אהרן אברהם קבק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן אברהם קבק בשנות ה-20

אהרן אברהם קַבָּק (א. א. קבק; גם קאבאק; כ"ט בכסלו ה'תרמ"ד, 28 בדצמבר 1881, סמורגוןב' בכסלו התש"ה, 18 בנובמבר 1944) היה סופר עברי ארץ-ישראלי יליד רוסיה הלבנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן אברהם קבק נולד בסמורגון שבפלך גרודנו (ליטא), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) בשנת 1881, לרב מן העיר וישיי שבפלך סובאלק (כיום Veisiejai שבליטא), אשר לצד בקיאותו התורנית התמצא בספרות רוסית ותרגם משירי לרמונטוב לעברית. אהרן אברהם קיבל חינוך מסורתי ב"חדר" ובישיבה. בצעירותו עבר לאודסה, ופנה להשכלה.

בשנת 1911 עלה לארץ ישראל, היה ממייסדי שכונת בית הכרם ועסק בהוראה, זמן קצר בגימנסיה הרצליה בתל אביב ושנים רבות בגימנסיה העברית רחביה בירושלים. בזמנו נחשב לאחד המספרים הפופולריים ביותר בספרות העברית. ספרו "בחלל הריק" זכה בפרס ביאליק בשנת תש"ג (1943).‏[1] בכתיבתו ניסה קבק להתמודד עם בעיות ההווה, ובסיפוריו עיצב שפע של דמויות, אירועים ותמונות הווי. להצלחה רבה במיוחד זכה ברומנים ההיסטוריים שלו, שבהם הוא מוכיח כושר יצירתי רב. קבק נפטר ב-18 בנובמבר 1944 בירושלים, ונקבר בהר הזיתים.

אשתו של קבק, שרה פייגה (נפטרה ב-1950‏‏[2]), שאותה נשא לאישה בשנת 1911, הייתה אחותם של חיים טשרנוביץ ("רב צעיר") ושמואל טשרנוביץ (אביה של ימימה אבידר-טשרנוביץ).

בשנת 1959 נקרא על שמו רחוב בירושלים.‏[3]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחוב החתול הצד דגים, מאת יולן פלדש הוצאת "רימון", 1940

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בצרון יב (תש"ה) – חוברת אב–אלול הוקדשה לקבק.‏[6]
  • משה אונגרפלד, 'בין א. א. קבק לח. נ. ביאליק', מאזנים 20, 3–4 (1965), 300–303.
  • א. אונגרפלד, ‬'הסופר א.א. קבק, כ"ה שנה לפטירתו', הצופה, כ"ה בכסלו תש"ל, עמ' 6.
  • יעקב צור, 'במחיצתו של קבק', ‫בצרון סה (תשל"ד), 223–231.
  • אהרן אברהם קבק, 'איגרות' (לפ. לחובר - לי. ח. ברנר - ליעקב פיכמן - לג. שופמן - לאשר ברש) מאזנים לט (תשל"ה), 382–387.
  • יוסף אורן, 'הרומן ההיסטורי הראשון של קבק' (שלושים שנה למותו), מאזנים לט (תשל"ה), 376–381. (על "שלמה מולכו")
  • שמאי גולן, 'אפיפניות ביצירתו של א.א. קבק', ירושלים: מאסף לדברי ספרות ט-י (תשל"ה), 251–257.
  • אברהם שאנן, 'קבק על קבק', משא 40 (תשל"ו), 1.
  • שמואל ורסס, 'המבקר א.א. קבק', מאזנים מב (תשל"ו), 26–37.
  • רות שנפלד, 'א"א קבק בתורת מבקר הפרוזה בת-זמנו', בתוך: נורית גוברין (עורכת), פלס: מחקרים בביקורת הספרות העברית: מאסף לזכר ש"י פנואלי, תל אביב: מכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל אביב, תש"ם 1980, עמ' 195–213.
  • רות שנפלד, 'הרומן האודיסאי של א"א קבק: על ’סיפור בלי גיבורים’', מחקרי ירושלים בספרות עברית ט (תשמ"ו), 215–238.
  • מלכה ‬שקד, 'בין תליה לתחיה: יחסים בין-מוטיביים וארגון המשמעות ברומן האחרון של א.א. קבק', בצרון 37–38 (תשמ"ח), 58–74. (על "תולדות משפחה אחת")
  • שרה האופטמן, דרכי העיצוב הפיגורטיבי של הגבור המודרני ביצירות א.א. קבק, ‬דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן, תש"ן 1990.
  • קציעה עלון, 'נוצרים, יהודים ו"אחרים": עיון במורשת הספרותית של אברהם אהרון קבק ושל שלום אש', תיאוריה וביקורת 26 (2005), 175–199. (על "במשעול הצר"; גרסה מקוונת)
  • צבי סדן, 'נשבה בקסמיו של האיש מנצרת: א.א. קבק, "במשעול הצר"', עתון 77 312–313 (תשס"ו), 22–24, 53.
  • אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "א. א. קבק - אמו קראה לו 'בעל הרומנים'", עמ' 91-79.
  • Werner Weinberg, 'Kabak’s connections with America,' American Jewish Archives 22, 2 (1970), 166-173.
  • Norman Tarnor, 'Aharon A. Kabak: the heroic quest,' Jewish Book Annual 40 (1982), 120-126.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

מתרגומיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חתני פרס ביאליק לשנת תש"ג, דבר, 6 בינואר 1944.
  2. ^ שרה־פייגה קבק, דבר, 19 בדצמבר 1950.
  3. ^ רחובות בירושלים ע"ש קבק וכרמון, דבר, 5 במרץ 1959.
  4. ^ ראו ביקורות: רבקה גורפיין"במשעול הצר" לא. א. קבק, דבר, 21 בפברואר 1938; שלום קרמראמונה ואמנות, דבר, 15 במרץ 1940; מ. תמרי"במשעול הצר", דבר, 14 באפריל 1950.
  5. ^ ראו ביקורת: ר., בעולם הרגש, דואר היום, 22 בינואר 1926.
  6. ^ ראו ביקורת: י. י–ב, "בצרון" לזכרו, דבר, 9 בנובמבר 1945.
הקודם:
שאול טשרניחובסקי, חיים הזז
פרס ביאליק
1943
הבא:
שלמה צמח, יהודה קרני
P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.