פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/גלריה
1
יהדות האי ג'רבה, שלחופי דרום תוניסיה, נחשבת לאחת מן הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, ויש המייחסים אותה לתקופת בית ראשון. על פי המסורת, ראשוני היהודים הגיעו לאי עוד בימיו של שלמה המלך, וכן לאחר חורבן בית ראשון, כשהם נושאים עמם את אחת מדלתות בית המקדש.
באופן מסורתי יהודי האי ג'רבה התחלקו בין שני כפרים מרכזיים בשני צידי האי. אף על פי שהקהילה לא גדולה - היא מעולם לא כללה יותר מ-700 חברים - היא אחת מהקהילות היהודיות הידועות והדומננטיות ביותר בצפון אפריקה, וזאת בשל תוחלת החיים יוצאת הדופן שאפיינה את תושביה, העלייה לרגל השנתית אל בית הכנסת אלגריבה והמסורות האותנטיות שנשמרו בה. עם זאת, הקהילה החלה להתדרדר במהלך המאות ה-18, ה-19 וה-20 בעקבות עזיבת חבריה והתנכלויות מצד התושבים הערבים. כיום הקהילה מצומצמת ביותר אך קיימת והיא מהגדולות בתוניסיה.
לערך המלא2
חניבעל בן חמלקרת ברקה (בפיניקית: 𐤇𐤍𐤁𐤏𐤋, חנִבעל, בלטינית: Hannibal filius Hamilcar Barca; 247 לפנה"ס, קרתגו – 183 לפנה"ס, ביתיניה) היה מצביא ומדינאי בן קרתגו. עמד בראש כוחות צבא קרתגו במלחמה הפונית השנייה בין רומא לקרתגו, שבמהלכה פלש לחצי האי האפניני בראש צבא. נחשב לאחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה, וניצב בשורה אחת עם אלכסנדר הגדול, יוליוס קיסר, ונפוליאון בונפרטה.
חניבעל היה בנו של המצביא חמלקרת ברקה. על פי האגדה כבר בגיל צעיר השביע אותו אביו להיות אויב לנצח לרומא. בשנת 218 לפנה"ס חניבעל תקף את העיר סגונטום, מהלך ששימש כעילה לפרוץ המלחמה הפונית השנייה. הוא הוביל את צבאו למסע מלחמה מפרך מספרד (היספניה) לחצי האי האפניני, ולאחר שצבאו חצה את הרי האלפים וחדר לאיטליה, הוא הביס את הצבא הרומאי במספר קרבות גדולים, שהבולט שבהם הוא קרב קאנאי, בשנת 216 לפנה"ס. אולם לבסוף נאלץ חניבעל לשוב לאפריקה כדי להגן על מולדתו, והוא הובס בקרב זאמה בידי סקיפיו אפריקנוס. לאחר המלחמה המשיך להנהיג את מולדתו, וחולל רפורמות מרחיקות לכת במשטר שלה. בשל בגידת אויביו הפוליטיים נאלץ להימלט אל חצרו של אנטיוכוס השלישי. חניבעל סייע לאנטיוכוס במהלך מלחמתו ברומא, אולם לאחר תבוסתו של אנטיוכוס במלחמה דרשו הרומאים את הסגרתו לידיהם. הוא נאלץ להימלט שוב, הפעם לביתיניה, שם התאבד בבליעת רעל כשהרומאים איתרו אותו.
לערך המלא3
ערבית תוניסאית, היא מכלול דיאלקטים ערביים של השפה הערבית מגרבית המדוברים בעיקר בתוניסיה והאזורים הקרובים לה. היא מדוברת בקרב למעלה מ-11 מיליון בני העם התוניסאי כיום, ומכונה לעיתים פשוט תוניסאית (تونسي) על ידי הדוברים המקומיים, זאת בכדי להבדילה מן הערבית הסטנדרטית. הערבית התוניסאית היא למעשה השפה הרשמית בתוניסיה וכמעט כל אזרחיה דוברים את השפה כשפת אם או כשפה שנייה. יש דמיון רב בין הערבית התוניסאית לערבית האלג'יראית והערבית הלובית, שכנותיה ממזרח וממערב.
בדומה לשפות נוספות באזור המגרב, הערבית התוניסאית שונה בהגייתה, בניביה, בקונוטציה שלה ובדקדוק שלה מערבית מדוברת או ערבית ספרותית. כמו דיאלקטים נוספים של ערבית באזור, גם הערבית התוניסאית כוללת השפעות מהשפה הברברית, הלטינית והצרפתית. בנוסף, היא כוללת גם עדויות להשפעות איטלקית, טורקית וספרדית. הערבית התוניסאית אמנם ברורה לדוברי ערבית מגרבית, אך מסובכת ולא מובנת עבור דוברי ערבית מזרח-תיכונית. ריבוי השפות בתוך תוניסיה, כמו גם השפעת השלטונות החיצוצניים על השפה המקומית, הובילו לכניסת מאפיינים אנגליים, צרפתיים ואיטלקיים לחדור אל השפה היום-יומית. הערבית התוניסאית משלבת מספר ביטויים אירופאים, בעיקר בתחומים טכניים, ולעיתים ביטויים אלה משתבשים או מקבלים משמעות חדשה.
לערבית התוניסאית קשר הדוק עם השפה המלטית אותה דוברים תושבי האי מלטה, בין איטליה לתוניסיה. הקשר נוצר בעיקר בעקבות הקרבה הגאוגרפית של שתי המדינות ותחלופת האזרחים ההדדית בין שתיהן לאורך ההיסטוריה. על פי מחקרים, בין דוברי השפה המלטית לתוניסאית קיימים 30%–40% אחוזי מובנות הדדית.4
המוזיאון הלאומי בַּארדוֹ בתוניס, בירת תוניסיה (בערבית: المتحف الوطني بباردو, בצרפתית: Musée national du Bardo), הוא מוזיאון לארכאולוגיה, השני בגודלו בצפון אפריקה אחרי המוזיאון המצרי בקהיר. הוא נודע באוסף העשיר של פסיפסים רומיים.
המוזיאון נוסד אחרי הפיכת תוניסיה למדינת חסות צרפתית, ובעת פתיחתו ב-1888 היה המוזיאון הראשון בעולם הערבי ובאפריקה. הוא מוקם בארמון שראשיתו במאה ה-15, בימי השושלת החפצית (الحفصيون; 1229–1574) ועיקרו נבנה באמצע המאה ה-19. הארמון שימש כמשכן שליטי תוניסיה בני השושלת החוסיינית (الحسينيون; 1701–1956) בתקופה העות'מאנית ובתקופת החסות הצרפתית אחריה, עד מהפכת בורגיבה ביוני 1957. שמו הראשון היה "המוזיאון העַלַוִי" (المتحف العلوي), והוא שוּנָה רשמית לשמו הנוכחי אחרי הכרזת העצמאות ב-1956. במתחם ארמון בארדו שוכן הפרלמנט של תוניסיה.
המוזיאון עבר שיפוצים נרחבים בסיוע הבנק העולמי שהופסקו ב-2011 בגלל אירועי המהפכה בתוניסיה. ב-18 במרץ 2015 אירע במוזיאון פיגוע חמור, שבו נהרגו 24 בני אדם, בני אומות שונות. ארגון הטרור המדינה האסלאמית נטל אחריות על כך.
אוספי מוזיאון בארדו כוללים אלפי פריטים, שרובם עלו בחקירות הארכאולוגיות בתוניסיה מאז שלהי המאה ה-19 ויש בהם כדי לשקף את תולדותיה. התצוגות ערוכות בסדר התרבויות, החל בממצאים מאתרים פרהיסטוריים וכלה במוצגים אתנוגרפיים מהדורות האחרונים.
לערך המלא5
איי קרקנה, או איי כרכנה (בערבית: جزر قرقنة) הם קבוצת איים הממוקמים במפרץ גאבס שבתוניסיה, מצפון לאי ג'רבה.
קבוצת איים זו מכילה 7 איים ששטחם הכולל הוא 170 קמ"ר. רק 2 איים מתוך הקבוצה מיושבים. אחד מאיי הקבוצה שימש מקום מקלט זמני לגאיוס מריוס, לאחר שהוגלה מרומא על ידי סולה בשנת 88 לפנה"ס. כמו כן נמצא כאן הבית בו הסתתר במשך שלושה ימים חביב בורגיבה, מנהיג העצמאות שהפך לנשיא הראשון של תוניסיה, כאשר ברח ממעצר צרפתי בשנת 1945.
אופיים הגאוגרפי של האיים הוא חם ויבש, והאזור עפוף רוחות חזקות. הסיבה לכך היא בעיקר מיקומה של הקבוצה במפרץ גאבס, שרוחות הים החזקות שרוחשות בו עוברות דרך היבשה והופכות לחמות ויבשות. האקולוגיה הכללית של האיים מורכבת בעיקר מצמחייה קסרופיטית גבוהה, כמו דקלים ושיחי מדבר.
לערך המלא6
נבחרת תוניסיה בכדורגל (בערבית: منتخب تونس لكرة القدم) היא נבחרת הכדורגל הלאומית של תוניסיה. הנבחרת מדורגת על ידי פיפ"א במקום ה-26 בעולם, נכון ל-7 באפריל 2021 - ללא שינוי לעומת דירוג קודם. דירוג השיא 14 נמדד לראשונה באפריל 2018, והדירוג הנמוך ביותר 65 נמדד לראשונה ביולי 2010.
נבחרת תוניסיה העפילה עד כה 5 פעמים לטורניר הגמר של גביע העולם בכדורגל, אך מעולם לא העפילה לסיבוב השני של הטורניר. למרות זאת, בהופעת הבכורה של הנבחרת במפעל, ב-1978, קבעה היסטוריה בכך שהייתה לנבחרת האפריקאית הראשונה שניצחה משחק כלשהו בגביע העולם בכדורגל, לאחר שגברה על מקסיקו בתוצאה 3:1.
רק 20 שנה לאחר מכן, ב-1998 חזרה הנבחרת למפעל, ומאז העפילה אליו שלוש פעמים נוספות (ב-2002, ב-2006 וב-2018).
לערך המלא7
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/78
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/89
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/910
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/1011
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/1112
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/1213
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/1314
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/1415
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/1516
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/1617
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/1718
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/1819
פורטל:תוניסיה/ערך נבחר/1920
שרידי העיר קרתגו, או בשפה הפיניקית קרת החדשה, שוכנים לחופו של הים התיכון בשטח העירוני הבנוי של העיר תוניס, בירת תוניסיה. אתרי העיר מהתקופה הפונית לא השתמרו בצורה טובה, בין היתר בשל ההרס הרומי השיטתי לאחר המלחמה הפונית השלישית, אך ממצאים רבים יותר נשתמרו מתקופת היישוב הרומי, אשר המשיך והתקיים גם לאחר שהרומאים נדחקו מצפון אפריקה. בשל חשיבותו ההיסטורית והתרבותית מוכרז המקום כאתר מורשת עולמית מאז שנת 1979.
מקובל שהעיר נוסדה על ידי הפיניקים במאה ה-9 לפנה"ס על חצי אי קטן לחופיו הדרומיים של מצר סיציליה המפריד בין אגנו המזרחי ואגנו המערבי של הים התיכון. העיר הוקפה בחומה באורך של 37 ק"מ, שבוצרה וחוזקה בעיקר לאורך קטע בן חמישה קילומטרים בצידה המערבי הפונה אל מצר היבשה, והגיעה לשיאה החל במאה ה-5 לפנה"ס. היא נחרבה עד היסוד בשנת 146 לפנה"ס על ידי הרומאים, שמאוחר יותר הקימו באתר עיר משגשגת משלהם. סופה המוחלט של קרתגו בא לה מידי הערבים בסוף המאה ה-7, והיא נבלעה על ידי המטרופולין של תוניס הסמוכה במהלך המאה ה-20.
לערך המלא