איסור משכב בהמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איסור משכב בהמה
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"ח, כ"ג
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו שמ"ח, לאו שמ"ט
ספר החינוך, מצווה ר"י, מצווה רי"א
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איסור משכב בהמה הוא מצוות לא תעשה מן התורה, האוסרת קיום יחסי מין בין אדם לבהמה. איסור זה הוא חלק מאסורי עריות (יחסי מין אסורים), ועונש העובר עליו הוא סקילה. איסור זה הוא בין האיסורים החמורים בתורה, והוא נכלל בשלוש העבירות החמורות, וחל עליו דין ייהרג ואל יעבור.

בתורה איסור זה מחולק לשני איסורים: איסור אחד לאדם הרובע בהמה, ואיסור שני לאשה הנרבעת לבהמה. בהתאם לכך, בספרי המצוות נמנה איסור זה בשני לאווים נפרדים.

מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה נזכר איסור משכב בהמה בשלוש מקומות:

  • "כָּל-שֹׁכֵב עִם-בְּהֵמָה, מוֹת יוּמָת." (שמות, כ"ב, י"ח),
  • "וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה--מוֹת יוּמָת; וְאֶת-הַבְּהֵמָה, תַּהֲרֹגוּ." (ויקרא, כ', ט"ו),
  • "וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל-כָּל-בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ--וְהָרַגְתָּ אֶת-הָאִשָּׁה, וְאֶת-הַבְּהֵמָה; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם." (ויקרא, כ', ט"ז).

עונש השוכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונש השוכב עם בהמה הוא בסקילה, אחת ממיתות בית דין, בתלמוד למדו דין זה מסמיכות הפסוק 'מכשפה לא תחיה' שדינה בסקילה לדין משכב בהמה[1].

בן עזאי אומר: נאמר (שמות כב, יז): 'מכשפה לא תחיה', ונאמר (בפסוק הבא): 'כל שוכב עם בהמה מות יומת'. סמכו עניין לו, מה שוכב עם בהמה בסקילה - אף מכשפה בסקילה. אמר לו רבי יהודה: וכי מפני שסמכו עניין לו נוציא זה לסקילה?!

עובר ירך אמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה אוסרת להקרבה בהמה שנרבעה וקויימו בה יחסים על ידי אדם. אם הייתה הבהמה מעוברת, גם הוולד אסור בהקרבה, זאת גם לפי הדעה האומרת שהוא לא נחשב כחלק מגוף אמו, לפי דעתו של רבא, שכן הוא נהנה מהרביעה באופן נפרד.

לא נחשדו ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם מרחיב על כך בהלכות איסורי ביאה[2], ובמסכת בבא מציעא, רב יוסף אוסר על אלמנה לגדל כלב מחשש שכזה[3]. יחד עם זאת, מקובל להניח שבני ישראל אינם נחשדים במשכב בהמה[4] וכי האיסור שלעיל נועד על מנת למנוע לשון הרע.

דין הבהמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמב"ם: "אין הבהמה נפסלת משום רובע או נרבע עד שיהיה האדם שרבעה בן תשע שנים ויום אחד... ואם האדם הוא שנרבע מן הבהמה אינה נפסלת עד שתהיה האשה הנרבעת בת שלש שנים ויום אחד או יהא האיש הנרבע בן תשע שנים ויום אחד.  אמר אברהם: זה המחבר דימה איסור מזבח לאיסור סקילה ואולי אין מדמין כן שהרי נרבע על פי הבעלים או על פי עד אחד שאינו במיתה ופסול למזבח הואיל ונעבדה בו עבירה מפני שהוא מאוס ואם הבהמה נרבעה ודאי בעינן שיהא הרובע בן ט' שנים ויום אחד לפי שאין לה הנאה ממנו והיא אנוסה ומתני' היא במסכת נדה, אבל כשהבהמה רובעת שנהנית מן העבירה נפסלת מכל מקום".

אזכור בענייני צניעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש שכתבו שיש לאשה להיות צנועה בליל טבילתה, וכן נהגו הנשים להסתיר את ליל טבילתן שלא ללכת במהומה או בפני הבריות, שלא ירגישו בהן בני אדם, ומי שאינה עושה כן, נאמר עליה "ארור שוכב עם בהמה" בהתאם למנהג זה, התיר הרב יהודה אסאד לאשה בעלת חנות — שהיא ובעלה ביקשו לדחות את טבילתה שחלה במשך ימי השבוע, כדי שלא ירגישו אחרים בהליכתה — לדחות את טבילתה לערב שבת. הרב עמרם בלום בשו"ת בית שערים, דחה את דברי הרב יהודה אסאד וכתב עליו ש"הפריז על המדה", כיון שמדובר במנהג ואין כאן דין גמור ולא ייתכן שהמנהג ידחה את דין הטבילה בזמנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]