כתובת הליודורוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כתובת הליודורוס כפי שמוצגת במוזיאון ישראל

כתובת הליודורוסאנגלית: Heliodorus Stele) היא כתובת מלכותית חרוטה באבן, בשפה היוונית, אשר על פי התאריך הנקוב בה נכתבה בשנת 178 לפני הספירה. הכתובת מכילה הצהרה מטעם סלאוקוס הרביעי בנוגע למינוי אולימפיודורוס ככהן גדול במחוז "קוילה-סוריה ופויניקיה" (הכולל בתוכו את ארץ ישראל). הכתובת נחשבת לאחת הכתובות העתיקות החשובות ביותר שהתגלו בארץ ישראל. הכתובת מוצגת כיום במוזיאון ישראל בירושלים.

תוכן הכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתובת, משנת 178 לפנה"ס מורכבת משלושה מכתבים כאשר המכתב בתחתית הכתובת הוא המוקדם והעליון הוא המאוחר. מכתבו של המלך, שממנו נותר רק חלקו הראשון, הוא התחתון והמוקדם, והשניים שמעליו, של הליודורוס, ראש שריו של המלך, ושל דורימנס, הנציב הסלווקי במחוז "קוילה-סוריה ופויניקיה", נכתבו אחריו בחודש אוגוסט בהפרש של ימים ספורים זה מזה.
במכתבו של המלך סלאוקוס הרביעי, אחיו של אנטיוכוס הרביעי, הממוען להליודורוס, "הממונה על העניינים", הוא מודיע על מינוי אולימפיודורוס, חבר ילדות של המלך, כ"אחראי על המקדשים" במחוז החדש "קוילה-סוריה ופויניקיה". מחוז זה כלל בתוכו את ארץ ישראל, שנשלטה באותם ימים על ידי המלכים היוונים-סֶלֶווקים, יורשי אלכסנדר הגדול. הכתובת מעידה בבירור על רצונו של המלך להתערב בענייני הדת באזור על ידי מינויו של אולימפיודורוס לכוהן הגדול של המחוז, ובעקיפין להניח ידיו על אוצרות מקדשי המחוז כחלק ממאמציו לעמוד בתשלום החובות שלו לרומא, כשהתשלום הקרוב אמור להפרע בשנת 177 לפנה"ס, שנה לאחר המינוי.
במכתב המרכזי הליודורוס מודיע לדורימנס, הניצב הסלווקי במחוז "קוילה-סוריה ופויניקיה", על הוראת המלך וממליץ על יישומה על הצד הטוב ביותר.
במכתב העליון, דורימנס שלח מכתב לדיופאנס, הממונה על מחוז אידומיאה, שבו הוא מודיע לו כי הליודורוס הוא "הממונה על העניינים", וכדאי למלא את הוראותיו.

בשונה מעדות הממצא האפיגרפי, על פיו ניתן היה להניח שאולימפיודורוס הוא שהתעמת עם היהודים, ולמעשה הפך את הכוהן הגדול לכפוף לאל פגאני, הרי הליודורוס הוא האדם המוזכר בספר מכבים ב', פרק ג', כשליח המלך סלאוקוס להחרים כספים מאוצר בית-המקדש בירושלים שהוכה קשות כתוצאה מהתערבות אלוהית, ורק בזכות התערבותו של הכוהן הגדול חוניו השלישי, ניצלו חייו. לדעת החוקר ד"ר דב גרא הסיפור המופיע בספר מכבים ב' מעיד ככל הנראה על ויכוח שהיה בין פקידי המלך לנציגי היהודים, וכי הפשרה שאליה הגיעו נתפסה בעיני מחבר ספר מכבים ב' כניצחון יהודי. שלוש שנים לאחר מכן נרצח סלאוקוס הרביעי ואחיו אנטיוכוס הרביעי ירש אותו. זהו השליט, שלפי ספר מכבים רדף אחר היהודים ובהשראתו חולל בית המקדש, דבר שהוביל למרד החשמונאים.

גילוי הכתובת וחשיבותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתובת נרכשה על ידי הפילנתרופ האמריקאי-יהודי מייקל שטיינהארט, אשר השאיל אותה למוזיאון ישראל. החוקרים עצמם אינם יודעים היכן נתגלתה הכתובת, אולם בבדיקות שנערכו על ידי ד"ר יובל גורן לא נמצאו סימנים לכך שאינה אותנטית.[1] לדעת חנה כותון-פלטיאל ומיכאל וורלה מקור הכתובת משפלה יהודה, ותוכן הכתובת מעיד שהיא הוצבה במקדש של פוליס סלאוקית. לדעת יובל גורן האבן הייתה במערה ואף שיער כי מוצאה בתל מרשה.

בשנים 2006-2005 נתגלו שלושה שברים של כתובת יוונית בחפירות רשות העתיקות בתל מרשה שבגן לאומי בית גוברין.[2] ד"ר גרא, חוקר הכתובות, קבע כי השברים היוו את החלק התחתון של כתובת הליודורוס במוזיאון ישראל. הגילוי אישש את ההשערה שמוצאה של הכתובת בעיר העתיקה מרשה, אשר נמצאת כיום בתחומי הגן לאומי בית גוברין.[3]

תוכן הכתובת פוענח ופורסם לראשונה על ידי הפרופסורים חנה כותון-פלטיאל ומיכאל וורלה בשנת 2007.[4]

לדעת מפרסמי הכתובת, הכתובת מוסיפה מידע חשוב ממקור ראשון על התנהלות הממלכה מנקודת המבט היוונית-סלווקית: המלך הסדיר את המינהל באזור לפי המקובל בממלכה כולה, ומנה אחראי למקדשים, ובהם גם המקדש בירושלים. תפקיד זה כלל גם את האחריות על כספי המיסים שבאוצרות המקדשים. כמו כן, הכתובת מלמדת על כיבוש סוריה על ידי הממלכה הסלאוקית במלחמה הקואלה-סורית החמישית, בדומה למה שעולה מכתובת חפציבה.

לטענתם סביר להניח כי היהודים ראו במינוי זה התערבות גסה והפרה של העצמאות הדתית, ממנה נהנו מאז ימי המלך הקודם, אנטיוכוס השלישי, וכי ניתן להניח כי הדרמה המתוארת בספר מקבים ב' היא כנראה עיבוד סוביקטיבי של פרשת המינוי הזה מנקודת מבט יהודית. ניתן לראות במינוי נקודת ציון בתהליך ההתערבות של היוונים-הסלווקים בנעשה במקדשים ואף בפולחן היהודי, ובהתדרדרות היחסים ביניהם. שיאה של התדרדרות היחסים היה כעשר שנים לאחר מועד המינוי, בשנת 167 לפנה"ס, בגזרות הדתיות החמורות של אנטיוכוס הרביעי (אפיפאנס), ובמרד החשמונאים שפרץ בעקבותיהן.

לשון הכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורימנס לדיופנס שלום. מצורף בזאת העתק המכתב שניתן לנו מאת הליודורוס, הממונה על העניינים (המשנה למלך). טוב תעשה אם תדאג שהכול יתבצע לפי ההוראות.
שנת 134, 22 בחודש גורפיאיאוס (אוגוסט, 178 לפני הספירה)
הליודורוס לדורימנס אחיו שלום. להלן העתק פקודת המלך שניתנה לנו בעניין אולימפיודורוס. טוב תעשה אפוא אם תבצעה בהתאם להוראות.
שנת 134, 23 (20?) בחודש גורפיאיאוס (אוגוסט, 178 לפני הספירה)
המלך סלאוקוס להליודורוס אחיו שלום.
בשימנו את ביטחון נתינינו בראש דאגותינו, ובחושבנו שהגדולה בברכות לענייננו היא שהיושבים בממלכה ינהלו את חייהם ללא פחד, ובהביננו עם זאת שבלא חסד האלים שום דבר אינו יכול ליטול חלק בברכה היאה לו, מן ההתחלה הייתה משימתנו, מחד, שהמקדשים שנוסדו בשאר הסאטראפיות (=מחוזות) יקבלו את הכיבודים שהם-נחלתם-מימי אבותינו, עם הפולחן התואם, ומאידך, מכיוון שלעניינים (=המקדשים) בקוילֶה-סוריה ופויניקיה לא היה איש המופקד על הדאגה לאלה, נוכחנו כי אולימפיודורוס יפקח בתבונה על התנהלותם הטובה (של המקדשים), שכן עוד מימים עברו הוא עורר בנו ביטחון בנאמנות לנו. הרי הוא גודל (יחד) עמנו, וסיגל לעצמו את המזג הטוב ביותר בכול. כיאה לערכו, הוא מונה (לאחראי) על חדר המשכב. שהרי הוכיח שהוא ראוי למידת אמון כזו, ובצדק נבחר גם אל (חוג) הרעים הראשונים לאחר שהפגין את אהבתו הנמשכת כלפינו. ובהיותו (בדרגה) זו, ובשימו אל לבו שנוטים אנו להרבות את כיבודי האלים בהתאם לנוהג אבותינו, ואת ההשגחה על המקדשים? את האמנו בה (מאז ומעולם?)...
...טוב תעשה אם תשגיח שהוא (אולימפיודורוס) ירשם בהסכמים כראוי, וכאשר יחקק ההעתק של המכתב על אסטלות, הוא יוצב בבולטים שבין המקדשים אשר (במחוזות)

תרגום:דב גרא, כתובת מלכותית סלווקית ממרשה, קדמוניות, 139, תש"ע 2010, עמ' 21-25

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותרת כתובת הליודורוס

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • H.M. Cotton and M. Wörrle, Seleukos IV to Heliodoros: a new dossier of royal correspondence from Israel, Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik (ZPE) 159 (2007), pp. 191-205
  • Goren, Y., Scientific Examination of a Seleucid Limestone Stele, Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik (ZPE) 159 (2007), pp. 206–216
  • D. Gera, Heliodoros, Olympiodoros, and the Temples of Koilê Syria and Phoinikê, Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik (ZPE) 169 (2009), pp. 125-155
  • C. P. Jones, The Inscription from Tel Maresha for Olympiodoros, Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik (ZPE) 171, 2009, pp. 100–104
  • Ian Stern, Maresha Inscriptions Provide Context for a Royal Stele in the Israel Museum, Near Eastern Archaeology 72, Issue: 1, March 2009, pp. 60-61

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כתובת הליודורוס בוויקישיתוף

גילוי חלקי הכתובת הנוספים (2009)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ * Goren, Y., Scientific Examination of a Seleucid Limestone Stele, Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik (ZPE) 159 (2007), pp. 206–216
  2. ^ ברני אלפרט ואיאן שטרן, מרשה, מכלול תת-קרקעי 57, חדשות ארכאולוגיות, 15/3/2007; ד"ר איאן שטרן, כתובות שנתגלו בחפירות בגן לאומי בית גוברין-מרשה הם המשכה של הכתובת המלכותית שבמוזיאון ישראל
  3. ^ D. Gera, Heliodoros, Olympiodoros, and the Temples of Koilê Syria and Phoinikê, ZPE 169 (2009), pp. 125-155
  4. ^ Cotton, Hannah M., Seleukos IV to Heliodoros : a new dossier of royal correspondence from Israel, ZPE 159 (2007), pp. 191-205