סמיר קונטאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קונטאר בזמן ביקורו בקבר חאפז באיראן, 2009

סמיר קונטארערבית: سمير القنطار, תעתיק מדויק: סמיר אלקנטאר; נולד ב-20 ביולי 1962) הוא מחבל לבנוני ממוצא דרוזי, שהשתתף בהתקפת טרור על העיר נהריה בישראל ב-22 באפריל 1979, שבה נרצחו בני משפחת הרן ושני שוטרים. הוא הורשע ברצח שני אזרחים ישראלים ושני שוטרים ישראלים, חטיפה וניסיון לרצח, ונידון לחמישה מאסרי עולם ו-47 שנות מאסר.‏[1] ב-16 ביולי 2008 השתחרר ושב ללבנון, במסגרת עסקה עם חזבאללה שכללה את החזרת גופות החיילים החטופים הישראלים אלדד רגב ואודי גולדווסר.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונטאר נולד בעביה שבהר הלבנון למשפחה דרוזית, חילונית ואמידה, בת שלושה בנים וחמש בנות. אביו היה שף בחברת המסעדנות הבינלאומית 'אלביר אבילא', ולכן נעדר מהבית רוב הזמן, ואמו הייתה עקרת בית. כשהיה בן 13 וחצי, באפריל 1975, גויס דרך המפלגה הסוציאליסטית לחזית העממית לשחרור פלסטין למפקדה הראשית, שישבה בלבנון. שמו בארגון היה נביל אחמד קאסם. לאחר פיצול הארגון ב- 1976, בעוד אחמד ג'יבריל נשאר עם השם המקורי, עבר קונטאר לחזית לשחרור פלסטין עם אבו עבאס (מוחמד זיידאן), שהיה ממונה על ההסברה והפך למפקדו העליון של הארגון. כשהיה קונטאר בן 15, סיים קורס קצינים ועבר ליחידה 9, היחידה הלוחמת המבצעת של הארגון.

פעולות טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיון פיגוע באוטובוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 בינואר 1978 יצא קונטאר, יחד עם אנשים נוספים מארגונו, לירדן דרך דמשק במטרה לחצות את נהר הירדן ולחטוף אוטובוס ישראלי באזור בית שאן ולדרוש את שחרורם של 20 מחבלים, בהם קוזו אוקמוטו. בעקבות מודיעין מוקדם, שהועבר לשירותי הביטחון של ירדן, נעצרו קונטאר ושותפיו וישבו בכלא הירדני בעמאן 11 חודשים, עד סוף שנת 1978.

הפיגוע בנהריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפיגוע בנהריה (1979)

ב-22 באפריל 1979 הוביל סמיר קונטאר (בן שש עשרה וחצי) חוליה בת ארבעה מחבלים מלבנון, שהשתייכו לחזית לשחרור פלסטין. בשעת חצות הם הגיעו בסירת גומי לנהריה וירדו לחוף. אנשי החוליה ירו על רכב משטרה, ובעקבות הירי נהרג השוטר אליהו שחר. אחר כך פרצו לדירתם של בני משפחת הרן בטרם הגיעה תגבורת של כוחות משטרה. הם לקחו כבני ערובה את דני הרן בן ה-31 יחד עם בתו בת הארבע, עינת. האם, סמדר, הצליחה להסתתר באינטרסול מעל חדר השינה יחד עם בתה בת השנתיים, יעל, ושכנה.

לאחר תפיסת בני הערובה, נלקחו דני ועינת אל חוף הים, שם התפתח קרב יריות עם שוטרים ועם חיילי צה"ל. סמיר קונטאר ירה בדני הרן מטווח קצר בגבו והרגו מול עיניה של בתו עינת, ולאחר מכן הרג גם את עינת, כשהוא מוחץ את ראשה בקת הרובה כנגד סלע ומרסק את גולגלתה. בביתם, באינטרסול, נחנקה למוות בתה בת השנתיים של סמדר, יעל, תוך כדי ניסיונותיה של האם להשתיקה כדי שלא יתגלו על ידי החוליה.

בחילופי היריות שהיו על החוף נהרגו שוטר ישראלי ושניים מאנשי החוליה של קונטאר. קונטאר ואיש החוליה הרביעי, אחמד אברס, נתפסו. זה האחרון שוחרר על ידי ישראל בעסקת ג'יבריל בשנת 1985, בה שוחררו 1,150 אסירים בתמורה לשלושה חיילים ישראלים.

התמיכה בסמיר קונטאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונטאר נשפט והורשע ברצח בני משפחת הרן (דני ועינת) ובהריגת שני השוטרים. הוא הודה במעשיו, אך לימים הביע הסתייגות מהם, ואמר בריאיון ל"מעריב" כי מוטב היה לתקוף יעדים צבאיים ולא אזרחיים. הוא גם הודה בריאיון כי הילדה עינת הרן הייתה חפה מפשע וכי היה עליו לשמור על חייה.‏[2] בהזדמנויות אחרות כפר באשמה כי רצח את עינת, למרות הודאה מפורשת עליה חתם והממצאים הפתולוגיים.

בתקופת מאסרו נחשב בלבנון כשבוי מלחמה, ויש רבים הרואים במעשהו פעולה מלחמתית לגיטימית. בשנים האחרונות למאסרו, עיקר התמיכה בו הגיעה מאנשי חזבאללה או מבעלי בריתו הפוליטיים של הארגון בלבנון. זאת, על אף שקונטאר ראה עצמו אדם חילוני ודבק באידאולוגיה קומוניסטית הרחוקה מהאידאולוגיה של חזבאללה. אחיו של סמיר, בסאם קונטאר, ייצג את עניינו של אחיו בלבנון. לעומת זאת, הוריו של קונטאר התנגדו למעשהו.

רק ביולי 2008, 30 שנים לאחר הפיגוע בנהריה נחשפו פרוטוקולים ועדויות ממשפטו של הרוצח. [1]

החילופים המוצעים עם רון ארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004 הסכימה ישראל לשחרר כ-400 אסירים בתמורה לשחרורם של איש העסקים אלחנן טננבוים ושל גופותיהם של שלושת חטופי הר דב, שהוחזקו על ידי ארגון חזבאללה מאז שנת 2000. מנהיג חזבאללה חסן נסראללה סירב לבצע את העסקה אלא אם כן היא תכלול גם את קונטאר. "תנאי חזבאללה הפכו ברורים ומוגדרים, ואנו דבקים בהם בכל הנסיבות", הצהיר נסראללה‏[3]. ישראל הסכימה אז לשחרר גם את קונטאר, אבל רק לאחר שחזבאללה יספק "ראיות מוצקות" על גורלו של רון ארד, נווט חיל האוויר הנעדר בלבנון מאז שנת 1986.‏[4][5]. היות שחזבאללה לא סיפק מעולם מידע מוצק על ארד, המשיכה ישראל להחזיק בסמיר קונטאר. עם זאת, עסקת חילופי השבויים אכן יצאה לפועל.

מעודד מחילופי השבויים, הצהיר חמאס כמה ימים מאוחר יותר שאנשיו גם הם יחטפו חיילים ישראלים כדי להביא לשחרורם של אסירים פלסטינים. בה בשעה הבטיח נסראללה לתומכיו כי חזבאללה ימשיך לחטוף ישראלים עד אשר לא יישאר בבתי הכלא הישראליים "אף אסיר אחד".‏[6]

במהלך שהותו בכלא הישראלי, התחתן קונטאר עם אזרחית ישראלית‏‏‏[7] ונרשם ללימודים באוניברסיטה הפתוחה (הישראלית). בספטמבר 1998 העניקה לו האוניברסיטה הפתוחה תואר בוגר (BA) במדעי הרוח והחברה. קונטאר אף התחיל ללמוד לתואר שני אך לא סיימו. ב-8 ביולי 2005 פרסם "מעריב" ריאיון שערכה הכתבת חן קוטס-בר עם קונטאר בכלא הדרים. בריאיון גילה קונטאר כי עורך הדין שלו העביר לו מסר מגורמים פוליטיים בלבנון שביקשו ממנו להציג מועמדות לפרלמנט הלבנוני מטעמם. קונטאר סירב לחשוף את זהות הגורמים. הוא אמר שסירב להצעה כיוון שחשב שאין הוא יכול למלא את התפקיד מן הכלא, וכי אינו מעוניין לנצל את מצבו כמנוף פוליטי. הוא הוסיף עוד כי הוא עוקב אחרי האירועים בלבנון באמצעות הטלוויזיה והרדיו וכי הוא מקווה כי החברה הלבנונית תהפוך בסופו של דבר לחברה חילונית ללא חלוקה עדתית‏[2].

תוכנית לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 הפך קונטאר לחלק מתוכנית מדינית מורכבת יותר, שאותה ניסו לקדם ראש ממשלת לבנון פואד סניורה ושליח האו"ם למזרח התיכון טריה לארסן.‏[8] תוכנית זו כללה שישה שלבים:

  1. האו"ם יסמן את הגבול בין לבנון לבין סוריה;
  2. סוריה תכריז רשמית כי חוות שבעא הן טריטוריה לבנונית;
  3. צבא לבנון יתפוס עמדות על גבולה הדרומי של לבנון עם ישראל;
  4. ישראל תיסוג מחוות שבעא ותעביר אותן ללבנון; חיל האוויר הישראלי יפסיק את טיסותיו מעל שמי לבנון;
  5. סניורה יכריז רשמית על סיום הכיבוש הישראלי, וכל המיליציות, כולל חזבאללה, יתפרקו מנשקן;
  6. ייעשה כל שאפשר כדי לחקור מה עלה בגורלו של רון ארד; ישראל תשחרר את סמיר קונטאר ואת כל שאר האסירים הלבנונים; חזבאללה יסתלק מאזור הגבול עם ישראל.

האירועים שהובילו לשחרורו של קונטאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 ביולי 2006 תקף ארגון חזבאללה סיור ישראלי באזור הגבול עם לבנון וחטף שני חיילים, צעד שהוביל למלחמת לבנון השנייה. הכוונה הייתה לשחררם בתמורה לסמיר קונטאר. בראיונות שניתנו אחר כך ברשת הטלוויזיה של חזבאללה אל-מנאר, ד"ר מוחמד ג'וואד ח'ליפה, שר הבריאות של לבנון, בירך את חזבאללה על "פעולותיו הכבירות" ואמר כי "ללבנון הזכות לקבל בחזרה את שבוייה ולשחררם". עלי עמאר, חבר הפרלמנט הלבנוני מטעם חזבאללה, הביע את דעתו כי "בפרט בשלב בסיסי זה בתולדות המולדת והאומה, הממשל הנוכחי היה אמור להביע סולידריות עם עמו ולתת לסמיר קונטאר לחוש כי הוא לבנוני פר אקסלנס".‏[9]

ב-29 ביוני 2008 אישרה ממשלת ישראל, ברוב של 22 שרים מול 3, עסקת חילופי שבויים, שבה ישוחררו קונטאר ו-4 אסירים נוספים. בתמורה תקבל ישראל מחזבאללה את שני החיילים החטופים אלדד רגב ואודי גולדווסר, וכן תקבל מידע על הנווט השבוי רון ארד.

העסקה המוצעת עוררה חילוקי דעות קשים בממשלה ובציבור הישראלי, וזאת בשל העובדה כי על פי ההערכות בעת קבלתה, שני החיילים החטופים אינם בין החיים. מתנגדי העסקה טענו כי ישראל משחררת אסירים חיים ובראשם רוצח כקונטאר, בעוד בתמורה היא מקבלת גופות, ובכך מסכנת עיקרון חשוב של 'חיים תמורת חיים ומתים תמורת מתים' וגורמת לכך שבעתיד לא תהיה לארגוני הטרור מוטיבציה לשמור את הישראלים שבידם בחיים. מצדדי העסקה טענו כי על מנת למנוע הישנות מקרה טראגי נוסף, כפי שהתרחש במקרה רון ארד, יש לאשר את העסקה למרות המחיר הכבד. מול אלה שסברו שאסור לשחררו ללא קבלת מידע על רון ארד, היו המצדדים בשחרורו, שנימקו זאת בכך שעצם החזקתו היווה גורם לחזבאללה לחטוף חיילים על מנת לשחררו, ואילו היו משחררים אותו בעבר, היו מונעים בכך את חטיפות החיילים בצפון.[10]

בישיבתה ב-15 ביולי 2008 אישרה ממשלת ישראל סופית את עסקת החילופין, וזאת למרות העובדה שגורמי הביטחון הכריזו כי אין בדו"ח של חזבאללה לגבי רון ארד דבר חדש, והוא למעשה, כפי שהגדיר זאת השר בנימין בן אליעזר, "מריחה אחת גדולה".‏‏‏[11]

ב-16 ביולי 2008 שוחרר סמיר קונטאר ללבנון במסגרת עסקת החילופים בין ישראל לחזבאללה, והתקבל בטקס חגיגי בביירות בלבנון על ידי מזכ"ל חזבאללה, השיח' חסן נסראללה. במהלך האירוע הצהיר קונטאר שהוא ישוב לפלסטין באמצעות נשק ההתנגדות. למחרת שחרורו מהכלא, עלה קונטאר לקברו של עימאד מורנייה[12], קצין המבצעים הראשי של חזבאללה שנהרג בפיצוץ מטען במכוניתו בדמשק בפברואר 2008.

קונטאר מופיע ברשימת האישים שפרסם משרד הביטחון של ממשלת הממלכה המאוחדת שכניסתם לבריטניה אסורה.

פעילות אנטי ישראלית מאז השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שחרורו פועל קונטאר לעידוד חטיפתם של חיילים ישראלים. בכנס למען האסירים ברצועת עזה ששודר בלוויין, אמר קונטאר: "אני קורא לארגוני ההתנגדות לחטוף עוד חיילים ישראלים ולא להסתפק בחייל אחד, כי מספרם של האסירים גדול". עם שחרורו של החייל גלעד שליט מן שבי החמאס, התראיין קונטאר לתחנת הרדיו אלנור של חזבאללה וקרא לארגונים הפלסטינים לחטוף עוד חיילים, כדי להביא לשחרורם של האסירים שנותרו כלואים בישראל‏[13].

קונטאר והגולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2008 החל קונטאר בפעילויות שונות, למען השבת הגולן לריבונות סורית. בנובמבר 2008 הוא הגיע אל גבעת הצעקות, מהצד הסורי של הגבול, ושלהב כ-500 מתושבי הכפרים הדרוזיים מג'דל שמס, מסעדה, בוקעתא ועין קנייא, כאשר הוא מבטיח להם: "אני אומר לכם, בקרוב הנשיא אסד יניף את דגל סוריה על אדמת הגולן"[14]. בקיץ 2014 הגיע מידע מהדרוזים בגולן, כי קונטאר פועל להקמת תא חזבאללה בגולן הסורי, במטרה להחדיר לישראל מחבלים משטחה של סוריה‏[15].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הודעה בדבר שחרור אסירים לבנונים 13.07.08, באתר שירות בתי הסוהר
  2. ^ 2.0 2.1 חן קוטס בר, "קשה לי לראות ילדים נהרגים": ריאיון עם סמיר קונטאר, nrg מעריב, 8 ביולי 2005
  3. ^ "נסראללה: לא יהיו חילופי שבויים ללא סמיר קונטאר", Canadian Jewish News מ-13 בנובמבר 2003.
  4. ^ "ישראל מסכימה לשחרר אסירים בעסקה סודית עם חזבאללה", The Irish Times מ-26 בינואר 2004
  5. ^ "ארד עשוי לשנות את הקריטריונים לשחרור", ג'רוזלם פוסט, 27 בינואר 2004.
  6. ^ "חמאס וחזבאללה מבטיחים לחטוף עוד חיילים ישראלים", סוכנות הידיעות הגרמנית, 30 בינואר 2004.
  7. ^ יאיר אטינגרקונטאר: צריך לקבל את ישראל כעובדה קיימת, באתר הארץ, ינואר 2004‏
  8. ^ "תמרונים דיפלומטיים", Mideast Mirror מ-1 ביוני 2006.
  9. ^ "דיון בערוץ הטלוויזיה של חזבאללה בלבנון עוסק בהשלכות הפעולה", BBC Worldwide Monitoring מ-13 בינואר 2006.
  10. ^ ‏ידיעות אחרונות 15.6.2008 הגיע רגע ההכרעה - שמעון שיפר
    מיקי גולדווסר: למה לא החזירו את קונטאר קודם? ynet 19.6.2008
  11. ^ השר בן אליעזר: הדו"ח על רון ארד הוא מריחה אחת גדולה, ynet, ‏ 15.7.2008‏
  12. ^ קונטאר על קבר מורנייה: "נמשיך בדרך הזאת" 17/7/2008
  13. ^ רועי קייס, קונטאר בירך על העסקה: "לחטוף עוד חיילים", באתר ynet‏, 19 בנובמבר 2011
  14. ^ חגי עינב, קונטאר ביקר בגולן: בקרוב נניף את דגל סוריה, באתר ynet‏, 23 בנובמבר 2008
  15. ^ חגי הוברמן, גבול הצפון מתחמם, 23 באוקטובר 2014, אתר השבועון בשבע