קוקה-קולה

		יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. סיבה: ראו הערך באנגלית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

ערך זה עוסק במשקה. אם התכוונתם לחברה המייצרת אותו, ראו חברת קוקה-קולה.

קוקה-קולה
סוג	קולה
יצרן	The Coca-Cola Company (חברת קוקה-קולה)
ארץ מוצא	ארצות הברית
מועד הכנה ראשוני	1886
צבע	שחור

קוקה-קולה הוא משקה קולה פופולרי, המיוצר ומשווק ברחבי תבל, על ידי חברת קוקה-קולה וזכייניות שלה. משקאות קולה דומים מיוצרים ומשווקים על ידי חברות מתחרות, אך משקה הקוקה-קולה הוא הפופולרי ביותר. מטה החברה הבינלאומית, שהתאגדה בשנת 1893, נמצא באטלנטה, ג'ורג'יה שבארצות הברית.

תולדות המשקה

פרסומת של המשקה משנות ה-90 של המאה ה-19.

משאית חג המולד של קוקה-קולה בגרמניה

משקה הקוקה-קולה הומצא באטלנטה שבארצות הברית על ידי רוקח בשם ג'ון.ס.פמברטון בשנת 1886. המשקה פורסם לראשונה כ"המעורר המושלם לעצבים ולמרץ" (Temperance drink) בניגוד לתפיסה הרווחת בדבר יעילותו כתרופה לכאבי בטן, כאב ראש, דיכאון או אימפוטנציה. במתכון המקורי, הרכיבים הפעילים היו עלי קוקה ואגוז קולה שנתנו למשקה את סגולותיו המעוררות. המשקה פותח על ידי פמברטון לאחר שנאסר עליו פיתוח של "יין קוקה של פמברטון". ג'ון קיבל את ההשראה לאחר שטעם יין צרפתי בעל סגולות דומות. בעקבות איסור על שימוש באלכוהול, החליט לפתח משקה בעל אפקט דומה אך לא אלכוהולי. נוסחת המשקה נמכרה לשני אנשים שהפכו את קוקה-קולה למשקה הנמכר ביותר בארצות הברית. שיווק המשקה החדש החל ב-8 במאי 1886.

עד מלחמת העולם השנייה המשקה לא היה פופולארי במיוחד בארצות הברית^{[דרוש מקור]}. במהלך המלחמה חברת קוקה-קולה החלה להעביר לחיילי צבא ארצות הברית כמויות סיטונאיות של המשקה כמחווה, אך גם כצעד שיווקי. לאחר שחזרו החיילים מהמערכה - הם כבר היו רגילים (או "מכורים") לשתייתו, ותוך זמן קצר שתיית הקולה הפכה לנפוצה ומקובלת בארצות הברית -וכתוצאה מכך גם בשאר העולם - עד ימינו^{[דרוש מקור]}.

השם קוקה-קולה נטבע בשל חומריו של המשקה המקורי שהכיל עלים מצמח הקוקה (מהם מופק גם הקוקאין) ותובל באגוז הקולה. כיום המשקה עדיין מכיל עלי קוקה, אך אלה עוברים תהליך של מיצוי הקוקאין לפני הוספתם למשקה. כמו כן כיום הוא אינו מתובל באגוז הקולה, אלא בקרמל. במקור נכתב הצמח באנגלית באות K, אולם הוחלט לשנות את האות בשם המשקה ל-C, בשל שיקולי אסתטיקה וגרפיקה.

בגיל 65 החל פמברטון למכור חלקים מהחברה לשותפים, ולפני מותו מכר את חלקו שלו לסוחר בשם אסה קנדלר במחיר של 1200 דולר. ב-22 בינואר 1892 ייסד קנדלר את חברת קוקה-קולה, יחד עם אחיו ושני שותפים נוספים. לוגו החברה נרשם כסימן רשום שנה לאחר מכן.

ב-23 באפריל 1985 ניסתה החברה לשנות את המתכון ל-New Coke אבל לאור התנגדות ציבור הלקוחות חזרה בה ב-1 ביולי 1985 למתכון הקודם תחת השם Coca-Cola Classic. ב 1982 השיקה החברה את המשקה דיאט קוקה-קולה. ב-21 במרץ 2005 הוציאה החברה מוצר חדש - קוקה-קולה זירו.

המתכון

המתכון המדויק המשמש להכנת תרכיז הקוקה-קולה הוא סוד מסחרי של החברה. החברה טוענת כי המתכון נשמר בכספת המרכזית של בנק SunTrust שבאטלנטה, ג'ורג'יה, וכי רק שלושה אנשים מכירים אותו במלואו, אך טענה זו היא כנראה אמירה תדמיתית בעיקרה, משום שאינה מתיישבת עם תהליכי ייצור מודרניים ועם היכולת האנליטית של מהנדסי מזון המאפשרת קביעה מדויקת של ההרכב הכימי של המשקה, אם כי אין די בידיעת המרכיבים על מנת ליצור את המשקה (מתכון הינו שילוב של מרכיבים, צורת הכנתם וזמן התרכבותם. ערבוב אקראי של כלל מרכיבי הקולה לא ייצור קולה).

המתכון מכיל מי סודה, סוכר, צבע מאכל, קרמל (E150), קפאין, חומצה זרחתית, שמנים צמחיים (בהם שמן תפוחים), כוסברה וחומרי טעם וריח. חומרי הטעם והריח הנמצאים בשימוש בקולה הם ייחודיים ומיוצרים במפעל המרכזי של החברה, ששולח את המרכיבים לכל מפעלי קוקה-קולה בעולם. ייתכנו שינויים קלים בטעם הסופי של המוצר בין ארצות בגלל השוני בטעמם של המים המקומיים שמהווים את רובו של המשקה. המתכון הראשון והמקורי של הקולה כלל תמצית טעם שכללה עשרה תבלינים ו-5 מיצים מפירות שונים מעורבבים עם אלכוהול. לתמצית טעם הוספו סוכר, עלי קוקה, אגוז הקולה וסודה.

קוקה-קולה בישראל

מפעל קוקה-קולה בבני ברק, ישראל

פרסומת (ביידיש) לקוקה-קולה כשר, עיתון "הפרדס", 1948

בקבוק קוקה-קולה מזכוכית, 200 מ"ל

חברת קוקה-קולה ביקשה לפתוח מפעל בישראל בשנת 1949, אך לא הצליחה לקבל רישיון. בשנים שלאחר מכן, נמנעה קוקה-קולה מלשווק את מוצריה בישראל בגלל רתיעתה מהחרם הערבי. ב-1961, העניין עלה לדיון ציבורי, בגלל טעות של פקיד מצרי^{[דרוש מקור]}. הפקיד ראה כיתוב באמהרית על בקבוק קוקה-קולה, טעה וחשבו לעברית, והאשים את קוקה-קולה בקיום יחסים מסחריים עם ישראל. דובר המפעל המצרי מיהר והצהיר בתקשורת כי קוקה-קולה לעולם לא תעשה עסקים בישראל בגלל גודלו הקטן של השוק הישראלי.

בשנת 1966 יצא איש העסקים הישראלי משה בורנשטיין בהאשמות ציבוריות כנגד חברת קוקה-קולה, על כניעתה לחרם הערבי. בעקבות כך, יצאה הליגה נגד השמצה בהתקפה על חברת קוקה-קולה, והסבירה כי התרוץ על "גודלו של השוק" אינו הגיוני, שכן לקוקה-קולה לא הייתה בעיה לפעול באותו זמן בקפריסין, שגודל השוק שלה היה כ-10% מהשוק הישראלי. הלחץ הציבורי בארצות הברית על החברה הלך וגדל, וחברת קוקה-קולה עמדה בפני סכנה של חרם צרכנים בארצות הברית. הלחץ עשה את שלו, וחברת קוקה-קולה יצאה בהצהרה כי תפתח מפעל בתל אביב.

עם פתיחת המפעל בישראל הגיבו מדינות ערב בחרם על קוקה-קולה. החרם נמשך משנת 1968 ועד 1991, ובמצרים בין השנים 1968 - 1979.

החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ היא הזכיינית לשיווק המשקה בישראל. המשקה הגיע לישראל בשנת 1966 ונמכר בבקבוקי זכוכית. ב-1980 החלה מכירת המשקה גם בפחיות, ומ-1982 הוא נמכר גם בבקבוקי פלסטיק. משקאות קוקה-קולה לסוגיהם, נמכרים בישראל ברובם בבקבוקים בגודל של ליטר וחצי בלבד. זאת, בניגוד לבקבוקי שני ליטר המקובלים במדינות אחרות.

בגדה המערבית וברצועת עזה נמצא הזיכיון של קוקה-קולה בידיו של סניף "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים" ברמאללה. המשקאות משווקים באמצעות מרכזי הפצה הנמצאים בחברון, שכם ועזה. במפעל ברמאללה מועסקים כ-200 פועלים.

כשרות

הרב טוביה גפן רבה של אטלנטה הכשיר בפעם הראשונה את הקוקה-קולה, שבתחילה היה טרף. כדי לאפשר לו להכשיר את המשקה, הרב גפן נחשף לנוסחה הסודית והחליף שני מרכיבים טרפים במרכיבים כשרים. על מנת שלא לפגוע בחשאיות הוא קרא לאחד המרכיבים מורייס ולשני אניגרון, שמות רטבים מתקופת התלמוד. את ה"מורייס", שהיה עשוי מחומרים מן החי ביקש להחליף בחומר מן הצומח ואת ה"אניגרון", שהיה עשוי דגנים, החליפו בעצתו לחומר עשוי קנה סוכר על מנת שהמשקה יהיה כשר לפסח. בשנת 1948 פרסם שמואל אהרן הלוי פרדס, בירחון הפרדס, על דעת עורך העיתון הרב שמחה עלבערג, מודעה בה נאמר כי ביקר במפעל קוקה-קולה באטלנטה ולאחר שגילו לו את כל סודות הייצור הוא מאשר שהמשקה כשר.‏ כן קיבל המשקה בארצות הברית הכשר מטעם הרב אריה רלב"ג וה-OU - האיחוד האורתודוקסי. בישראל זכה המשקה להכשר רגיל מטעם הרבנות הראשית תל אביב-יפו, ובשנת 1991 אף לכשרות למהדרין מאת הרב משה יהודא ליב לנדא מבני ברק. נציגים של שני נותני ההכשר קיבלו לידיהם את המידע על ההרכב המדויק של המשקה.

ראו גם

• דיאט קוקה-קולה
• קוקה-קולה בלק
• קוקה-קולה זירו

לקריאה נוספת

• קונסטנס ל. הייס, טעם החיים - סיפורה האמיתי של קוקה-קולה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי (באנגלית)
• האתר הישראלי הרשמי
• בלדד השוחי, ממה עשויה קוקה-קולה?, באתר נענע 10
• בלדד השוחי, האם בקוקה-קולה יש קוקאין?, באתר נענע 10
• הרב טוביה גפן, ‏שו"ת בעניין כשרות קוקה-קולה, אטלנטה 1935 (מתורגם לאנגלית), באתר HebrewBooks
• שושנה חן ומריאנה אורבך, סקר משקאות קלים: מה הם מכילים ומה הכי בריא?, באתר ynet‏
• עידן סער, מה רע במשקאות קלים
• קווין אשטון, לפצח את סוד מרכיבי הקוקה קולה, באתר הארץ, 13 במרץ 2013