צ'אק הייגל

צ'אק הייגל
Chuck Hagel
לידה	4 באוקטובר 1946 (בן 78); נברסקה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	קולג' בראון (1966); אוניברסיטת נברסקה באומהה (1971); Scotus Central Catholic High School ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	27 בפברואר 2013 – 17 בפברואר 2015; (שנתיים)
תחת נשיא ארצות הברית	ברק אובמה
	→ ליאון פאנטה אשטון קרטר ←
	3 בינואר 1997 – 3 בינואר 2009; (12 שנים)
	→ ג'. ג'יימס אקסון מייק ג'והנס ←
פרסים והוקרה
	לב הארגמן; פרס הורשיו אלג'ר; מפקד עם כוכב במסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין; תג חייל הרגלים הקרבי; מדליית ציון לשבח; צלב הגבורה של דרום וייטנאם; הצלב הגדול של מסדר השמש העולה ;

צ'ארלס טימותי "צ'אק" הייגל (באנגלית: Charles Timothy "Chuck" Hagel; נולד ב-4 באוקטובר 1946) הוא פוליטיקאי אמריקאי ששימש כמזכיר ההגנה ה-24 בין השנים 2013–2015. בשנים 1997–2009 כיהן כסנאטור רפובליקאי מטעם מדינת נברסקה.

קורות חייו

הייגל נולד בנורת' פלייט, נברסקה, כבן הבכור מבין ארבעה בנים. אמו ממוצא אירי ופולני ואביו ממוצא גרמני. אביו צ'ארלס הייגל לחם במלחמת העולם השנייה ונפטר בפתאומיות בחג המולד 1962 בגיל 39. בשנת 1967 התגייס הייגל לצבא ארצות הברית, עבר הכשרה כלוחם^[1] בחיל הרגלים ושובץ באוגדת החי"ר ה-9. כמפקד כיתה בדרגת סמל, לחם במלחמת וייטנאם ונפצע^[2] פעמיים. הוא שירת באותה מחלקה עם אחיו הצעיר, ובשני אירועים שונים, כל אחד הציל את חיי אחיו.^[3] הוא זכה על שירותו במדליות ואותות הצטיינות שונים. לאחר שובו מווייטנאם עבד כברמן וכשדרן חדשות ברדיו. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת נברסקה בעיר אומהה בשנת 1972.

פעילות פוליטית

ב-1971 החל הייגל בעבודתו הפוליטית, כחלק מצוותו של חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, ג'ון מקוליסטר, עד 1977. בשנים הבאות עבד כלוביסט של חברת הצמיגים פיירסטון, והחל מ-1980 היה שותף בכיר בארגון מטה הבחירות של מושל קליפורניה שהפך לנשיא, רונלד רייגן. לאחר כניסתו של רייגן לתפקיד מונה הייגל לסגן יו"ר ארגון הווטרנים האמריקאי.

לאחר פרישתו הזמנית מתעסוקה בממשל פנה לעסקים פרטיים והפך למייסד שותף של חברה לייצור טלפונים סלולריים, עמדה שהפכה אותו למיליונר. בשנים שלאחר מכן שימש כמנכ"ל ארגון המספק טובין לצבא ארצות הברית וכבכיר בארגון ועדות וכינוסים בינלאומיים שונים, בין השאר בצלב האדום האמריקאי. ב-1992 חזר מווירג'יניה לנברסקה והפך לנשיא קבוצת השקעות בנקאית. ב-2007 השתתף בוועידות שאורגנו על ידי המועצה האמריקנית-איראנית, בהשתתפות מספר מדינאים ואנשי תקשורת.

ב-1996 ניצח הייגל את בן נלסון במירוץ למושב הסנאט מטעם מדינת נברסקה, על אף העובדה שרבים העריכו שאין לו כל סיכוי לזכות במינוי. הוא זכה ב-56% מהקולות. הוא הצהיר כי יפרוש לאחר שתי תקופות כהונה מן הסנאט. בבחירות של שנת 2002 הוא זכה ב-83% מהקולות, הניצחון המוחץ ביותר בתולדות מדינת נברסקה. הייגל כיהן כסגן מצליף המפלגה הרפובליקנית. כמו כן היה יו"ר הוועדה שעסקה בשינויי האקלים וכראש הוועדה לפיקוח על כוחות משימה המזוינים. הוא שימש כסגן יו"ר הוועדה המשותפת לשני בתי הקונגרס באשר למדיניות עם סין. כמו כן שימש כמשגיח בקבוצת הפיקוח על נאט"ו. הייגל היה חבר בארבע ועדות של הסנאט: ועדת החוץ, ועדת הבנקים, דיור ועניינים מקומיים, הוועדה הנבחרת לענייני מודיעין והוועדה לחוק ומינהל.

בהתבטאות מעוררת מחלוקת ב-1998 לאחר מינויו של ג'יימס הורמל, הומוסקסואל, לשגריר ארצות הברית בלוקסמבורג, ציין הייגל שהוא סבור שהיותו של הורמל הומוסקסואל מוצהר תפגע ביכולתו לפעול באופן יעיל. מאוחר יותר התנצל על התבטאות זו.

ב-2002 הגדיר את דברי בוש על "ציר הרשע" כהטחת כינויי גנאי בלבד שאינם מועילים ופשטניים מדי בעולם מורכב.^[4] ביולי 2007 קרא הייגל להסיג את הכוחות מעיראק בתוך 120 יום. הוא התראיין באותה עת ל"וושינגטון פוסט" ומנה את כל כשלי הממשל בעיראק, כשהוא טוען שאף מערכת עיראקית אינה מתפקדת כראוי. הייגל אף השווה, בראיון מ-2005 את מלחמת עיראק למלחמת וייטנאם והוקיע את כישלונותיו של בוש בניהול המערכה. ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, אמר הייגל כי "הטבח ההדדי המבחיל חייב להיפסק מיד. הנשיא בוש חייב לקרוא להפסקת אש מיידית. הטירוף הזה חייב להיפסק". בינואר 2007 מתח הייגל ביקורת על כוונתו של הנשיא בוש הבן לשלוח עוד 20,000 חיילים לעיראק. הוא קרא לתוכנית זו "שגיאת מדיניות החוץ המסוכנת ביותר מאז וייטנאם".

בנובמבר 2007 דירג את ממשל בוש כ"נמוך ביותר ביכולתו, תפקודו, מדיניותו ובתמיכתו העממית - כמעט בכל תחום מכל הממשלים בארבעים השנים האחרונות".^[5] כמו כן חשף את העובדה כי הוא פתוח להצעות לרוץ כמועמד בבחירות 2008 לסגן נשיא, תחת כל מועמד שייבחר על ידי המפלגה הדמוקרטית. בנוסף אמר על ממשל בוש כי "זהו אחד הממשלים הכי יהירים ונטולי יכולת שאי פעם ראיתי או קראתי אודותיו".

לאחר תקופה בה שקל לרוץ למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, הודיע הייגל ב-10 בספטמבר 2007 כי לא ירוץ למשרה וכי יסיים את כהונתו בסנאט בתום הקדנציה. באוקטובר 2009 מונה על ידי הנשיא ברק אובמה ליו"ר משותף של המועצה המייעצת לנשיא בענייני מודיעין.

בינואר 2013 הוא הוכרז כמועמדו של הנשיא אובמה לתפקיד מזכיר ההגנה הבא של ארצות הברית, תפקיד שמחייב את אישור הסנאט. ב-14 בפברואר, בעקבות פיליבסטר של הרפובליקנים, נדחתה ההצבעה בסנאט בעשרה ימים. ב-26 בפברואר אישר הסנאט את מינויו של הייגל ולמחרת הושבע הייגל לתפקיד.

בעקבות הטבח בבסיס הצי האמריקני בוושינגטון הוא נתן הוראה לבדוק נוהלי אבטחה בביסי הצי.

ב-24 בנובמבר 2014 הגיש הייגל את התפטרותו מתפקיד שר ההגנה, באילוץ מצד הנשיא אובמה, בנימוק של חוסר תפקודו מול אתגרי ארצות הברית בעולם, בדגש על חזית המזרח התיכון והמאבק בטרור ובדאעש.^[6] ב-17 בפברואר 2015 סיים את תפקידו. החליף אותו בתפקיד אשטון קרטר. לאחר שהתפטר פורסם בוול סטריט ג'ורנל כי הדרישה להתפטרות מאובמה, באה לאחר שהייגל תבע מהנשיא להגיב בהחלטיות כלפי רוסיה, ולעמוד לצד בנות הברית האירופאיות כמו גם לפעול בהחלטיות בסוריה.

הייגל והמזרח התיכון

להייגל יוחסו שורה של התבטאויות והחלטות שנויות במחלוקת בכל הנוגע לקהילה היהודית ויחסי ארצות הברית עם מדינת ישראל ומדינות נוספות במזרח התיכון. לאחר שהוכרז כמועמד של הנשיא אובמה לתפקיד שר ההגנה פורסמו עמדותיו בנושאים אלו בהבלטה והועמדו במוקד הדיון הציבורי והשימועים שנערכו בסנאט לקראת מינויו.

בשנת 1989, בעת שניסה לסגור את מתקן הצי השישי של ארצות הברית בחיפה בגלל בעיות תקציביות, אמר הייגל לנציגי המכון היהודי לענייני ביטחון לאומי (JINSA): "שהיהודים ישלמו על זה".^[7] בשנת 2000 נמנה עם ארבעה סנטורים שסירבו לתמוך בישראל בעקבות האינתיפאדה. בשנת 2006 אמר בריאיון לספר "הארץ המובטחת מדי" מאת הדיפלומט אהרון דייוויד מילר, כי "הלובי היהודי מפחיד הרבה אנשים [בגבעת הקפיטול]... תמיד היו לי טענות נגד חלק מהדברים המטופשים שהם עושים, כי אני לא חושב שזה נכון לאינטרסים של ישראל. אני פשוט לא חושב שפעילותם טובה לישראל". הייגל הוסיף כי מעולם לא חתם על מכתב תמיכה בישראל או התנגדות לאיראן של ארגון השדולה הפרו ישראלי איפא"ק "משום שאלה היו מכתבים מטופשים".^[8] כעבור זמן הייגל תיקן עצמו שבמילים "הלובי היהודי" התכוון לומר הלובי הפרו-ישראלי. בשנת 2008 אמר למילר, בעקבות ביקורת נגדו שאינו תומך מספיק בישראל, כי "אני לא סנטור ישראלי, אני סנטור של ארצות הברית... אני תומך בישראל, אבל מבחינתי, החובה שלי כלפי החוקה של ארצות הברית ניצבת במקום הראשון - ולא חובתי לנשיא, למפלגה או לישראל".^[9]

ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, תיאר הייגל את מלחמתה של ישראל נגד חזבאללה בלבנון כ"הרס שיטתי של ידידי ארצות הברית, המדינה והעם הלבנונים", וקרא לבוש לדרוש הפסקת אש מיידית ואימוץ יוזמת השלום הסעודית.^[10] באותה שנה נמנה עם 12 סנאטורים שסירבו לחתום על מכתב שקורא לאיחוד האירופי להגדיר את החזבאללה כארגון טרור.^[11]

בספטמבר 2007 הצביע נגד הכללת משמרות המהפכה האיראניים ברשימת ארגוני הטרור.^[12] באוגוסט, קרא לנשיא בוש לפתוח בשיחות ישירות עם איראן ללא תנאים.^[13] בנוסף, סירב להצהיר כי על ארצות הברית להשתמש בכוח אם המשא ומתן עם איראן לא יצלח וזו תמשיך בתוכנית הגרעין שלה.

לאורך השנים הצביע הייגל נגד הטלת סנקציות מסחריות חד צדדיות (בניגוד לבינלאומיות) על איראן, לוב, קוריאה הצפונית וקובה.^[14] בשנת 2003 נמנה עם ארבעה סנאטורים שהתנגדו להטלת סנקציות על סוריה.^[15] בשנת 2008 פרסם, יחד עם הסנאטור ג'ון קרי, מאמר בעיתון "וול סטריט ג'ורנל" שכותרתו "הגיע הזמן לדבר עם סוריה", בנימוק כי "מנהיגי סוריה פעלו תמיד מתוך שיקולים קרים למטרת שימור עצמי, וההיסטוריה מראה כי דיפלומטיה נמרצת עשויה להשתלם".^[16]

בשנת 2009 צירף את חתימתו להצהרה שעודדה איחוד פיוס בין ארגון הפת"ח לחמאס, על אף שחמאס הוכרז בארצות הברית כארגון טרור.^[17] באותה שנה האיץ הייגל בממשל אובמה לפתוח בשיחות ישירות עם החמאס.^[18]

הייגל הוא יו"ר משותף יחד עם הדיפלומט סטיוארט אייזנשטאט בארגון "Iran Task Force", שמטרתו להעריך את קיומם של גורמים פוליטיים באיראן שעשויים לבנות בסיס ליחסים טובים יותר עם המערב.^[19]

מנהל הליגה נגד השמצה, אברהם פוקסמן, האשים את הייגל כי "הסנטימנטים שהוא הביע לגבי הלובי היהודי גובלים באנטישמיות בסגנון הפרופסורים ג'ון מירשהיימר וסטיבן וולט והנשיא לשעבר ג'ימי קרטר". הסנאטור הרפובליקאי לינדזי גרהאם טען כי הייגל יהיה שר ההגנה הכי אנטי-ישראלי בהיסטוריה של ארצות הברית. ארגון ג'יי סטריט המזוהה עם השמאל היהודי בארצות הברית הביע תמיכה בהייגל וציין כי עמדתו בנושאים הקשורים לישראל תואמת את עמדת ציבור המרכז בקהילה היהודית.^[20]^[21] כמו כן חתמו על מכתב תמיכה בהייגל חמישה דיפלומטים שכיהנו כשגרירי ארצות הברית בישראל.^[22] תמיכה בהייגל הביע גם מפקד חיל הים לשעבר, האלוף (מיל.) זאב אלמוג. באפריל 2013 ביקר בישראל והודיע שארצות הברית תעמיד לרשות ישראל שורה של אמצעים צבאיים.^[23]

חייו האישיים

תמונתו הרשמית של הייגל כחבר בסנאט האמריקאי

להייגל שני אחים צעירים: תומאס, פרופסור באוניברסיטת דייטון, ומייקל, אמן המתגורר באומהה, נברסקה. אח נוסף, ג'יימס, נהרג בתאונת דרכים בגיל 16. ב-1979 נישא הייגל לחברתו פטרישיה לויד, וב-1982 בני הזוג התגרשו. הייגל נישא בשנית ב-1985 לליליבט. לזוג נולדו שני ילדים: בת, אלין, ובן, זילר. הזוג מתגורר בווירג'יניה.

לקריאה נוספת

Charlyne Berens, Chuck Hagel: Moving Forward, U of Nebraska Press, 2006
Chuck Hagel, Peter Kaminsky, America: Our Next Chapter: Tough Questions, Straight Answers, HarperCollins, 2008

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'אק הייגל בוויקישיתוף

AFP, הייגל: עסקת הנשק עם ישראל - מסר ברור לאיראן, באתר ynet, 21 באפריל 2013.
JOSH GERSTEIN, Chuck Hagel's record on Israel draws scrutiny,Politico, 12.15.12
צ'אק הייגל, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

^ אמיר אורן, סוף תקציב במדיניות תחילה, באתר הארץ, 12 במאי 2013.
^ אמיר אורן, האם הטנק מת, באתר הארץ, 7 באפריל 2013.
^ The private war of Chuck and Tom Hagel, באתר Salon,‏ 30 באפריל 2007
^ Charlyne Berens, Chuck Hagel: Moving Forward, U of Nebraska Press, 2006, Page 153
^ Haass, Richard N. (28 בנובמבר 2007). "A Conversation with Chuck Hagel (Federal News Service FNS rush transcript)". Council on Foreign Relations. אורכב מ-המקור ב-2013-04-14. נבדק ב-23 במרץ 2008. {{cite web}}: (עזרה)
^ סוכנויות הידיעות‏, שר ההגנה האמריקני יסיים תפקידו: "דרושים כישורים אחרים", באתר וואלה, 24 בנובמבר 2014
^ ELLIOTT ABRAMS, Mr. Hagel and the Jews, Weekly Standard
^ Aaron David Miller, The Much Too Promised Land: America's Elusive Search for Arab-Israeli Peace, Random House Publishing Group, 2008
^ Eric Fingerhut, RJC attacks Hagel appointment, JTA, October 28, 2009
^ Key Republican breaks with Bush on Mideast, CNN, July 31, 2006
^ Eighty-Eight Senators Condemn Hezbollah, Philadelphia Jewish Voice, August 2006
^ U.S. Senate Roll Call Votes 110th Congress - 1st Session
^ Private Note to Bush from Hagel Calls For Direct, Unconditional, Comprehensive Talks with Iran, The Washington Note, Oct 31 2007
^ Josh Rogin, Chuck Hagel does not like sanctions, December 17, 2012
^ Hagar the Horrible, Editorial of The New York Sun, October 11, 2004
^ JOHN KERRY and CHUCK HAGEL, It's Time to Talk to Syria, Wall street journal, June 5, 2008
^ JOSH GERSTEIN, Chuck Hagel's record on Israel draws scrutiny, פולטיקו, 12.15.12
^ BRET STEPHENS, Chuck Hagel's Jewish Problem, Wall street journal
^ Iran Task Force, Atlantic Council
^ The Facts on Chuck Hagel, jstreet.org
^ יצחק בן חורין, וושינגטון, תומכי ישראל מזהירים משר ההגנה המיועד הייגל, באתר ynet, 18 בדצמבר 2012
^ Friends of Chuck: the case for Hagel begins Foreign Policy December 20, 2012
^ יואב זיתון ורועי קייס, יעלון להייגל: עדיף פתרון דיפלומטי לאיום האיראני, באתר ynet, 22 באפריל 2013

[1] אמיר אורן, סוף תקציב במדיניות תחילה, באתר הארץ, 12 במאי 2013.

[2] אמיר אורן, האם הטנק מת, באתר הארץ, 7 באפריל 2013.

[3] The private war of Chuck and Tom Hagel, באתר Salon,‏ 30 באפריל 2007

[4] Charlyne Berens, Chuck Hagel: Moving Forward, U of Nebraska Press, 2006, Page 153

[Hagel-conversation-5] Haass, Richard N. (28 בנובמבר 2007). "A Conversation with Chuck Hagel (Federal News Service FNS rush transcript)". Council on Foreign Relations. אורכב מ-המקור ב-2013-04-14. נבדק ב-23 במרץ 2008. {{cite web}}: (עזרה)

[6] סוכנויות הידיעות‏, שר ההגנה האמריקני יסיים תפקידו: "דרושים כישורים אחרים", באתר וואלה, 24 בנובמבר 2014

[7] ELLIOTT ABRAMS, Mr. Hagel and the Jews, Weekly Standard

[8] Aaron David Miller, The Much Too Promised Land: America's Elusive Search for Arab-Israeli Peace, Random House Publishing Group, 2008

[9] Eric Fingerhut, RJC attacks Hagel appointment, JTA, October 28, 2009

[10] Key Republican breaks with Bush on Mideast, CNN, July 31, 2006

[11] Eighty-Eight Senators Condemn Hezbollah, Philadelphia Jewish Voice, August 2006

[12] U.S. Senate Roll Call Votes 110th Congress - 1st Session

[13] Private Note to Bush from Hagel Calls For Direct, Unconditional, Comprehensive Talks with Iran, The Washington Note, Oct 31 2007

[14] Josh Rogin, Chuck Hagel does not like sanctions, December 17, 2012

[15] Hagar the Horrible, Editorial of The New York Sun, October 11, 2004

[16] JOHN KERRY and CHUCK HAGEL, It's Time to Talk to Syria, Wall street journal, June 5, 2008

[17] JOSH GERSTEIN, Chuck Hagel's record on Israel draws scrutiny, פולטיקו, 12.15.12

[18] BRET STEPHENS, Chuck Hagel's Jewish Problem, Wall street journal

[19] Iran Task Force, Atlantic Council

[20] The Facts on Chuck Hagel, jstreet.org

[21] יצחק בן חורין, וושינגטון, תומכי ישראל מזהירים משר ההגנה המיועד הייגל, באתר ynet, 18 בדצמבר 2012

[22] Friends of Chuck: the case for Hagel begins Foreign Policy December 20, 2012

[23] יואב זיתון ורועי קייס, יעלון להייגל: עדיף פתרון דיפלומטי לאיום האיראני, באתר ynet, 22 באפריל 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]