שבעה חטאים (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שבעה חטאים
Se7en.jpg
שם במקור: Se7en
בימוי: דייוויד פינצ'ר
הפקה: ארנולד קופלסון
תסריט: אנדרו קווין ווקר
שחקנים ראשיים: בראד פיט
מורגן פרימן
גווינת' פאלטרו
ג'ון ק. מקגינלי
קווין ספייסי
ר.לי ארמי
מוזיקה: הווארד שור
חברת הפצה: ניו ליין סינמה
הקרנת בכורה: 22 בספטמבר 1995
משך הקרנה: 127 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 30,000,000‏$
הכנסות: 327,311,859‏$
דף הסרט ב-IMDb

שבעה חטאיםאנגלית: Se7en, נודע גם כ-Seven) הוא מותחן פשע אמריקאי משנת 1995 בבימויו של דייוויד פינצ'ר. הסרט היה מועמד לפרסי אוסקר ו-BAFTA. הוא מגולל את קורותיהם של שני בלשי-משטרה, האחד לקראת פרישה והשני בלש חדש שאמור להחליפו, החוקרים בצוותא סדרה של מעשי רצח על רקע פולחני, כפי הנראה בהשראת שבעת החטאים של הנצרות. במרוצת החקירה מנסה הצמד להתחקות אחר עקבותיו של הרוצח בטרם יהיה סיפק בידיו להשלים את מסע רציחותיו. את התסריט חיבר אנדרו קווין ווקר, ובסרט מככבים בראד פיט ומורגן פרימן בתפקיד צמד הבלשים.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן סומרסט (מורגן פרימן) הוא בלש המצוי במרחק שבוע מפרישה לגמלאות בתום שנות התמודדות ארוכות עם המחסור והאדישות המשגשגים בעיר המטונפת והאומללה. במהלך שבוע זה, הוא מצוּות לסמל מילס (בראד פיט), בלש יהיר וחסר ניסיון שאך הגיע למטרופולין ולמחלקה. ההבדלים בין שני הגברים ניכרים תוך זמן קצר; מילס הוא פזיז, הפכפך ומתקשה לשלוט בכעסיו, בניגוד מוחלט לאישיותו ולשיטותיו האנאליטיות והמעמיקות של סומרסט.

גרגרנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימתם הראשונה של הבלשים יחדיו היא פענוח רצח שבוצע בזירת פשע הממוקמת בדירה מטונפת ועתירת מקקים, ובה נמצאת גופת אדם שמן במיוחד שפניו מונחות בקערת ספגטי. הוא כבול בחוט תיל בקרסוליו ומפרקיו, ודלי מלא קיא מתגלה תחת השולחן. הפתולוג קובע מאוחר יותר כי האיש הואבס בכפיה במזון רב ואחר כך ספג בעיטה בצידו, דבר שקרע את קיבתו והוביל למותו כתוצאה מדימום פנימי. בדל הראיה הראשון שמכוון את הבלשים אל מניע מסוים היה קבלות על מצרכי המזון שהעידו על כך שהרוצח ביקר בצרכנייה מספר פעמים.

חמדנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סומרסט מביע בפני המפקח (ר.לי ארמי) את ספקותיו באשר למידת מוכנותו של מילס לעיסוק בתיק הגרגרנות, ועל כן למחרת מילס מקבל לידיו את האחריות על פענוח תיק אחר, הרצח המזוויע של פרקליט צמרת בשם אלי גוּלד. גולד הוכרח לחתוך ליטרה מבשרו שלו, דבר המתקשר לתביעתו המפורסמת של שיילוק מהסוחר מוונציה; על הרצפה, כתובה המילה "GREED" (חמדנות) בדמו של גולד. משסומרסט מגלה את המילה "GLUTTONY" (גרגרנות) כתובה בגריז על הקיר מאחורי המקרר בזירת הפשע הראשונה, הוא מתחיל לחשוד בכך ששני הפשעים קשורים זה בזה, ומעריך בפני מילס והמפקח כי ככל הנראה יתרחשו עוד חמישה מעשי רצח, כל אחד על פי אחד הנותרים משבעת החטאים של הנצרות - תאוות-בשרים, גאווה, עצלות, זעם וקנאה.

אשתו של מילס, טרייסי (גווינת' פאלטרו) מזמינה את סומרסט לביקור בביתם החדש לארוחת ערב מאוחרת. מקץ שיחה בטלה בתום הארוחה, השניים מצליחים לגשר על הפערים ביניהם ומסכימים להתחיל מיידית בחקירה משותפת של שרשרת הרציחות. כאשר מתבקשת אשתו של גולד להתבונן בתמונות מזירת הפשע, היא שמה לב לציור במשרד שנתלה הפוך. על הקיר מאחוריו, מגלים הבלשים כמות נאה של טביעות אצבע ויד היוצרות יחד את הביטוי "HELP ME" (עיזרו לי). טביעות אלה משויכות לעבריין מין וסוחר סמים שסומרסט משוכנע שאינם קשורים לפרשה.

עצלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צדקתו של סומרסט מוכחת כאשר אדם נמצא קשור למיטתו, הוא אמנם נמצא בחיים אך נראה שהוא סובל מנזקים גופניים ושכליים קשים מקץ שנה שלמה של כבילה למיטה. על הקיר, מעל למיטה כתובה בבני-מעיו המילה "SLOTH" (עצלות). הרוצח הותיר ערימת תמונות ומגוון דגימות מהפרשות גוף לאורך שנת הכבילה, בלועגו בכך לחדלון הבלשים שלא הצליחו לפענח את הרמזים במהירות מספקת. בנקודת זמן זו, טרייסי פוגשת בחשאי בסומרסט ומגלה לו כי נכנסה להריון. היא טרם סיפרה זאת לבעלה משום שהיא אינה בטוחה ברצונה שלא להפיל את העובר.

כאשר החקירה נקלעת למבוי סתום, סומרסט משחד מקור בבולשת הפדרלית כדי שידפיס בעבורו רשימה של השמות במאגר-המידע הממשלתי של שאילת ספרים "מסומנים" מספריות ציבוריות, ספרים שמחקרו של סומרסט מניע אותו לסבור שהרוצח עשוי להתעניין בהם. בעזרת הרשימה, הם יוצרים רשימה של חשודים אפשריים, אחד מהם מכונה "ג'ונתן דואו" (וריאציה של השם ג'ון דואו, שם המשמש לקורבנות פשיעה אלמונים - בדומה לשם "פלוני אלמוני"). כאשר הבלשים מבקרים בדירתו של דואו, האחרון מגיח לפתע ופותח עליהם באש במסדרון הבניין, ובכך נפתח מרדף המלווה-יריות. בסופו, מצליח דואו להפיל את מילס אל הקרקע. במצב זה, כאשר מילס פגיע לחלוטין, דואו מצמיד את קנה אקדחו לראשו. מספר שניות חולפות, ודואו לא יורה. מיד לאחר מכן הוא נמלט, בטרם יחוש סומרסט לעזרתו של מילס.

תאוות בשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבלשים הופכים את דירתו של דואו, מוצאים את ידי קורבן ה"עצלות" במקרר, וכן מדפי כתבי-עת ותצלומי פפראצי של קורבנות בכח. עד מהרה נקראים הבלשים להגיע לזירת הרצח הבא (של זונה). בזירת הרצח המילה "LUST" (תאוות-בשרים) חרוטה על דלת החדר; בתוכו מצויים גופת הזונה, שוטרים וגבר שכפי הנראה שרוי תחת הלם, המזדעק, "הורידו את הדבר הזה ממני!". משהאדם נלקח לתחנת המשטרה על מנת לתת עדות, הוא מספר כי הרוצח אילץ אותו בעזרת אקדחו לחגור איבר מין עשוי עור עם להב המחובר לקצהו, ולאנוס בעזרתו את הזונה למוות.

גאווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורבן חמישי מתגלה ביום המחרת, בעקבות שיחת טלפון מג'ון דואו למטה המשטרה. דוגמנית נמצאת מתה בחדר השינה שלה. דואו כרת את אפה ואז הציע לה לבחור בין חיים עם פנים מעוותות או התאבדות, על ידי הדבקת בקבוק כדורי שינה לידה האחת (בעזרתו תוכל למות ממנת יתר של כדורי שינה) וטלפון לידה השנייה (עמו תוכל להתקשר לעזרה). בבחירתה להתאבד, היא עוברת על חטא ה"גאווה" (PRIDE), הכתוב בשפתון על לוח המיטה.

מילס וסומרסט שבים למטה המשטרה, ובמבואה הם נתקלים באדם שידיו וחולצתו מכוסים בדם משלושה מקורות: שלו, בשל חיתוך קצות אצבעותיו; של הדוגמנית; ושל קורבן נוסף שטרם זוהה. עד מהרה האיש מזוהה בוודאות בתור דואו (קווין ספייסי). באמצעות פרקליטו (ריצ'רד שיף) מציע דואו להודות בכל שאר הרציחות, אך בתמורה הוא דורש ללוות את הבלשים לאתר נוסף בו, לטענתו, תמצאנה שתי גופות נוספות. סירוב להצעה, מאיים הפרקליט, יוביל לשימוש במשפט בהגנת אי השפיות, שעשויה למנוע את הרשעת דואו בשבעה מעשי רצח מן הדרגה הראשונה. מילס גומר אומר בליבו להשיג את ההודאה במלואה.

קנאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקץ נסיעת מה, כאשר השלושה מגיעים ליעד הנזכר, רכב-משלוחים מגיע גם כן תוך זמן קצר. סומרסט עוצר אותה לבדו כמה מאות מטרים במרוחק ממילס ודואו ומתעמת עם הנהג, האומר שנשלח למסור קופסה במקום זה. הקופסה ממוענת למילס, אך סומרסט מחליט לפותחה. הוא נרתע למראה תכולתה, וצועק למילס, המתקשה להתאפק למשמע הערותיו של דואו, להניח את אקדחו ולא להתקרב אל הקופסה.

בעת שסומרסט רץ בחזרה אל מילס ואל דואו, מסגיר האחרון למילס את עובדת ביקורו אצל טרייסי אשתו לאחר שמילס יצא לעבודה, וכיצד ניסה "להתנהג כבעל". דואו האמיד קינא במנעמי חייו של האדם הפשוט ועל כן הוא אשם בחטא ה"קנאה". דואו מספר כי הרג את טרייסי, ואז מוסיף, "נטלתי למזכרת... את ראשה הנאה." בהמשך, מקנטר דואו את מילס כשהוא מגלה שהאחרון לא ידע על הריונה של אשתו.

זעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

זועם, נבעת ומוכה-יגון, שוקל מילס לרצוח את דואו. סומרסט מנסה לעוצרו, בטוענו שדואו ינצח רק אם הוא עצמו ירצח בעבור חטא ה"קנאה" ומילס יהיה זה שירצחו ובכך יגלם בדמותו את החוטא בחטא ה"זעם". "אם תרצחוֹ, הוא ינצח", מתריע סומרסט. ברם, מילס הזועם יורה בראשו של דואו, מרוקן את מחסניתו לגופו, ואז, במבט ממסוק הצופה בהם, נראה צועד הרחק מסומרסט וגופת דואו אל עבר אזור הקופסה.

בסצנה הבאה, נצפה מילס נלקח במכונית משטרה. המפקח שואל את סומרסט, "איפה תהיה?" וסומרסט משיב בלאות, "אהיה בסביבה," ברומזו לכך שאולי ידחה את יציאתו המתוכננת לפרישה. ממש בסוף, סומרסט מצטט את ארנסט המינגוויי, באומרו, "העולם מקום יפה ושווה להלחם עבורו." הוא מסכים רק עם חלקו השני של המשפט.

ג'ון דואו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצופה אינו מקבל מידע רב על דמותו של ג'ון דואו, בהשוואה לרוצחים סדרתיים בסרטים אחרים, דוגמת חניבעל לקטר ופרנסיס דולרהייד. מפקח המשטרה מתאר את דואו בתור "אמיד, משכיל ובלא תלות בכך, משוגע לגמרי", אך כאשר סומרסט מנסה לדלות ממנו פרטים אישיים כלשהם, דואו טוען שזהותו "אינה משנה" (שמו, ג'ון דואו, הוא כינוי באנגלית לאלמוני שאין יודעים את זהותו). דואו יצר לעצמו זהות נקיה לחלוטין, אין כל רמזים לזהותו האמיתית בדירה, חשבון הבנק שלו נפתח במזומנים ולא נמצא לגביו כל תיעוד תעסוקתי; במהלך כותרות הפתיחה של הסרט הוא נראה מוחק במרקר שחור את תצלום פניו של ילד קטן.

אפס, בחדר-המדרגות של דירת ויקטור, הוא מתחזה לצלם עיתונות, וישנה תעודת עיתונאי בביתו, מה שמעלה את האפשרות שהוא היה בעבר צלם-עיתונות. בניגוד ללקטר, דואו אכן מוגדר אך ורק על ידי פשעיו ואמונתו הדתית, כמשתקף ממראה דירתו. דירתו, ובמיוחד 2,000 המחברות שמילא לאורך השנים, מספקות לנו את ההצצה הממשית ביותר למהותו האמיתית.

דירתו של דואו היא מקדש לאובססיה שלו לחטא ושאט הנפש שבעולם. על דלתו ישנם בריחים ומנעולים רבים, חלונותיו מואפלים, וסמלים ואיורים דתיים מצוינים בכל עבר. שוררת בה אווירה של סגפנות, עם המיטה הפשוטה וצלב הניאון האדום שמעליה. דואו משתקף כמאני-אובססיבי (הוא אוסף בקבוקי אספירין ומתאר כל פרט מחייו במחברותיו). רשימת הספרים המסומנים שסומרסט ומילס משיגים כוללת את תומאס אקווינס, שעסק בשבעת החטאים בחיבורו "סוּמה תאולוגיקה". דואו אף מצטט מ"גן העדן האבוד". תצפיות אלה מנוגדות לכתיבתו על חטא. דואו נגעל מההאדרה העצמית של עולם מלא-חטא. הוא מאמין שהגזע האנושי בסדר הדברים האלוהי אינו אלא צל פאתטי של מה שיכולנו להיות, אלמלא התפקרנו.

דימויים דתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיאה לסרט העוסק רבות בנושאים דתיים, "שבעה חטאים" עתיר דימויים נוצריים, במיוחד צלבים המוצגים במופגן בנקודות רבות במהלך הסרט. ג'ון דואו עצמו מפנה לברית החדשה פעמים מספר, בעיקר לסדום ועמורה:

  • קורבן רצח ה"גאווה" מונחת בתנוחת צלובה, עם ניירות העוטפים את ראשה וחפצים שהושמו בכל אחת מידיה
  • קווי המתח הגבוה באתר סצנת הסיום של הסרט
  • הצלב המואר הגדול מעל למיטתו של ג'ון דואו בדירתו
  • קווי המתח הגבוה אל מול דירת נרצח הגרגרנות
  • להוציא את סצנת המדבר בסיום, תמיד גשום, כבמעגל השלישי של הגיהנום
  • בסמוך לגילוי קורבן "תאוות-הבשרים" רוח חזקה נושבת כבמעגל השני של הגיהנום, בו תאבי-הבשרים יתר-על-המידה הוכו דרך קבע ברוח עזה
  • האיש השמן הוכרח לטבול ראשו בקערת הספגטי בעודו אוכל בלי-הפסק, כבמעגל השלישי של הגיהנום ובו האשמים בחטא הגרגרנות הוכרחו לטבול פרצופם בבוץ, בגשם שוטף, ולאכול את הפרשותיהם
  • קורבן חטא ה"עצלות" נמצא שוכב במיטה רטובה, ככל הנראה משתן ושאר הפרשות, אך במעגל החמישי של הגיהנום העצלים נאלצים לשכב בקביעות תחת פני נהר השאול, בעוד מלאי-החמה לוחמים אחד בשני מעל פני הנהר

ישנם אף מספר פסלים דמויי-מלאכים הנחזים בבולטות במהלך הסרט.

יקום מורחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבוד הסרט לעלילון על ידי חברת "Zenescope Entertainment" מעניק לנו מספר רמזים לימי ילדותו ונערותו של דואו.

בגיליון השלישי, עצלות, מתגלית העובדה שכילד, דואו סבל מכאבי ראש חריפים שטופלו בצורה כושלת בהלם חשמלי.

הגיליון הרביעי, תאוות-בשרים, מגלה שאמו של דואו הייתה קנאית דתית, בעלת אובססיה לחטא וקללה נצחית. בשלב מסוים בתקופת לימודי בבית הספר, דואו החל לפתח תאוות-בשרים כלפי נערה פעילה-מינית בכיתתו, אך אמו גינתה זאת. אימו נזדעזעה למראה דואו המאונן בשירותים והכתה אותו קשות. דואו יחזה מאוחר יותר באימו מתנה-אהבים עם דודו הקנאי-לדת בה במידה.

בגיליון החמישי, גאווה, נראה דואו, כעת נער בשנות-העשרה לחייו, משתכר למראה נערה טובת-מראה בכיתת לימודי הדת שלו. בשלב זה של חייו, דואו כבר החל במנהגו לתאר ביומניו כל מחשבה ופעולה מעשה ידיו. הוא כותב שרגשותיו כלפי ריבה זו זכים וטהורים ושאין להשוותה כלל לנערה שנהה אחריה שנים קודם. הוא מציע לה לסייע בלימודיה ומזמינה לביתו. ברם, בהיכנסם לחדרו הם נתקלים באמו, עתה אלכוהוליסטית משוחררת ואלימה. היא קוראת ביומניו של ג'ון וכדי לשימו ללעג מקריאה אותם בקול לנערה.

הנערה נמלטת על נפשה, כאשר אמו של ג'ון תוקפת אותו גופנית ואומרת לו שלא משנה מה יעשה, לעד יהא חוטא, וימצא את מקומו בגיהנום באורח בלתי נמנע.

סיומים חלופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה מוקדמת של התסריט כוללת סיום שונה לחלוטין ובו מפגשם של דואו וטרייסי ורציחתה כלל לא מתרחשים. במקום זאת, ישנו עימות סופי בין דואו למילס וסומרסט. דואו הורג את מילס, ובזעמו, סומרסט עובר על חטא הזעם ונוקם בברוטליות בדואו. סומרסט יורה בדואו על מנת שלא להרוג, אלא כדי לגרום לדואו למידת הכאב המרבית, ועל כן הוא יורה בכל ידיו ורגליו. בעת שדואו מתפתל מייסורים, סומרסט מצית אותו ושורף אותו חיים.

בסיום זה של הסרט, הוא מסתיים שוב בכך שנראה שסומרסט חוזר בו מרעיון הפרישה ככלות הכל. במקום זאת, האלמנה טרייסי עוזבת כדי ללדת את תינוקה ולנסות למצוא חיים מסוג אחר לגמרי, כזה שסומרסט חזה לעצמו בימי פרישתו. באופן סמלי, הוא מעביר את שהיה חזונו לעתיד, אל האלמנה.

המהדורה המיוחדת של הDVD מבהירה שסיומים אחרים נשקלו אף הם. סיום אחר, שלא צולם, כולל את סומרסט היורה בג'ון דואו במעשה של הקרבה-עצמית כדי להציל את מילס מאימת הדין. כאשר מילס מזדעק, "מה אתה עושה?", הוא משיב לו, "אני פורש."

בקריינות ה-DVD, פינצ'ר מצהיר שלאחר שהסיום הראוי לעימות בין מילס, סומרסט ודואו נקבע, הסרט אמור היה להסתיים באופן מידי לאחר שמילס ירה בדואו - הצילומים האחרונים היו אמורים להיות סצנת הרצח ממעוף המסוק. ברם, הסצנה האחרונה נוספה ובה מילס מוסע לתחנת המשטרה ואילו סומרסט רומז שחזר בו ככלות הכול מכוונתו לפרוש.

השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן דמות
בראד פיט הבלש דייוויד מילס
מורגן פרימן הבלש ויליאם סומרסט
גווינת' פאלטרו טרייסי מילס
אנדרו קווין ווקר אנדי ווקר
דניאל זאקפה הבלש טיילור
קווין ספייסי ג'ון דו
ר. לי ארמי מפקד המשטרה
ג'ון קאסיני השוטר דייוויס
אנדרה הולס נהג
פטר קרומבי דוקטור אוניל

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיון לכתב-העת "Cinefantastique", התסריטאי של הסרט אנדרו קווין ווקר הצהיר שמקור ההשראה העיקרי לתסריט של הסרט נבע מתקופת שהייתו בניו יורק בעת שניסה להצליח בתור כותב-תסריטים. "לא אהבתי את תקופת שהייתי בניו-יורק, אך יהיה זה נכון לומר שאילולי חייתי שם ככל הנראה לא הייתי כותב את התסריט ל'שבעה חטאים'".

הרחובות העירוניים השוקקים תושבים בעוד שממטרים תוקפניים יורדים לבלי הפסק היו חלק בלתי נפרד מהסרט, משום שפינצ'ר רצה להראות עיר שהייתה "מטונפת, אלימה, מזוהמת, מדכאת לפרקים. חזותית וסגנונית, זו הדרך בה רצינו לרשום את דיוקנו של העולם. כל דבר היה חייב להיות אותנטי וגולמי עד כמה שהדבר היה בגדר האפשר."

למילוי תכלית זו, פנה פינצ'ר למעצב ההפרדה ארתור מאקס כדי שיצור עולם קודר שלרוב משקף בצורה מבעיתה את תושביו. "יצרנו סביבה המבטאת את ההדרדרות המוסרית של האנשים החיים בה," אומר מאקס. "הכל מתפרק, דבר אינו פועל כשורה." מראהו המהורהר והקודר של הסרט נוצר בעזרת תהליך כימי ייחודי שהופעל על צבעי הכסף שבתשליל, דבר שהוביל להעמקת התמונות האפלות ומלאות הצללים בסרט והגביר את איכותו הכללית של הטון של הסרט.

מועמדויות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווקר קיבל מועמדות לפרס BAFTA בגין התסריט המקורי הטוב ביותר. עורך הסרט ריצ'רד פראנסיס-ברוס היה מועמד לפרס האוסקר על עריכת הסרט, והצלם הראשי. השימוש הרב שעשה דאריוס ח'ונדג'י ב-"מעקף הלבנה" במהלך עיבוד הסרט היה למשפיע על טכניקת עשיית הסרטים בת-זמננו, במיוחד בשלהי שנות התשעים של המאה ה-20. הסרט זכה בפרס ה-MTV לסרט הטוב ביותר.

מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבור גרסת ה-DVD, הסרט נערך מחדש והוגש בתצורת המסך הרחב, כך שנשמר היחס המקורי בו הוקרן הסרט על האקרנים - 2.40:1. אפשרויות האודיו כוללות Dolby EX 5.1, DTS ES Discreet 6.1 ו-Stereo Surround Sound.

גרסת ה-DVD של הסרט כוללת קריינויות שהוקלטו במיוחד ובהן הכוכבים ותורמי מפתח אחרים בעשיית הסרט המספרים על חוויותיהם במהלך הפקתו.

גרסת ה-DVD תואמת לכונן DVD-ROM. התקליטור הראשון - הסרט כולל תסריט ניתן להדפסה וקישוריות אינטרנט.

העלילון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 החלו Zenescope Entertainment, הוצאת-עלילונים, בהוצאה לאור של מיני-סדרה בת שבעה גליונות, כל אחד מהם התמקד באחד מקורבנותיו של דואו טרם מותם; למשל עלילת הגיליון הראשון, "Se7en: Gluttony", התמקדה ב"איש השמן".

הפסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעימת כותרות הפתיחה היא דוגמית חתוכה של רה-מיקס שיצר "Coil" ללא מתן קרדיט ראוי לשירם של ה-"Nine Inch Nails", הוא "Closer", הנקרא "Closer (Precursor)‎" מעל גבי תקליטור הסינגל "Closer". השיר המושמע במהלך כותרות הסיום הוא שירו של דייוויד בואי, "The Hearts Filthy Lesson". השיר המקורי הולחן על ידי הווארד שור:

  1. "In the Beginning" - The Statler Brothers
  2. "Guilty" - Gravity Kills
  3. "Trouble Man" - מרווין גיי
  4. "Speaking of Happiness" - Gloria Lynne
  5. "Suite No. 3 in D Major", BWV 1068 "Air" - Johann Sebastian Bach, Stuttgarter Kammerorchester / Karl Münchinger
  6. "Love Plus One" - Haircut 100
  7. "I Cover the Waterfront" - בילי הולידיי
  8. "Now's the Time" - Charlie Parker
  9. "Straight, No Chaser" - ת'לוניוס מונק
  10. "Portrait of John Doe" - Howard Shore
  11. "Suite from Seven" - Howard Shore

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]