סלק סוכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgסלק סוכר
SugarBeet.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ציפורנאים
משפחה: סלקיים
סוג: סלק (סוג)
מין: סלק מצוי
תת־מין: סלק סוכר
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Beta vulgaris var succhrina

סלק סוכר (שם מדעי: Beta vulgaris var succhrina) הינו זן של סלק ששורשו עשיר בסוכרוז. הוא מגודל באופן חקלאי על מנת להפיק ממנו סוכר לבן.

בוטניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלק סוכר הוא צמח דו שנתי. בשנה הראשונה לגידולו הוא מגדל שושנת עלים ובמקביל אוגר מזון רב בשורש בשרני מעובה במשקל גבוה (קילו עד שניים) שכולל סוכרוז כאחוז יחסית גבוה (עד כ-20%) ממשקלו. בשנתו השנייה הסלק מגדל גבעול גבוה בעל פרחים ירוקים קטנים, תוך ניצול המזון שנאגר בשורש בשנה הקודמת‏[1]. השורש של סלק הסוכר הוא לבן וצורתו כצורת גזר הגם שהוא לרוב גדול יותר. השורש מכיל כ-75% מים, 15-20% סוכר, 4-5% פולפת סלק ופחות מאחוז אפר ופסולת אורגנית‏[2]. הפולפה מכילה בעיקר תאית, הֶמיצלולוזים, ליגנין ופקטין[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת תמציות מתוקות מסלק סוכר נעשתה לראשונה על ידי הבוטנאי הצרפתי אוליבר דה-סרה ב-1590. בשנת 1747 פרסם אנדריאס זיגיסמונד מרגרף את תגליתו שניתן להפיק סוכר הדומה לזה המופק מקנה סוכר, מסלק סוכר. תלמידו, פרנץ קרל אכרד, טיפח זנים של סלק סוכר שהכילו 5-6% סוכר. בסביבות שנת 1800 הוא פתח את המפעל הראשון לייצור סוכר מסלק בשלזיה. נפוליאון בונפרטה ששמע על בית החרושת, שלח שליחים לבחון את בית החרושת ובעקבות זאת הוקמו שני בתי חרושת כאלו בצרפת. בשנת 1811 הורה נפוליאון על גידול נרחב של סלק סוכר ואסר על ייבוא סוכר מהקריביים החל מ-1813. בעקבות זאת הגיע מספר בתי החרושת בצרפת לייצור סוכר מסלק סוכר ל-334, אולם לאחר נפילת נפוליאון הם כולם נסגרו למעט אחד‏[4]. עם זאת, התעשייה התאוששה, ובשנת 1837 כבר היו בצרפת 542 בתי חרושת לסלק סוכר וגם בגרמניה הוחל בייצור סוכר מסלק סוכר. בשנת 1880 גרמניה עקפה את צרפת והייתה ליצרנית הגדולה ביותר של סוכר מסלק סוכר. במהלך השנים, זני הסלק טופחו כדי להשיג ריכוז גבוה יותר של סוכר‏[1]. בארצות הברית נעשו מספר נסיונות לגדל סלק סוכר במהלך המאה ה-19 שנכשלו‏[5], ובית החרושת הראשון שייצר סוכר מסלק סוכר באופן מסחרי הוקם בשנת 1879 בקליפורניה. בשנת 1888 הוקם בית חרושת נוסף, גם הוא בקליפורניה, ובשנה שלאחר מכן הוקמו שני בתי חרושת בנברסקה. מאז החלה התעשייה לצמוח בקצב מהיר בארצות הברית‏[6]. בבריטניה הוקם מפעל ראשון לייצור סוכר מסלק סוכר בשנת 1912 בעיירה קנטלי במחוז נורפוק והתעשייה הורחבה בשנות ה-20 של המאה ה-20, בעקבות מחסור בסוכר מיובא. אולם במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 התגברה התחרות מצד סוכר שיוצר מקנה סוכר ביאווה שהפילה את מחירי הסוכר בעולם‏[7].

בחקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות קרות, סלק הסוכר נזרע באביב ונקצר בסתיו של סוף השנה הראשונה, כדי שהצמח לא יגיע לשנתו השנייה וידלדל את המזון בשורש. במרבית מקומות גידולו, תחת מזג אוויר ממוזג. באזורים צפוניים במיוחד, תקופת גידול של 100 יום בלבד מספיקה להבשלת היבול. באתרים חמים, כמו ישראל, נוהגים לשתול את סלק הסוכר כגידול חורף, הנזרע בסתיו ונקצר באביב.

בעבר, גידול סלק הסוכר נשען על עבודת כפיים רבה. על מנת לצמצם מזיקים, הסלקים נשתלו בסמיכות גבוהה זה לזה, והיה צורך לתחח את האדמה, לשלוף את הסלקים ולקצוץ את עליהם ידנית, באמצעות מגל מיוחד. גם עם ההתקדמות בחקלאות ממוכנת, עדיין פועלים היו משקיעים יותר זמן ומאמץ בגידול סלק סוכר מאשר בגידולים אחרים. כיום, עם ההתקדמות בריסוס נגד מזיקים ופיתוח קוצר הסלק, מספר הידיים העובדות ירד משמעותית.

קוצר הסלק הינו סוג של קומביין, שעובר על השדה, שולף את הסלקים עם האדמה, מנקה את מרבית האדמה העודפת, וקוצץ את העלים יחד עם העוקץ. במידה ויש צורך כלכלי, הסלקים נארזים יחדיו לאלומה על מנת לשמר אותם לעיבוד מאוחר יותר.

תקופת קצירת סלק הסוכר נקראת בלשון המגדלים מערכה (Campaign) כדי לבטא את מורכבות התהליך, שכולל הובלה בלתי פוסקת של סלק סוכר דרך חרושת של תהליכים עד להפיכתו לסוכר, 24 שעות ביממה, עד תום עונת הקציר. מושג זה נוכח בשפה המקומית אצל מגדלים אנגלים, אמריקאים ואף גרמנים ("de bietencampagne").

שיטת מדידה ותשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל של סלק סוכר מקבל תשלום לא לפי טון סחורה, אלא לפי מדדים אחידים ומדויקים. הדבר מבטיח שהמגדלים יעדיפו לשפר את איכות סחורתם מעונה לעונה, על מנת להגדיל את התגמול עליה. המדדים הם:

  • כמות העפר (כל מה שאינו סלק)
  • כמות הסלקים מעוטי הסוכר
  • כמות הסוכרוז הכוללת במשלוח
  • כמות החנקן הכוללת במשלוח (לטובת המלצות לכמות הדשנים בעונת הגידול הבאה)

בסופו של דבר המגדלים מקבלים תשלום לפי כמות הסוכר הלבן שהופק בתום העיבוד של סחורתם.

הפקת הסוכר מהסלק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסלקים מגיעים לפס הייצור, מנוקים מעפר, ונחתכים לרצועות דקיקות הקרויות קוסטות (Cossette). אלו מועברות דרך לחץ מים חמים במכונת פעפוע בצורת שפופרת ארוכה, עד שהמים הופכים לתמיסת סוכר. קיימים מספר סוגים של מכונות פעפוע, ורובן משלבות לחץ מים, סינון וסחרור. תמיסת הסוכר שיוצאת בסוף התהליך קרויה מיץ נא (Raw Juice), בגוון שנע בין סגול לשחור.

הקוסטות מגיעות לסוף התהליך כמעט בלחות מלאה (95%) אך כמעט ללא סוכר, ואז נסחטות בכוח עד שמיציהן ניגרים החוצה ונותרת בהם כ- 75% לחות. מיצים אלו מכילים כמות נוספת (וקטנה) של סוכרוז. את שאריות הסלק גורסים ומכינים מהן מספוא לבהמות.

המיץ הנא אינו מספיק נקי כדי להתחיל את הפקת הסוכר, ולשם ניקויו הוא מעורבב עם חלב סיד (Milk of Lime), שהוא למעשה כינוי לתערובת סידן הידרוקסיד במים. חלב הסיד נקשר לחומצות אמינו, חומצות לימון, פוספטים ושאר תרכובות כימיות, ומונע מהן להפריע לתהליך ההתגבשות. על מנת להפריד את חלב הסיד מתמיסת הסוכר, מוסף פחמן דו-חמצני, שהופך את התרכובות המיותרות לגיר שקל להסירו.

לאחר ניקוי הגיר, המיץ הנא הופך למיץ דליל (Thin Juice), בגוון ענברי. השלב הבא בתהליך הוא צמצום על ידי אידוי, שהופך את המיץ הדליל למיץ סמיך (Thick Juice), שנראה כמעט כסירופ מייפל ומכיל 60% סוכרוז בנפח. הסירופ עובר לכלי חימום ושם מוסיפים לו סוכר לבן (ממוחזר מעודפים של הייצור הקודם) עד שהוא הופך לצמיג עוד יותר, ונקרא ליקר אם (Mother Liquor). ממנו ניתן להפיק את הסוכר הלבן באמצעות מכונה הנקראת מגבשת (Crystallizer) שמשתמשת בשילוב של לחץ נמוך (כמעט ואקום) וחום רב כדי ליצור גבישים בתוך ליקר האם. מעבר של התוצר החצי-גבישי לצנטריפוגה משלים את התהליך ומסיר את הנוזלים מהגבישים היבשים. אותם נוזלים יעברו במגבשת שוב למיצוי מוחלט של הסוכר העודף.

הסוכר שיוצא מהמסלול הזה קרוי סוכר גולמי והוא מכיל יותר מדי תוספים מכדי להיחשב סוכר לבן, וגוונו בהיר. הוא מוזן לכלי חימום עם תמיסת אם מהסיבוב הבא, וכך חוזר ונשנה עד שהסוכר מבהיר, והנוזלים שהופרדו ממנו מכילים מעט מדי סוכרוז מכדי להצדיק המשך תהליך. הנוזלים קרויים דבשה (מולסה), ועשויים להמכר בנפרד. הסוכר הגבישי הוא סוכר לבן מזוקק ונקי.

תוצרי לוואי של סלק סוכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בטאין - תרכובת אורגנית שקיימת באופן טבעי בתאי בעלי חיים, וניתן לצבור ממנה במזון. בטאינים מסייעים לתאים לשמור על לחות, ובכך עשויים למנוע התייבשות. השם לקוח מהמילה הלטינית לסלק (Beta).
  • בוטאנול - אלכוהול אורגני, דומה בהרכבו לבנזין יותר מאשר אתנול, ומשמש דלק אורגני. דלק זה מיוצר מסלקי סוכר בעיקר באנגליה, ויכול להניע רכבי בנזין ואף דיזל. חלק מהמגרעות של אתנול (המופק מתירס לאותה מטרה) בשימוש בביו דיזל אינן קיימות בבוטאנול. כך למשל הסבירות שהבוטאנול ייפרד מהדיזל נמוכה משמעותית.

גידול סלק הסוכר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20, בעקבות נסיונות מוצלחים בגידול סלק סוכר עם תכולת סוכר גבוהה, עלתה הצעה לגידול מסחרי של סלק סוכר בארץ ישראל‏[8], אולם הרעיון ירד מהפרק בגלל חוסר כדאיות כלכלית‏[9]. בשנת 1939, ביוזמת חיים הלפרין, הוחל בגידול סלק סוכר בארץ ישראל על שטח של כ-250 דונם, ובשנת 1942 הורחב השטח ל-1500 דונם והוחלט על הקמת מפעל לייצור סוכר בעמק יזרעאל[10]. המפעל לא הוקם, והרעיון שוב עלה בשנת 1949 כאשר המשביר המרכזי החליט להקים מפעל לייצור סוכר מסלק סוכר בעפולה[11] ונעשו נסיונות בגידול סלק סוכר בעין חרוד[12].

הנסיונות העלו שניתן לגדל סלק סוכר באיכות גבוהה, אך שמחיר הסוכר הישראלי יהיה גבוה מהסוכר המיובא ותדרש תמיכה ממשלתית‏[13]. עם זאת, בציבור הישראלי רווחה הדעה שיש חשיבות לגידול סלק סוכר בישראל כדי להגיע לאספקה עצמית של סוכר‏[14]. מנגד, היו שהזהירו מחוסר הכדאיות הכלכלית של גידול סלק סוכר בישראל‏[15]. בשנת 1950 הוחלט על הקמת שלושה בתי חרושת, אך הקמתם התעכבה בגלל קושי בגיוס מימון‏[16][17][18]. בסוף 1953 הוחל בבניין בית החרושת בעפולה‏[19] והמפעל ברמת גן של "פרי סוכר" נפתח במאי 1954‏[20], אך כשל בייצור סוכר בגלל קשיים טכניים‏[21]. במאי 1956 הוחל בייצור סוכר מסלק בבית החרושת בעפולה‏[22]. בשנת 1961 נפתח מפעל הסוכר של סוגת, שעיבד סלק סוכר שגודל בעיקר באזור חבל לכיש. לאחר תום העונה ב-1964 נסגר המפעל של פרי סוכר בגבעתיים ומכונותיו הועברו להרחבת המפעל בעפולה‏[23].

סלק סוכר גודל בישראל בעונת 1951-1952 על כ-5000 דונם, אך היבול היה דל, לא התאים לייצור סוכר והועבר לייצור כוהל והפסולת שימש למספוא. נמצא שיש צורך להשקות את גידולי הסלק, לזורעו מוקדם יותר ולחרוש את האדמה לעומק לפני השתילה‏[24]. בהמשך התגבר הייצור על קשיי ההתחלה, והושגו יבולים של מעל 4 טון לדונם. בשנת 1957-1958 גודל סלק סוכר על 23,000 דונם‏[25], בשנה שלאחר מכן עלה השטח לכמעט 30,000 דונם‏[26], בשנת 1961-1962 הגיע לכ-47,000 דונם‏[27] ובשנת 1967-1968 לכ-64,000 דונם‏[28].

ייצור הסוכר היה גרעוני וסובסד על ידי המדינה, בשיטת קוסט פלוס‏[29]. בסוף שנות השבעים הופסק הסבסוד וייצור הסוכר מסלק סוכר בישראל הופסק ולא חודש עוד.

מגדלים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרת מגדלי סלק הסוכר הגדולים בעולם - 2005
(ערכים במיליון טון)
צרפת 29
גרמניה 25
ארצות הברית 25
רוסיה 22
אוקראינה 16
טורקיה 14
איטליה 12
פולין 11
בריטניה 8
ספרד 7
כלל העולם 242
מקור:

סוכנות המזון והחקלאות של האו"ם (FAO)[1]

כמחצית התפוקה של סלק סוכר בעולם היא באיחוד האירופי. מגדלות נוספות הן אוקראינה, ארצות הברית ורוסיה. כ-20% מכלל ייצור הסוכר הלבן מקורו בסלק סוכר.

גידול סלק סוכר באירופה נעשה תחת מדיניות של מכסות וסובסידיות, ובעקבות זאת עד שנת 2006 אירופה הייתה יצואנית ראשית של סוכר מסלק סוכר. בשנת 2006 נעשתה רפורמה מקיפה במדיניות גידול סלק סוכר באירופה, ובעקבותיה צומצם הייצור של סלק סוכר והתרכז בגרמניה, צרפת, בריטניה, הולנד, פולין ובלגיה. הגידול באיטליה, ספרד ויוון צומצם ואירלנד, סלובניה, לטביה, בולגריה ופורטוגל חדלו לגמרי לייצר סוכר מסלק סוכר. מספר בתי החרושת לייצור סוכר מסלק סוכר ירד מ-179 ל-106 בשנת 2010‏[30].

בארצות הברית קיימת מדיניות מכס וסובסידיות השומרת על מחירי סוכר גבוהים יחסית לשאר העולם. על פי מדיניות זאת נקבע שכ-55% מהסוכר בארצות הברית מיוצר מסלק סוכר‏[31]. המדינות העיקריות המגדלות סלק סוכר הן מינסוטה, אידהו, דקוטה הצפונית, מישיגן וקליפורניה[32].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 דבורה אילון סירני, סוכר סלק, דבר, 15 באפריל 1942
  2. ^ George Rolph, Something about sugar, page 102
  3. ^ Sugar Beet, White sugar, page 7
  4. ^ Rolph, George M., Something about sugar; its history, growth, manufacture and distribution (1917), page 100, Internet archive
  5. ^ Robert M. Harveson, History of Sugarbeet Production and Use, University of Nebraska–Lincoln
  6. ^ Rolph, George M., Something about sugar; its history, growth, manufacture and distribution (1917), page 101, Internet archive
  7. ^ סיבת המשבר בתעשיית הסוכר, דואר היום, 31 במאי 1929
  8. ^ סיכויים לתעשיית סוכר בארץ, דבר, 29 ביולי 1935
  9. ^ א. גולדמן, הכדאי או אין כדאי לייצר כאן סוכר?, דבר, 15 בפברואר 1939
  10. ^ בית חרושת לסוכר בעמק יזרעאל, דבר, 6 באפריל 1942
  11. ^ א. מש, על הסיונות לגידול סלק סוכר, דבר, 25 בינואר 1950
  12. ^ נסיונות בגידול סלק סוכר, על המשמר, 19 ביולי 1950
  13. ^ שלושה בתי חרושת לסוכר יוקמו בארץ, מעריב, 25 באוקטובר 1950
    יהודה קלין, בקשר לייצור סוכר, מעריב, 2 בנובמבר 1950
  14. ^ ראו למשל: לקראת אספקה עצמית במזונות, הצופה, 28 בספטמבר 1952
    עמי שמירמעז יצא מתוק, דבר, 15 ביוני 1956
  15. ^ י. זילבר, ההרפתקה המתוקה, מעריב, 6 בנובמבר 1953
    לקח מרירות הסוכר בעפולה, חרות, 7 ביוני 1956
  16. ^ יוקמו מפעלי סוכר נוספים, הצופה, 27 בינואר 1954
  17. ^ ביח"ר עסיס לסוכר יופעל באפריל שנה הבאה, הצופה, 16 במרץ 1952
    מירוץ עסיס ופרימן להפעלת ייצור הסוכר, דבר, 24 במאי 1953
  18. ^ ל.ט., מפעל הסוכר בחבלי ביצועו, על המשמר, 15 באוקטובר 1952
  19. ^ הוחל בבניין ביח"ר לסוכר בעפולה, דבר, 30 בנובמבר 1953
  20. ^ החודש יוחל בייצור הסוכר הנוזל, דבר, 5 במאי 1954
  21. ^ בית החרושת פרי סוכר לא הצליח בייצור, על המשמר, 15 בדצמבר 1954
  22. ^ הוחל בייצור הסוכר בעפולה, דבר, 22 במאי 1956
  23. ^ 10 מליון ל"י הושקעו במפעל הסוכר בעפולה, דבר, 18 במרץ 1965
  24. ^ אריה גור, גידול סלק סוכר על סמך לקח העבר, מעריב, 14 בספטמבר 1952
  25. ^ 30 אחוז מצריכת הסוכר - מייבול מקומי, חרות, 28 במאי 1958
  26. ^ צפוי יבול טוב של סלק סוכר, דבר, 26 במרץ 1959
  27. ^ מזרע סלק הסוכר - 52,000 דונם, דבר, 23 באוגוסט 1962
  28. ^ אסיף סלק הסוכר יתחיל, דבר, 9 במאי 1968
  29. ^ א. סדומי, החשבון האמיתי של ייצור הסוכר בארץ, דבר, 19 בספטמבר 1978
  30. ^ Evaluation of CAP measures applied to the sugar sector, Final Report, Agrosynergie, December 2011, Chapter 8
  31. ^ Sugar & Sweeteners, October 9, 2012, US depatment of Agriculture
  32. ^ Chris Edwards , Why Congress Should Repeal Sugar Subsidy, June 20, 2007, Cato Institute