רודולף מסבאואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רודולף מוסבאואר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רודולף לודוויג מסבאואר
Rudolf Ludwig Mössbauer
1929 –‏ 2011
רודולף מסבאואר
תרומות עיקריות
גילוי אפקט מסבאואר ופיתוח ספקטרוסקופיית מסבאואר

רודולף לודוויג מֶסְבּאוּאֶרגרמנית: Rudolf Ludwig Mößbauer, נולד ב-31 בינואר 1929 במינכן, נפטר ב-14 בספטמבר 2011) היה פיזיקאי גרמני, זוכה פרס נובל לפיזיקה על עבודתו בחקר קרינת גמא הנוצרת בתגובות גרעיניות. במהלך עבודת הדוקטורט שלו, בשנים 1955-1958, מסבאואר ביצע סדרת מחקרים במכון מקס פלאנק למחקר רפואי בהיידלברג והיה הראשון שצפה בבליעת קרינה חסרת רתע. גילוי תופעה זו, שקיבלה את השם אפקט מסבאואר, הוא שזיכה אותו בשנת 1961 בפרס נובל בפיזיקה, יחד עם רוברט הופסטדטר מארצות הברית. בתקופת הזכייה בפרס מסבאואר עבד בקלטק, אך לאחר מספר שנים חזר לגרמניה. לאחר חזרתו, מוקד העניין המחקרי שלו עבר לפיזיקת נייטרינו.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסבאואר, בנם של לודוויג וארנה מסבאואר, נרשם ללימודים אקדמיים בשנת 1948 ולאחר עבודה של שנה במעבדות תעשייתיות החל ללמוד פיזיקה באוניברסיטה הטכנית של מינכן (TUM). בשנת 1952 עבר את בחינות התואר והמשיך ללימודים מתקדמים. במהלך השנים 1953-1954 מסבאואר השלים את עבודת התזה שלו במעבדה לפיזיקה יישומית ב-TUM ובמקביל עבד כעוזר הוראה במכון למתמטיקה של האוניברסיטה. בינואר 1958 הוא קיבל דוקטורט מ-TUM, על עבודתו בהנחיית פרופסור מאייר-לייבניץ.

מחקר וזכייה בפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1953 ואילך, עיקר עבודתו של מסבאואר התמקדה בתהליכי בליעת קרינת גמא בחומר, ובמיוחד חקר בליעה בתהודה גרעינית. בשנים 1955-1957 הוא עבד על הדוקטורט ובמקביל ביצע סדרת מחקרים במחלקה לפיזיקה של מכון מקס פלאנק למחקר רפואי בהיידלברג. במהלך מחקרים אלה הוא סיפק את העדות הניסויית הראשונה לתופעת בליעה תהודה גרעינית חסרת רתע (Recoilless Nuclear Resonance Absorption). תופעה זו היוותה את הבסיס לגילוי פלואורסצנציה (זהירה) של תהודה גרעינית, המוכרת כאפקט מסבאואר. על עבודה זו הוא קיבל בשנת 1961 את פרס נובל בפיזיקה, אותו הוא חלק עם האמריקאי רוברט הופסטדטר.

מלבד פרס נובל, עבודתו על התופעה הנ"ל זיכתה את מסבאואר במספר פרסים נוספים, ביניהם פרס תאגיד המחקר של ניו-יורק (1960), פרס רנטגן של אוניברסיטת גיסן (1961) ומדליית אליוט קרסון של מכון פרנקלין (1961).

המשך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 מונה מסבאואר כעוזר מחקר ב-TUM. ב-1960 הוא הוזמן למכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק) ושם המשיך את מחקרו בנושא בליעת קרינת גמא, תחילה כעוזר מחקר ולאחר מכן כעוזר מחקר בכיר. הוא מונה כפרופסור לפיזיקה בקלטק בשנת 1961. בקהילה המדעית יש הטוענים כי קידומו של מסבאואר מחוקר עמית לפרופסור בקלטק, אשר התרחש תוך זמן קצר של שנה בלבד, וזמן קצר לפני שהוא קיבל את פרס נובל ב-1961, התרחש כי בקלטק סברו כי יהיה זה לא יאה שחוקר בדרגת עמית בלבד יקבל פרס נובל.

בשנת 1965, מסבאואר קיבל הצעה משר התרבות, החינוך והמחקר הבווארי לחזור לאוניברסיטה הטכנית של מינכן כפרופסור מלא, הצעה לה ענה בחיוב. לאחר חזרתו תחום ההתעניינות שלו עבר לתחום של פיזיקת נייטרינו. בשנת 1972 הוא קיבל את תפקיד מנהל מכון לאואה-לנגבין (Institute Laue-Langevin) ולצורך כך עבר לגרנובל, צרפת. מכון מחקר בינלאומי זה, אשר עוסק בנייטרינו, התפתח עם השנים להיות אחד המרכזים הגדולים בעולם בתחום זה.

לאחר תקופה של 5 שנים בצרפת, חזר מסבאואר למינכן בשנת 1977 על מנת לגלות שהרעיון שלו למודרניזציה של הפקולטה לפיזיקה, שהיה תנאי לחזרתו מארצות הברית, נדחה. למרות זאת, מסבאואר דחה מספר הצעות מאוניברסיטאות אחרות ומכוני פלאנק, והמשיך את עבודתו על "חידת הנייטרינו" ובייחוד ניסויי תנודות נייטרינו שנערכו בשווייץ וגיסן, וכן ניסויי נייטרינו מהשמש (gallex) באיטליה, עד פרישתו בשנת 1997 ואף לאחר מכן.

לאחר פרישתו, מסבאואר היה פרופסור אמריטוס ב-TUM, והמשיך לעסוק במחקר. בנוסף לפרסים שקיבל, הוא מחזיק בתואר פרופסור של כבוד מ-13 אוניברסיטאות באירופה ובעולם. בין תחביביו טיולים בטבע, נגינה על פסנתר וצילום.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסבאואר נחשב למורה מוכשר. ב-1984 הוא העביר הרצאות ל-350 סטודנטים לתואר ראשון שלמדו את קורס המבוא בפיזיקה. הוא העביר גם הרצאות בתחומים ממוקדים יותר במספר קורסים, שכללו "פיזיקת נייטרינו", "תנודות נייטרינו", "איחוד האינטרקציות החלשה והאלקטרומגנטית" וגם "אינטרקציות של פוטונים ונייטרינו עם חומר".

מספרים כי היה אומר לתלמידיו :

"תסבירו את זה! הדבר החשוב ביותר הוא שתוכלו להסביר את זה. יהיו לכם מבחנים ובהם תצטרכו להסביר את זה. בסופו של דבר אתם תעברו אותם, תקבלו את התעודה שלכם ותחשבו - 'זהו זה'. לא ! כל החיים הם בחינה - אתם תצטרכו לכתוב הצעות מחקר, לדון במחקר עם עמיתים... לכן תלמדו להסביר את זה! אתם יכולים להתאמן בכך שתסבירו לסטודנט אחר או עמית. אם הם לא זמינים - תסבירו את זה לאמא שלכם, או לחתול שלכם."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
דונלד גלייזר
פרס נובל לפיזיקה
1961, על מחקריו בנוגע לבליעה רזוננטית של קרינת גמא וגילוי האפקט הקרוי על שמו.
זוכה נוסף: רוברט הופשטטר
הבא:
לב לנדאו