדובר בהתכוננות למתקפה רחבה. בעקבות לקחי קרב קורסק הקימו הסובייטים מערך הגנה אנטי-טנקי רב-שכבתי לאורך 85 ק"מ ובעובי של 25-30 ק"מ של מכשולים, מלכודות, ארטילריה ושטחי השמדה. הסובייטים אף דאגו לתמיכה לוגיסטית ופרשו לאזור צינור גז זמני.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקפה החלה ב-6 במרץ עם פריצה של חיילי יחידת העילית דיוויזיית האס אס לייבשטנדרטה (שכונתה "אדולף היטלר"), אולם, עקב התכנון הסובייטי המקדים, נעצרה ההתקפה, שנועדה להיות מלחמת בזק (בליצקריג) מהירה כמעט מיד והכוח התוקף, הן מצפון לאגם והן מדרומו, הסתבך בשטחי הבלימה וההשמדה שתוכננו מראש. במשך 10 ימים לא הצליחו הגרמנים להתקדם אלא 15 עד 30 ק"מ.

קבוצת ארמיות E נתקלה ביציאתה ממוהאץ' בהתנגדות עזה של הארמייה הבולגרית הראשונה ושל הפרטיזנים היוגוסלבים של טיטו ואף היא לא הצליחה להתקדם.

ב-14 במרץ כתב יוזף גבלס ביומנו שההתקפה נכשלה.

ב-16 במרץ יצאו כוחות הצבא האדום ל-24 שעות של התקפת-נגד מוחצת, בה החזירו את הגרמנים לעמדות הפתיחה שלהם.

לאחר המתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 במרץ החלה נסיגת הכוחות הגרמניים הנותרים. ב-30 במרץ עברה החזית האוקראינית השלישית בפיקודו של רודיון מלינובסקי את הגבול ההונגרי מערבה לאוסטריה. ב-4 באפריל החל מבצע וינה לכיבוש הבירה האוסטרית. וינה נפלה ב-13 באפריל, ב-15 באפריל התחולל קרב בין שרידי ארמיות הפאנצר השנייה והשישית לבין הארמיות ה-26 וה-27 ליד גראץ.

בין 16 באפריל ל-25 באפריל הושמדה הארמייה ההונגרית השלישית על ידי הארמייה ה-46 בדרכה לברטיסלאבה.

בעקבות הכישלון השתולל היטלר ודרש מיוזף דיטריך להורות לחייליו, ובפרט לחיילי דיוויזיית "אדולף היטלר", להסיר את סמלי היחידה מזרועם, כיוון ש"לא לחמו כפי שמצופה מהם". דיטריך, שהבין בשלב זה ששלטונו של היטלר גמור, לא העביר את הפקודה לחייליו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]