יה הצל יונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יה הצל יונה מחכה

יָהּ הַצֵּל יוֹנָה מְחַכָּה וְדִמְעָתָהּ לָךְ מְפַכָּה וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

הוֹדוּ לְגֵאֶה עַל גֵּאִים, וְנוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים
הִצִּיל אֶת נִין חַשְׁמוֹנָאִים, מִיָּד צָר כִּי בָהֶם הִכָּה:
וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ, בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

וְיָשִׁירוּ עַמָּךְ שִׁירוֹת, וּזְמִירוֹת מִפָּז יְקָרוֹת
בְּהַדְלִיקָם אֶת הַנֵּרוֹת, בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:
וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ, בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

דִּרְשׁוּ לָאֵל כָּל לְבָבוֹת, כִּי גָמַל עָלֵינוּ טוֹבוֹת
שִׂמְחוּ בָנִים עִם הָאָבוֹת, בְּדָת מִנִּי יָם אֲרֻכָּה:
וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ, בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

הָאֵל יָמֵינוּ יְחַדֵּשׁ, וְצָר לַהֲרִיגָה יְקַדֵּשׁ
יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ:
וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ, בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

יָהּ הַצֵּל יוֹנָה מְחַכָּה הוא פיוט לחנוכה שזהות מחברו אינה ידועה, השם יהודה חתום באקרוסטיכון בראשי הטורים וייתכן שזהו שם מחברו. הפיוט נפוץ בעיקר בקרב יוצאי יהדות בבל (השרים אותו במקאם שיגא), במאה ה-20 רחמים עמר הלחין לפיוט מנגינה חדשה שנפוצה בקרב קהילות הספרדים.

תוכן הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר פותח בבקשת הצלה ל'כנסת ישראל' (כינוי לעם ישראל) המשולה ליונה שנתונה בעצב, ודמעותיה זורמות מבכי על מצבה בגלות, ועל הגאולה שטרם הגיע. המשורר קורא להודות ולשמוח על הטובות שכבר גמל האל, מתוך ציפייה שיחדש ימינו כקדם.

כל בית בפיוט נחתם במלים "וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה", המשורר מתאר את השמחה הגדולה שכנסת ישראל רוצה לשמוח ותשמח במלכה בשמונת ימי החנוכה כשם ששמחו בחנוכה לאחר חידוש העבודה בבית המקדש, בבחינת בימים ההם בזמן הזה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]