נס פך השמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נס פך השמן הוא סיפור המובא בתלמוד הבבלי[1] ובמקורות נוספים, כאחד מהניסים שהתרחשו בתקופת מרד החשמונאים וכאחת הסיבות העיקריות להדלקת נרות בחג החנוכה וחגיגתו למשך שמונה ימים לדורות. לפי הסיפור, התרחש הנס לאחר שחרור בית המקדש השני במרד החשמונאים, והוא מתאר כיצד נמצא פך (כלי קיבול קטן לנוזלים) שמן טהור, שכמותו אמורה הייתה להספיק להדלקת המנורה למשך יום אחד, ולמעשה הספיק להארת מנורת המקדש לשמונה ימים.

תיאור הנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי במסכת שבת נאמר כי אירע נס פך השמן כאשר החשמונאים כבשו את ירושלים וביקשו לחדש את העבודות בבית המקדש השני. עבודות אלו כללו את הדלקת המנורה. רק פך קטן של שמן טהור נמצא. זיהו שהשמן שבפך לא נטמא בכך שהיה עדיין סגור בחותם הכהן הגדול. ובו כמות מספקת רק להדלקת יום אחד, בעוד שהכנת שמן טהור חדש והבאתו למקדש אורכות שמונה ימים (בשל הליכי הטהרה הנדרשים). אולם אירע נס, והשמן הספיק להדלקת המנורה שמונה ימים. לזכר נס זה, חוגגים את חג החנוכה במשך שמונה ימים. שמונת הנרות רומזים לשמונה הימים של חנוכה ולא לנרות המקדש, שהיו שבעה במספר. אמנם מותר היה להדליק את המנורה בשמן טמא, שכן טומאה הותרה בציבור בהיעדר שמן טהור, אך לחשמונאים היה חשוב להאיר בשמן טהור בלבד.

סיפור נס פך השמן וטעמים אחרים לקביעת חג החנוכה לשמונה ימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור נס פך השמן אינו נזכר בספרי המכבים, וגם לא בתוספת לתפילה של חג החנוכה ("על הנסים") או בכתבי יוסף בן מתתיהו. אזכורו הראשון הוא בסכוליון למגילת תענית[2], ובברייתא דומה המוזכרת בתלמוד הבבלי. סיפור המעשה מובא גם במגילת אנטיוכוס[3] ובמקורות מאוחרים יותר.

בספר מקבים א, שנכתב בסמוך לאירוע, אין אזכור לנס פך השמן כלל, ובספר מקבים ב[4] מצוינת הסיבה לשמונה ימי החגיגה - לשם ציון חג הסוכות, אשר לא נחגג כראוי עקב המלחמה. טעם אחר מביא יוסף בן מתתיהו: לדבריו, שמונת הימים שנקבעו לדורות, הם כנגד הזמן שארכו החגיגות המקוריות בירושלים לרגל חנוכת המקדש.[5]

קושיית הבית יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קושיית הבית יוסף

רבי יוסף קארו, שאל בספרו בית יוסף מדוע חוגגים שמונה ימים, שהרי הנס נמשך רק שבעה ימים.[6] לשאלה זו ניתנו תשובות שונות, ביניהן התשובות הבאות:

  • חוגגים יום אחד לזכר הניצחונות הצבאיים במרד החשמונאים, ויתר הימים הם לזכר נס פך השמן.
  • על מנת לחסוך בשמן השתמשו הכהנים כל יום בשמינית מהשמן, כך שהנס התרחש כל יום בכך שהמנורה דלקה כל הלילה, למרות כמות השמן הקטנה.
  • חוגגים יום אחד לכבוד עצם המציאה של פך השמן.
  • כל יום (החל מהיום הראשון) מלאחר מילוי הנרות נחסרה מפך השמן רק שמינית מהכמות שנמזגה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב': "שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים".
  2. ^ מגילת תענית, סכוליון: כסליו, כג. באתר דעת
  3. ^ מגילת אנטיוכוס: "ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה, ולא מצאו כי אם צלוחית אחת, אשר הייתה חתומה בטבעת הכהן הגדול, וידעו כי היתה טהור, והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד. ואלוהי השמים אשר שיכן שמו שם, נתן בה ברכה והדליקו ממנה שמונה ימים". מתורגם לעברית, באתר דעת.
  4. ^ ספר מקבים ב, פרק י, סעיפים ו, ח: "חגגו בשמחה שמונה ימים כחג הסוכות, בזכרם כי לפני זמן־מה בילו את חג הסוכות בהרים ובמערות כדרך החיות... וקבעו בפקודה ובגזרה על דעת כולם לכל עם היהודים לחוג את הימים האלה בכל שנה" (תרגום הרטום).
  5. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקה ז, סעיפים 323–325: "ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים... וגדולה כל כך היתה חדוותם על חידוש מנהגיהם... עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים. ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג".
  6. ^ כיום לאחר שנדפסו כתבי הראשונים שלא היו למראה עיני הבית יוסף נתגלה ששאלה זו נשאלה בתוס' הרא"ש וכן בבית הבחירה להמאירי (שניהם במסכת שבת כא ע"ב.)