ורדה רזיאל-ז'קונט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ורדה רזיאל-ז'קונט
10 בנובמבר 1940 (בת 75)
רזיאל ז'קונט ביוני 2016
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום לידה תל אביב, ישראל
בן זוג אמנון ז'קונט
קטע קול דוגמת קול של ורדה רזיאל ז'קונט

ורדה רזיאל-זָ'קוֹנְט (נולדה ב-10 בנובמבר 1940) היא פסיכולוגית, סופרת, עיתונאית ואשת תקשורת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בתל אביב בשם ורדה זילברמן. בנערותה אמה ואביה, שעבדו כתופרת וכנגר,[1] עברתו את שם משפחתם לרזיאל. היא למדה בתיכון עירוני ה' בתל אביב ועשתה את שירותה בצה"ל במסגרת הנח"ל בקיבוצים איילת השחר ויפעת.

ב-1964 סיימה את לימודיה בחוגים לספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. תוך כדי לימודיה, עבדה בשנת 1962 כמורה לאנגלית בקיבוץ נען. בשנים 19651966 חיה עם משפחתה בלונדון ועבדה כמורה לתלמידי בית ספר יסודי.[1][2] ב-1967 החלה בלימודי פסיכולוגיה שבסיומם קיבלה תואר ראשון בפסיכולוגיה, ובהמשך תואר מוסמך בפסיכולוגיה חברתית ותואר מוסמך נוסף בפסיכולוגיה קלינית.[3]

משנת 1969 הייתה עוזרת-הוראה בחוג לפסיכולוגיה ולימדה בקורס מבוא לפסיכולוגיה למדעי החברה.[1][4] עבודת המוסמך שלה, שהוגשה ב-1974 לאוניברסיטת תל אביב, נושאת את השם: "הערכת פעילות ממניעים אלטרואיסטיים כאינטרינזית או אקסטרינזית על ידי גברים ונשים".

בשנות השבעים העבירה חוגי הורים מטעם תנועת נעמת ונשלחה להרצות בפני מטפלות ילדים בתנועה הקיבוצית. ב-1976 פרסמה את ספרה המקצועי הראשון "אני, אתה, אנחנו" שנכתב בהזמנת משרד החינוך כחוברות תרגילים למחנכים. בנוסף העבירה סדנאות בתחום יחסי אנוש בהזמנת צה"ל, שירות המדינה וחברות שונות. בשנים 19791986 הייתה אזרחית עובדת צה"ל בחיל אוויר והעבירה סדנאות למפקדים בנושא מיומנויות פיקוד ויחסי אנוש.[1]

רזיאל-ז'קונט רשומה בפנקס הפסיכולוגים,[5] אך ללא ציון של תחום התמחות. ברישום זה לא מופיעה התווית "קל", המציינת פסיכולוג קליני (או תוויות אחרות המציינות פסיכולוג חינוכי, התפתחותי, רפואי או שיקומי) אשר רק הם מוסמכים לטפל בפציינטים (פסיכולוג ללא הסמכה של הסקציות האלו אינו רשאי לערוך טיפולים קליניים אך רשאי לתת ייעוץ).

רזיאל-ז'קונט תומכת בשיטתו של מרטין סליגמן המבוססת על מחקרים המעידים כי אנשים יכולים להתפתח במשך כל מהלך חייהם ולא בהכרח להמשיך לחיות בצל טראומות ילדות.[6]

פעלה גם כפסנתרנית מוזיקה קלאסית, והופיעה בקונצרטים ואירועים שונים, בין היתר ניגנה כסולנית את החלק הראשון מתוך הקונצ'רטו לפסנתר בלה מינור של שומן עם תזמורת הקמפוס בניצוחה של טליה אילן.[7][8] היא הופיעה גם לצד אחיה אריה רזיאל בנגינת שירים של להקת "החיפושיות".[9][10]

ב-1961, בהיותה בת 21, נישאה למשורר מאיר ויזלטיר. השניים התגרשו ב-1967 ולהם בת אחת. בשנת 1982 פגשה בסופר אמנון ז'קונט[11] והשניים נישאו כעבור כשמונה שנים.

פעילות תקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת לימודיה באוניברסיטה החלה רזיאל בכתיבת מאמרים וטורים בעיתונות. בשנת 1961 למדה בקורס לכתיבת תסכיתים לרדיו בהנחיית אמנון אחי נעמי, ולאחר מכן כתבה תסכיתים עבור "קול ישראל לנוער". בשנים 1960–1961 הייתה כתבת בעיתון "עולם האישה" (של גרשום קומרוב). ב-1972 החלה לכתוב רשימות עבור מגזין "את"[12] בעריכתו של טומי לפיד. במקביל, בשנת 1974 כתבה לעיתון "במחנה" כאשר העורך הראשי היה יצחק לבני. ב-1979 החלה לכתוב טור קבוע בעיתון "ידיעות אחרונות".[1] ב-1988 עברה לכתוב טור במוסף "סגול" של עיתון "חדשות" בעריכתה של אורנה ננר עד שהעיתון שנסגר. בהמשך, כתבה טור בעיתון "מעריב", ובשנת 1993 חזרה לכתוב במוסף "זמנים מודרניים" של ידיעות אחרונות, שוב בעריכתה של ארנה ננר.[1] בשנים 1995–1996 כתבה רשימות לירחון אגודת הסופרים "מאזניים" בעריכתן של דורית זילברמן וציפי שחרור.

בתקופת לימודיה לתואר שני, ערכה את העיתון "אינטראקציה" של החוג לפסיכולוגיה.

מ-1972 ועד 1978 השתתפה במסגרת "גלי צה"ל" בצוות שענה על שאלות מאזינים בתחומי זוגיות ויחסי מין.[1][13]

בשנות השמונים הגישה בטלוויזיה החינוכית את "פינת ספר" - המלצות על ספרים חדשים בהפקתה של דלית בר צליל.

בשנת 1992 הנחתה, יחד עם בן זוגה אמנון ז'קונט, שיחות לילה דו שבועיות עם מאזינים ברשת ב' של קול ישראל עם עופר נחשון על מבחר נושאים כמו אהבה, יופי ופרידות.

בתחילת שנות התשעים הגישה ברשת א' של קול ישראל "פינת ספר" - שיחה על ספרים ישנים שראוי להיזכר בהם - בהפקתה של אתי פולק. במשך השנים כתבה ביקורות ספרות ב"ידיעות אחרונות", "עיתון 99", "מעריב", אתר "גיבור תרבות", מוסף ספרים של "הארץ" ועוד.

החל מ-1999 מגישה רזיאל-ז'קונט תוכנית רדיו במשך שישה ימים בשבוע, בה היא משוחחת עם מאזינים ומייעצת להם בבעיות חיים שונות.[14] התוכנית שודרה תחילה ב"רדיו ללא הפסקה"[15] וב-2008 עברה ל"רדיו 99",[16] שם הגישה תוכנית ייעוץ יומית דומה. בצהרי יום שישי, משבצת השידור ניתנה לה ולבעלה אמנון ז'קונט והשניים הגישו תוכנית המבוססת על ויכוחים ושיחות ביניהם וכן על שיחות עם מאזינים. באוקטובר 2008 נקלע "רדיו 99" לקשיים כספיים ועקב רכישת התחנה על ידי "רדיו ללא הפסקה", תוכניתה של רזיאל-ז'קונט ירדה מלוח השידורים,[17][18] אולם הוחזרה ב-2010.[19][20]

בעקבות הצלחת תוכנית הרדיו, החלה בהגשת תוכנית טלוויזיה בעלת תכנים דומים, ביחד עם בן זוגה אמנון ז'קונט. בהמשך, השניים הנחו תוכנית נוספת בשם "סיפור הצלחה",[21][22] במסגרתה אירחו אנשים שזכו להצלחה בולטת בתחומם וניסו לעמוד על שורשה של ההצלחה והמחיר שמשלמים עבורה.

לאור נוכחותה התקשורתית, זכתה רזיאל-ז'קונט לחיקויים רבים ברדיו ובטלוויזיה והופיעה בתוכניות הומור וסאטירה בדמותה שלה. כך היה למשל בתוכניות "פרפר לילה", "שוטטות", "המתנחל", "מועדון לילה",[23] "רק בישראל" ו"ארץ נהדרת".

החל ב-1976 פרסמה ספרי פרוזה ורשימות בתחום הפסיכולוגיה הפופולרית.[24] ב-2003 התפרסם ספרה "מדברים עם ורדה", המתעד שיחות שקיימה עם מאזינים בתוכנית הרדיו.

מחלוקות ציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונה הבוטה של ז'קונט ואופי עצותיה, כפי שהם באים לביטוי בתוכנית הרדיו שלה, שנויים במחלוקת.[25] אוהדיה רואים בהם השתקפות של כנות ויושרה, דיבור בגובה העיניים בלשון צבעונית ורהוטה. לעומתם, מבקריה טוענים, בין השאר, שהיא תוקפנית ואלימה מדי כלפי המתקשרים אליה לייעוץ; שהיא נחפזת מדי לייעץ לאנשים להיפרד מבני זוגם ("תזרקי אותו!"[26][27][28] הוא הציטוט שבו היא נודעת בקרבם לרעה וגם כביטוי פולחן); ושהיא מייעצת גם לאנשים הנחשבים לבריאים מבחינה נפשית להשתמש בתרופות פסיכיאטריות כדי לטפל בבעיות לא חמורות במידה מספקת - דבר שלדעתם הוא פסול.[29]

בנוסף, נוהלה נגדה מערכה מטעם האגודה לסיינטולוגיה שהציפה את רדיו ללא הפסקה ואת הרשות השנייה בתלונות מסוגים שונים; הוגשו נגדה תלונות להסתדרות הפסיכולוגים; בעקבות כתבה שפרסם העיתון "מעריב" ובמרכזה שיחת ייעוץ שקיימה רזיאל-ז'קונט בתוכנית הרדיו שלה, הגישה תביעה בגין לשון הרע כנגד העיתון והמו"ל שלו, אך תביעתה נדחתה.[30]

בשני מקרים הושעתה תוכנית הרדיו שלה: לראשונה בפברואר 2006, זאת לאחר הליך בדיקה שקיימה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בעקבות שידור שנערך בנובמבר 2005 ובו יעצה להורה שבנו הקטן נושך ילדים שלומדים איתו בגן, לנשוך אותו בחזרה, על מנת להמחיש לו את הכאב שהוא גורם.[31] כשמונה שנים לאחר מכן, באוקטובר 2013 החליטה הנהלת רדיו ללא הפסקה על השעיית התוכנית למשך שבועיים, עקב המלצה שסיפקה למאזינה המעודדת התנסות בריבוי חוויות מיניות כדי להשתחרר מטראומה וכן הסבר לפיו ישנם מצבים קיצוניים ובלתי הפיכים שבהם התאבדות היא מוצא לגיטימי. התבטאות נוספת באותה עת התפרשה כמתן לגיטימציה מצדה להכאת ילדים. רזיאל-ז'קונט עצמה הכחישה בכל תוקף פרשנות זאת שניתנה לדבריה.[32][33]

במקרה אחר, בעקבות דרישת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, בדצמבר 2012 התנצלה רזיאל-ז'קונט על ייעוץ פוגעני שנתנה בתוכנית הרדיו שלה, במסגרתו טענה שאותה מאזינה "מגזימה" בתלונתה על טראומה בעקבות אונס שעברה.[34][35]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רזיאל-ז'קונט כתבה מספר רב של ספרים בנושאים שונים. העמדות שהיא מביעה ביצירותיה על פי רוב כרוכות בחשיפה עצמית,[36] ליברליות מבחינה מינית,[37] תומכות בהעצמתן של נשים בישראל וביציאתן לעצמאות, אם כי מתנגדות לאג'נדה פמיניסטית רדיקלית.[38][39][40]

ספרי סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אילו חסדים, ספרית פועלים, 1976 - אוסף סיפורים קצרים על נשים צעירות המתמודדות עם אתגרי האהבה, האימהות וגיבוש הזהות
  • גיבורים במילים (רומן), בוסתן, 1977 - סיפורן של שלוש חברות שחייהן מצטלבים במעורבות יתר במאבקיהן על אהבה
  • ימי הפקר (רומן), כתר, 1989 - במרכז העלילה, קשר רומנטי בלתי לגיטימי והקשיים הנלווים לאפשרות מימושו
  • ש' כמו שקר (רומן מתח), קשת, 2004 - נכתב במשותף עם בן זוגה, אמנון ז'קונט. במרכז העלילה, פסיכולוגית ידועה ומצליחה שחייה הפרטיים מאוימים על ידי גורם מסתורי

ספרי חינוך ופסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אני, אתה, אנחנו: פעולות מומלצות לשעת חברה, משרד החינוך והתרבות, תשל"ז 1976
  • צפור הנפש, בוסתן, 1978 - לקט מאמרים העוסקים ביחסים בין המינים, הערכה עצמית ותהליכי שינוי
  • אהבה - סדרת חוברות משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, (מדריך למורה) תש"מ 1979
  • אהבה על תנאי, זמורה ביתן מודן, תשמ"א 1981 - מאמרים בנושאים כגון אמון וחשדנות, מיתוסים וחוכמה שלאחר מעשה
  • מצבים, (זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985 - לקט רשימות העוסקות באבני הנגף בדרך לאושר
  • לצוד פרפר קסום, שבא, 1987 - לקט מאמרים אודות האומץ להתנפל על החיים, לאהוב איש מכוער, המשיכה לבן זוג בלתי-מושג, על עצלות, התמכרות וצמיחה אישית
  • סודות גלויים: סיפורים מחדר הפסיכולוגית, כתר, 1992 - על הצלחות וכשלונות עם מטופלים
  • יחסים, כתר, 1996 - על הצדדים הפחות מובנים מאליהם של קרבה וריחוק בין בני זוג. תקווה הרסנית
  • לא מובן מאליו, כתר, 1998 - לקט רשימות העוסקות במורכבויות הקיום האנושי, בזוגות ומשולשים
  • ללא הפסקה, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2000 - לקט רשימות ומאמרים תמיד על אהבה, מימוש עצמי ויחסי אנוש
  • קרוב רחוק: ניתוק ושיקום יחסים בין הורים לילדיהם הבוגרים, הוצאת כתר, 2002

פרסומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מתרגמת - שנוי מאת ווצלאביק וויקלנד ופיש - ספרית פועלים, 1979.
  • עורכת - נשים כותבות לדן בן-אמוץ, מציאות, 1980 (מגוון מכתבים שהתקבלו אצל דן בן אמוץ בתגובה לספרו "זיונים זה לא הכל")
  • פרקי יומן - על הסף: פרקי יומן, זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984. דפים מיומנה הפרטי שנכתבו בין השנים 1962 ל-1969 ועוסקים באהבה, בקשיי הנישואין, פרידות, אמהות ובמאבק לזהות אישית.
  • מדברים עם ורדה, זמורה-ביתן, תשס"ג 2003. ספר המתעד שיחות שקיימה עם מאזינים בתוכנית הרדיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 ורדה רזיאל-ז'קונט באתר ידיעות ספרים
  2. ^ לאה אתגר, ורדה רזיאל ז'קונט בהייד פארק של נשים, youtube, ‏27 במרץ 2012
  3. ^ יעל ללום, מלכת התארים, באתר וואלה! NEWS‏, 7 בדצמבר 2008
  4. ^ נירה ירון, הפילגש האהובה של ורדה, "לאשה" מאי 1971
  5. ^ רזיאל ז'קונט, בפנקס הפסיכולוגים
  6. ^ חוה קרוון, האומץ להיות, ידיעות אחרונות פברואר 1987
  7. ^ גילי מצא, על ספת הפסיכולוג: ורדה רזיאל-ז'קונט משתפת, באתר ynet, 14 בדצמבר 2010
  8. ^ מערכת הבמה, מה עושה ורדה כשהיא לא מייעצת ?, הבמה, ‏14 באפריל 2004
  9. ^ ליאורה הכהן, ורדה תנגן לנו ביטלס, באתר nrg‏, 10 בדצמבר 2001
  10. ^ האקדמיה של הבלוז, באתר budagov
  11. ^ סרטונים יורם יובל, שיחת נפש - ורדה ואמנון ז'קונט, בערוץ של הטלוויזיה החינוכית באתר YouTube‏, 2013 - רזיאל-ז'קונט ואמנון ז'קונט בתוכנית "שיחת נפש"
  12. ^ עידן יוסף ימין, מי גילה את ורדה רזיאל ז'וקנט, את, ‏26 במרץ 2015
  13. ^ עוז אלמוג, ‏מקשיחות והדחקה לשיח המצוקה, באתר "אנשים ישראל", 6 במרץ 2009
  14. ^ סמדר שילוני, האשה הקטנה מהרדיו, באתר ynet, 20 בינואר 2006
  15. ^ קרן צור, ‏העם איתי, באתר גלובס, 17 במאי 2001
  16. ^ אסף כרמל, ורדה רזיאל-ז'קונט עוברת לרדיו 99 שבבעלות גאידמק, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2007
  17. ^ אופיר בר-זהר, ורדה רזיאל ז'קונט לרשות השנייה: רדיו 99 מפר החוזה עמי, באתר TheMarker‏, 2 בנובמבר 2008
  18. ^ אופיר בר-זהר, גאידמק השלים את מכירת רדיו 99 לרדיו 103, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2008
  19. ^ ערן סויסה, ורדה רזיאל ז'קונט חוזרת לשדר ברדיו, באתר nrg‏, 27 בינואר 2010
  20. ^ אלכסנדר כץ, ורדה רזיאל ז'קונט חוזרת לרדיו ללא הפסקה במקום איריס קול שעוברת לערב, באתר ביזפורטל, 27 בינואר 2010
  21. ^ אורן פרסיקו, ‏אמנון - סיפור הצלחה, באתר גלובס, 30 במאי 2004
  22. ^ רותי זוארץ, מציצים, באתר ynet, 23 ביולי 2003
  23. ^ סרטונים לדבר על זה: חברי מועדון לילה פונים לורדה רזיאל-ז'קונט, באתר ‏mako‏‏, ‏4 באוגוסט 2010‏
  24. ^ יעל משאלי - עורכת, פרקי אמהות, ידיעות אחרונות, 2002, פרק האדם השלם של פרקי אבות -קולז', עמ' 168-172
  25. ^ אביעד קיסוס, ולמאזין הבא, סגנון, מעריב, 25 באפריל 2001
  26. ^ עמית קוטלר, "תרדו ממני כבר עם התזרקי אותו!", באתר ynet, 19 בפברואר 2010
  27. ^ רדיו ללא הפסקה, שלושה דברים שלא ידעתם על התכנית, רדיו ללא הפסקה
  28. ^ ירעם נתניהו, שליפות עם ורדה רזיאל ז'קונט, באתר nrg‏, 23 בספטמבר 2008
  29. ^ ליאור יניב, ‏ורדה ואמנון ז'קונט, ארוחה טובה ו... כדורים פסיכיאטריים, באתר גלובס, 9 בפברואר 2014
  30. ^ תא (ת"א) 175886/02 ורדה רזיאל-ז'קונט נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, 9 באוקטובר 2003
  31. ^ ענת באלינטהושעתה תוכנית הרדיו של ורדה רזיאל-ז'קונט, באתר הארץ, 20 בפברואר 2006
  32. ^ אופיר דור, ורדה רזיאל ז'קונט תמכה בשידור בהכאת ילדים ותושעה לשבועיים, באתר כלכליסט, 9 באוקטובר 2013
  33. ^ סרטונים בן מיטלמן, ‏השדרנית ורדה רזיאל-ז'קונט לא מתנצלת: "אני מאמינה בדברים שאני אומרת", באתר ‏mako‏‏, ‏16 באוקטובר 2013‏
  34. ^ רויטל חובל, תלונה נגד רזיאל ז'קונט: "מכשירה אלימות מינית נגד נשים", באתר הארץ, 4 בדצמבר 2012
  35. ^ יערה יעקב, ורדה רזיאל-ז'קונט התנצלה: "יכול להיות שטעיתי", באתר ynet, 6 בדצמבר 2012
  36. ^ ברוריה אבידן בריר, אישה לבדה, "לאשה" 9 ביולי 1984
  37. ^ דניאלה דורון, תבגדו בכיף, ידיעות אחרונות מוסף תל-אביב 12 בנובמבר 1999
  38. ^ דינה יעקובסון, רק גבר אחד מרבבה יכול להסתדר איתי, עולם האישה ינואר 1984
  39. ^ סרטונים נתנאל סמריק, ראיון בתוכנית "היוצאים לאור", בערוץ ה-YouTube של הוצאת קונטנטו דה סמריק, 1 באפריל 2015
  40. ^ שני גרין, 5 הפסיכולוגיות המובילות בישראל, באתר onlife,‏ 27 בנובמבר 2012