SU-100

SU-100

מידע כללי
סוג	דגם כלי רכב
מדינה מייצרת	ברית המועצות
משתמשים עיקריים
שנת ייצור	1944
מערכה מרכזית	מלחמת העולם השנייה, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים
יחידות שיוצרו	2,335
מידע טכני
אורך	9.45 מטר (כולל תותח)
רוחב	3.00 מטר
גובה	2.25 מטר
משקל	31.6 טון
מהירות	50 קמ"ש
טווח פעולה	310 ק"מ
מנוע	מנוע דיזל, 500 כוחות סוס
שריון	קדמי- 75 מ"מ, צד- 45 מ"מ
צוות	4
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח 100 מ"מ
חימוש משני	מקלע 12.7 מ"מ בדגם המשופר

SU-100 (ברוסית: СУ-100) הוא משחית טנקים מתוצרת ברית המועצות, שנבנה על בסיס שלדת הטנק T-34/85 בתקופת מלחמת העולם השנייה.

משחיתי SU-100 היו בשימוש הצבא הסובייטי בשלבים האחרונים של המלחמה ונשארו בשירות פעיל עד לסוף שנות ה-80. בנוסף לצבא הסובייטי סופק גם למדינות ברית ורשה ולבעלות ברית של ברית המועצות בכל רחבי העולם. כלים מסוג זה הופעלו על ידי מצרים וסוריה במהלך מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.

פיתוח וייצור

משחית הטנקים הראשון שיוצר באופן סדרתי בברית המועצות היה SU-85, בעל תותח בקליבר של 85 מ"מ, אשר נבנה על שלדת טנק T-34/76. במהלך קרב קורסק בקיץ 1943 התברר כי תותח זה מסוגל להתמודד עם הטנקים הגרמנים הכבדים (פנתר וטיגר) רק בטווחים של עד 500 מטר, כאשר פנתר או טיגר יכלו לפגוע ב-SU-85 ממרחק של 1.5-2 ק"מ.

כבר באוגוסט 1943 החלו עבודות לפיתוח משחית טנקים בעל תותח בקליבר גדול יותר להתמודדות עם הטנקים הגרמנים הכבדים. ההצעות הראשונות למשחית טנקים התבססו על SU-85 הקיים וכללו אך ורק החלפת התותח ללא שינוי בשלדה, מזקו"ם או צריח של הכלי עצמו. הוגשו שלוש הצעות עיקריות לסוג התותח – תותח שדה 122 מ"מ, תותח הוביצר 152 מ"מ ותותח נ"ט 85 מ"מ בעל קנה ארוך ומהירות לוע גבוהה.

ההצעות להתקנת תותחים כבדים (122 ו-152 מ"מ) נדחו, כיוון שהתקנת תותח כזה בכלי קיים הייתה גורמת לפגיעה בניידות הכלי ובכמות התחמושת שניתן להחזיק בתוכו. ההצעה להתקנת תותח 85 מ"מ ארוך הקנה נדחו בשל הבעיות שהתגלו בתותח עצמו. מהירות לוע גבוהה גרמה לשחיקה מהירה של הקנה ובנוסף לכך התברר, כי הפגז של תותח זה מסוגל לחדור דרך השריון הקדמי העבה של טנק טיגר רק מטווח קצר.

לכן התקבלה ההחלטה לפעול בשני מישורים – לפתח גם תותח מתאים וגם גוף מתאים למשחית טנקים החדש. הקליבר שנבחר לתותח החדש היה 100 מ"מ. טנק T-34-85 נבחר כבסיס לייצור הגוף של משחית הטנקים החדש.

אבטיפוס הראשון יוצר במפעל Uralmash בעיר סברדלובסק בפברואר 1944. במרץ אותה שנה הוא עבר בהצלחה את סדרת ניסויי שטח ואושר לייצור. במהלך ניסויי שטח הוכח כי פגז שלו מסוגל לחדור את שריון טנק טיגר ממרחק של כ-1,500 מטר ללא קשר לנקודת הפגיעה. עם זאת, ממרחק כזה הוא לא היה מסוגל לחדור את השריון הקדמי של משחית הטנקים הכבד "פרדיננד".

הייצור הסדרתי החל במפעל Uralmash בספטמבר 1944. תחילה יוצרו SU-100 במקביל ל-SU-85, עד שייצורו של האחרון הופסק לגמרי בחודש דצמבר. הכלים הראשונים סופקו לצבא בספטמבר 1944 לצורך ניסויים קרביים. אך השימוש המאסיבי בהם התחיל רק בדצמבר. הסיבה העיקרית לכך – קצב ייצור נמוך של פגזים חודרי שריון בקוטר 100 מ"מ עבורם.

במהלך המלחמה נבנה ה-SU-100 אך ורק במפעל Uralmash, וקצב הייצור החודשי שלהם עמד על כ-200 יחידות. לאחר תום המלחמה הורד קצב הייצור לכ-150 יחידות בחודש. הייצור הופסק לגמרי במרץ 1946. בין ספטמבר 1944 עד למרץ 1946 נבנו בסך הכול 3,037 משחיתי טנקים SU-100.

בשנים 1951–1956 יוצרו כ-1,400 יחידות של SU-100 ברישיון בצ'כוסלובקיה.

היסטוריה מבצעית

בצבא הסובייטי

השימוש הקרבי הראשון (להוציא את הניסויים הקרביים) של SU-100 היה במהלך כיבוש בודפשט. ה-SU-100 הופעלו באופן מאסיבי במהלך הקרבות באזור אגם בלטון במרץ 1945 להדיפת התקפת הנגד של ארמיית הפאנצר השישית, והוכיחו את יעילות כנגד הטנקים הגרמנים הכבדים טיגר וטיגר II. הגובה הנמוך של SU-100 איפשר להסוות אותם בקלות יחסית בשטח, כך שהם יכלו לפגוע בטנקים הגרמנים מטווחים של 1,000–1,300 מטרים מבלי להתגלות. בבחינת הטנקים הגרמנים הפגועים לאחר הקרב, התברר כי די היה בפגיעה בודדת של פגז מ-SU-100 כדי להוציא טנק כבד (טיגר או פנתר) מכלל פעולה. פגיעת הפגז בטנק בינוני כמו פאנצר סימן 4, גרמה להשמדה מוחלטת של הטנק.

כתוצאה מלקחי הקרב הוחלט להתקין על הצריח של SU-100 מקלע 7.62 מ"מ להגנת הכלי מפני ח"יר.

SU-100 השתתפו גם בכיבוש וינה ובכיבוש ברלין. במהלך הקרבות הללו הם תפקדו בעיקר כתותחי סער במתן סיוע לח"ר.

לאחר תום המלחמה באירופה הועברו שתי חטיבות SU-100 למזרח הרחוק, שם השתתפו בקרבות מול היפנים במנצ'וריה.

לאחר מלחמת העולם השנייה נשארו SU-100 בשירות פעיל בצבא הסובייטי עד לשנת 1980. הם הופעלו בדיכוי המרד ההונגרי ב-1956 ובפלישה לצ'כוסלובקיה ב-1968.

מבנה ארגוני

מבחינה ארגונית, הייתה היחידה העיקרית של תותחי SU-100 אגד ארטילרי.

לפי התקן של שנת 1944 הורכב כל אגד כזה הורכב מארבע סוללות (בנות חמישה כלים כל אחת), פלוגת ח"יר, מחלקת הנדסה ויחידות עורפיות (אספקה, חימוש, תובלה ורפואה).

מרבית האגדים הארטילריים של SU-100 הופעלו במסגרת בריגדות של משחיתי טנקים. כל בריגדה הורכבה מ: שלושה אגדי ארטילריה, פלוגת סיור (עם שלושה תומ"תים קלים מסוג SU-76), פלוגת מפקדה (עם שני SU-100), פלוגת נ"מ ויחידות עורפיות. בסך הכול היו בחטיבה כ-1,492 חיילים, 65 SU-100 ו-3 SU-76.

במדינות אירופה

הצבא הזר הראשון שקיבל מברית המועצות SU-100 היה הצבא הפולני. במאי 1945 הועברו לו זוג SU-100 לצורך הכשרת אנשי הצוות. בסה"כ קיבלו הפולנים 25 כלים. במהלך שנות ה-50 וה- 60 סופקו SU-100 לצבאות רומניה, בולגריה, אלבניה, יוגוסלביה ומזרח גרמניה. כל אחת מהמדינות הללו קיבלה עשרות בודדות של כלים. הצבא היחיד לו סופקו כמה מאות SU-100 היה צבא צ'כוסלובקיה, הודות לייצור המקומי שלהם. בכל המדינות הללו הם הוצאו מן השימוש במהלך שנות ה-80, חוץ מאלבניה, בה הוצאו משירות בשנת 1995.

במהלך מלחמת האזרחים ביוגוסלביה הופעלו כמה SU-100, שנלקחו ממחסני החירום של צבא יוגוסלביה, הן על ידי הסרבים והן על ידי הקרואטים.

במזרח התיכון

בצבא מצרים

משחית טנקים SU-100 מצרי במוזיאון יד לשריון בלטרון

לראשונה, סופקו SU-100 לצבא מצרים בשנת 1955, במסגרת עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית. במבצע קדש פעלו כמה עשרות פעלו נגד כוחות צה"ל, ללא הצלחה מרובה. שישה כלים נתפסו כשלל. ארבעה SU-100 נוספים השתתפו בהגנת פורט סעיד מפני הכוחות הבריטיים והצרפתים. צנחנים בריטיים הצליחו להוציא אותם מכלל פעולה בעזרת בזוקות.

SU-100 השתתפו גם במלחמת ששת הימים. לפי הנתונים הרשמיים, הסתכמו אבדותיהם בכ-50 יחידות.

במלחמת יום הכיפורים כללה כל אחת מחמש דיוויזיות ח"ר מצריות שהשתתפו בצליחת תעלת סואץ גדוד משחיתי טנקים SU-100. מרביתם הושמדו בקרבות. הכלים הנותרים הוצאו משימוש מיד לאחר המלחמה.

בצבא סוריה

בשנים 1964–1967 סופקו כ-80 SU-100 לצבא סוריה. אחד מהם נלקח שלל על ידי צה"ל בחודש יוני 1970 במהלך מבצע קיתון 10. נכון לשנת 1973, לפי התקן הסורי, כללה כל חטיבת שריון או חטיבה ממוכנת בצבא סוריה פלוגת SU-100. בשלב הראשון של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן נעו פלוגות אלה בחוד ההתקפה הסורית על קווי ההגנה של צה"ל. רובם הושמדו כבר ביומה הראשון של המלחמה.

מדינות אחרות

SU-100 סופקו כמעט לכל מדינה שהייתה ידידותית לברית המועצות (בתקופה כלשהי) – סין, קוריאה הצפונית, וייטנאם, קובה, אלג'יריה, אתיופיה, אנגולה ותימן.

SU-100 נטלו חלק בהדיפת הפלישה למפרץ החזירים ובמלחמת האזרחים באנגולה.

SU-100 שהשתמרו עד היום

SU-100 במהלך המצעד הצבאי במוסקבה. 9 במאי 2010

משחיתי טנקים SU-100 בפסל "ביג צ'יף" (1968) מאת יגאל תומרקין בכניסה הדרומית לקריית שמונה

SU-100 רבים השתמרו עד היום, בעיקר הודות לכך שיוצרו בכמויות גדולות ונכנסו ללחימה רק בשלב אחרון של מלחמת העולם השנייה, כך שאבדותיהם היו נמוכות ביחסת לכמותם. כמו כן הם נשארו בשירות פעיל בכמה מדינות עד ימינו אלו.

הצבא הרוסי מחזיק כ-10 SU-100 במצב שמיש (מבחינת יכולת הניוד) לצורך השתתפות במצעדים. במצעד החגיגי לכבוד 65 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית, שנערך במוסקבה ב-9 במאי 2010, נטלו חלק שמונה SU-100.

ברחבי ברית המועצות לשעבר מוצבים כמה עשרות SU-100 כאנדרטאות לזכר הנופלים במלחמת העולם השנייה.

ניתן גם למצוא אותם במוזיאונים צבאיים בכל רחבי העולם:

• מוזיאון הצבאי בבובינגטון, מחוז דורסט, בבריטניה
• מוזיאון הצבאי האימפריאלי בדקספורד, בבריטניה
• מוזיאון חיל השריון הצרפתי בסומיור, בצרפת
• מוזיאון הארטילריה של צבא ארצות הברית באברדין שבמרילנד
• מוזיאון גרמני-רוסי בקרלסהורסט, בברלין
• מוזיאון ההיסטוריה הצבאית בווינה, באוסטריה
• מוזיאון המהפכה בהוואנה, בקובה
• מוזיאון הצבא הפולני
• מוזיאון הארטילריה בסנקט פטרבורג, ברוסיה
• מוזיאון הצבאי בקישינב, במולדובה
• מוזיאון המבצר ברסט, בברסט
• מוזיאון מלחמת העולם השנייה בקייב שבאוקראינה

בארץ ניתן לראות SU-100 (שנפלו בידי צה"ל) ב:

• מוזיאון יד לשריון בלטרון
• מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל בתל אביב
• כחלק מהפסל "ביג צ'יף", בכניסה הדרומית לקריית שמונה, מעשה ידי הפסל יגאל תומרקין

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא SU-100 בוויקישיתוף