אדום-החזה
 אדום-החזה | |
|---|---|
 | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | חטפיתיים |
| סוג: | אדום-החזה |
| מין: | אדום-החזה |
| שם מדעי | |
 Erithacus rubeculaלינאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
 מקרא: מקנן (ירוק בהיר). יציב (ירוק כהה). חורף / חולף, לא מקנן (כחול). | |
 | |
_with_mealworm.jpeg)
_(2140016617).jpg)
אֲדֹם-הֶחָזֶה או אֲדֹם-חָזֶה (שם מדעי: Erithacus rubecula) הוא מין קטן של ציפור שיר, שמאפייניו הבולטים הם פנים, גרון וחזה בגוון אדום-כתום, המופיע בניצוי הבוגר. אדום-החזה שייך למשפחת החטפיתיים, ובעבר היה שייך למשפחת הקיכליים. זהו המין היחיד בסוג. בעבר נכללו בסוג זה גם אדום-חזה יפני (E. akahige) ואדום-חזה ריוקיו (E. komadori) אך כיום הם משויכים לסוג Larvivora.
המין נקרא באנגלית European robin. בכתביו של שייקספיר הוא מוזכר בשמות Red-breast או Ruddock. בערבית הוא נקרא אבו אלחינאא' (בתעתיק: אבו אלחינאי). השם המדעי Erithacus rubecula מורכב משם הסוג Erithacus, שמקורו בשם יווני עתיק לעוף שזהותו אינה ודאית, ומן השם rubecula, צורת הקטנה הקשורה למילה הלטינית ruber, „אדום”.
תיאור המין
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכו של אדום-החזה 12.5 - 14 ס"מ, אורך הזנב 7-5 ס"מ, מוטת כנפיו 23-20 ס"מ. משקלו 22-16 גרם. פרטים בוגרים קלים לזיהוי בשל הניגוד בין קדמת הגוף האדומה והבולטת לבין הבטן הלבנה. חלקי הגוף העליונים והזנב בגוון חום-זית. הראש גדול יחסית. המקור חרוטי, צבעו חום ובסיסו בהיר. העיניים חומות וגדולות יחסית. הרגליים ארוכות למדי ודקות, צבען חום בהיר.
הזכר והנקבה דומים מאוד זה לזה בניצויים. שניהם נושאים חזה אדום-כתום המוקף במסגרת אפורה, והניגוד בין שני הצבעים בולט בתנאי תאורה שונים. נמצא כי המסגרת האפורה מגבירה את הניגוד הכרומטי של החזה האדום, וכי דגם הצבעים מתאים הן לתנאי תאורה חזקים בשטחים פתוחים והן לתנאי תאורה חלשים בסבך ובאזורים מיוערים. גודל החזה האדום גדל בין השנה הראשונה לשנייה, ובפרטים מבוגרים נמצאו הבדלים בין הזוויגים. ממצאים אלה מצביעים על כך שהחזה האדום והמסגרת האפורה עשויים להעביר מידע על גיל הפרט ועל זוויגו, ואולי למלא תפקיד בזיהוי הזוויג, בבחירת בן-זוג ובתחרות טריטוריאלית.[2]
פרטים צעירים הם בעלי ניצוי חום ומנוקד, ללא החזה האדום האופייני לבוגרים. בחילוף הנוצות הראשון מופיע החזה האדום-כתום, לצד המסגרת האפורה והבטן הבהירה. לאחר החילוף המלא הראשון קשה לקבוע את גיל הפרט על פי הניצוי בלבד. אדום-החזה נוטה לסמר את נוצותיו, דבר המשווה לו מראה גוצי ועגלגל. על הקרקע, הוא מקפץ בזריזות, לרוב שכנפיו שמוטות, רגליו צמודות וזנבו נוטה מעט כלפי מעלה. לעתים הוא קופא במקומו, מבצע תנועות מהירות ושוב קופא.
תפוצת תת-מינים ומקום חיות
[עריכת קוד מקור | עריכה](האותיות E. r. מייצגות את שם המין בלטינית).
אדום־החזה נפוץ ברוב אירופה, בצפון אפריקה ובחלקים ממערב אסיה. תחום התפוצה שלו משתרע מהאיים הבריטיים וחצי האי האיברי במערב ועד מערב סיביר, הקווקז וצפון איראן במזרח. בצפון אפריקה הוא מקנן בעיקר בצפון מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. בתחום תפוצתו מוכרים תשעה תתי־מין. תת־המין Erithacus rubecula rubecula הוא הנפוץ ביותר ומצוי ברוב אירופה. תתי־המין האחרים מוגבלים לאזורים מסוימים: E. r. melophilus באיים הבריטיים, E. r. witherbyi בצפון אלג'יריה ובצפון־מערב תוניסיה, E. r. valens בחצי האי קרים, E. r. caucasicus במזרח טורקיה ובקווקז, E. r. hyrcanus בדרום־מזרח אזרבייג'ן ובצפון איראן ו-E. r. tataricus במערב סיביר.
שני תתי־מין נוספים מצויים באיים הקנריים: E. r. superbus בטנריפה ו־E. r. marionae בגראן קנריה. לשניהם מאפיינים חיצוניים, גנטיים וקוליים המבדילים אותם מאוכלוסיות אחרות של אדום־החזה, ובמחקר מ־2022 הוצע להכיר בהם כמינים נפרדים.[3] בסיווג AviList הם עדיין נחשבים תתי־מין של אדום־החזה.[4]
אוכלוסיית אדום־החזה באירופה נאמדת ב־109–168 מיליון פרטים בוגרים, עם הערכה מיטבית של כ־133 מיליון. המגמה הכלל־אירופית של האוכלוסייה מוגדרת כיציבה, והמין מסווג בקטגוריית „ללא חשש” (LC) ברשימה האדומה האירופית.
בית הגידול של אדום-החזה כולל בעיקר יערות ושטחים מיוערים שבהם צמחייה צפופה בקרבת הקרקע, וכן בפארקים, בגינות ובאזורים עירוניים. הוא מעדיף מקומות שבהם הצמחייה מספקת מחסה ומקומות לחיפוש מזון.
בישראל אדום־החזה הוא חולף וחורף מצוי. הוא נפוץ בעיקר בחבל הים־תיכוני, אך נצפה גם באזורים אחרים, ובהם הערבה. בישראל נצפים גם פרטים מקייצים, בעיקר בצפון הארץ, אך גם באזורים נוספים; עד כה לא נמצאו עדויות לקינון של המין בישראל.
המין נפוץ יותר בנדידת הסתיו מאשר בנדידת האביב. בסתיו מגיע מספר הפרטים לשיא בסביבות חודש נובמבר, ובאביב בסביבות אמצע מרץ. רוב הפרטים שוהים בישראל במהלך החורף, בין סוף אוקטובר למרץ, ולאחר מכן חוזרים לאזורי הקינון באירופה ובמערב אסיה. בישראל הוא נצפה בעיקר באזורים שבהם צמחייה צפופה, כגון שיחים, גינות וחורשות, ולעיתים כשהוא מקפץ על הקרקע בחיפוש אחר מזון. הוא משמיע מגוון קולות, ובהם קולות קצרים וחדים המזכירים תקתוק, וכן שירה.[5]
מחקר[6] שהתבסס על נתוני טיבוע של אדומי־חזה שנאספו במשך עשרות שנים בחן את דפוסי הנדידה של המין ואת הקשר שלהם לתנאי הסביבה. נמצא כי באוכלוסיות בצפון־מערב אירופה הנדידה הייתה בדרך כלל חלקית ולמרחקים קצרים, ואילו בצפון־מזרח אירופה רוב הפרטים נדדו למרחקים גדולים יותר. ככל שאזור הקינון היה צפוני ומזרחי יותר, כך עלתה הנטייה לנדוד והתגבר מרחק הנדידה. במהלך תקופת המחקר התקצר בהדרגה מרחק הנדידה באוכלוסיות בצפון־מזרח אירופה, בעיקר משום שאזורי החורף התקרבו לאזורי הקינון. לעומת זאת, השינויים באוכלוסיות בצפון־מערב אירופה היו קטנים יותר. נמצא גם כי הטמפרטורה בחורף השפיעה באופן שונה על שתי הקבוצות. בחורפים קרים נדדו אדומי־החזה בצפון־מערב אירופה למרחקים גדולים יותר, ואילו בצפון־מזרח אירופה נדדו למרחקים קצרים יותר. החוקרים הציעו כי שינויי האקלים עשויים להיות קשורים לשינויים ארוכי־הטווח בדפוסי הנדידה, אך הדגישו כי תגובת האוכלוסיות לתנאי הסביבה אינה אחידה.
התנהגות טריטוריאלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדום-החזה הוא מין טריטוריאלי, והתנהגותו הטריטוריאלית משתנה בין עונות השנה. ההגנה על הנחלה נעשית באמצעות שירה ומחוות איום ובהן הצגה של החזה האדום. בעונת הרבייה הזכר מגן על טריטוריית הרבייה, ואילו בחורף הזכר והנקבה מחזיקים בדרך כלל בטריטוריות נפרדות. גודלה של הטריטוריה משתנה בהתאם לעונה, לבית הגידול ולאזור הגאוגרפי. בחורף, טריטוריות המספקות גישה לאזורי חיפוש מזון בקרבת מקומות מסתור עשויות להיות מועדפות. [7]
לעיתים קרובות יתקפו אדומי-החזה מבקרים לא רצויים ויניסו אותם מהנחלה. המין מפגין תוקפנות רבה אל בני מינו, אך התנהגות תוקפנית עשויה להיות מופנית גם כלפי מינים אחרים המתחרים עמו על משאבים. העימותים הטריטוריאליים עשויים לכלול שירה, תנוחות איום, נפנוף בכנפיים והתקפות פיזיות.[8] לבעל הטריטוריה יש בדרך כלל יתרון בעימות עם פרט פולש, אם כי יתרון זה עשוי להצטמצם ככל שהפרט החדש מתבסס בטריטוריה. במקרים מסוימים עימותים טריטוריאליים עלולים להסתיים בפציעה ואף במוות.
מחקר ניסויי הראה כי בחורף השליטה בטריטוריה עשויה לעבור בהדרגה מבעל הטריטוריה לפרט שהתבסס בה. במהלך תקופת ההתבססות, פרטים חדשים משקיעים יותר זמן בשירה ופחות בחיפוש מזון. לאחר כמה ימים של התבססות פוחת בהדרגה יתרונו של בעל הטריטוריה המקורי.[9]
בעונת הרבייה הזכר והנקבה מחזיקים בטריטוריה משותפת, והזכר מגן עליה. יצירת הקשר הזוגי עשויה להתרחש בכמה דרכים, ובהן מעבר של הנקבה לטריטוריה של הזכר, מיזוג טריטוריות סמוכות או הצטרפות של הזכר לטריטוריה של הנקבה. בתקופה שבה היא נמצאת בנחלתו, הזכר מאכיל את הנקבה כחלק מחיזורו אחריה (Courtship feeding), והאכלת החיזור שכיחה במיוחד בתקופה הפורייה. נמצא קשר בין תדירות האכלת החיזור לבין גודל התטולה.[10]
רבייה וגידול צאצאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סברה מוטעית בארצות אירופה היא שאדום-החזה פעיל יותר בחודשי החורף. למעשה, המין פעיל לאורך כל השנה. ייתכן שהרושם שהוא נפוץ או בולט יותר בחורף נובע, בין היתר, מכך שהצמחייה דלילה יותר ולכן קל יותר להבחין בו, וכן מכך שבחלקים מאירופה מצטרפים לאוכלוסיות המקומיות פרטים הנודדים מאזורי קינון צפוניים ומזרחיים. גם שירתו נשמעת לאורך רוב השנה.
עונת הרבייה משתנה בהתאם לאזור ולתנאי האקלים. בבריטניה, למשל, עונת הרבייה מתחילה בדרך כלל במרץ, והטלת הביצה הראשונה מתרחשת בממוצע באמצע אפריל, אם כי הטווח רחב. באוכלוסיות הדרומיות עונת הרבייה עשויה להתחיל מוקדם יותר. בצפון אפריקה קיימות גם אוכלוסיות יציבות המקננות באזור, ולכן אין להציג את האזור כולו כאזור חריפה בלבד.
הקן נבנה על ידי הנקבה, בצורת ספל ומורכב מעלים יבשים, עשב, טחב, סיבי פירות, שיער ונוצות. הקן מונח לרוב בצמוד לגזע עצים ומוסתר בסבך 5 מטרים מעל הקרקע. הקן עשוי להיות ממוקם גם במקומות לא שגרתיים כגון כלי בית שהושלכו (קומקומי ברזל וכיוצא באלה), כיסי חולצות ומעילים ועל גבי מדפים. המין נוטה לקנן גם בתיבות קינון.
הטלת הביצים (גודל התטולה נע בין 4 ל-6 ביצים) מתרחשת בסוף חודש מרץ, הביצים חצי אליפטיות וחלקות, בעלות גוון לבן או כחלחל בהיר וניקוד אדמדם שלעיתים פזור, לעיתים מופיע ככתמים ולעיתים מכסה את כל הביצה. הנקבה דוגרת עליהן במשך 15 ימים לערך. בבקיעתם מהביצים, הגוזלים עירומים וחסרי ישע. בתקופה זו הם מואכלים על ידי שני בני הזוג. שלושה ימים מבקיעתם מופיעה פלומה על גופם. חמישה ימים מבקיעתם הם מתחילים לפקוח את עיניהם. הנקבה צמודה לקן ולגוזלים, בעוד הזכר מביא להם מזון בסבבים של שלוש פעמים לשעה. הנקבה ניזונה לעיתים מקליפות הביצים הבקועות, המכילות סידן החשוב לחיזוקה בתקופה זו. גידול הנוצות מתרחש במהרה, וכעבור 15 ימים מבקיעתם גדלות הנוצות המסייעות לתעופה והגוזלים מתנסים בהם בעזרת הוריהם, עד לרכישת המיומנות. הצעירים נהיים עצמאים כעבור שלושה שבועות, ומגיעים לבגרות מינית בגיל שנה.
לאדום-החזה שני מחזורי הטלה בממוצע בשנה, לעיתים קרובות שלושה מחזורים, ולעיתים רחוקות אף ארבעה. לפיכך, בשעה שהנקבה מתחילה מחזור הטלה נוסף, הזכר הוא הממשיך להגן ולהאכיל את הגוזלים מההטלה הקודמת. מיד לאחר שהגוזלים מההטלה האחרונה פורחים מהקן, נפרדים בני הזוג, והנקבה חוזרת לנחלתה הפרטית.
אחוזי התמותה אצל אדום-החזה גבוהים יחסית: כ-60% מהגוזלים פורחים מקן הוריהם ורבים מהם אינם שורדים את שנתם הראשונה. אמנם נצפה פרט אדום-חזה מטובע שחי 8.5 שנים, אולם תוחלת החיים של הבוגרים היא 18 חודשים. הלחצים הגורמים לכך הם פגעים סביבתיים, היעדר מזון, קן ארעי וחשוף ולחץ טריפה מוגבר מצד ציפורים אחרות, זוחלים כלטאות ונחשים ויונקים טורפים.
אנשים רבים מאמינים שאדום-החזה פוקד את גינותיהם שנה אחר שנה. עם זאת, מרבית הסיכויים שאלו אדומי-חזה אחרים בעלי אותם צבעים ומזג רוח, שהזדמנו לטריטוריה לא מיושבת. באזור מגורי האדם הטריטוריות הן פחות מוגדרות, בגלל לחצים טבעיים מוגברים מצידו.
שירה וקולות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לא נצפה הבדל בטיפוסי השירה בין שני הזוויגים, אולם לכל פרט שירה ייחודית. נקבות ממעיטות בשירתן מרגע שנמצאות בנחלת הזכר, הזכר ממשיך בשירתו, שמסמלת כי הוא מצא בת זוג ומוכן לרבייה (סמל סטטוס). אדום-החזה שר מהנץ החמה ולעיתים עד אמצע הלילה, אם הוא קרוב למקור אור בהיר (תאורת רחוב וכדומה).
הקריאה המזוהה עם המין היא "טיק" נוקשה, שמושמע בסדרות קצרות ומהירות. קריאת האזהרה היא "סיי" חד ביותר. פריטים הנודדים בלילה משמיעים "טסי" קצר וחלש. השירה כוללת צלילים ארוכים ודקים המשולבים בסלסולים נמוכים. מחוץ לעונת הרבייה, השירה חלשה ופחות מאולצת.
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תזונתו של אדום-החזה מתבססת בעיקר על חרקים, חיפושיות, נמלים ועכבישים, אך הוא ניזון גם מתותים שונים ומזרעים במהלך החורף. בהיעדר גישה למזון טבעי, הוא נצפה בקרבת מתקני האכלה המותקנים על ידי צפרים.
אדום-החזה עט על מזונו ממקום מושבו על ענפי העצים, ובולע אותו לאחר שחוזר שוב למקום מושבו. דרך נוספת היא איסוף מהקרקע, אך לעיתים רחוקות הוא מזיז עלים או ענפים כדי למצוא את מזונו. הוא אוכל רק את שנראה לעין. בחלקים באירופה בהם נפוץ יותר, הוא נצפה עוקב אחר גננים וחקלאים אשר הופכים את האדמה וחושפים תולעים ושלשולים, שלולא פעילותו של האדם, לא היו חלק מתפריטו של אדום-החזה. לעיתים נצפה תופס מזון בעת תעופה, בדומה למרבית בני משפחתו הטקסונומית.
אדום-החזה בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפילוסוף היווני אריסטו שהבחין בהתנהגותו הטריטוריאלית של המין, טבע את האמרה: "אין שני אדומי-חזה דרים באותו שיח". אריסטו, שלא הכיר את תופעת הנדידה, הניח כי אדום-החזה משנה את צבע נוצותיו עם בוא החורף וכך הניח בעצם שחכלילית עצים ואדום-החזה הם אותו מין.
אדום-החזה מקושר לפולקלור ולאגדות העם של בריטניה. הוא מייצג מזל טוב ומזל רע כאחד, חיים ומוות. סיפורים רבים מנסים להסביר איך קיבל את סינרו האדום והבולט. אחד מהם מספר כי אדום-החזה צייץ באוזנו של ישו כאשר זה היה תלוי על הצלב, ודמו דבק בחזהו. הוא נחשב לאחד מסמליו המובהקים של חג המולד, ועל כן הוא מופיע בכרטיסי ברכה רבים. הדוורים הראשונים באנגליה נקראו "Robins", ולכן הוא מצויר לעיתים קרובות מחזיק מעטפה במקורו. בסקר שנערך על ידי עיתון טיימס בשנות השישים, רוב האנגלים טענו כי הם רצים להפוך את אדום-החזה לצפור הלאומית של בריטניה, אך הממשלה הבריטית אינה נוקטת בצעדים לקראת אמוץ צפור לאומית אנגלית כלשהי באופן רשמי.
אדום-החזה, יחד עם הגדרון, הם שני המועמדים הבולטים ביותר לתואר הצפור הלאומית של אירלנד.
בסרט ההוליוודי "מרי פופינס" מוזכר אדום-החזה, אולם הציפור המשונה שמופיעה בהקשר זה היא בעצם קיכלי אדום-חזה (Turdus migratorius או כפי שהוא מכונה לעיתים בטעות, "אדום-החזה האמריקאי"), שתפוצתו בארצות הברית. הימצאותו בסצנה הלונדונית היא פרי דמיונם של מפיקי הסרט. כמו כן הוא מוזכר פעמים רבות בספר סוד הגן הנעלם של ברנט כשומר הסוד של הגן.
גיבור הקומיקס רובין, שותפו של באטמן ללוחמה בפשע, נקרא על שם אדום-החזה ולובש חליפה אדומה. מקור השם הוא במשפחת האקרובטים "הגרייסונים המעופפים" שכונו גם "אדומי-החזה" עקב חליפתם האדומה ולהטוטי האקרובטיקה האווירים שלהם (עם ובלי טרפז). הם הופיעו בקרקס עד שנרצחו בידי דו-פרצוף. דיק גרייסון שרד את הרצח, וברוס ויין/באטמן לקח אותו תחת חסותו והפך אותו לעוזרו בלחימה בפשע. מאז נטלו את תפקידו וגלימתו של רובין מספר אנשים שונים בהם ג'ייסון טוד וטים דרייק.
בחבל הבסקים, אדום-החזה (txantxangorri) הוא סמל לעידוד השימוש בשפה הבסקית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד לק, חיי אדום החזה, תרגם ד"ר חיים בן-עמרם, הקיבוץ המאוחד, תשכ"ב - 1961
- מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך שני, עורך - עזריה אלון, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1995
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדום-החזה, באתר ITIS (באנגלית)
אדום-החזה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)- אדום-החזה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
אדום-החזה, באתר GBIF (באנגלית)
אדום-החזה, באתר eBird (באנגלית)- אדום-החזה, באתר Xeno-canto (באנגלית)
אדום-החזה, באתר iNaturalist (באנגלית)
- אדום חזה, המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית
- קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל (ע), לקסיקון מפה: הציפורים – המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, מפה הוצאה לאור, 2003, עמ' 258
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ אדום-החזה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ↑ Roger Jovani, JesúS M. AviléS, Francisco RodríGuez‐SáNchez, Age‐related sexual plumage dimorphism and badge framing in the European Robin Erithacus rubecula, Ibis 154, 2012-01, עמ' 147–154 doi: 10.1111/j.1474-919X.2011.01187.x
- ↑ George Sangster, Jolanda A. Luksenburg, Martin Päckert, Cees S. Roselaar, Martin Irestedt, Per G. P. Ericson, Integrative taxonomy documents two additional cryptic Erithacus species on the Canary Islands (Aves), Zoologica Scripta 51, 2022-11, עמ' 629–642 doi: 10.1111/zsc.12561
- ↑ European or Canary Islands Robin, Avibase, תאריך נדלה: 30.9.2026
- ↑ אדום החזה, באתר הצפרות הישראלי
- ↑ Roberto Ambrosini, José Javier Cuervo, Chris du Feu, Wolfgang Fiedler, Federica Musitelli, Diego Rubolini, Beatrice Sicurella, Fernando Spina, Nicola Saino, Anders Pape Møller, Migratory connectivity and effects of winter temperatures on migratory behaviour of the European robin Erithacus rubecula : a continent‐wide analysis, Journal of Animal Ecology 85, 2016-05, עמ' 749–760 doi: 10.1111/1365-2656.12497
- ↑ Mariano Cuadrado, Why are migrant Robins ( Erithacus rubecula ) territorial in winter?: the importance of the anti-predatory behaviour, Ethology Ecology & Evolution 9, 1997-01, עמ' 77–88 doi: 10.1080/08927014.1997.9522904
- ↑ Madeleine F. Scriba, Wolfgang Goymann, European robins (Erithacus rubecula) lack an increase in testosterone during simulated territorial intrusions, Journal of Ornithology 151, 2010-07, עמ' 607–614 doi: 10.1007/s10336-010-0493-0
- ↑ Joe Tobias, Asymmetric territorial contests in the European robin: the role of settlement costs, Animal Behaviour 54, 1997-07, עמ' 9–21 doi: 10.1006/anbe.1996.0383
- ↑ J. A. Tobias, Female begging in European robins: do neighbors eavesdrop for extrapair copulations?, Behavioral Ecology 13, 2002-09-01, עמ' 637–642 doi: 10.1093/beheco/13.5.637
