סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת מחוזות המנדט הבריטי בארץ ישראל, 1945

סקר הכפרים 1945 (המקור באנגלית: Village statistics 1945) הוא סקר שהוכן בעבודה משותפת של מחלקת הסטטיסטיקות (Government Office of Statistics) ומחלקת הקרקעות של ממשלת המנדט הבריטי, עבור ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל שפעלה בתחילת שנת 1946.‏[1] הנתונים חושבו ליום 1 באפריל 1945[2] ופורסמו לאחר מכן ושימשו גם את ועדת אונסקו"פ שפעלה בשנת 1947.

הסקר כולל נתונים על בעלות הקרקעות ושימושיו, נתוני אוכלוסייה ונתונים על תשלומי מיסים. נתוני הקרקעות התבססו על עבודה שנעשתה עבור ועדת פיל ועודכנה על ידי מחלקת הקרקעות של ממשלת המנדט. נתוני האוכלוסייה התבססו על נתוני מפקד האוכלוסין של 1931 תוך עדכון על פי מפקדים חלקיים שונים שנעשו בעיקר במגזר היהודי, נתוני הגירה ונתוני ריבוי טבעי. הנתונים לכל ארץ ישראל נחשבים אמינים יותר מאשר נתוני הנפות והיישובים. עורכי הסקר הבהירו שלא ניתן לראות בו יותר מהערכה גסה של האוכלוסייה בפועל‏[3].

הרקע להכנת הסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטונות העות'מאניים בארץ ישראל ערכו מספר מפקדי אוכלוסין. ממשלת המנדט ערכה מפקדי אוכלוסין ב-23 באוקטובר 1922[4][5], וב-18 בנובמבר 1931[6], ונתוניהם התפרסמו ב-1923 וב-1932 בהתאמה. נתוניהם של מפקדים אלו נחשבו מדויקים יחסית‏[7].

בסוף 1936 הכינה מחלקת הקרקעות של ממשלת המנדט, סקר קרקעות עבור ועדת פיל. הסקר סומן אז כסודי ביותר, אולם בשנת 1943 הוחלט לעדכנו כדי לשקף את המצב ב-1 באפריל 1943 והוא פורסם באותה שנה‏[8].

מפקד העשור השלישי לשלטון המנדט לא יצא לפועל במועדו משום שמלחמת העולם השנייה הייתה בעיצומה. לקראת תום המלחמה, בראשית 1945, בקשה ממשלת המנדט לקיים את המפקד הנפקד‏[9], אולם נתקלה בקשיים טכניים - העדר נייר וכח אדם מקצועי‏[10] והמפקד שב ונדחה‏[11][12], ולמרות ההכנות לא יצא לפועל בסופו של דבר‏[13][14].

לקראת תחילת עבודת ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל נגשה ממשלת המנדט להכין קובצי נתונים לבחינת הוועדה‏[15]. פרסום אחד שהוכן נקרא "סקר של ארץ ישראל"‏[16] ופרסום שני הוא סקר הכפרים אשר עודכן לתאריך 1 באפריל 1945 והוספו לו נתונים דמוגרפיים‏[17].

בסיס הנתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתוני קרקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתוני הקרקעות בסקר הכפרים של שנת 1945 היו מפורטים יותר מסקר הכפרים שנערך בשנת 1943, ונכללו בו לגבי הקרקעות לא רק קטגוריות של בעלות יהודית ולא יהודית אלא גם ציון קרקעות ציבוריות ואחרות.

נתונים דמוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס הנתונים הדמוגרפיים של עורכי סקר 1945 היה נתוני מפקד 1931, שלו הוסיפו את שיעור הגידול הטבעי ממועד המפקד ועד סוף 1944. לנתונים אלה נוספו נתוני ההגירה נטו (כניסות מתועדות בניכוי יציאות מתועדות). עורכי הסקר טענו שנתוני הגידול הטבעי שהיו בידם הם ככל הנראה יחסית מדויקים, אולם כתבו שנתוני ההגירה אינם כה מדויקים‏[18], שכן הייתה הגירה בלתי חוקית לא מבוטלת ורישום שלה התקיים רק לגבי העפלה וזאת רק החל משנת 1939.

הבריטים גם לא פרסמו נתונים עדכניים לגבי האוכלוסייה הנוודית, כגון החורנים, אלא רק לגבי האוכלוסייה המיושבת. נתוני אוכלוסיית הנוודים ממפקד 1931 הוכנסו אל הסקר, מבלי לקחת בחשבון את שיעור הגידול הטבעי, התמותה, הגירה פנימית או הגירה חיצונית.

אומדן האוכלוסייה נערך בשלושה שלבים:

  1. חישוב כלל האוכלוסייה בחלוקה לפי דתות בהתבסס על נתוני מפקד 1931, הגירה וריבוי טבעי.
  2. הסך הכל שחושב בשלב הראשון חולק לנפות בהתבסס על נתוני המפקד של 1931, תוך הפרדה בין אוכלוסייה עירונית וחקלאית. כן הוערכו נתוני ההגירה הפנימית בהתאם לשיעורי ילודה ותמותה במחוזות השונים, שהוערכו מתוך מספרי הלידות והמוות בנפות שנרשמו בשנים 1938-1944‏[19]. נתונים אלו תוקנו כדי להתאים לנתוני פריון, לנתונים של האחראי על הקצאת מזון בזמן המלחמה‏[20] ועבור האוכלוסייה היהודית לנתוני הסוכנות היהודית.
  3. הקצאת האוכלוסייה החקלאית שחושבה בשלב השני לכל נפה (לפי דת) לכל יישוב בנפה. בתחילה נעשתה הערכה עצמאית לכל יישוב על פי נתוני מפקד 1931, נתוני סטטיסטיקות הכפרים ב-1942, נתוני האחראי על חלוקת המזון בסוף 1942 וסוף 1944 ונתוני הסוכנות היהודית. בהמשך תוקנו הנתונים של היישובים בכל נפה כדי שיתאימו לסך הכל של האכולוסיה בנפה כפי שחושב בשלב השני‏[21].

עורכי הסקר ציינו בהקדמה שהנתונים לכל ארץ ישראל נחשבים כאמינים יותר מאשר אלו של הנפות, ונתוני הנפות אמינים יותר מאשר הנתונים המתייחסים ליישובים. הערכות אומדני האוכלוסייה הן לא יותר מהערכות גסות, ובהחלט יכולים להיות שונים מהמצב בפועל‏[22].

מבנה נתוני הסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת נפות בשנת 1945

הנתונים בסקר נחלקים לשלוש מחלקות:

  1. אוכלוסיית ארץ ישראל
  2. שימושי קרקע על פי דונם טורקי ששיטחו 919.3 מטר מרובע‏[23]
  3. מס לתשלום

הארץ חולקה ל 16 נפות, ובכל נפה רשימת יישובים לפי סדר האלפבית האנגלי. לכל יישוב הוצגו נתוני אוכלוסייה בחתך דת בחלוקה הבאה: מוסלמים, יהודים, נוצרים ואחרים, שהוגדרו כמי שאינם יהודים ואינם ערבים. החלוקה לדתות נעשתה בשל האוטונומיה שניתנה לכל קהילה בטיפול בנושא המעמד האישי. נתוני האוכלוסייה ניתנו במרווחים של 10.

האוכלוסייה חולקה לעירונית, כפרית ונוודית. האוכלוסייה שהוגדרה כעירונית נעשתה על פי המפתח הבא:

  1. אוכלוסיית הערים ירושלים, תל אביב, חיפה ויפו.
  2. ערים שנפות נקראו על שמן, כגון: צפת, באר שבע.
  3. מועצות מקומיות ערביות ויהודיות כגון: שפרעם, חדרה.

לכל יישוב נרשמו נתוני שימושי הקרקע על פי החלוקה הבאה: אזור עירוני, מטע הדרים, מטע בננות, אזור בנוי, מטעים, דגנים מסוג I ו-II, אזור שלא ניתן לעיבוד ובריכות דגים. כל שימוש חולק לחתכים הבאים: ערבים, יהודים, אחרים, קרקעות ציבוריות בבעלות הממשלה ועיריות, וקרקעות שבהן תשתיות או משאבי טבע: כבישים, מסילות, רכבת, נהרות ואגמים.

נתוני המס לתשלום אף הם הוצגו בחתך דת - ערבים, יהודים, אחרים וציבורי. כן חושב המס לתשלום לכל יישוב, סך המס לנפה וסך המס לכל האוכלוסייה בחתך דת וציבורי.

ביקורת על הסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב הציבור היהודי הועלו טענות כנגד אמינות נתוני הסקר. בדבר התפרסם מאמר‏[24] שתקף את נתוני הסקר על סמך הריבוי הטבעי שיוחס לערבים בין 1922-1944, 2.53% לשנה. לטענת כותב המאמר, נתונים אלו גבוהים בהרבה מהגידול הטבעי בכל מקום אחר בעולם. לטענת כותב המאמר, הערבים נהגו להגזים בנתוני הלידות ולא לדווח על כל מקרי המוות ועל כן שלטונות צרפת ויתרו על ניסיונות לייצר נתונים דמוגרפיים עבור המוסלמים. לטענתו, טעתה מחלקת הסטטיסטיקה של ממשלת המנדט בקביעה שהייתה רק הגירה ערבית בלתי חוקית מועטה ובעקבות זאת ניפחה את נתוני הריבוי הטבעי.

אליעזר קפלן בעדותו בפני ועדת החקירה טען שנתונים רבים אינם מדויקים‏[25].

נתוני הסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתוני הסקר מנתה האוכלוסייה בשנת 1945 סך של 1,764,320 נפש שנחלקה ל- 1,061,270 מוסלמים, 553,400 יהודים, 135,550 נוצרים ו- 14,100 אחרים. האוכלוסייה העירונית התגוררה ב-39 יישובים, ומנתה 859,500 תושבים שהתפלגו ל-448,730 יהודים, 298,550 מוסלמים, 110,420 נוצרים ו-1,800 אחרים. 4 הערים הגדולות היו: תל אביב - 166,660 תושבים, ירושלים - 157,080 תושבים, חיפה - 128,800 תושבים, יפו - 94,310 תושבים.

נתוני אוכלוסייה על פי מחוזות ונפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז נפה אוכלוסייה
ערבים מתוכם נוצרים אחרים יהודים סך הכול
גליל-עכו ביסאן 16,570 650 20 7,000 23,590
טבריה 24,810 2,360 1,290 13,100 39,200
נצרת 38,500 11,040 0 7,600 46,100
עכו 58,440 11,150 6,940 2,950 68,330
צפת 46,140 1,630 780 6,700 53,620
סה"כ למחוז 184,460 26,830 9,030 37,350 230,840
חיפה חיפה 115,790 30,200 4,330 104,310 224,430
ירושלים חברון 89,560 160 10 80 89,650
ירושלים 147,600 43,770 150 100,200 247,950
רמאללה 47,280 8,290 0 0 47,280
סה"כ למחוז 284,440 52,220 160 100,280 384,880
לוד יפו 109,370 16,300 330 264,100 373,800
רמלה 97,840 5,500 10 29,420 127,270
סה"כ למחוז 207,210 21,800 340 293,520 501,040
עזה באר שבע 53,540 200 10 150 53,700
עזה 134,290 1,250 0 2,890 137,180
סה"כ למחוז 187,830 1,450 10 3,040 190,880
שומרון ג'נין 56,880 1,160 0 0 56,880
טולכרם 71,220 380 20 14,900 86,140
שכם 88,990 1,510 210 0 89,200
סה"כ למחוז 217,090 3,050 230 14,900 232,220
סך הכול 1,196,820 135,550 14,100 553,400 1,764,320
  • הערה: נתוני האוכלוסייה נלקחו מעבודת המוסמך של ורד בר-און

שימושי קרקע על פי מחוזות ונפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז נפה שטח בדונמים (טורקים)
ערבים[26] אחרים יהודים שטח ציבורי סך הכול
גליל-עכו ביסאן
164,948
124,755 77,384 367,087
טבריה
231,761
167,406 41,802 440,969
נצרת
263,088
137,382 97,063 497,533
עכו
697,751
24,997 76,915 799,663
צפת
490,863
121,488 83,780 696,131
סה"כ למחוז 1,815,536[27] 11,186 576,028 398,633[27] 2,801,383
חיפה חיפה 434,666[28] 24,766 364,276 208,047[28] 1,031,755
ירושלים חברון
1,985,913
6,132 84,140 2,076,185
ירושלים
1.388,854
33,401 148,530 1,570,785
רמאללה
682,504
146 3,914 686,564
סה"כ למחוז 3,993,001[29] 57,408 39,679 243,446[29] 4,333,534
לוד יפו
177,354
129,439 28,573 335,366
רמלה
686,056
122,159 61,977 870,192
סה"כ למחוז 828,812[30] 28,557 251,598 96,591[30] 1,205,558
עזה באר שבע
1,936,380
65,231 10,575,389‏[31] 12,577,000
עזה
841,804
49,260 220,437 1,111,501
סה"כ למחוז 2,766,709[32] 334 114,491 10,806,967[32] 13,688,501
שומרון ג'נין
702,093
4,251 128,870 835,214
טול כרם
650,690
141,361 43,304 835,355
שכם
1,406,669
15 185,034 1,591,718
סה"כ למחוז 2,736,077[33] 19,862 145,627 360,721[33] 3,262,287
סך הכול 12,574,801 142,113 1,491,699 12,114,405 26,323,018
  • הערה: נתוני הקרקעות ברמת מחוזות וסך הכול נפות, נלקחו מעבודת המוסמך של ורד בר-און. פירוט הקרקעות לפי בעלויות ברמת נפות נלקחו מספרו של הדאווי. הדאווי איחד את נתוני קרקעות האוכלוסייה המוגדרים "אחרים" סך של 142,113 דונם, ואת המטעים וההדרים סך של 49,605 דונם שהיו בבעלות ציבורית לבעלות ערבים.

שימושי קרקע על פי בעלות בחלוקה למחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז סוג אזור שטח בדונמים (טורקים)
ערבים[26] אחרים יהודים שטח ציבורי סך הכול
גליל-עכו בנוי ועירוני 14,698 1,391 13,427 2,561 32,077
חקלאי 1,124,646 6,921 482,094 51,856 1,665,517
לא ניתן לעיבוד 676,192 2,874 80,507 344,216 1,103,789
סך הכול למחוז 1,815,536 11,186 576,028 398,633‏ 2,801,383
חיפה בנוי ועירוני 8,451 6,795 46,704 14,148 76,098
חקלאי 333,770 11,517 246,620 10,982 602,889
לא ניתן לעיבוד 92,445 6,454 70,952 182,917 352,768
סך הכול למחוז 434,666 24,766 364,276 208,047 1,031,755
ירושלים בנוי ועירוני 24,080 3,359 6,988 4,929 39,356
חקלאי 1,297,525 33,640 18,345 23,144 1,372,654
לא ניתן לעיבוד 2,671,396 20,409 14,346 215,383 2,921,524
סך הכול למחוז 3,993,001 57,408 39,679 243,446 4,333,534
לוד בנוי ועירוני 17,734 3,260 42,684 9,148 72,826
חקלאי 613,188 24,338 187,379 21,870 846,775
לא ניתן לעיבוד 197,890 959 21,535 65,573 285,957
סך הכול למחוז 828,812 28,557 251,598 96,591 1,205,558
עזה בנוי ועירוני 15,280 76 939 5,178 21,473
חקלאי 2,722,114 221 112,263 82,207 2,916,805
לא ניתן לעיבוד 29,315 37 1,289 10,719,582 10,750,223
סך הכול למחוז 2,766,709 334 114,491 10,806,967 13,688,501
שומרון בנוי ועירוני 15,417 119 5,652 1,376 22,564
חקלאי 1,574,602 4,947 130,044 91,305 1,800,898
לא ניתן לעיבוד 1,146,058 14,796 9,931 268,040 1,438,825
סך הכול למחוז 2,736,077 19,862 145,627 360,721 3,262,287
סך הכול ארצי בנוי ועירוני 95,660 15,000 116,394 37,340 264,394
חקלאי 7,665,845 81,584 1,176,745 281,364 9,205,538
לא ניתן לעיבוד 4,813,296 45,529 198,560 11,795,701 16,853,086
סך הכול ארצי 12,574,801 142,113 1,491,699 12,114,405 26,323,018

מחקרים ופרסומים על הסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 פרסם סאמי הדאווי (سامي هداوي‎) את ספרו "Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine" שהתבסס על הסקר המקורי. לדברי הדאווי, הוא מצא לנכון לפרסם את הספר למרות האי-דיוקים הקיימים בסקר המקורי, בגלל נדירותו וכדי להבטיח שהמידע על פלסטין הערבית לא יאבד.‏[34]. הוא איחד וקיבץ מספר נתונים שהופיעו בפרסום המקורי בנפרד.‏[35] לדוגמה, בחלוקה לאוכלוסייה קיבץ את האוכלוסייה המוסלמית, הנוצרית וזו שהוגדרה בסקר כ"אחרים", בעמודה אחת, "ערבים", בטענה שאין סיבה להבחין בין ערבים מוסלמים לנוצרים, וכי "אחרים" הם רובם ככולם דרוזים, שאף הם נחשבים ערבים. בסך הכל הועברו בספרו 14,100 תושבים מסיווג "אחרים" לסיווג הכולל של ערבים. בסיווג הקרקעות, פיצל הדאווי חלק מהקרקעות שהוגדרו בסקר בבעלות ציבורית, וסיווג אותן על פי המחזיקים בקרקע בפועל ולא על פי הבעלות הרשמית. כך סווגו חלק מקרקעות של פרדסים ומטעי בננות כקרקע ערבית, ואילו כל השטחים ששימשו בריכות דגים סווגו כקרקע יהודית.‏[35] בסך הכל העביר הדאווי 191,718 דונם לעמודת קרקע בבעלות ערבית לעומת נתוני הסקר.

ורד בר-און טיפלה בנתוני הסקר המקורי, בעבודת מוסמך באוניברסיטת חיפה, שהגישה בשנה 2006. היא יצרה מסד נתונים ממוחשב הכולל את כל הנתונים מהסקר המקורי ב-1945, בכל החתכים. נתונים אלה הוצגו בצורה גרפית, במלל, בטבלאות ובמפות.‏[36]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Village statistics, Palestine (1917-1948), Department of Statistics, Jerusalem, April, 1945‎
  • Village statistics , Palestine (1917-1948), Department of Statistics, Jrusalem, February, 1938
  • Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut,Palestine liberation organization research center, 1970.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine (להלן: הדאווי), עמ' 12-11.
  2. ^ ורד בר-און, שימוש בתוכנות מחשב ככלי עזר בניתוח גאוגרפי היסטורי בהדגמה על "סקר הכפרים" (1945), עמ' III
  3. ^ הדאווי עמ' 14
  4. ^ J. B. Barron, ed (1923). Palestine: Report and General Abstracts of the Census of 1922. Government of Palestine
  5. ^ ראו: יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929-1918, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1976, עמ' 122. המפקד כלל גם פלסטינים הרשומים בחוץ לארץ.
  6. ^ Census of Palestine 1931. Population of villages, towns and administrative areas 1932 ראו קישורים חיצוניים
  7. ^ אף כי הוטלו ספקות באמינותם של חלק מהנתונים, כאשר פורסמו נתוני המפקדים בשעתם; ראו: יצחק בן-צבי, אוכלוסי ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת מצפה, תרצ"ז-1937, עמ' 113-112.
  8. ^ Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, page 11.
  9. ^ מיפקד האוכלוסים בראשית 1945, על המשמר, 7 בדצמבר 1944
  10. ^ הקשיים בעריכת מיפקד האוכלוסיה, על המשמר, 23 בינואר 1945
  11. ^ התגיש הממשלה עזרה למוסדות קופת חולים?, דבר, 8 בפברואר 1945
  12. ^ מפקד האוכלוסים בשנת 1947, על המשמר, 8 בנובמבר 1945
  13. ^ המפקד סודי, על המשמר, 26 באפריל 1946
    פגישה בענייני המפקד, על המשמר, 6 ביוני 1946
    כיצד יבוצע מפקד האוכלוסין, על המשמר, 12 ביוני 1946
  14. ^ בין ערבי הארץ - הערבים מחרימים את מפקד האוכלוסיה, דבר, 30 במאי 1947
  15. ^ הכנות לבואה של הועדה האנגלו-אמריקנית, על המשמר, 11 בדצמבר 1945
  16. ^ A Survey of Palestine :prepared in December 1945 and January 1946 for the information of the Anglo-American Committee of inquiry, Jerusalem
  17. ^ Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, page 12.
  18. ^ הדאווי, עמ' 15
  19. ^ הדאווי, עמ' 15 ועמ' 16
  20. ^ למשל כמו שנתקבל מהמפקד בירושלים המתואר בירושלים - היום או מחר יוודעו תוצאות המפקד, דבר, 21 בדצמבר 1941
  21. ^ הדאווי, עמ' 16
  22. ^ הדאווי עמ' 14
  23. ^ ורד בר-און, שימוש בתוכנות מחשב ככלי עזר בניתוח גאוגרפי היסטורי בהדגמה על "סקר הכפרים" (1945), עמ' 7.
  24. ^ נ. ישראלי, להטי סטטיסטיקה, דבר, 12 בספטמבר 1946
  25. ^ עדותו של א. קפלן בפני ועדת החקירה, דבר, 28 במרץ 1946
  26. ^ 26.0 26.1 מוסלמים ונוצרים
  27. ^ 27.0 27.1 הדאווי העביר במחוז גליל-עכו סך של 21,689 דונם מבעלות ציבורית לבעלות ערבים, הדאווי, עמ' 37.
  28. ^ 28.0 28.1 הדאווי העביר במחוז חיפה סך של 359 דונם מבעלות ציבורית לבעלות ערבים, הדאווי, עמ' 37.
  29. ^ 29.0 29.1 הדאווי העביר במחוז ירושלים סך של 6,862 דונם מבעלות ציבורית לבעלות ערבים, הדאווי, עמ' 37.
  30. ^ 30.0 30.1 הדאווי העביר במחוז לוד סך של 6,041 דונם מבעלות ציבורית לבעלות ערבים, הדאווי, עמ' 37.
  31. ^ הדאווי, עמ' 12, הנתון הוא 2,279 דונם, בטענה שהבעלות על שטח שאינו מעובד בסך של 10,573,110 דונם אינה ברורה, השטח יכול להשתייך למדינה או לשבטי הבדואים.
  32. ^ 32.0 32.1 הדאווי העביר במחוז עזה סך של 11,141 דונם מבעלות ציבורית לבעלות ערבים, הדאווי, עמ' 37.
  33. ^ 33.0 33.1 הדאווי העביר במחוז שומרון סך של 3,513 דונם מבעלות ציבורית לבעלות ערבים, הדאווי, עמ' 37.
  34. ^ Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, עמ' 7.
  35. ^ 35.0 35.1 הדאווי, עמ' 8.
  36. ^ ורד בר-און, שימוש בתוכנות מחשב ככלי עזר בניתוח גאוגרפי היסטורי בהדגמה על "סקר הכפרים" (1945), עמ' III.