אליפות וימבלדון 1976

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליפות וימבלדון 1976
1976 Wimbledon Championships
ענף טניס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התחרות 21 ביוני 1976 – 3 ביולי 1976 (13 ימים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר תחרות 90 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר מארחת אצטדיוני הטניס בווימבלדון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליפות וימבלדון 1976 הייתה תחרות טניס שנערכה על מגרשי הדשא של אצטדיוני הטניס בווימבלדון. התחרות התחילה ב-21 ביוני והסתיימה ב-3 ביולי. תוכנית התחרות כללה תחרויות גברים, תחרויות נשים ותחרויות זוגות גברים, זוגות נשים וזוגות מעורבים.

כריס אוורט מארצות הברית זכתה בשתי תחרויות.

הפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנצחי תחרויות קיבלו את הפרסים הבאים:

  • תחרות הגברים - £12,500
  • תחרות הנשים - £10,000
  • תחרות זוגות גברים - £3,000
  • תחרות זוגות נשים - £2,400
  • תחרות זוגות מעורבים - £2,000

סך הפרסים באליפות היה £157,740

התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות הגברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביורן בורג, מנצח התחרות

בתחרות זו השתתפו 128 טניסאים שחולקו ל-8 בתים. לקראת התחרות 16 המשתתפים החזקים דורגו כדלקמן:

  1. ארתור אש (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), מנצח תחרות 1975, הודח בסיבוב הרביעי
  2. ג'ימי קונורס (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), מנצח תחרות 1974, הודח ברבע הגמר
  3. איליה נסטסה (רומניה (1965-1989)רומניה (1965-1989) רומניה), הפסיד במשחק הגמר
  4. ביורן בורג (שוודיהשוודיה שוודיה), ניצח בתחרות
  5. אדריאנו פנטה (איטליהאיטליה איטליה), הודח בסיבוב השלישי
  6. גיז'רמו וילאס (ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה), הודח ברבע הגמר
  7. רוסקו טנר (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), הודח בחצי הגמר
  8. ראול רמירס (מקסיקומקסיקו מקסיקו), הודח ברבע הגמר
  9. טום אוקר (הולנדהולנד הולנד), הודח בסיבוב השלישי
  10. ג'ון ניוקומב (אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה), הודח בסיבוב השלישי
  11. אדי דיבס (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), לא השתתף בתחרות עקב פציעה
  12. טוני רוץ' (אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה), הודח בסיבוב הרביעי
  13. חיימה פיול (צ'ילהצ'ילה צ'ילה), הודח בסיבוב השלישי
  14. בריאן גוטפריד (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), הודח בסיבוב הרביעי
  15. יאן קודש (צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה), מנצח תחרות 1973, לא השתתף בתחרות עקב פציעה
  16. סטן סמית' (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), מנצח תחרות 1972, הודח בסיבוב הראשון

במשחק הגמר, ביורן בורג משוודיה נפגש עם איליה נסטסה מרומניה וניצח ב-3 מערכות.

תחרות הנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריס אוורט, מנצחת התחרות

בתחרות הנשים השתתפו 96 טניסאיות שחולקו ל-8 בתים. מנצחת תחרות 1975 בילי ג'ין קינג מארצות הברית לא השתתפה בתחרות הנשים, למרות שבאליפות זו היא השתתפה בתחרויות זוגות. 8 טניסאיות זכו לדירוג:

  1. כריס אוורט (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), מנצחת תחרות 1974, ניצחה בתחרות
  2. איבון גולגונג (אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה), מנצחת תחרות 1971, הפסידה במשחק הגמר
  3. וירג'יניה וייד (בריטניהבריטניה בריטניה), הודחה בחצי הגמר
  4. מרטינה נברטילובה (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), הודחה בחצי הגמר
  5. אולגה מורוזובה (ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות), הודחה ברבע הגמר
  6. רוזמרי קזאלס (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), הודחה ברבע הגמר
  7. סו ברקר (בריטניהבריטניה בריטניה), הודחה ברבע הגמר
  8. קרי מלוויל-רייד (אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה), הודחה ברבע הגמר

במשחק הגמר כריס אוורט מארצות הברית נפגשה עם איבון גולגונג מאוסטרליה וניצחה אותה ב-3 מערכות. באותה שנה היא ניצחה גם באליפות ארצות הברית הפתוחה. שמונה המדורגות סיימו בשמונה המקומות הטובים ביותר, וזה היה המקרה היחיד בהיסטוריה של אליפות וימבלדון שתוצאות התחרות שיקפו ב-100% את הדירוג.

תחרות זוגות גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות השתתפו 64 זוגות. 8 זוגות דורגו:

  1. בריאן גוטפריד (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית) וראול רמירס (מקסיקומקסיקו מקסיקו), ניצחו בתחרות
  2. ג'ימי קונורס (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית) ואיליה נסטסה (רומניה (1965-1989)רומניה (1965-1989) רומניה), מנצחי תחרות 1973, הודחו בסיבוב השני
  3. בוב יואיט ופרו מקמילן (דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה), מנצחי תחרויות 1967 ו-1972, הודחו בסיבוב הראשון
  4. טום אוקר (הולנדהולנד הולנד) ומרטי ריסן (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), הודחו בסיבוב השני
  5. בוב לוץ וסטן סמית' (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), הודחו בחצי הגמר
  6. ויטס גרולייטיס (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית) ואלכסנדר מאייר (אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה), מנצחי תחרות 1975, הודחו ברבע הגמר
  7. וויטק פיבק (פוליןפולין פולין) וקארל מיילר (מערב גרמניהמערב גרמניה מערב גרמניה), הודחו ברבע הגמר
  8. פרד מקנייר ושרווד סטיוארט (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), הודחו בסיבוב הראשון

במשחק הגמר בריאן גוטפריד מארצות הברית וראול רמירס ממקסיקו נפגשו עם הזוג הלא מדורג רוס קייס וג'ף מסטרס מאוסטרליה וניצחו אותם ב-3 מערכות.

תחרות זוגות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות השתתפו 48 זוגות. מזוג מנצחי תחרות 1975 רק אן קיומורה מארצות הברית השתתפה בתחרות. 4 זוגות קיבלו דירוג:

  1. בילי ג'ין קינג (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית) ובטי שטוב (הולנדהולנד הולנד), הפסידו במשחק הגמר
  2. כריס אוורט ומרטינה נברטילובה (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), ניצחו בתחרות
  3. אולגה מורוזובה (ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות) ווירג'יניה וייד (בריטניהבריטניה בריטניה), הודחו בסיבוב הראשון
  4. איבון גולגונג (אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה) ופגי מישל (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), מנצחות תחרות 1974, הודחו בסיבוב השלישי

במשחק הגמר כריס אוורט ומרטינה נברטילובה מארצות הברית שיחקו נגד בילי ג'ין קינג (ארצות הברית) ובטי שטוב (הולנד) וניצחו אותן ב-3 מערכות. באותה שנה הזוג ניצח גם באליפות ארצות הברית הפתוחה.

תחרות זוגות מעורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות השתתפו 64 זוגות. מזוג מנצחי תחרות 1975 רק מרטי ריסן מארצות הברית השתתף בתחרות זו. 4 זוגות קיבלו דירוג:

  1. אלכסנדר מאייר ובילי ג'ין קינג (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), הודחו בסיבוב השני
  2. פרו מקמילן (דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה) ובטי שטוב (הולנדהולנד הולנד), הודחו בחצי הגמר
  3. מרטי ריסן ומרטינה נברטילובה (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), הודחו בסיבוב השני
  4. אלכס מטרבלי ואולגה מורוזובה (ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות), הודחו בסיבוב הראשון

במשחק הגמר שיחקו שני זוגות לא מדורגים. טוני רוץ' (אוסטרליה) ופרנסואז דור (צרפת) שיחקו נגד רוזמרי קזאלס ודיק סטוקטון מ(ארצות הברית) וניצחו אותם ב-3 מערכות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]