עין זיתון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עין זיתון
عين الزيتون
Eynzaytun.jpg
שרידי מבנה בעין זיתון
מחוז מחוז הגליל
נפה נפת צפת
שנת הקמה לפני 1596
שטח נכון ל-1945 1,100 דונם עות'מאני
אוכלוסייה נכון ל-1945 820
שפה ערבית
דת מוסלמים
סיבת עזיבה מלחמת העצמאות
תאריך עזיבה 1 במאי 1948
מיקום עין זיתון
עין זיתון
עין זיתון

עין זיתוןערבית: عين الزيتون), היה כפר ערבי בגליל העליון, כקילומטר מצפון לצפת, על מדרונות הר ביריה.

עדויות לקיום יישוב במקום קיימות אודות יהודים כבר מהמאה ה-11, והיישוב התקיים ככל הנראה ברציפות עד למלחמת העצמאות, בה נחרב ותושביו גורשו על ידי צה"ל. ביישוב התקיימה קהילה יהודית המתועדת קיימות מן המאה ה-11 ועד למאה ה-18.‏[1] האזכור הקדום ביותר שנמצא לקהילה היה על גבי מסמך שנמצא בגניזת קהיר. המסמך הכיל רשימה של קהילות יהודיות בסביבות צפת "בעיר עין אלזיתון הסמוכה למדינת צפת". הקהילה מוזכרת שוב באזכורים של עולי רגל יהודים שבאו לבקר במקום ולהשתטח על קברי צדיקים. בקרבת הכפר מצויים קברים המיוחסים לתנאים מהמאה השנייה לספירה בשם ר' יהודה בר אילעי ור' כרוספדאי.

הכפר שכן בעמק בשם "אל-דִלבּ", שייתכן כי הוא זהה לעמק ובו מעיין שופע מים שתיעד הגאוגרף הערבי אל-דימשקי ב1327. בשנת ר"א (1441) ביקר בצפת רבי יצחק בן אלפרא וסיפר "וקרוב בתוך תחום שבת כפר עין אלזיתון, ששם קבור רבי יהודה ב"ר אלעי בבית החיים של ישראל". בשנת רפ"ב (1522) ביקר הנוסע מאיטליה משה באסולה במקום וסיפר על 40 בעלי בתים יהודים שחיו במקום. הוא קרא להם "מוריסקים" שמשמעותו הייתה יהודים ששפתם הייתה ערבית והם אימצו את אורח החיים של שכניהם (מוסתערבים). במקום היה בית כנסת שהכיל 26 ספרי תורה. במאה ה-16 פעלה במקום ישיבה שאחד מיושביה היה רבי משה בן מכיר. הוא חיבר בה בשנת 1575 את ספרו "סדר היום". במפקד האוכלוסין העות'מאני של שנת 1596 נמנו בכפר 622 תושבים.

מסמך משנת 1768 מציין שבית הכנסת בעין זיתון המכיל ספר תורה סגור. אזכור נוסף של המקום נמצא בספר המסעות של רבי דוד דבית הלל מהמאה ה-19 המציין רק שהמקום שימש כמקור מים לתושבי צפת.‏[1]

בשנת 1822, כשתקפו ערביי צפת את יהודיה, ברחו חלק מהתושבים לעין זיתון, כך אירע גם בביזה הגדולה בצפת שהתרחשה במהלך מרד הפלאחים בשנת 1834, גם אז מצאו חלק ניכר מיהודי צפת מקלט בעין זיתון.

בשנת 1891 ייסדו חלוצים בני העלייה הראשונה כקילומטר צפונית לכפר את היישוב עין זיתים.

לפי דיווחים בעיתון דבר, בתקופת מאורעות תרפ"ט נהגו התושבים הערבים של הכפר לרגום את שכניהם היהודים באבנים ולקרוא אחריהם "אטבח אל יהוד", מפאת הסכנה עזבו התושבים היהודים את המקום ועברו לצפת למעט ארבעה אנשים שנשארו במקום. ביום 4 בספטמבר 1929 תקפו התושבים הערבים את עין זיתים היהודית, שרפו את בתי בתי הכפר ושני יהודים שנשארו במקום, שני האחרים נמלטו אחד נהרג ביריה, השני הגיע פצוע קשה לצפת. בעקבות כך נכחדה ההתיישבות היהודית שהייתה במקום‏[2][3]

במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט החלו תושבי הכפר לעבד שטחים של עין זיתים.‏[4]

על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 גרו בכפר 820 תושבים ושטח הכפר היה 1,100 דונם טורקי.‏[5]

בתחילת מלחמת העצמאות שימש הכפר בסיס ללוחמים לא-סדירים, שתקפו פעמים רבות את התחבורה היהודית לצפת, ואת עין זיתים הסמוכה. ב-1 במאי, כהכנה לכיבוש צפת הערבית, פתח הפלמ"ח בהתקפה על עין אל זיתון וביריה. ההתקפה נפתחה בהפגזה של הדוידקה, שלאחריה תקפו שתי מחלקות. 700-800 לוחמים ערבים לא-סדירים ששהו באותה עת בצפת לא סייעו לכפריים, ורוב הגברים הצעירים נמלטו. את מעט הנשים, הילדים והזקנים שנותרו בכפר גירשו חיילי הפלמ"ח באמצעות יריות באוויר. כ-37 צעירים נלכדו בכפר ונעצרו, וככל הנראה נרצחו ימים ספורים לאחר מכן, כשידיהם קשורות, על ידי שניים מהגדוד השלישי של הפלמ"ח לפי הוראות המג"ד - משה קלמן. ‏הטבח התרחש ב-3 או ברביעי במאי, בקרבת מקום, ובו נרצחו כ-70 ‏שבויים ערבים.‏‏[6] בעקבות אירועים אלה, ככל הנראה, האשים הוועד הערבי העליון את ההגנה בפני האומות המאוחדות, כאילו פוצצה את מסגד הכפר ותושביו בתוכו.‏[6]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמוד 5732-5734
  2. ^ י-ב, עין זיתים, דבר, 11 בספטמבר 1929
  3. ^ תזכיר אכרי עין זיתים לנציב, דבר, 12 בנובמבר 1929
  4. ^ עין זיתים בחורבנה, דבר, 5 בינואר 1937
  5. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  6. ^ 6.0 6.1 בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים, עמ' 144, מוריס מביא את עדותה של נתיבה בן יהודה, שהתירה את ידיהם של ההרוגים על מנת להסתיר את הטבח ממשלחת של הצלב האדום שעמדה לבקר באזור (היא עצמה לא הייתה נוכחת בשעת הטבח).‏