אכלו משמנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים

אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וְסוֹלֶת רְבוּכָה
תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה שַׁבָּת וַחֲנוּכָּה

פזמון - הַאי הַאי בֵּית כּוֹר תִּמְכּוֹר תַּחְכּוֹר
תִּשְׂכּוֹר בֵּית כּוֹר לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת חֲנֻכָּה

בַּרְבּוּרִים אֲבוּסִים בְּשַׁפּוּדִים צְלוּיִם
וְכָלִיל לָאִישִׁים אֶחָד מִן הַמְנוּיִם

פזמון

רַךְ וָטוֹב וְשָׁמֵן צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת
עֲנוּ וְאִמְרוּ אָמֵן וְאִכְלוּ בְּדִיצוֹת

פזמון

הַקּוֹלוֹת יֶחֱדָלוּן מִנִּסּוּךְ הַמָּיִם
בְּבֵית הַיַּיִן נָלוּן בְּכֹל יוֹם פַּעֲמָיִם

פזמון

מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים תְּצִּלֶנָה אָזְנֵיכֶם
וְכָל מִשְׁרַת דַּם עֲנָבִים לֹא יָמוּשׁ מִפִּיכֶם

פזמון

אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים הוא פיוט אשכנזי לחנוכה שזהות מחברו אינה ידועה, השם אברהם חתום באקרוסטיכון בראשי הבתים וייתכן שזהו שם מחברו. הפיוט נפוץ בעיקר בקרב יוצאי יהדות פרנקפורט, ומספר חסידיות.

בכמה מהדורות של זמירות שבת מיוחס הפיוט לרבי אברהם אבן עזרא, אך ייחוס זה ככל הנראה אינו נכון.

תוכן הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט בשונה ממרבית הפיוטים העוסקים בחגים, אינו עוסק בסיפור החג או בהלכותיו, אלא באופן היתולי בפרט שולי בו, סעודת החג, הפיוט קורא להרבות בסעודה ובמאכלים, הפזמון שלו חוזר ואומר כי לצורך סעודה זו, מכור או תשכור שטח תבואה של בית כור, זוהי דרישה מוגזמת כמו גם הבית העוסק בשתיית היין, על פיו יש להחליף כל שתיית מים בחג בשתיית יין.

לשון הפיוט ומטרתו עוררו עליו עוררין בקרב חלק מפוסקי ההלכה שהרי אין סעודת חנוכה מצווה כלל, כגון המהר"י ברונא שכתב כי:

"עוד הגידו לי שמהר"ר אברהם הכהן לא רצה להניח הבחורים לנגן הזמר 'אכלו משמנים' על השלחן, לפי שמשמע כאילו נתקן על פי תלמידי חכמים, וזה אינו כלל, שהרי כתב מהר"ם שסעודת חנוכה אינה סעודת מצוה, והזמר מתחיל 'אכלו משמנים' וכו' עד 'תמכור לצורך חנוכה', משמע דסעודת מצוה היא"[1]

, הרב אהרן וירמש (רב אשכנזי במאה ה-18), כותב בחריפות יותר:

"ואגב אזכרה מה שהדפיסו זמר 'אכלו משמנים'… כל המבחין ישתומם להתערב שוא וכזב והבל שיש בו חטא בתוך סידורי קודש… ובילדותי שמעתי מאנשים חשובים חשבוהו לשחוק שמחברו היה מכת ליצים ופוחזים... ומי שבידו למחות למדפיסים הרי זה משובח"[2]

בקרב שיטת החסידות היו שהכשירו את הפיוט בטענה כי קיימים בו כוונות ורמזים נסתרים, ביניהם רבי פנחס מקוריץ[3], ורבי יצחק יעקב רבינוביץ האדמו"ר מביאלא[4], אך האדמו"ר ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא כתב כי לפיוט אין טעם וריח של תורה[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שו"ת מהר"י ברונא סימן קל"ז
  2. ^ ספר מאורי אור חלק באר שבע דף פ"א ע"ב
  3. ^ ספר 'אמרי פנחס', ענייני חנוכה
  4. ^ בחיבורו 'דברי בינה' (פרשת מקץ)
  5. ^ בספר שער יששכר