לדלג לתוכן

אריה שחר (שוורצמן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אריה שחר (קצין))
אריה שחר
שחר, 1993
שחר, 1993
לידה 26 בפברואר 1926
פולין
פטירה 28 בנובמבר 2012 (בגיל 86)
ישראל
מקום קבורה בית הקברות מורשה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הפלמ"ח
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19451948 (הפלמ"ח)
19481967
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל מפעלי תובלה
מנכ"ל אוטוקרס
מנכ"ל מפעלי ים המלח
מנכ"ל סונול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אריה שחר (שוורצמן) (26 בפברואר 1926 - 28 בנובמבר 2012) היה קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, ולאחר מכן כיהן כמנכ"ל בחברות גדולות במשק הישראלי.

שחר נולד בפולין, עלה לארץ ישראל ב-1936 וגדל במושב אביחיל. ב-1945 התגייס לפלמ"ח ושובץ בפלוגה ז'. השתתף במבצע ליל הרכבות ובהתקפה על משטרת גבעת אולגה וסייע בפעילות ההעפלה. סיים קורס מפקדי כיתות וקורס מפקדי מחלקות י"ח ב-1946. שירת כמפקד מחלקה ביגור ובתפקידי הדרכה.

במלחמת העצמאות השתתף במבצע נחשון בו פיקד על פלוגה בגדוד הרביעי של חטיבת הראל ונפצע בקרב הקסטל. השתתף במבצע חורב, שירת כסגן מפקד הגדוד השמיני בחטיבת הנגב וכסגן מפקד הגדוד התשיעי בחטיבה.

לאחר המלחמה היה ממקימי חיל השריון, סיים קורס מפקדי גדודים ב-1952 ומונה למפקד גדוד 9 בחטיבה 7 ובמלחמת סיני היה סגן מפקד החטיבה. בהמשך שירת כמפקדה של חטיבה 37, מפקד חטיבה 520, מפקד בית הספר לשריון, בשנים 1960 עד 1961 כמפקד חטיבה 7 ואחר כך סגן מפקד אוגדה בפיקוד הצפון. במלחמת ששת הימים שירת כראש מטה פיקוד הדרום. לאחר המלחמה השתחרר משירות הקבע.

בשירות המילואים השתתף במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים, שבה שירת כראש מטה אוגדה 146, אוגדת שריון במילואים בפיקודו של מוסה פלד שלחמה בחזית הסורית. ב-1974 הוצע לו לחזור לשירות הקבע להתמנות לראש אגף כוח האדם אך הוא סירב. במלחמת לבנון הראשונה שירת כקצין קישור בפיקוד הצפון.

שחר מילא תפקידי מפתח במשק הישראלי, לאחר שחרורו מצה"ל מונה למנכ"ל מפעלי תובלה, בשנים 1970-1971 כיהן כמנכ"ל אוטוקרס ומשנת 1971 ועד 1990 כיהן כמנכ"ל מפעלי ים המלח. בתקופה זו זכה בפרס התעשייה (1978) ובפרס בן-גוריון לפיתוח ותרומה לנגב (1988). בשנים 1990 עד 1995 כיהן כמנכ"ל גרנית הכרמל השקעות וחברת סונול.

שימש כדירקטור בבנק מזרחי, ובחברות רותם דשנים, אלקו החזקות, רפאל וקופת חולים כללית. כמו כן היה חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויו"ר ארגון חברי ההגנה.

היה בעל תואר ראשון בכלכלה ובמדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

נפטר בנובמבר 2012, בגיל 86, ונקבר בבית הקברות מורשה ברמת השרון.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]