לדלג לתוכן

אילון גויטיין

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אילון גויטיין
לידה 14 ביולי 1937 (בן 87)
רחביה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אילון גויטיין (נולד ב-14 ביולי 1937) [1] הוא מפיק, במאי ועורך טלוויזיה ישראלי, ממקימי הטלוויזיה הישראלית, ובשנים 1986-1982 מנהל מחלקת הדרמה, מוזיקה ואמנות בטלוויזיה. [2] [3] זכה בפרס רשות השידור לשנת 1976 בתחום המוזיקה לטלוויזיה על תוכניתו "הסימפוניה של לוצ'אנו בריו", בביצוע סווינגל סינגרס והתזמורת הפילהרמונית הישראלית. [4] [5] ובפרס רשות השידור לשנת 1982 בתחום המוזיקה לטלוויזיה על שידור האורטוריה "ישראל במצרים" מאת הנדל על שפת ים סוף. [6]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו וראשית דרכו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילון גויטיין נולד וגדל בשכונת רחביה בירושלים להיסטוריון והאתנוגרף שלמה דב גויטיין ולמורה לריתמיקה תרזה לבית גוטליב; הבן הצעיר ולו שתי אחיות, הבכורה, אילה גורדון, היא אוצרת ואמנית ישראלית. [7] בילדותו למד פסנתר ומוזיקה, בין השאר אצל המלחין יוסף טל. [8] בשנים 1960-1956, למד בבית הספר החקלאי מקוה ישראל. בתום לימודיו הצטרף עם חבריו ללימודים לגרעין "לפיד" וביחד שירתו בנח"ל. [9] עבר קורס צניחה והתיישב בקיבוץ גבים בנגב. בשנים 1966-1960 סיים תואר ראשון בתקשורת המונים, עם דגש על בימוי והפקה לטלוויזיה, באוניברסיטת ניו יורק. [8] ב-1962 שב לישראל לשנה והיה עורך השידורים לעולים בקול ישראל. [10] ב-1966 התחיל לעבוד כעוזר במאי ואחר-כך כבמאי ומפיק של תכניות תרבות ואמנות בPBS בפילדלפיה, אחת מהן זיכתה את בעלי התחנה בה עבד בפרס מקרן פורד. [8] בחודש מאי 1968 הוזמן גויטיין להצטרף לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית כמדריך בימוי, הפקה ועיצוב טלוויזיוני. [2] בשנים 1977-1970 ביים והפיק עשרות תכניות בתחומי האמנות, תרבות, מוזיקה ובידור. בשנים 1979-1977 שהה כעמית מחקר במכון ללימודים חזותיים מתקדמים (אנ') במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, בתחום יישום אפליקציות חדשות בהפקות טלוויזיה. [1] [11]

בימוי והפקת תכניות וסדרות בתחומי האמנות, התרבות והבידור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילון גויטיין ביים והפיק כמה מהתכניות הראשונות ששודרו בתחנה, הבולטת שבהן, "צירופים", אותה ביים והפיק בשנים 1969-1968. התכנית הראשונה הייתה מוקומנטרית על איגור סטרווינסקי, בהפקת הCBS. [12] ולצידה ביצוע של היצירה פרי עטו "פולחן האביב" בביצוע דואו עדן-תמיר. [13] [14] [15] התכנית השנייה, שתי תמונות מהמחזה "אמא קוראז'", מאת ברטולט ברכט, בהן שיחקו מרים גבריאלי, יוסי גרבר [16] ליאור ייני ונסים זוהר; לצד עיבוד למחול של המחזה מאת הכוראוגרף ריצ'ארד קאטש בביצוע להקת בת-שבע. את שתי התכניות הנחה רם עברון. [17] תכנית נוספת בסדרה הייתה מופע יחיד של פנטומימה עם שייקה אופיר שתיארה את הקוף שבאדם. [18] ב-1969 הפיק וביים תכנית שיחות בנושאי תרבות וחברה בהנחיית חנה זמר. [19]

ב-1969 ביים גויטיין את "צפנת פענח", חידון בארכאולוגיה, בהשתתפות ארכאולוגים, בהנחיית פרופ' יגאל ידין. [20] [21] ב-1969 ביים והפיק את חידון התנ"ך, וגם ביים את השידור שלו מהיכל התרבות בתל אביב. [22] ב-1969 ביים וערך את "מה נשמע", ערב ריאיונות בליווי הופעות, בתחומי התיאטרון, המוזיקה והבידור, בהנחיית דן בן אמוץ. [23] [24] ב-1970 הפיק את התכנית "שרגא פרידמן – במלאת שלושים לפטירתו". [25] ב-1970 הפיק וביים את תכנית הריאיונות "כניסה חופשית" בנושאי תרבות, אמנות וחברה, אותה הגישו מנחים שונים, בהם: עמוס עוז [26] יעקב בן-הרצל, [27] יעקב אגמון, [28] שמואל שי, [29] אהוד מנור, [30] ואורי זוהר. [31] אחת התוכניות דנה בהצגה מעוררת המחלוקת "מלכת אמבטיה", [32] [33] בהנחיית יצחק רועה. [34] ב-1970-1 הפיק וביים את תכנית האירוח "ברוכים הבאים" עם אורי זוהר [35] [36] [37] ב-1971 ביים את תכנית הרב-שיח "בומראנג". [38] ב-1974 ביים את "אולפן נודד", תוכנית אותה ערך והנחה יוסי גודארד, שהייתה ראשונית באותה עת בכך שיצאה מהאולפן אל השטח. [39] [40]

בימוי והפקת תכניות בנושא מוזיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנותיו בטלוויזיה גויטיין הפיק וביים קונצרטים עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית [41] [42] באחד מהם הפילהרמונית ניגנה יצירה מאת לוצ'אנו בריו ובניצוחו. [43] גויטיין גם הפיק וביים קונצרטים שבהם ניגנו סולנים ומנצחים מהמובילים בעולם, בהם הפסנתרן ארתור רובינשטיין והמנצח אלכסנדר שניידר, [44] המנצח ליאונרד ברנשטיין והפסנתרן עמנואל קרסובסקי; [45] הכנרים אייזק שטרן, יצחק פרלמן והמנצח זובין מהטה. [46]

בשנת תשל"ו זכה גויטיין בפרס רשות השידור בתחום המוזיקה לטלוויזיה על תוכניתו "הסימפוניה של לוצ'אנו בריו", [47] הכוללת קטעי שיחות עם המלחין האיטלקי וצילומים מהחזרות שערך עם הפילהרמונית והיה מועמד עליה לפרס איטליה (אנ') לשנת 1977. [48] [49] היה זה הקונצרט הראשון בטלוויזיה הישראלית שצולם בצבע, כשהחלו לשדר בטלוויזיה צבעונית ב-1976. [50]

ב-1972 ביים את המשדר "ערב של ג'אז" בהשתתפות להקת הפלטינה ורומן קונסמן ובי. בי. קינג. [51] הפיק וביים את "קנטטה לשבת" מאת מרדכי סתר ב-1973 שהוקלטה בפסטיבל ישראל. [52] ב-1982 ביים והפיק את שידור הטלוויזיה הבלט "פולצ'ינלה" מאת סטרווינסקי, בניצוח דוד שלון עם כוראוגרפיה של מורי לואיס (אנ'), בביצוע להקת בת-שבע. [53] ב-1989 גויטיין ביים את התכנית "אינטרמצו עם רביעיית תל אביב". [54] ב-1995 הפיק קונצרט היתולי לכבוד פורים שבו שלמה בראבא ניצח על התזמורת הסימפונית תל אביב. [55]

גויטיין הפיק יחד עם אביטל מוסינזון, מטעם הטלוויזיה הישראלית, בשיתוף רשת הBBC הבריטית את שידור האורטוריה "ישראל במצרים" מאת הנדל מול אי האלמוגים על חוף ים סוף. [56] במופע השתתפו התזמורת הסקוטית הלאומית, התזמורת הסימפונית ירושלים, שלוש מקהלות, כ-350 זמרים, סולנים ונגנים מסקוטלנד וישראל. [57] [58] התכנית שודרה בישראל בפסח 1982, ימים ספורים לפני נסיגת צה"ל מסיני, ובאותה עת גם בתחנות טלוויזיה באירופה ואמריקה. גויטיין זכה עבור ההפקה בפרס רשות השידור. [6] [59]

ניהול מחלקת הדרמה, המוזיקה והאמנות בטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1986-1982 כיהן גויטיין כמנהל מחלקת הדרמה, מוזיקה ואמנות בטלוויזיה, [2] [3] [60] במסגרת תפקידו היה אחראי להפקת סרט הדרמה "לחם" ב-1985 בבימויו של רם לוי, [61] שזכה בפרס איטליה (אנ'), ושודר ברשת הממלכתית בשבדיה, ערוץ 4 הבריטי, הרשת הראשונה של גרמניה המערבית, ארצות הברית והרשת הממלכתית של הולנד. [62] תכנית הקולנוע השבועית "סיפורי בדים" עם יונה אליאן; [63] שודר פסטיבל ישראל [64] והוקלטה הופעה של הבלט הישראלי, בביצוע כוריאוגרפיה של ברטה ימפולסקי, על פי מוזיקה של אנטון וברן. [65] ב-1982 הפיק גויטיין את המחזה "אחרון הפועלים" מאת יהושע סובול שעובד לטלוויזיה בידי אנטואן סאלח [66] וב-1983 הפיק את הדרמה "ארוחת עשר". [67] [2]

בימוי והפקת תוכניות בנושאי טבע, איכות הסביבה ובישול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988/7 גויטיין הפיק במסגרת הטלוויזיה הישראלית בשיתוף עם הBBC הבריטי, ערוץ דיסקברי האמריקאי וTVE הספרדית את סדרת תכניות הטבע "שוניות", מאילת. [68] היו אלה שידורים ישירים בהם צפו מאה מיליון צופים בארצות הברית, בריטניה ומדינות נוספות באירופה. לצורך ההפקה הגיעו לאילת 45 טכנאים וצלמים ישראלים ו-25 בריטים מרשת BBC בריטים ושידרו מעומק 400 מטר. [69]

בשנים 1994-1990 הפיק גויטיין את "זה חי!". סדרה של עשרים תכניות הטבע לילדים, בהן המנחים (אורלי יניב, רפי קישון) והמשתתפים באולפן שהו במחיצתן של החיות ובאו במגע עימן. [70]

ב-1997 גויטיין הגה ויצר את תכנית הבישול "שום, פלפל ושמן זית", אותה הפיק וערך עד לשנת 2000. [71] [72] בתחילה הגישו אותה גיל חובב ואיילת לטוביץ' ואחר-כך חיים כהן. [73]

ב-2001 היה מפיק ועורך התוכנית "עושים סדר" עם מרב מיכאלי בערוץ 1. [74] [75]

הוראה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1975-1973 גויטיין לימד תקשורת, הפקה ובימוי בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. [76] [77] [78]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1966 אילון גויטיין נשוי להרייט לבית קופר, [10] שעבדה כמורה באגף הנוער במוזיאון ישראל ואחר-כך כמורה לגרפיקה בבית ספר לאמנויות, ולהם שלושה ילדים, התגוררו עד אמצע שנות התשעים בירושלים [79] ואחר-כך עברו להרצליה. [80]

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אילון גויטיין, בוגר המכון ללימודים חזותיים מתקדמים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
  2. ^ 1 2 3 4 טובה צימוקי, מהפקה להנהלה, דבר, 6 בפברואר 1983, עמ' 3.
  3. ^ 1 2 דידי יזרעאלי, למה שלא נמכור להם את "אלגרו"?, חדשות, 28 במרץ 1986
  4. ^ רשות-השידור מחלקת פרסים, על המשמר, 16 בספטמבר 1977, עמ' 21.
  5. ^ נחום שרביט, פרסי רשות השידור – בימים הקרובים, ידיעות אחרונות, 4 בספטמבר 1977, עמ' 4.
  6. ^ 1 2 סופר "הארץ" בירושלים, פרס מנכ"ל רשות השידור יוענק היום לצוות "גל בטוח", הארץ, 12 במאי 1983, עמ' 2.
  7. ^ תום שגב, מכתבי תרפ"ט, הארץ, 7 באוקטובר 2011.
  8. ^ 1 2 3 דיוקן בטלוויזיה: אילון גויטיין, ידיעות אחרונות, 19 בינואר 1969.
  9. ^ אילון גויטיין, אלה קורות חיי בקיצור, בתוך: אילה גורדון, כן לאילון גויטיין, 2007, עמ' 35.
  10. ^ 1 2 אילון גויטיין, אלה קורות חיי בקיצור, בתוך: אילה גורדון, כן לאילון גויטיין, 2007, עמ' 36.
  11. ^ Otto Piene, ‎Elizabeth Goldring, ‎Massachusetts Institute of Technology. Center for Advanced Visual Studies • Centerbeam ,1980. עמיתים לשעבר, עמ' 94.
  12. ^ הטלוויזיה תגיש תכניות, ידיעות אחרונות, 10 בנובמבר 1968, עמ' 9.
  13. ^ צבי לביא, המסך הנסיוני: חורץ גורל במו-ידיו, מעריב, 26 בנובמבר 1968, עמ' 15.
  14. ^ שבעה ימים על המסך הקטן, מעריב, 26 בדצמבר 1968, עמ' 24.
  15. ^ טלוויזיה כללית, היום (תל אביב), 29 בדצמבר 1968, עמ' 5.
  16. ^ אורה ארדון, "צירופים", במדור השבוע בטלוויזיה, למרחב, 27 בפברואר 1969, עמ' 7.
  17. ^ צבי לביא, המלחמה גם היא רק עסק, במדור מי מה מתי בטלוויזיה, מעריב, 13 בפברואר 1969, עמ' 22.
  18. ^ הקוף האדם, ידיעות אחרונות, 19 ביוני 1969, עמ' 4.
  19. ^ נילי גור, תכניות נבחרות, במדור "בטלוויזיה", הצופה, 25 בדצמבר 1969, עמ' 3.
  20. ^ נילי גור, תכניות נבחרות, במדור בטלוויזיה, הצופה, 29 במאי 1969, עמ' 3.
  21. ^ שבעה ימים על המסך הקטן, הטלוויזיה הכללית, מעריב, 17 ביולי 1969, עמ' 23.
  22. ^ צבי לביא, מי מה מתי בטלוויזיה, מעריב, 13 בפברואר 1969 עמ' 22.
  23. ^ שבעה ימים על המסך הקטן, הטלוויזיה הכללית, מעריב, 30 באוקטובר 1969, עמ' 23.
  24. ^ הטלוויזיה הכללית, מעריב, 11 בדצמבר 1969, עמ' 27.
  25. ^ "מבחר תוכניות הטלוויזיה", מעריב, 6 באוגוסט 1970, עמ' 25.
  26. ^ אורה ארדון, שחור-לבן - ושטוח, מהי התמה השניה, השבוע בטלוויזיה, למרחב, 5 ביוני 1970, עמ' 9.
  27. ^ "כניסה חופשית" צועדת בדרך הנכונה, ידיעות אחרונות, 28 באפריל 1970, עמ' 17.
  28. ^ שבעה ימים על המסך הקטן, מבחר תוכניות טלוויזיה, מעריב, 9 באפריל 1970, עמ' 25.
  29. ^ שבעה ימים על המסך הקטן, הטלוויזיה הכללית, מעריב, 12 בפברואר 1970, עמ' 24.
  30. ^ שבעה ימים על המסך הקטן, מבחר תוכניות טלוויזיה, מעריב, 26 בפברואר 1970, עמ' 25.
  31. ^ שבעה ימים על המסך הקטן, הטלוויזיה הכללית, מעריב, 15 בינואר 1970, עמ' 23.
  32. ^ דליה שחורי, תשודר התוכנית בטלוויזיה שבוטלה ע"י הוועד המנהל, על המשמר, 12 ביוני 1970.
  33. ^ קריאל גרדוש (דוש), דעה בלתי משודרת: הצצה לתוך "אמבטיה" בדיון טלוויזיוני שנפסל, מעריב, 15 במאי 1970, עמ' 11.
  34. ^ אורה ארדון, אבו-גוש ו"מלכת האמבטיה", במדור השבוע בטלוויזיה, למרחב, 19 ביוני 1970, עמ' 9.
  35. ^ דורית גפן, אורי זוהר מארח, פינת הרדיו והטלוויזיה, על המשמר, 6 בנובמבר 1970, עמ' 9.
  36. ^ דורית גפן, החלטה נבונה של רשות השידור, פינת הרדיו והטלוויזיה, על המשמר, 18 ביוני 1971, עמ' 9.
  37. ^ ערבים צנועים, ידיעות אחרונות, 18 במרץ 1971, עמ' 2.
  38. ^ דורון רוזנבלום, רק בשלושה בסירה אחת, דבר, 30 בדצמבר 1971, עמ' 11.
  39. ^ דורית גפן, מן המיקרו: גלים וזכרונות, פינת הרדיו והטלוויזיה, על המשמר, 12 ביולי 1974, עמ' 9.
  40. ^ האולפן הנודד" מגיע ליקב בזכרון-יעקב, במדור שידורים שידורים שידורים, דבר, 3 באוקטובר 1974, עמ' 7.
  41. ^ נורית וייס, בתמונה ובצליל, על המשמר, 15 בדצמבר 1976, עמ' 5.
  42. ^ רונית ויס ברקוביץ, עוצמה אדירה, חדשות, חדשות של שבת, 30 בינואר 1987, עמ' 5.
  43. ^ נעמי גל, לראות מוסיקה, תצפית טלוויזיה ורדיו, מעריב, 5 במאי 1977, עמ' 30.
  44. ^ יום העצמאות, קונצרט מיוחד לחגיגות 26 שנה למדינה, 1975, ארכיון כאן 11.
  45. ^ הרבה ברנשטיין, קצת בטהובן וגם שטראוס, דבר, 29 במאי 1981, עמ' 35.
  46. ^ אילון גויטיין, אלה קורות חיי בקיצור, בתוך: אילה גורדון, כן לאילון גויטיין, 2007, עמ' 37.
  47. ^ זכו בפרסי רשות השידור, מעריב, 4 בספטמבר 1977, עמ' 11.
  48. ^ מי-מה-למה???, דבר, 24 ביוני 1977, עמ' 32.
  49. ^ תוכניות טלוויזיה ורדיו לתחרות פרס-איטליה, על המשמר, 2 בספטמבר 1977, עמ' 21.
  50. ^ אילון גויטיין, אלה קורות חיי בקיצור, בתוך: אילה גורדון, כן לאילון גויטיין, 2007, עמ' 42.
  51. ^ דורית גפן, ערב ג'אז, פינת הרדיו והטלוויזיה, על המשמר, 22 בדצמבר 1972, עמ' 11.
  52. ^ גד אם-טל, קנטטה לשבת, על המשמר, 25 ביולי 1973, עמ' 5.
  53. ^ לאן השבוע טלוויזיה, ישראל ירדן, כל העיר, 23 באפריל 1982, עמ' 51.
  54. ^ רונית אנטלר, רואים קלאסי, במדור טלוויזיה רוממה, חדשות, חדשות של שבת, 26 במאי 1989, עמ' 43.
  55. ^ שלמה בראבא מנצח 1995. בבלוג "המפעל", 13 בספטמבר 2009.
  56. ^ חוה נובק (עורכת), "ישראל במצרים" של הנדל תוקלט על שפת ים סוף, דבר, 8 בדצמבר 1981, עמ' 16.
  57. ^ הנדל על חוף הים, דבר, 2 באפריל 1982, עמ' 27.
  58. ^ מירה קני-פז, לקראת שידור: השידור שהוריד גשם באילת, כל העיר ירושלים, 2 באפריל 1982, עמ' 57.
  59. ^ אילון גויטיין, אלה קורות חיי בקיצור, בתוך: אילה גורדון, כן לאילון גויטיין, 2007, עמ' 40, 42, 43.
  60. ^ דידי יזרעאלי, גם נחמיאס רוצה את "מבט", חדשות, 14 בספטמבר 1986, עמ' 5.
  61. ^ דידי יזרעאלי, דרמה מקורית במקרה, חדשות, 10 בפברואר 1986, עמ' 16.
  62. ^ BREAD, כותרת ראשית, 25 בפברואר 1987, ו-ח.
  63. ^ מכבי כמעט ניצחה, העולם הזה, גליון 2467, 12 בדצמבר 1984, עמ' 21.
  64. ^ שוש אביגל, חמש הזמנות לכל עיתונאי, כותרת ראשית, 20 ביוני 1984, עמ' 31.
  65. ^ אריה יאס, כולם רוצים לרקוד בטלוויזיה, מעריב, 7 בינואר 1986, עמ' 18.
  66. ^ כדור גומי, טלקול: מוסף מיוחד, מדריך שבועי לטלוויזיה ורדיו, דבר, 3 בדצמבר 1982, עמ' 56.
  67. ^ "סרט נע", מאת המכון הישראלי לקולנוע, בתוך כתב העת "סינמטק תל אביב" מס' 51, מרץ-אפריל 1990, עמ' 32.
  68. ^ רונית ויס ברקוביץ, בעקבות השוניות, חדשות, 9 ביוני 1988, עמ' 7.
  69. ^ ג'קי פומס, אילת שידרה למאה מיליון צופים מעומק 400 מטרים, חדשות, 8 במאי 1988, עמ' 8.
  70. ^ סדרת תכניות "זה חי!", ארכיון כאן 11
  71. ^ "שום, פלפל ושמן זית", פרק ראשון, 17 בספטמבר 1997, קרדיט בדקה 24:23
  72. ^ יעקב בר-און, כהן המטבח, באתר ynet‏, 9 בינואר 2002.
  73. ^ אילון גויטיין, לא מנסים לחנך את הצופה להיות גורמה, הארץ, 17 ביוני 2001.
  74. ^ עושים סדר עם מרב מיכאלי, סוכות, ארכיון כאן 11, 1 באוקטובר 2001.
  75. ^ תוכנית בלי סוף, הארץ, 11 בדצמבר 2001.
  76. ^ מי-למה-כמה???, דבר, 22 באפריל 1977, עמ' 37.
  77. ^ רונן טל, המסך הקטן מסתיר לגדול, חדשות, 18 בדצמבר 1988, עמ' 16.
  78. ^ רונן טל, חדשות, 17 בנובמבר 1988, עמ' 14.
  79. ^ אילון גויטיין, אלה קורות חיי בקיצור, עמ' 38, 47-46.
  80. ^ Arthur F. Menton (1999), Ancilla to ToledotCharlap. p. 453.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אילון_גויטיין&oldid=39118081"