לדלג לתוכן

יצחק שלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק שלו
יצחק שלו בשנות ה-60 של המאה ה-20
יצחק שלו בשנות ה-60 של המאה ה-20
יצחק שלו בשנות ה-60 של המאה ה-20
לידה 5 ביולי 1918
כ"ה בתמוז תרע"ח
טבריה, האימפריה העות'מאנית
פטירה 13 ביולי 1992 (בגיל 74)
י"ב בתמוז תשנ"ב
ירושלים, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, סופר ומסאי
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19341992 (כ־58 שנים)
השפיע על יהורם גאון
צאצאים מאיר שלו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יצחק שלו (5 ביולי 1918, כ"ה בתמוז תרע"ח13 ביולי 1992, י"ב בתמוז תשנ"ב) היה משורר, סופר ומסאי ישראלי.

יצחק שלו במסגרת טיול שהדריך בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. שלו הדריך בשנים 1958–1977 קבוצת מטיילים בשם "טרש" (שם שפירושו סלע בולט). הבדחנים פירשו שם זה כראשי תיבות: "טיולי רבנו שלו".
קברו של יצחק שלו בהר המנוחות, הר תמיר, חלקה ת"ד.

יצחק שלו נולד בטבריה, לצפורה ולמאיר בסלבסקי (שם המשפחה עוברת לשלו ב-1926), ובגיל שלוש עבר עם משפחתו לירושלים. למד בבית הספר "תחכמוני"[1] שבו, לפי עדותו, רכש אהבה גדולה לתנ"ך. אחר-כך למד בגימנסיה העברית בירושלים. הוא היה חבר בארגון האצ"ל, אך עזב אותו ושירת בצבא הבריטי עם היוודע גורל היהודים במלחמת העולם השנייה. אחר כך השתלם בבית המדרש למורים בית הכרם[2]. הוא שימש כמורה בבית הספר לבנים, בגימנסיה העברית בירושלים[3] ובבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית, ואז בבית המדרש למורים בו למד בעלומיו. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נמנה עם חברי שורת המתנדבים[4]. בשנת 1955 השתתף בעריכת הגדה ליום העצמאות[5].

היה חבר האקדמיה ללשון העברית וועדת השמות הממשלתית, וכן כיהן כנציג האקדמיה וכיו"ר הוועדה ללשון השידור ברשות השידור[6].

יצחק שלו נפטר בירושלים. על מצבתו בהר המנוחות חקקו בניו ובתו את השורה "עבד העיר הזאת", מתוך אחד משיריו על ירושלים[7].

זכרו הונצח ברחוב על שמו בשכונת גבעת משואה בירושלים.

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[8].

שלו היה מהתומכים בארץ ישראל השלמה ובין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים היה מעלה על נס את הכמיהה אל שטחי יהודה ושומרון, ואף אל הגולן והבשן. לאחר מלחמת ששת הימים היה ממארגני ההפגנה נגד מסירת ארמון הנציב לידי האו"ם[9]. נמנה עם מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה (1967). במאי 1974 היה בין שובתי הרעב נגד כוונות לנסיגה ברמת הגולן[10].

מגיל צעיר כתב שלו שירים, ומוריו, בהם אהרן קציר, עודדו אותו להמשיך לכתוב. בגיל 25 שלח את שירו הראשון לפרסום ב"מאזנים"[11] ומאז שיריו התפרסמו בקביעות בעיתונים שונים[12].

ספר שיריו הראשון, "אוחזת ענף שקד", פורסם בשנת תשי"ב 1951. יצחק שלו התחבב על קהל קוראי השירה וזכה במספר פרסים ספרותיים. בשנת 1952 זיכה אותו הספר בפרס אוסישקין[13].

בסוף 1954 פורסם שמשרד החינוך הכניס את שיריו לתוכנית הלימודים לכיתות ה'-ח'[14].

בינואר 1955 זכה ספרו "קולות אנוש חמים" בפרס רופין[15]. בשנת 1955 זכה שירו "אנחנו בעוג'ה שלחנו שלהבת" בתחרות של עיריית תל אביב לכתיבת המנון לחיל השריון[16].

הוא כתב גם ספרי סיפורת, שהידוע בהם הוא הרומן "פרשת גבריאל תירוש", ופרסם מאמרים בענייני ספרות באכסניות שונות, בהן מוספי ספרות בעיתונות היומית.

בשנת 1974 זכה בפרס רמת גן לספרות על הספר "שמלת הריון"[17].

תוכני שירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשלו הייתה זיקה מיוחדת לירושלים ולנופיה וקובץ שירים שלו תחת הכותרת "שירי ירושלים" יצא לאור בתשכ"ח.

נודע באהבתו לארץ ישראל והרבה לטייל בה ברגל. הוא הטיף גם לאחרים לעשות זאת, דבר שבא לידי ביטוי בפעילותו למען מפעלי טיולים רגליים במסגרות בתי הספר. בכלל זאת, התגעגע לשטחי יהודה והשומרון שהיו אז בידי ירדן ושאף לביטוי הגעגועים בספרות העברית. על כך כתב: "ייתכן שהכרח מדיני כופה עלינו, לפי שעה, ששום יהודי לא יצעד דרומה מרמת רחל ומזרחה מהר ציון, אבל זה ששום שיר או סיפור איננו צועד בכיוונים הללו, זאת לא אבין לעולם". ואכן בשירו "ירושלים דהשתא" כתב שלו:

אוֹתָהּ יַד-מַחַץ-עַַם מְשַׁחְרֶרֶת עָרִים,
אוֹתָהּ זְרוֹעַ שִׁלֵּם וְנָקַם
אֵיךְ קָפְאָה אֵין אוֹנִים מוּל חוֹמוֹת הַבִּירָה,
הִנֵה זָעָה - אַךְ שָׁבָה רֵיקָם - -
קָם גוֹאֵל נִצָּנִים, פּודֵה יַד מָרְדְּכַי
אַךְְ לְקֶרֶת אֱלוֹה - לא קָם,
כּּי יָשְׁבוּ נְעָרִִים עַל כֶּלְיָם, חָָרְקוּ שֵׁן,
וִידֵֵיהֶם אֲסוּרות אֶל חֵיקָם...

יצחק שלו, אוחזת ענף שקד, עמ' 30–34
  • "אוחזת ענף שקד" (תשי"ב).
  • "קולות אנוש חמים" (תשי"ד).
  • "קול ענות" (תשט"ו).
  • "אלוהי הנושק לוחמים" (תשי"ז).
  • "נער שב מן הצבא" (תש"ל).
  • "שמלת הריון" (תשל"ב).
  • "שיכרון זהֹב", הוצאת לוין-אפשטין מודן, (תשל"ה).
  • "מעשן את מקטרת רעי" (תשל"ו).
  • "שירי ירושלים" (תשכ"ח).
  • "אני רואה מחסומים" (תשל"ח)[18].
  • "השיר אל הזמן העובר", עריכה: מאיר שלו, רפאלה שיר, צור שלו. הוצאת עם עובד, 2009.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נודע באהבתו הגדולה לתנ"ך[19]. על ראשיתה, בבית הספר "תחכמוני", סיפר: "היה שם עמנו מורה-מחנך, מר אריה אלקלעי... הלכנו עמו לקבר רחל לבית לחם ולחברון, וממנו למדנו שתרמיל טיולים שיש בו צידה ואין בו תנ"ך משול לזבחי מתים". שלו ידע את התנ"ך על בוריוֹ. הוא השתתף בחידון התנ"ך הראשון[20] וזכה במקום השני, אחרי עמוס חכם. הוא השתתף שוב בחידון השלישי.

שלו התחתן בשנת 1947 עם בתיה בן ברק מנהלל[21]. בנם, הסופר מאיר שלו, אימץ השקפת עולם שמאלית משל אביו, אך על פי עדותו הדבר לא יצר ריחוק ביניהם. בספרו של מאיר שלו "הדבר היה ככה" מובאים כמה פרטים אוטוביוגרפיים על יצחק שלו, ומצוטט במלואו שיר שכתב.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק שלו בוויקישיתוף

על יצירתו:

מכּתביו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עם תערוכת ביה"ס תחכימוני בירושלים, חרות, 4 בינואר 1952
  2. ^ הכרה אקדמית למיכללת ילין, מעריב, 17 ביולי 1979
  3. ^ יצחק שלו, זמנים, 4 בדצמבר 1953
  4. ^ הסוכנות הפסיקה התמיכה לשורת המתנדבים, הַבֹּקֶר, 24 בינואר 1956
    פרופ' לייבוביץ מסביר עזיבתו את "השורה", דבר, 10 ביולי 1956
  5. ^ "מקראי חג" הגדת יום העצמאות, חרות, 20 באפריל 1955
  6. ^ המשורר יצחק שלו: מליאת רשות השידור חסרה לא רק שיניים אלא גם חניכיים, דבר, 27 ביולי 1976
  7. ^ הקבר של יצחק שלו בהר המנוחות, באתר BillionGraves
  8. ^ ארכיון יצחק שלו, בספרייה הלאומית
  9. ^ {{על המשמר||הפגנה נגד מסירת הארמון|19670713|90}}
  10. ^ פרופסורים ואנשי רוח שובתים רעב, מעריב, 7 במאי 1974
  11. ^ אברהם חיים אלחנני, עם בעל הסימפוניה הירושלמית, דבר, 28 בינואר 1955
    נראה שהכוונה לשיר "ואלה ריחות שאוהב" שהתפרסם בגיליון ה' (ק"ט), תש"ה, עם ציון של תאריך כתיבה כ-7 בינואר 1945
  12. ^ אבא אריכא, עין הקורא - יצחק שלו, המשקיף, 26 באפריל 1946
  13. ^ שיר האדמה החסרה, מעריב, 2 באוקטובר 1952
  14. ^ שינויים מרחיקי לכת בתכנית הלימודים של בתיה"ס היסודיים, זמנים, 30 בדצמבר 1954
  15. ^ חולקו פרסי רופין לספרות ולמדע, דבר, 19 בינואר 1955.
  16. ^ י. שלו זכה בתחרות ל"שיר השריון", הַבֹּקֶר, 14 ביולי 1955
    טכס הענקת הפרסים לזוכים בתחרות, חרות, 16 בדצמבר 1955
    שיר השריון
  17. ^ וילנאי ושלו תחני פרס ר"ג, דבר, 5 במאי 1974
  18. ^ אריה יצחקי, אני רואה מחסומים, באתר ערוץ 7, ‏כ"ח באדר תשס"ז
  19. ^ מה נתן לי התנ"ך ביצירתי, מעריב, 14 בספטמבר 1958
  20. ^ סופרי דבר, ויבינו במקרא, דבר, 1 באוגוסט 1958.
  21. ^ פרסום נישואין, הצופה, 27 בינואר 1947