יוסי בן-חנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסי בן-חנן
GenYosiBenHanan1994.jpg
אלוף יוסי בן-חנן, מפקד המכללות לביטחון לאומי ולפיקוד ומטה, 1994-1990[1]
תאריך לידה 23 בפברואר 1945 (בן 72)
מקום לידה ירושלים
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19631994
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע שלום הגליל  מבצע שלום הגליל
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
ראש אגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון; ראש-משלחת משרד-הביטחון באירופה
תמונתו של יוסי בן-חנן במימי תעלת סואץ לאחר מלחמת ששת הימים, על שער מגזין "לייף"

יוסי בן-חנן שירת כאלוף בצה"ל, ועוטר בעיטור העוז. את רוב שירותו הצבאי עשה בחיל השריון. כיהן כראש האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון (סיב"ט) ושימש ראש משלחת משרד הביטחון באירופה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-חנן נולד ב-23 בפברואר 1945, י"א באדר ה'תש"ה, בירושלים למיכאל בן-חנן, הידוע כ"מר התעמלות הבוקר", שבמשך שנים רבות הפעיל את מאזיני הרדיו בארץ ישראל בתוכנית התעמלות בוקר ששודרה ב"רדיו קול ירושלים" ולאחר מכן ברדיו "קול ישראל". אמו - שרה בן חנן, ילידת צפת, הייתה אשת חינוך ידועה, מחברת מקראות וספרי ילדים (בשיתוף עם בלהה יפה) וממקימות המגמה לדידקטיקה במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין שבירושלים.

בגיל 16 הצטרף לפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי העברי בחיפה, ועם גמר לימודיו ב-1963, התגייס לחיל השריון.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כקצין צעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם גיוסו לחיל השריון עבר בן-חנן הכשרה כלוחם וקורס מפקדי טנקים. בהמשך השלים קורס קצינים ושימש כמפקד מחלקת טנקים. ב-1964 היה חבר במשלחת החשאית של צה"ל למערב גרמניה שנשלחה לקלוט את טנקי הפטון האמריקאים (שזכו לכינוי מגח בצה"ל), והיה ממקימי גדוד 79 בחטיבה 7. במלחמת ששת הימים שירת כקצין המבצעים של חטיבה 7, ולחם עמה בקרבות לכיבוש סיני מגבול רצועת עזה ועד תעלת סואץ. בתום המלחמה נודע כחייל שתמונתו הופיעה על שער מגזין לייף, כשהוא רוחץ במי תעלת סואץ ומניף רובה AK-47 (קלשניקוב) מעל לראשו. תמונה זו הפכה לאחד מסמלי הניצחון הישראלי. לאחר מלחמת ששת הימים, במהלך מלחמת ההתשה, שירת בחזית תעלת סואץ כמפקד פלוגת טנקים, אחר כך כסמג"ד טנקים, כקצין אג"ם של חטיבה משוריינת, ומג"ד 53. ב-1972 פיקד על כוח משוריין שפעל בלבנון במהלך מבצע קלחת 4.

במלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת יום הכיפורים לחם בן-חנן כמפקד גדוד בחזית הצפון, בקרבות הבלימה ברמת הגולן, ובפריצה לשטח סוריה. בפרוץ המלחמה שהה בירח דבש בנפאל. כאשר נודע לו כי פרצה מלחמה, חזר מייד לישראל, והרכיב בעזרת סגנו רב-סרן שמואל אסקרוב וקצין השלישות החטיבתי רב-סרן שמואל בן-משה (שעוטר בצל"ש הרמטכ"ל על תפקודו במלחמה) כוח משרידי חטיבת ברק (חט' 188) שנפגעה קשות במהלך הקרבות. הכוח זכה לכינוי "התעמלות בוקר" כשם תוכנית הרדיו של אביו של בן חנן. הכוח התארגן במהירות, וביום ג', 9 באוקטובר 1973, השתתף בקרב המכריע לבלימת התקפת הסורים באזור שמצפון לקוניטרה (עמק הבכא), קרב אשר הסתיים בהדיפת הכוחות הסורים והשמדתם. בקרב זה ובקרבות הנגד שהתנהלו בימים שלאחר מכן נפצע פעמים אחדות, אך המשיך להילחם. בפעם הרביעית נפצע מאחורי קווי האויב בקרב תל א-שמס בשטח המובלעת הסורית שנכבשה על ידי צה"ל. כוח של סיירת מטכ"ל, בראשות יונתן נתניהו,[2] חילץ אותו[3]. לנתניהו הוענק עיטור המופת על פעולת החילוץ[4].

על פועלו במלחמת יום הכיפורים בקרבות ברמת הגולן וכיבוש המובלעת הסורית, הוענק לבן-חנן עיטור העוז.

תפקידי פיקוד בכירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת יום כיפור הועלה לדרגת אל"ם ושימש במגוון תפקידים בכירים בחיל השריון, ובהם ראש תורת לחימה במפקדת גייסות השריון ומפקד חטיבה 7 בשנים 1977-1979. בשנת 1981 הועלה לדרגת תת-אלוף ושימש כראש מחלקת תורת לחימה במה"ד. בשנים 1982-1986 היה ראש מו"פ (במינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) שבמשרד הביטחון. בשנים 1986-1990 שירת כקצין שריון ראשי. כשמונה לקצין-שריון ראשי, קבע שטקסי השבעת הטירונים וטקסי הסמכת המפקדים של חיל-השריון, יקוימו באתר בלטרון. בן-חנן שינה את ססמת חיל-השריון ל"האדם שבטנק ינצח״". וזאת לאחר ששיכנע את כל מפקדי חיל השיריון שקדמו לו כולל ישראל טל בעדיפות הסיסמא ובצורך לשינוי. שימש כמפקד אוגדת מקשנ"ר כמינוי חירום והיה ממייסדי אתר "יד לשריון" בלטרון.

בשנת 1990 התמנה למפקד המכללות המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה והמכללה לביטחון לאומי והועלה לדרגת אלוף. ב-1994 סיים את שרותו, ופרש מצה"ל.

לאחר שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום שירותו הצבאי ערך את 'מסע של אלופים' מאירופה ועד סין והודו-סין, ביחד עם האלוף במילואים מאיר דגן. כתבות פרי עטו המתעדות את המסע התפרסמו במעריב. לקראת בחירות 1996 הביע בן-חנן תמיכה במפלגת מולדת ובמטרותיה המדיניות, ואולם לא ראה עצמו כמועמד לכנסת אלא סייע לה מבחוץ.

ב-1997 מונה בן-חנן לעמוד בראשו של האגף לייצוא ביטחוני (סיב"ט), תפקיד אותו מילא עד אוקטובר 2008. מנובמבר 1999 היה בנוסף על תפקידו כראש סיב"ט, ראש וועדת ההיגוי לפרויקט טנק המרכבה. בנובמבר 2008 מונה לראש משלחת משרד-הביטחון באירופה שמקומה בפריז. באוקטובר 2012 יצא בדחיפות לבלרוס שם סייע בארגון השתלת כבד ב חברו מאיר דגן ולאחר מכן שב לישראל.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-חנן הוא בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (1971). בוגר הקורס המתקדם לשריון של צבא ארצות הברית בפורט נוקס (1975). בעל תואר שני במנהל ציבורי, מאוניברסיטת הרווארד, ארצות הברית (1980) ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת סטנפורד, ארצות הברית (1981).

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-חנן הוא אב לשלושה. בנו ברק שירת אף הוא בחיל השריון ונפצע בלבנון בתור סמ"פ. בתו יוני נקראה על שם חברו הטוב, יונתן נתניהו, שהציל את חייו במלחמת יום הכיפורים. בתו עמליה דואק (המשותפת לו ולעיתונאית נחמה דואק) היא עיתונאית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסי בן-חנן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]