הסכם שארם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסכם שארם
Wye River Memorandum
טקס החתימה על המזכר בשארם א-שייח'. בתמונה: יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת (מימין) וראש ממשלת ישראל, אהוד ברק (משמאל) חותמים על המזכר. מאחוריהם עומדים, מזכירת המדינה, מדליין אולברייט, נשיא מצרים, חוסני מובארכ ועבדאללה השני, מלך ירדן, 4 בספטמבר 1999
טקס החתימה על המזכר בשארם א-שייח'. בתמונה: יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת (מימין) וראש ממשלת ישראל, אהוד ברק (משמאל) חותמים על המזכר. מאחוריהם עומדים, מזכירת המדינה, מדליין אולברייט, נשיא מצרים, חוסני מובארכ ועבדאללה השני, מלך ירדן, 4 בספטמבר 1999
נושא הסכם שלום
מטרה מימוש הסכם ואי
חותמים אהוד ברק ויאסר ערפאת
מתווכים חוסני מובראכ, עבדאללה השני, מלך ירדן ומזכירת המדינה האמריקאית מדליין אולברייט
מקום חתימה שארם א-שייח'
תאריך יצירה 4 בספטמבר 1999 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הסכם שארם, המוכר גם בשם מזכר "ואי המתוקן" (בהתייחס להסכם ואי), הוא מזכר הסכמות בין מדינת ישראל לארגון אש"ף[1], כנציג הפלסטינים.

המזכר נחתם בתאריך 4 בספטמבר 1999 על ידי ראש ממשלת ישראל אהוד ברק וראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. במעמד החתימה נכחו נשיא מצרים, חוסני מובראכ, עבדאללה השני, מלך ירדן ומזכירת המדינה האמריקאית מדליין אולברייט.

סעיפי ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההסכם מכיל 11 סעיפים אשר עוסקים בנושאים הבאים[2], על פי סדר הופעתם במזכר:

  • משא ומתן על מעמד הקבע
  • העברת שטחים לידי הפלסטינים
  • שחרור אסירים
  • פעילות ועדות פיקוח משותפות (על יישום הסכם אוסלו)
  • הקמת המעבר הבטוח
  • הקמת נמל ימי בעזה
  • סוגיית חברון
  • סעיף בנושא סוגיית הביטחון
  • קריאה משותפת לקהילה הבינלאומית להעמיק את תמיכתה בהסכם השלום
  • הצהרה משותפת ליצירת אווירה חיובית.

הסעיף האחרון (מס' 11 במזכר) הוא סעיף טכני אודות מימוש ההסכם בחגים וכיוצא בזה.

מימוש ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבוע לאחר החתימה קבוצה ראשונה של 200 אסירים ביטחוניים השתחררה על פי ההסכם, מרבית המשוחררים היו כאלו שכבר ריצו יותר משני שלישים מתקופת מאסרם. בנוסף בוצעה הנסיגה הראשונה במסגרת ההסכם מ-7% מהשטח ביו"ש, שעד-אז היה נתון לשליטה ישראלית מלאה. השטח עבר לשליטה אזרחית של הרשות הפלשתינית, אבל האחריות הביטחונית המשיכה להיות של ישראל (שטח B)[3].

ב-6 באוקטובר 1999 נחתם "פרוטוקול המעבר הבטוח" בין ישראל והרשות הפלסטינית[4], שבעקבותיו נפתח המעבר ב-26 באוקטובר[5]. המעבר הבטוח פעל למשך שנה, עד לפרוץ האינתיפאדה השנייה[6].

הנסיגה השנייה, בהיקף של 5%, היתה אמורה להתבצע ב-15 בנובמבר 1999, אך הפלסטינים התנגדו למפות הנסיגה שהוצגו על ידי ישראל [7]. פריצת הדרך הושגה לפני כשבועיים בעקבות פגישה בין ראש הממשלה, אהוד ברק, ליו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, ב-5 בינואר 2000, לאחר עיכוב של כחודשיים. ישראל והפלסטינים גם סיכמו על השלב השני של הנסיגה השנייה, בשיעור של 6.1% שבוצע ב-21 בינואר[8].

במזכר סוכם על הגעה להסכם כולל על מצב הקבע (עם תאריך היעד ספטמבר 2000). העקרונות לכך היו אמורים להיות מנוסחים במסגרת הסכם על מצב הקבע (עם תאריך היעד פברואר 2000)[9]. לצורך הגעה להסכם מסגרת התקיים משא ומתן אשר שלא הניב תוצאות עד קיץ 2000. לכן נפגשו הצדדים ביולי 2000 בארצות הברית בחסות נשיא ארצות הברית בפסגת קמפ דייוויד[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הסכם שארם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ידיעה על מזכר שארם-א-שייח` באתר הכנסת
  2. ^ מזכר שארם המלא - באתר הכנסת
  3. ^ שירות גלובס, ‏ארה"ב: הנסיגה השלישית על-פי הסכם שארם תתבצע ללא קשר להסדר הקבע, באתר גלובס, 8 בספטמבר 1999
  4. ^ ישראל והפלשתינים חותמים הערב על ההסכם להפעלת המעבר הבטוח, באתר גלובס, 6 באוקטובר 1999
  5. ^ חגי אטקס, ‏הרשות הפלשתינית: פתיחת המעבר הבטוח - צעד לקראת עצמאות כלכלית, באתר גלובס, 26 באוקטובר 1999
  6. ^ דני רובינשטיין, אם הם בסגר, שלא ייסעו לחו"ל, באתר הארץ, 5 בינואר 2002
  7. ^ שירות גלובס, ‏דוד לוי: הנסיגה השנייה במסגרת הסכם שארם תתבצע כבר בימים הקרובים, באתר גלובס, 23 בדצמבר 1999
  8. ^ כתב גלובס, ‏הושגה הסכמה על הנסיגה השנייה במסגרת הסכם שארם, באתר גלובס, 5 בינואר 2000
  9. ^ השלד היבש של הבנות שארם א-שייח, באתר הארץ, 4 באפריל 2001
  10. ^ הלכנו לקמפ דייוויד כדי שלא יגידו שהפלשתינאים מסרבים למשא ומתן, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2001
    שירות "הארץ", ברק: אחזור לפוליטיקה אם יקראו לי; לא מצטער על קמפ דייוויד, באתר הארץ, 2 ביולי 2002