זאת חנוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חנוכייה בזאת חנוכה, שמונה נרות דולקים

זאת חנוכה הוא כינוי בספרות התורנית ליום השמיני של חנוכה (ב' בטבת או ג' בטבת), שכן בקריאת התורה של יום זה נמצאות המילים "זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (ספר במדבר, פרק ז', פסוק פ"ד). בתקופות מסוימות היה מקובל בקרב יהודי אשכנז לכנות יום זה בכינוי "חנוכת המזבח" על שם אותו פסוק.

המהרי"ל בספר המנהגים שלו[1] מציין את מנהג יהדות ריינוס על פיו ביום השמיני של חנוכה אין לעשות מלאכה. אדמו"רים נוהגים לערוך ביום זה טיש.

משמעות היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחמים ותשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותו של היום השמיני של חנוכה מובאת כבר בכתבי האר"י[2], המשווה את שבעת ימי החנוכה הראשונים לשבע המידות הראשונות מתוך י"ג מידות הרחמים (כל יום למידה אחת בלבד), ואת היום השמיני לשש המידות האחרונות, מנוצר ועד ונקה.

מקובל בחסידות לומר כי ימי החנוכה הם המשך לימים הנוראים, ומי שלא עשה תשובה בעשרת ימי תשובה, תשובתו מתקבלת עד יום השמיני של חנוכה. רמז לכך מופיע בספר ישעיהו בפסוק: "בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן-יַעֲקֹב" (ספר ישעיהו, פרק כ"ז, פסוק ט')[3].

זאת חנוכה וברית מילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהר"ל מפראג בספרו "נר מצווה" עומד על ההקבלה שבין זאת חנוכה, שהוא יומו השמיני של חנוכה, לבין ברית המילה הנעשית ביום השמיני להולדת ילד יהודי. לדבריו המספר 7 מסמל את הטבע ומספר 8 מסמל את מה שמעל לטבע. ששת ימי הבריאה ושבת - זה הטבע, והיום השמיני הוא מעל לטבע. כך התינוק שנברא עם עורלה - זה הטבע, וביום השמיני לאחר המילה הוא הופך להיות מעל הטבע.

המהר"ל מחדד את דבריו ומזכיר את דיני כהן גדול הנכנס לקודש הקודשים פעם אחת בשנה ביום הכיפורים. על כך כתוב בתורה: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל-הַקֹּדֶשׁ", ועל כך אמרו חז"ל: בזכות המילה שנאמר בה "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר"[4] נכנס אהרן אל הקודש.

הכהן הגדול, בזכות ברית המילה שהיא מעל לטבע, יכול להיכנס לקודש הקודשים שהוא מעל לטבע, ביום הכיפורים שהוא מעל הטבע. ברית המילה עליה נאמר "זאת" זהה במדרגתה ליום השמיני של חנוכה שגם עליו נאמר "זאת" ובזכות מדרגה זאת נוצחו היוונים אשר שלטו בטבע, אך לא שלטו במה שמעל הטבע, הוא יום זאת חנוכה.

אסרו חג[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר יהודה אריה ליב אלתר מגור, בספרו "שפת אמת" כותב כי היום האחרון של חנוכה כמו באסרו חג, קשה עלינו הפרידה מהקב"ה, ומשאיר יותר הארה והשפעה על שאר ימות השנה.[דרוש מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר מהרי"ל, הלכות חנוכה, עמוד 57.
  2. ^ רח"ו, פרי עץ חיים, שער ר"ח חנוכה ופורים, פרק ד', ד"ה מהחברים.
  3. ^ מתוך ספר צמח דוד, לרבי דוד שפירא מדינוב (בנו של צבי אלימלך שפירא מדינוב, בעל ה"בני יששכר")
  4. ^ ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק י'.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.