דוד אגמון
 | |
| דוד אגמון עם אנטואן לאחד ויהורם גאון | |
| לידה |
1947 (בן 76 בערך) קזבלנקה |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1948 |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1965–1993 (כ־28 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפוריםמבצע ליטני  מבצע שלום הגליל האינתיפאדה הראשונה  המערכה ברצועת הביטחון | |
  | |
דוד אגמון (נולד ב-1947) הוא תת-אלוף במילואים בצה"ל ששירת כמפקד יחידת הקישור ללבנון וכקצין חי"ר וצנחנים ראשי, לשעבר מנהל לשכת ראש הממשלה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגמון נולד בקזבלנקה שבמרוקו. מצד אביו הוא נצר לרב אליהו בן-אמוזג. עלה עם משפחתו לישראל ב-1948, גדל בשכונת הפועל המזרחי בראשון לציון ולמד בבית הספר ממלכתי-דתי סיני בעיר ובגימנסיה הריאלית.
בשנת 1965 התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים. בצנחנים עבר הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר לאחר קורס קציני חי"ר מונה למפקד מחלקה בפלס"ר 7 ולחם בראשה במלחמת ששת הימים. בהמשך, שירת בסיירת אגוז כמפקד פלוגה והשתתף בפשיטה על מפקדת המחבלים בכפר עינתא הסמוך לבינת ג'בייל, פשיטה רגלית בלילה קר וגשום במיוחד, בה נהרגו כחמישה מחבלים[1]. בינואר 1971 פיקד על חולית הפריצה בפשיטה לאל-ח'יאם, שבה פוצצה המפקדה של אזור דרום הפתח-לאנד. בפעולה נהרג קצין ונפצעו שלשה מהלוחמים, בהם אגמון שנפצע בידו. לאחר מכן נתמנה לסגן מפקד היחידה והשתתף במבצע קלחת 4 מורחבת ובמלחמת יום הכיפורים. בהמשך הקריירה הצבאית שלו שימש כמפקד גדוד 450 (האריה המעופף), מפקד בית הספר למ"כים[2], מפקד חטיבה, קצין אג"ם של פיקוד הצפון במלחמת לבנון הראשונה[3] ומפקד אוגדה. בשנים 1986 עד 1988 פיקד על יחידת הקישור ללבנון ובשנים 1988 עד 1991 כיהן כקצין חי"ר וצנחנים ראשי. ב-1993 מונה ליועץ לרמטכ"ל לענייני אינתיפאדה.
לאחר שחרורו מצה"ל, פעל כאיש עסקים. הוא ניהל את חברת "חבר לחייל" שזכתה במכרז לניהול הגרלות האגודה למען החייל, אך התמוטטה והותירה חובות רבים[4] בפעילות אחרת, שיווק קרקעות באי ונואטו[5]. כיהן כראש לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו במשך מספר חודשים בשנים 1996-1997[6]. לאחר מכן היה חבר במפלגת "קדימה" ושימש יו"ר מרחב ראשון לציון של המפלגה. ב-2012 הביע תמיכה במועמדותו של שאול מופז לראשות המפלגה[7].
היה נשוי לאווה עד למותה ב-2021 ואב לשלוש בנות. בתו עדי, נפטרה מסרטן במהלך שירותה כקצינה בחיל המודיעין ולאחר מאבק משפטי שניהלה המשפחה, הוכרה כחלל צה"ל[8].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נחום ברנע, איך לנהל לא-מדינה, כותרת ראשית, 6 ביולי 1989.
- אמנון ברזילי, הלשכה עדיין מחכה, הארץ, 7 באוקטובר 1996.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יעקב ארז, "האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו'", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 -"סיירות ומיעוטים", עמ' 65
- ^ נועם שרעבי, אחרי 40 שנה, אתר זרוע היבשה, 7 במאי 2013
- ^ שי פוגלמן, 30 שנה למלחמת לבנון כיבוש הבופור: הפקודה שלא הגיעה, באתר הארץ, 31 במאי 2012.
- ^ יצחק דנון, ביהמ"ש: דוד אגמון, לשעבר מנהל לשכת רה"מ, ישלם לבנק לאומי כ-3 מ' ש', באתר גלובס, 26 ביוני 2006.
- ^ איתמר לוין, דוד אגמון הגיש קובלנה פלילית נגד בכירי "ידיעות אחרונות" בטענה לדיבה, באתר גלובס, 20 באוגוסט 2000.אלעזר לוין, דוד אגמון: ישראלים חכרו 800 אלף ד' במדינת ונואטו ממערב לאוסטרליה, באתר גלובס, 7 באוגוסט 2000
- ^ התפטר מנהל לשכת רה"מ, באתר גלובס, 28 בינואר 1997
- ^ אתר יאללה קדימה
- ^ נטע זך, לא בקרב ולא בקישון, באתר הארץ, 30 במרץ 2003
קציני חי"ר וצנחנים ראשיים (קחצ"ר) 
| |
|---|---|
|
מפקדי יחידת הקישור ללבנון 
| ||
|---|---|---|
| מפקדי אד"ל | בנימין בן אליעזר • יורם המזרחי • אפרים סנה • מאיר דגן • דוד מימון | |
| מפקדי יק"ל | מאיר דגן • שלמה אליה • דני רוטשילד • דוד אגמון • זאב זכרין • מיכה טמיר • גבי אשכנזי • גיורא ענבר • אלי אמיתי • ארז גרשטיין • אלי אמיתי (ממלא מקום) • בני גנץ | |