שני זיתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שְׁנֵי זֵיתִים/נִכְרָתִים/בְּגַן נָעוּל יַצְהִירוּ
לְרֹאשׁ קְהָתִי/וְאֶפְרָתִי/שְׁתֵּי עֲטָרוֹת יַכְתִּירוּ
מוּל מְנוֹרָה/הַטְּהוֹרָה/כְּמוֹ נֵרוֹת יַזְהִירוּ
הֵן בְּמַשְׂאֵת/כָּל אִישׁ אֶת/רֵעֵהוּ יַעֲזֹרוּ
     הֵן בְּמַחֲנֶה/אֶל מוּל פְּנֵי/הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ

לְבֵן פֹּרָת/וְצִיץ יִקְרַת/אֲשֶׁר הָיָה כְּצִיץ נוֹבֵל
וְלַנִּמְשָׁח/אֲשֶׁר הוּשַׁח/כְּמוֹ אֳנִיָּה בְּלִי חוֹבֵל
זְכֹר מַרְאָה/אֲשֶׁר רָאָה/זְכַרְיָהוּ בְּעִיר בָּבֶל
כְּמוֹ זְכַרְתָּם/וְהוֹשַׁעֲתָּם/אֲזַי עַל יַד זְרֻבָּבֶל
זְכֹר זַרְעָם/לְהוֹשִׁיעָם/בְּעֵת תִּקְרָא שְׁנַת יוֹבֵל
וְשִׂים אוֹתָם/מְקוֹם אֲבוֹתָם/הֱיוֹת מוֹשְׁלִים בְּכָל תֵּבֵל
וּמֵעַל יַד/אִישׁ צַיָּד/טַבַּעְתָּם יָסִירוּ
     הֵן בְּמַחֲנֶה/אֶל מוּל פְּנֵי/הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ

מַמְלָכָה/מְמֻשָּׁכָה/לְעִיר צִיּוֹן תְּשִׁיבֶנָּה
וּבַת כְּבוּדָה/בְּרָב-עֲבֻדָּה/לְבֵית אִמָּהּ תְּבִיאֶנָּה
וְהַגְּבִירָה/וְהַצְּפִירָה/לְרֹאשׁ דּוֹדָהּ תְּקִימֶנָּה
וּמִצְנֶפֶת/מְעֻלֶּפֶת/לְרֹאשׁ אַהֲרֹן תְּשִׂימֶנָּה
וְהַתָּמִיד/אֲזַי תַּעֲמִיד/וְהַמִּנְחָה תְּרִימֶנָּה
וְהַמֶּרְקָח/אֲשֶׁר לֻקָּח/וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה
וְהַקְּטֹרֶת/מְקֻטֶּרֶת/לְאַהֲרֹן יַקְטִירֶנָּה
וְהַנֵּרוֹת/בִּמְנוֹרוֹת/בְּנֵי אַהֲרֹן יַבְעִירוּ
     הֵן בְּמַחֲנֶה/אֶל מוּל פְּנֵי/הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ

הַנְּכֵאָה/וְהַצְּמֵאָה/אֲשֶׁר תָּמִיד לְךָ תֵילִיל,
סְמוֹךְ יָדָהּ/בְּבֶן דוֹדָהּ/אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ חַכְלִיל
וְהַכְנִיסֵם/לְגַן בֹּשֶׂם/וְחֻפָּתָם בְּהוֹד תַּכְלִיל
וְהוֹלִיכֵם/וְהַמְלִיכֵם/בְּהַר צִיּוֹן וְהַגָּלִיל
וְחֹק יָשָׁר/אֲזַי יוּשַׁר/עֲלֵי נֵבֶל וְגַם חָלִיל
זְעֹם עֹזְבֵי/שְׁמָךְ וְאֹהֲבֵי/חֲזוֹן שֶׁקֶר וְשָׁוְא וֶאֱלִיל
וְעַם פְּרוּכִים/יְהוּ בְרוּכִים/כָּל-רֹאֵיהֶם יַכִּירוּ[1]
     הֵן בְּמַחֲנֶה/אֶל מוּל פְּנֵי/הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ

שני זיתים נכרתים הוא פיוט של ר' שלמה אבן גבירול מסוג "מאורה", כלומר מיועד להאמר בברכת יוצר המאורות לפני החתימה. הפיוט נהוג בשבת חנוכה (אם ישנן שתי שבתות בחנוכה, בשבת הראשונה) בנוסח אשכנז המערבי והמזרחי.[2] על אף שר"ש אבן גבירול היה מפייטני ספרד, פיוט זה השתמר בקהילות אשכנז בלבד. הנוסח המובא כאן הוא נוסחו המקורי של הפיוט, בנוסח שהיה מקובל בקהילות ישנם שינויים רבים, וניתן למצוא אותו בסידורים שבהערה.[2]
הפיוט עוסק במנורת הזהב ובעיקר במנורה שבחזון זכריה הנביא (זכריה, ד'), המופיעה בהפטרה לשבת חנוכה. תוכן הפיוט הוא בקשת הגאולה, תוך שימוש בביטויים ומוטיבים הלקוחים מתוך נבואת זכריה: המנורה, שני הזיתים שעליה, שמן המשחה, ועוד. אין בפיוט אזכור מפורש לחנוכה, ולא ניתן לדעת אם הפיוט נכתב מעיקרו לייעוד זה או דווקא לפרשת בהעלותך, שגם בה מפטירים הפטרה זו.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט שקול במשקל הברות, בו מונים רק את ההברות ומתעלמים מחטפים ושוואים נעים. משקל זה שמש בספרד לפיוטים בלבד ולא לשירי החול, בניגוד למשקל "יתדות ותנועות" ששמש הן לשירי קודש הן לשירי חול, ובו מונים גם את החטפים והשוואים הנעים. בכל שורה בפיוט שלש צלעיות: שתים בנות שלש הברות כל אחת והשלישית כפולה ובה שש הברות.
בכל שורה שתי הצלעיות הראשונות מתחרזות זו בזו, ואילו הצלעית האחרונה חורזת בחרוז משותף לכל השורות באותו הבית. השורה האחרונה בכל הבתים חורזת בחרוז משותף, שונה משל אותו הבית, ולאחריה בא רפרן החורז אף הוא באותו החרוז. מבנה זה נקרא "מעין אזורי". כמקובל, הבית הראשון הוא במבנה שונה - קצר יותר, וכל השורות בו חורזות בחרוז האזורי של סופי הבתים, שהוא בפיוט זה -רוּׂ.[3]

רשב"ג הוא שפתח מבנה זה והשתמש בו בפיוטים רבים (פיוט נוסף במבנה זהה הוא ה"אופן" שנאנים שאננים). פייטנים רבים אחריו אימצו מבנה זה וחיקו אותו.[4]

הן בראשי השורות בבית הפתיחה, והן בראשי הבתים חתום שם המחבר "שלמה".

מנהגי אמירת הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית ימי הפיוט האשכנזי לא נהגה אמירת מאורות, ופייטני אשכנז הראשונים לא כתבו במערכות היוצר שלהם פיוט כזה (כמו גם פיוטי "אהבה" ו"גאולה"). בדורות מאוחרים יותר, עקב השפעה של הפיוט הספרדי קלטו בני אשכנז מספר מאורות ספרדיות לתוך תפילתם, בהם מאורה זו. או אז גם החלו בכתיבת פיוטים מסוג זה, תוך שהם מאמצים בו את סגנון אבן גבירול וריה"ל.[5] מאורה נוספת לשבת חנוכה, "אשר יצר", שכתב רבי אפרים בן יצחק מרגנשבורג (נהוגה אם יש שתי שבתות בחנוכה) נבנתה במבנה זהה לשל שני זיתים.

בנוסח רומניא, בדומה לנוסח אשכנז, בדרך כלל אמרו פיוטי "יוצר", "אופן" ו"זולת" בלבד, ולא פיוטי מאורה (במחזור רומניא רשומים מאורות רק לשבת פורים ושבת חול המועד סוכות). מסיבה זו, ככל הנראה, נהוג במנהג רומניא פיוטנו "שני זיתים" כפיוט "אופן" לשבת חנוכה, ולא כמאורה.[6]

בוורמייזא היה מנהג שלא לומר את הפתיחה והבית הראשון של הפיוט ולהתחיל מ"ממלכה ממושכה".[7] רבי יאיר בכרך, שהיה רבה של העיר, תמה על מנהג זה:

ובימי חורפי היה לי פתחון פה עם זקן אחד בעל מורה ודיין בק"ק ווירמיישא על שתמהתי מאד על מנהג זר על שמתחילין מאורה דשבת חנוכה "ממלכה ממושכה", והוא באמצע הפיוט כי התחלתו "שני זיתים" וכו'. והשיבני, כי שמע מפי זקני גדולי הקהילה כי בשעת הגזירות נשרפו כל סדרי תפילות ומחזורים, ובאשר לא היה בנמצא הדפוס היה מחזור א' וסידור מעריבים ויוצרות א' לקהל או למשפחה, וזמן רב אחר עבור זעם שחזרו ונתיישבו מתי מספר, אמרו מה שמצאו מפיוטים שנשאר, ובאשר מצאו מאורה הנ"ל רק חציה כאוד מוצל מאש אמרו רק חציה שלא לבטל המנהג לפי שעה, ונקבע אח"כ למנהג קבוע.

מקובל בקהילות אשכנז המערבי לשיר פיוט זה בניגון (בניגוד לפיוטים רבים שנאמרים ללא שירה). משה יהודה רוזנווסר משער שהצורך להתאים את המילים למנגינה הוא שגרם לשינויי הנוסח והשמטת שורות מסוימות מהפיוט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפיוט עם ביאור מקיף וחילופי נוסחאות בתוך משה יהודה רוזנווסר, השיר והשבח: פיוטים לשבתות השנה לפורים ולברית מילה לפי מנהג קהילות אשכנז (מפורשים ומבוארים עם מקורותיהם בהלכה ובאגדה) (ירושלים: מכון מורשת אשכנז, תשע"ה), עמ' קנ-קנד.
  • גבריאל וסרמן, Liturgical poems of Ḥanukka from Europe (חלק א באנגלית וחלק ב בעברית), 2016. הפרק על שני זיתים בעמודים 292-338 בחלק א, והפיוט עצמו עם פירוש ושינויי נוסחאות מופיע בעמודים 243-257 בחלק ב. הרשומה בקטלוג הספרייה הלאומית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צלעית זו סוטה מהמשקל ויש בה שבע הברות.
  2. ^ 2.0 2.1 בקהילות בהן לא בטלו את אמירת פיוטי השבתות. זליגמן בר, סדר עבודת ישראל (רדלהיים, תרכ"ח), נוסח אשכנז עמ' 640 ונוסח פולין עמ' 633; סידור אוצר התפלות (ישראל, תש"ד), חלק ב', עמ' 56.
  3. ^ רשב"ג חורז יחדו צירי וסגול, בהתאם להגיה הספרדית, בה אין מבדילים בין תנועות אלה.
  4. ^ משה יהודה רוזנווסר ודבורה רוזנווסר, "החיקוי – צורת החנופה הכנה ביותר", מכלול כו, תש"ע. (עמודים 25-38).
  5. ^ עזרא פליישר, היוצרות בהתפתחותם והתהוותם (ירושלים: הוצאת מאגנס, תשמ"ד), עמ' 680.
  6. ^ דניאל גולדשמידט, על מחזור רומניא ומנהגו, ספונות ח, תשכ"ד, עמ' רכד
  7. ^ יוזפא שמש, מנהגים דק"ק וורמיישא, סימן ר"ג (עמ' רמ"ד במהד' מכון ירושלים).