יאנובה
| |||
 | |||
| מראה כללי | |||
| מדינה |
 ליטא | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | מחוז קובנה | ||
| מחוז משנה | יאנובה | ||
| תאריך ייסוד | 8 באוגוסט 1750 | ||
| שטח | 13.6682 קמ"ר | ||
| גובה | 65 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 27,134 (1 בינואר 2023) | ||
| קואורדינטות | 55°04′20″N 24°16′50″E / 55.07222°N 24.28056°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://www.jonava.lt | |||
.svg)
.svg)
ינובה (גם יאנובה; ביידיש: יאנאווע; בליטאית: Jonava; בפולנית: Janów; ברוסית: Йонава או Ионава; לעיתים נכתב Jonawa) היא עיר בת כ-35,000 תושבים במרכז ליטא, במחוז קובנה. לפני השואה הייתה זו עיירה יהודית מובהקת: ב-1893 היה אחוז היהודים מבין תושביה 92%, וערב שואת יהודי ליטא - כ-65% (2,700 יהודים)[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר הוקמה בשנת 1750 על גדות הנהר נריס. עוד במאה ה-17 היה יישוב יהודי בכפר על גדתו השמאלית של הנהר ובין שרידיו בית קברות יהודי עתיק. במאה ה-18 החל היישוב היהודי לעבור לגדתו הימנית של הנהר, לאחוזותיו של האציל קוסקובסקי (Kosakovski). מרכז העיירה היה בנוי בתי-אבן וכולו אוכלס ביהודים. גויים חיו בפאתי העיירה בבתי עץ. העיירה היוותה מרכז מסחרי ומנהלי לסביבה כפרית גדולה.
כלכלת העיירה התבססה על עצי היערות הסמוכים, ששונעו על גבי הנהר לגרמניה. במאה ה-19 הוקמה בעיירה תחנת רכבת מרכזית ותעשיית רהיטים, עיבוד עור, מסגרות ובניית קרונות רכבת. כן עסקו רבים מתושבי העיירה, השוכנת בצומת-דרכים מפותח כעגלונים ולאחר מכן כנהגים.
בשנים 1894 ו-1905 כילו שרפות נרחבות חלקים ניכרים של העיירה. חוסנה של הקהילה איפשר את הקמת העיירה מחדש. בעת מלחמת העולם הראשונה הוצא צו מאת ממשלת האימפריה הרוסית לפינוי היהודים מהעיר, כיוון שהיהודים נחשבו מקורבים לגרמניה. רבים מהיהודים התפנו מהעיר לעמקי רוסיה ורק חלק מהם שב לאחר שהעיר נכבשה על ידי כוחות הקיסרות הגרמנית. לאחר מהפכת אוקטובר, הגירה לאזור של "רוסים לבנים", מתנגדי ונרדפי הבולשביזם ופליטי מלחמת האזרחים ברוסיה, סיפקה הכנסה לבעלי חנויות ובעלי מלאכה בעיירה וסייעה בשיקומה לאחר המלחמה. במקביל, יצאו צעירים רבים לבקש השכלה בקובנה הסמוכה. עזיבת הצעירים (הן לקובנה ומשם לאוניברסיטאות אירופה והן בעלייה לארץ ישראל), יחד עם המשבר הכלכלי אליו נקלעה ליטא בשנות השלושים הובילו לשקיעה כלכלית ותרבותית של העיר ערב מלחמת העולם השנייה.
חיים יהודיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד לעיירות רבות ב"תחום המושב", יאנובה הייתה עיר בעלת מעמד כלכלי איתן ורוב יהודיה עבדו והתפרנסו. רבים מהם גם יצרו קשרי מסחר עם ליטאים, פולנים, רוסים וגרמנים וכך הכירו היטב את הסביבה הלא-יהודית. בעיר היו מספר בתי כנסת (רובם קלויז לפי משלח-יד: הקלויז של החייטים, של הבורסקאים, של העגלונים וכדומה), בית כנסת מרכזי "בית הכנסת הגדול" ובית מדרש ("בית המדרש הגדול"), חברת "מעות חיטים" לגמילות חסדים ושטיבל של חב"ד. כן פעל בה בית חולים יהודי.
במאה ה-20 היו ביאנובה נציגויות לכל המפלגות הפוליטיות הארציות והיהודיות ובכלל זה כל תנועות הנוער היהודיות הציוניות, בונדיסטים, קומוניסטים ועוד. במקום הוקם "בית החלוץ" של תנועת החלוץ להכשרה לצורך עלייה לארץ ישראל וגרעין גדול מיאנובה ("אחוה") עלה במסגרת העלייה השלישית והצטרף ל"גדוד העבודה"[2][3][4].
בין הרבנים שנולדו או התגוררו ביאנובה: רבי צבי הירש (חותנו של יהושע צייטלין) ורבי אהרן הגדול מקרלין. במחצית השנייה של המאה ה-19 כיהן בה כרב ואב"ד הרב משה אריה הלוי (שהיה בין הרבנים שנתנו הסכמה לספר חפץ חיים). אחריו כיהנו בה הרבנים חיים סגל ויצחק ליפקין. רבה האחרון היה הרב נחום ברוך גינצבורג, בעל "מקור ברוך". עוד מילידי העיר הרב דב זוכובסקי (הנקרא על שמה "ר' בערל יאנובר"), שכיהן כמשגיח בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, האחים הדיינים רבי אליעזר ורבי ישעיהו גולדשמידט.
בתקופת השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1939, לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית נמלטה לינובה ישיבת סלוצק - קלעצק ופעלה בה מספר חודשים עד לסגירתה. בשנת 1940 נכבשה ינובה, יחד עם כל ליטא על ידי ברית המועצות. במסגרת הישות המדינית החדשה, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית, הולאמו כל מקורות הפרנסה בעיר, המפלגות ותנועות הנוער פוזרו, ומוסדות החינוך היהודי נסגרו. ב-1941 הוגלו חלק מיהודי העיר לסיביר וכך למעשה ניצלו מרצח בידי הנאצים והליטאים משתפי הפעולה.
ב-23 ביוני 1941 החלה הפלישה הגרמנית במסגרת מבצע ברברוסה. העיר הופצצה קשות וכמעט נהרסה כליל. הדרכים החסומות וההפצצות הכבדות מנעו מרבים להימלט מזרחה לתוככי ברית המועצות, אך חלק מהיהודים נמלטו ליערות והצטרפו לפרטיזנים.
הגרמנים נכנסו לעיירה ב-26 ביוני. משטרת העזר הליטאית, שפעלה בחסות הנאצים, החלה בחטיפת גברים יהודים, ובביזה. ביולי חויבו היהודים לשאת טלאי צהוב ונדרש מהם כופר בסך 150,000 רובל, רב העיר והנשיא האחרון של אגודת הרבנים בליטא, הרב נחום ברוך גינזבורג, הסביר שלאחר השנתיים של הכיבוש הרוסי לא נותר בידי היהודים כסף ולפיכך נלקח כבן ערובה[5].
בראשית אוגוסט נלקחו 500 גברים יהודים ונורו למוות בחורשת גיריאלקה הסמוכה לעיירה. בעיירה נותרו אז בעיקר נשים, ילדים וקשישים, הם נורו למוות באותה חורשה ב-23 באוגוסט 1941. בסה"כ, נרצחו שם 2180 גברים, נשים וילדים. באתר הטבח הוקם גן זיכרון ואנדרטאות עם כיתוב בעברית וביידיש.
כ-150 יהודים נוספים מהעיירה ומסביבותיה הועברו לגטו קובנה באוקטובר 1941, חלקם הועסקו בעבודות כפייה, בין היתר בבנייתו של שדה התעופה הסמוך אלקסוטי. רובם הובלו באקציות שונות לפורט התשיעי שם הוצאו להורג בירייה.
זכרונותיהם ועדויותיהם של שורדי השואה מבין תושביה היהודים של ינובה רוכזו לספר הנושא את השם ״ינובה על גדות הוויליה״. איסוף החומרים: יצחק בורשטיין, עריכה: שמעון נוי.[6]
מצבת זיכרון לנרצחי ינובה בשואה
שוחת הקבר ההמוני
_8.JPG)
יאנובה לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יאנובה ידועה בשל מפעל הדשנים Achema, הגדול ביותר במדינות הבלטיות[7]. ב-20 במרץ 1989 אירעה תקלה במפעל (אז נקרא Azot) במסגרתה נפלטו 7,500 טונות של אמוניה וכן חמצן דו-חנקני וכלור. ענן הזיהום השתרע על פני רוחב של 7 קילומטרים ואורך של 50 קילומטרים וגרם למותם של שבעה ול-29 מקרי נכות[8][9].
לאחר תום המלחמה, הוקמה מחדש ספריית יאנובה ובשנת 1950 החלה לשמש כספרייה המרכזית במחוז.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יאנובה (בליטאית)- ינבה (Jonava), באתר האנציקלופדיה של הגטאות
- יאנובה באתר Jewish Gen
- היסטוריה של יאנובה באתר Jewish Gen
- אלכסנדר קרוגלוב (רוס') ומרטין דין, יונבה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1059–1061), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
ינובה (ליטא), דף שער בספרייה הלאומית- איתמר אייכנר, עדות לעיירה שנחרבה: התמונות הנדירות של הצלם היהודי, באתר ynet, 15 בפברואר 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ יאנובה, באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- ↑ היסטוריה של יאנובה
- ↑ חיי חיים ליב חרמוני באלבום יזרעאל
- ↑ בני נוער במחנה בני עקיבא ביאנובה, באתר יד ושם
- ↑ רבנים שנספו בשואה: יאנובה. לפי פון לעצטן חורבן, מס' 10, עמ 66,67; אלה אזכרה, ב, עמ 149-152; יהדות ליטא, עמ 38; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 127, 336, 337, 464 ,578; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 104, 205; אשרי, חורבן ליטע, עמ 255-256
- ↑ יצחק בורשטיין, ינובה על גדות הוויליה, תל אביב: ארגון יוצאי ינובה בישראל, 1972, עמ' 173-180 219-226
- ↑ אתר המפעל
- ↑ The Handbook of Hazardous Materials Spills Technology, part 9 ch. 40
- ↑ במלאת 20 שנה למקרה (בליטאית)
