עומר ברגותי
 | |
| לידה |
1964 (בן 60 בערך) קטר  |
|---|---|
| מדינה |
מדינה פלסטינית |
| השכלה |
בית הספר להנדסה ולמדע שימושי של קרן פו |
| פרסים והוקרה |
פרס גנדי לשלום (2017) |
  | |
עומַר ברגותי (בערבית: عمر البرغوثي; נולד ב-1964), ממייסדי "הקמפיין הפלסטיני לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל" (PACBI) וממייסדי תנועת ה-BDS העולמית, הקוראת לחרם, מניעת השקעות, ועיצומים על ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברגותי נולד בקטר למשפחה של מהגרים פלסטינים. בגיל צעיר עבר עם משפחתו למצרים, שם גדל.[1] הוריו מתגוררים כיום בירדן.[2] בשנת 1982 עבר לארצות הברית, שם התגורר במשך 11 שנים שבמהלכן למד באוניברסיטת קולומביה לתואר ראשון ושני בהנדסת חשמל. עבר לישראל ב־1993 בעקבות נישואיו לאזרחית ישראלית.
בשנת 2005 היה ברגותי הכוריאוגרף של להקת המחול הפלסטינית מרמאללה "אל-פונון", והצטרף אליה למסע הופעות בארצות הברית.
בשנת 2009 נרשם ברגותי ללימודי פילוסופיה, עם התמחות באתיקה, באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2010 סיים תואר מוסמך אוניברסיטה בפילוסופיה ונרשם ללימודי תואר דוקטור. 185 אלף איש חתמו על עצומה שקראה לאוניברסיטה למנוע את לימודיו בעקבות פעילותו הפוליטית, אך ללא הועיל. נשיא האוניברסיטה פרופ' צבי גליל הגיב: "האוניברסיטה לא יכולה ולא תגרש את התלמיד הזה בהתבסס על דעותיו הפוליטיות או פעולותיו. הוא ייבחן רק על בסיס הישגיו האקדמיים והמצוינות."
ב־2011 ניסה לארגן הפגנות תמיכה בפעולות המחאה שהתרחשו במסגרת המהפכה ב־2011 מול השגרירות המצרית ברמאללה ובתמיכה בהפיכה בתוניסיה, אך קיום ההפגנות נמנע על ידי כוחות הביטחון הפלסטינים.[3]
ברגותי נשוי לספא טמיש, אזרחית ישראלית ילידת חיפה אותה פגש במהלך שהותו בארצות הברית ונשא בשנת 1993. טמיש היא בעלת תואר שני בייעוץ למיניות מאוניברסיטת ניו יורק, מייסדת ועומדת בראש עמותת "מונתדא" – הפורום הערבי למיניות הפרט והמשפחה העוסק בקידום החינוך המיני ותכנון המשפחה בקרב ערביי ישראל.[4][5] טמיש פעלה גם בהכשרת יועצים בתחום המיניות ברשות הפלסטינית. ברגותי מתגורר בעכו, אליה עבר לאחר שהתגורר תחילה ביפו וברמאללה, והוא בעל מעמד של תושבות קבע בישראל.
לעומר ברגותי אין קשר משפחתי ישיר למרואן ברגותי, אם כי שניהם חלק מחמולת ברגותי, אחת המשפחות הפלסטיניות הגדולות ביותר.[6]
פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2004 ייסד ברגותי, עם אנשים נוספים, את הקמפיין הפלסטיני לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל. באמנת היסוד של הקמפיין הם קראו להטיל חרם אקדמי וכלכלי על ישראל עד שהיא תיסוג מכל השטחים שכבשה ב-1967, כולל מזרח ירושלים, ותפנה את כל ההתנחלויות. בהמשך נוספה דרישה לזכות השיבה, ותמיכה בפתרון המדינה האחת.
קמפיין PACBI, יחד עם גופים נוספים, הוא חלק מתנועת ה-BDS העולמית, הקוראת לחרם, מניעת השקעות ועיצומים על ישראל.
ברגותי נואם בנושא החרם על ישראל במקומות רבים בעולם, ביניהם מכללת אוורגרין, אוניברסיטת טורינו, אוניברסיטת קולומביה ועוד. כמו כן הוא התראיין ב-BBC, בניו יורק טיימס ובגרדיאן. עם זאת, בישראל הוא פחות מוכר, מאחר שמשקיע את מירב מאמציו בהשפעה על קהלים מחוץ לישראל ומסרב לקשר עם התקשורת הישראלית.[7]
בספטמבר 2019 סירבה בריטניה להעניק לברגותי אשרת כניסה למדינה כשהיה בדרכו לכנס מפלגת הלייבור.[8]
עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברגותי מתנגד לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, וכן לרעיון "שתי מדינות לשני עמים". דוגל בחזון של מדינה אחת דמוקרטית וחילונית.
ברגותי מתאר את ישראל בעקביות כמדינת אפרטהייד, מתנגד לדיאלוג בין ישראלים לפלסטינים, דיונים אינטלקטואליים משותפים, יצירה אמנותית ושיתוף פעולה כלכלי, וקורא להמשיך את החרם של תנועת ה-BDS עד שתמומש זכות השיבה של הפליטים החיים בפזורה הפלסטינית. ברגותי מסרב בעקביות להתראיין לתקשורת הישראלית.[9]
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד"ר יואל פישמן מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה קרא את ספרו של ברגותי משנת 2011 והעיר: "ברגותי טוען כי זכויות הפלסטינים בקרקע הן נכס צאן ברזל, בעוד שזכויות היהודים בקרקע הוקנו בתהליך של רכישה. גישה זו הופכת את הפלסטינים לשווים יותר מאשר היהודים, מה שאינו נכון מבחינה היסטורית ומשפטית."
בינואר 2014 נאם ברגותי באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. רוברטה זייד מתארת את נאומו של ברגותי כנאום מלא שנאה לישראל. לדבריה, ברגותי שולל את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, אומר שהיהודים אינם "עם", ושולל מהם את זכויותיהם כעם. במהלך הנאום קם אדם מהקהל וטען שדבריו על היהודים הם אנטישמיות.[10] ברגותי הכחיש טענה זו.
ביקורת אחרת כלפיו היא שלמרות קריאתו לחרם אקדמי על ישראל, ברגותי עצמו למד לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, והוא מתגורר בישראל למרות סירובו להכיר במוסדות המדינה. ברגותי עצמו נמנע מלהגיב לטענה זו, באומרו: "לימודיי באוניברסיטת תל אביב הם עניין אישי, ואין לי עניין להגיב".[11][9]
פעילות ישראל נגד ברגותי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב עמדותיו ופעילותו, בשנת 2016 פנתה חברת הכנסת נאוה בוקר לשר הפנים וביקשה לשלול את מעמד תושבות הקבע של ברגותי בישראל.[12] בתגובה הודיע שר הפנים, אריה דרעי, בוועידה נגד תנועת ה-BDS, כי הוא נוטה לקבל את ההמלצה לשלול את תושבות הקבע של ברגותי, אם יתברר שמרכז חייו אינו בישראל.[13] ארגון אמנסטי אינטרנשיונל גינה את דבריו של דרעי: "על שרי הממשלה מוטלת האחריות לשמור על זכויות האדם ולהימנע מגינוי ציבורי נגד ברגותי ופעילי זכויות אדם אחרים. עליהם לחדול לאיים על הגבלת חופש התנועה שלו באופן שרירותי, ולחדול לאיים כי ישללו את תושבות הקבע שלו בישראל."[14]
במאי 2016 החליט משרד הפנים שלא להאריך את תוקף מסמכי הנסיעה הישראלים של ברגותי, מה שבפועל מונע ממנו לצאת מישראל.[15] לאור החלטה זו הדף ברגותי את הטענות נגדו וכתב: "אני מתגורר עם משפחתי בביתנו בעכו. אני תושב ישראל כבר 23 שנה, בהתאם לחוק וללא כל הפרת חוק". עקב שלילת מסמכי הנסיעה, נמנע מברגותי להשתתף בשני כנסים בקליפורניה, והוא נאם בהם באמצעות סקייפ. הוא הוסיף ואמר: "ישראל מונעת ממני לנסוע, מציגה אותי באור שלילי ומאיימת עלי כדי שאפחד ואשתוק."[16] כתגובה, יזם הארגון קול יהודי לשלום, עצומת תמיכה בברגותי,[17] ועליה חתמו יהודים וישראלים המזוהים עם השמאל הרדיקלי האנטי-ציוני בהם ענת מטר, נורית פלד-אלחנן ומתניה בן ארצי.[18]
באוקטובר 2019 החל שר הפנים אריה דרעי לפעול[19] לביטול מעמד התושב של ברגותי.
פלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 2017 נעצר ברגותי ונחקר בחשד להעלמת מס של מאות אלפי דולרים.[20]
ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2010 פרסם ברגותי את ספרו "חרם, משיכת השקעות, סנקציות: המאבק הגלובלי לזכויות הפלסטינים" (Boycott, Divestment, Sanctions: The Global Struggle for Palestinian Rights). הספר פורסם במקור בצרפתית ותורגם ב-2011 לאנגלית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיא ליברמן, עומר נפץ, באתר "ידיעות אחרונות", 5 ביוני 2015 (הקישור אינו פעיל)- רמי יונס, "אנחנו הופכים למיינסטרים": ראיון עם עומר ברגותי, ממנהיגי תנועת החרם, באתר "שיחה מקומית", 14 ביוני 2015
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גיא ליברמן, עומר נפץ, באתר "ידיעות אחרונות", 5 ביוני 2015 (הקישור אינו פעיל).
- ^ Who is Omar Barghouti?, נעמי רגן, 2006 (באנגלית).
- ^ דוד מרחב, אני לא מרואן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 29 ביוני 2011
- ^ דף העמותה ומסמכיה, אתר גיידסטאר ישראל
- ^ איתמר ענברי, איך אומרים "חינוך מיני" בערבית?, באתר nrg, 9 ביוני 2007
- ^ דוד מרחב, אני לא מרואן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 29 ביוני 2011.
- ^ רמי יונס, "אנחנו הופכים למיינסטרים": ראיון עם עומר ברגותי, ממנהיגי תנועת החרם, באתר "שיחה מקומית", 14 ביוני 2015
- ^ יניב חלילי, בריטניה סירבה להכניס את מייסד תנועת ה-BDS, באתר ynet, 22 בספטמבר 2019
- ^ 1 2 גיא ליברמן, עומר נפץ, באתר "ידיעות אחרונות", 5 ביוני 2015 (הקישור אינו פעיל)
- ^ Omar Barghouti at UCLA: A speaker who brings hate, רוברטה זייד, באתר The Jewish Journal of Greater Los Angeles, ינואר 2014 (באנגלית).
- ^ אפרת זמר, מחרים את ישראל, אך לומד באוניברסיטת ת"א, באתר nrg, 17 באפריל 2009.
- ^ ישי פרידמן, בעקבות חשיפת 'מידה': דרישה לשלול את תושבות הקבע של מייסד תנועת ה-BDS, באתר מידה, 25 בפברואר 2016.
- ^ איתמר אייכנר, כץ: יש לבצע סיכול אזרחי ממוקד ל-BDS. דרעי: פועל לשלילת התושבות של מנהיגם, באתר ynet, 28 במרץ 2016.
- ^ משרד הפנים אוסר על עומר ברגותי, מראשי תנועת החרם, לצאת מהארץ, באתר שיחה מקומית, 11 במאי 2016.
- ^ Israeli government must cease intimidation of human rights defenders, protect them from attacks, באתר אמנסטי אינטרנשיונל, 12 באפריל 2016 (באנגלית).
- ^ Interior Ministry keeping BDS leader Barghouti from leaving country, באתר ג'רוזלם פוסט, 10 במאי 2016 (באנגלית).
- ^ עצומה למען ברגותי: Let Omar Barghouti travel!, באתר קול יהודי לשלום (באנגלית).
- ^ ישי פרידמן, שביעי, היהודים של ד"ר עומר ברגותי, באתר ערוץ 20, 2 ביולי 2016.
- ^ בעקבות הפרסום בכיפה: דרעי החל לפעול לביטול התושבות של פעיל ה-BDS, באתר כיפה, 2019-10-06
- ^ מייסד ה-BDS נעצר בחשד להעלמת מאות אלפי דולרים, ערוץ 20, 20 במרץ 2017.