מיכאל סגן-כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאל סגן-כהן
Michael Sgan-Cohen.jpg
תאריך לידה 2 במרץ 1944
מקום לידה ירושלים, ישראל
תאריך פטירה 20 בפברואר 1999 (בגיל 54)
מקום פטירה ירושלים, ישראל
תחום יצירה צייר עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות ציור, אמנות מושגית (״ציור-עיון״)
יצירות ידועות ״משה״ (1978-7) "הנני" (1978) ״תורה נביאים כתובים״ (1978) "ברית מלה" (1980) "כתונת פסים" (1981) ״מפה״ (1983) ״היהודי הנודד״ (1983) ״לויתן״ (1983) ״התיישבות״ (1992)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכאל סגן-כהן (2 במרץ 194420 בפברואר 1999) היה אמן, הוגה, מרצה, היסטוריון, חוקר, אוצר ומבקר אמנות ישראלי. יצירתו נוגעת ברבדים שונים של מושג הישראליות, של השפה העברית ושל הקשר למקורות היהודיים ועם זאת היא אישית מאוד, כאשר הייצוג העצמי שבה מהווה יותר כ״אני פילוסופי״.

פעילותו של סגן-כהן ניזונה מהשכלתו הרחבה בתולדות האמנות ובפילוסופיה, מהגותו בתחומי המחשבה היהודית והטקסטים הקדושים היהודיים ושיקפה בתוכה את כל התחומים הללו תוך מתח מתמיד ומפרה ביניהם. סגן-כהן הקדים את זמנו בתחומים רבים: העניין שלו בתפישת הזהות הישראלית כחלק מזהות יהודית החל זמן רב לפני שאמנים ישראלים אחרים פעלו בכיוון זה ושהדבר הפך ל"בון טון" בחוגי היצירה וההגות בישראל. עניין זה בא לידי ביטוי בעיסוקו האינטנסיבי והמעמיק בכתבי-קודש מכוננים של היהדות הן מהבחינה האינטלקטואלית והן מצד הטמעת החשיבה הזאת אל תוך מחזור החיים של יצירתו הממשית. יצירתו וחייו שלובים בכל המוקדים האינטלקטואלים וההקשרים העקרוניים שביניהם שורטטה מפת התרבות הישראלית משנות השמונים ואילך: זהות ישראלית ויהודית, טקסט ותמונה, פיגורטיביות והפשטה, חילוניות ודתיות, ירושלים וניו-יורק, רוח הזמן והזיקה למקורות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל סגן-כהן נולד בירושלים בשנת 1944. אביו, דוקטור מאיר סגן-כהן, היה דמות מוכרת בירושלים ורופאו האישי של הנשיא השני יצחק בן-צבי. הוא גדל בשכונת רחביה ולמד בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה. הוריו הנחילו לו את האהבה לאמנות, לספר ולתנ"ך בפרט. לאחר שירותו הצבאי כקצין בחיל מודיעין למד סגן-כהן תואר ראשון בפילוסופיה ובתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל החל לכתוב ביקורות אמנות במוסף התרבות של עיתון ״הארץ״. בשנת 1968 נסע סגן-כהן לאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס שם השלים תואר שני בתולדות האמנות.

בשנת 1973 עבר סגן-כהן לניו יורק והחל בכתיבת דוקטורט על עבודתו של האדריכל פרדריק קיסלר, מי שתיכנן, עם ארמנד ברטוס, את היכל הספר במוזיאון ישראל. באותן שנים כתב ביקורות אמנות בכתבי עת אמריקאיים ולימד תולדות האמנות במוסדות אקדמיים שונים בניו יורק. על סף המעבר מהתאוריה לציור ממש ביקש סגן-כהן להתקרב אל קבוצת האמנים הישראליים שיצרו בניו-יורק מינימל וקונספט, בדרך כלל תוך התנגדות מגמתית לישראליותם. הקרבה למעגל האמנים הישראליים והניסיון להתחקות אחר סודותיהם, ריח הצבע ואווירת העשייה חיזקו את רצונו וקירבו אותו למעגל העשייה האמנותית בכלל: ״ככל שאתה נכנס לתמונה, אתה מתפתה לנסות את הדרך שלך. בראש כבר הסתובבו לי הרבה זמן שאלות ממשיות וציוריות. רציתי לצאת קצת מהאקדמיות והביקורת, שיש בה מין דו״ח אובייקטיבי ודוקומנטארי״.

בניו יורק של אותה תקופה הציור הפיגורטיבי החל לחזור אל קדמת הבמה הודות לזרם שכונה "ציור רע" (אנ'). במקביל עסקו אמנים רבים, ובהם ברוס נאומן, ג'ני הולצר וג'וזף קוסות, באמנות מושגית וביחסי דימוי-טקסט. שתי התנועות הללו, הציור-הרע והאמנות המושגית, נחשבו מנוגדות וסותרות – אך סגן-כהן הצליח לשאוב משתיהן, וביקש למזג אותן בעבודתו במסגרת מה שהוא כינה "ציור-עיון". בניו-יורק, בין השאר בזכות המרחק מן הבית וההיחשפות לתרבות הניו-אייג', התחזקה התעניינותו של סגן-כהן בתנ"ך ובקבלה. הוא החל לעסוק במשמעותן של מילים, במשחקי אותיות ובמיסטיקה. בעבודתו חיפש אחר ביטוי אמנותי מודרני ליהדות המודרנית. סגן-כהן לא ניסה לייצג נושאים יהודיים; הוא ביקש ליצור אמנות שיהדותה היא, כפי שכתב האוצר יגאל צלמונה, "חלק מרקמת הטקסט הציורי". שהותו הארוכה באמריקה יצרה אצלו עניין במקומו של היהודי בעולם הגדול, כמו גם ביחס שבין המלה העברית ובין משמעויותיה ודימוייה. בספרו "סדר-יום" כתב עליו אדם ברוך: "האמנות היהודית-ישראלית שסגן-כהן ייחל לה אינה אמנות שיהדותה תימדד במוטיבים תנ"כיים או קבליים (כמו באמנות הסנטימנטלית של אסכולת בצלאל, או ביצירתם של ארדון ואגם), אלא אמנות שיהדותה תנבע מצורת החשיבה וההתבוננות היהודית. העניין אינו שימוש ברפרטואר היהודי, אלא במבט היהודי".

"סגן-כהן האמין כי בדור שבו אין עוד נביאים, תפקידו של האמן, כבן-דמות הנביא, להטיל את האמת בפרצוף קהלו", סיפר חברו הפרופ' דוד הד. "כאמן חזותי הוא השתמש, נוסף לרטוריקה, גם באמצעי המחשה ויזואליים". סגן-כהן ראה בעין, בחוש הראייה, אמצעי להבנת המציאות ולחיזויה. אולי זו הסיבה שבחר באמנות החזותית, אף שלא היה צייר מובהק, אלא איש ספר. באחד מיומניו כתב פעם: "מה זה נביא מוכיח בשער, איזה שער? הגלריה צריכה להיות השער הזה". במקום אחר כתב: "הנבואה קשורה בעצם לראייה, כמו שנאמר בספר 'שמואל א'': 'כי לנביא היום ייקרא לפנים הרואה'".

סגן-כהן היה גם אמן בעל מודעות פוליטית חזקה. ב-1977, בעת ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל, פרסם על עמוד עיתון "הארץ" מודעה בזו הלשון: "בגין וסאדאת שלום אם תרצו אין זו אגדה מיכאל סגן-כהן, תל אביב". מודעותו הפוליטית הניעה אותו ללקט נבואות זעם ותוכחה עבור ציוריו. הוא דיבר על הגלגל המסתובב, וטען שהרלוונטיות של הנבואות הללו, למעלה מ-2,500 שנה לאחר כתיבתן, היא המקור לעוצמת ההעתקה. באחד מיומניו כתב: "זכריה מדבר על הנביאים הראשונים שכבר אמרו את אותו הדבר. ההיסטוריה חוזרת על עצמה משום שהבעיה היא תמיד אותה הבעיה. מבחינת העיסוק בעניין המוסרי הקשה, אין מושג של זמן היסטורי". אף שהטיף לקריאה במקורות, מעולם לא הזדהה עם הממסד הדתי או עם התנועות שמצאו ביהדות נימוקים שהובילו אותן לפעולות ועמדות קיצוניות. "כשנאמר שעם ישראל הוא עם סגולה", אמר בראיון, "הכוונה היא שנהיה מסוגלים. לא נמסר בידינו צ'ק בלנק; עלינו להוכיח שאנחנו מסוגלים. צריך פשוט לחזור למקורות, אך קריאתם צריכה להיות נכונה". 

בשנות השמונים, המשיך סגן-כהן להתגורר בניו יורק שם שקד על סיום עבודת הדוקטורט לצד עשייתו האמנותית. את העיר המשיל אז ללווייתן שבלע את יונה הנביא, דימוי שמופיע גם בציוריו. זו הייתה תקופה של התבוננות עצמית. "אני מרגיש שאני כאילו גומר סיבוב של חיפושים, קבלה, דת, פוליטיקה, אמנות, חיים אישיים, כאילו חוזר לקו ההתחלה", כתב אז לחברו דוד טרטקובר. באותה תקופה החל לפתח את דימוי ראש הציפור, הדימוי שאותו הפך לסמלה של דמות היהודי הנודד, וצייר סדרות של מפות ארץ-ישראל.  

דמותו התנ"כית של משה העסיקה רבות את סגן-כהן. הוא ראה בו את אבי הנביאים, אמן גדול שיצר את העם במדבר, ולא זכה לבוא אל הארץ. "כמו משה, גם הוא עצמו הסתכל אל הארץ מן החוץ. הוא חש שהוא מסתכל על הארץ המובטחת מניו-יורק, כי רק משם היה יכול לראות אותה בשלמותה", תיאר זאת האוצר אמיתי מנדלסון. הוא נסע כדי לקבל פרספקטיבה, אבל מעולם לא חדל להתגעגע. "אחזור", קבע, "כי הרי אנחנו יושבים בארץ בגלל ספר, בגלל התנ"ך. צרפתי לא יושב בצרפת בגלל ספר וגם אמריקאי לא". 

מיכאל סגן-כהן שב ארצה בשנת 1987. בארץ המשיך לפתח את שפתו האמנותית, לימד במספר מוסדות לאמנות, כתב על אמנות ואצר תערוכות. בין השאר אצר תערוכות מקיפות מיצירתם של לאה ניקל ויחיאל שמי במוזיאון תל אביב לאמנות. מיכאל סגן-כהן נפטר ממחלה קשה ב-20 בפברואר 1999. תערוכה רטרוספקטיבית גדולה מיצירותיו נערכה במוזיאון ישראל, בשנת 2004 (אוצר: אמיתי מנדלסון).  

באוגוסט 2014 נחנך רחוב סגן-כהן בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים. הרחוב נקרא על שם מיכאל סגן-כהן ואביו ד"ר מאיר סגן-כהן.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות בשניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1995 "פי שניים" – חיים מאור ומיכאל סגן-כהן – מציגים מוזיאון בר-דוד לאמנות יהודית – ברעם
  • 1996 "הציור על הארץ", ציבי גבע, מיכאל סגן-כהן, גלריה ג'ולי מ. תל אביב. אוצר: ציבי גבע
  • 2008 "ארז עידן/מיכאל סגן-כהן", גלריית המדרשה. אוצר: דורון רבינא

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1981 "אולם 1", בית האמנים, ירושלים, אוצר: גדעון עפרת
  • 1982 גלריה דביר, תל אביב
  • 1982 Black and White", Public Image, New York"
  • 1983 גלריה דביר, תל אביב
  • 1983 התרחשויות 83, "מטפיזיקה", בית האמנים, ירושלים
  • 1984 Art and Ego", Pan-Art, New York"
  • 1985 "אל מיתוס ללא אל", בית האמנים, ירושלים
  • 1985 "בשטח פתוח", הפארק הלאומי, רמת-גן (עם יובל רימון)
  • 1986 "דיוקן עצמי", גלריה אחד-העם, תל אביב
  • 1987 "אמנות ישראלית", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: יגאל צלמונה
  • 1987 "ממרחקים", גלריית הסדנה לאמנות, יבנה, אוצר: עמי שטייניץ
  • 1987 Vistas – Landscape", Einstein Gallery, New York"
  • 1987 Second Coming", Dramatis Personae, New York"
  • 1988 "רישומים", סדנאות האמנים, ירושלים
  • 1988 "אמנות ופוליטיקה", גלריה איקה, ירושלים
  • 1988 "בחירת המבקרים", גלריה ארטיפקט, תל אביב
  • 1990 "רכישות חדשות", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: יגאל צלמונה
  • 1990 "מסלולי נדודים", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרת: שרית שפירא
  • 1991 "סריגים", גלריה קלישר חמש, תל אביב
  • 1991 "רישום עכשיו, רישום כאן?" גלריה קלישר חמש, תל אביב, אוצר: אנטון בידרמן
  • 1992 "דו-מימד/תלת-מימד", פסטיבל ישראל, ירושלים, אוצרת: נועה אבירם-פריצקי
  • 1993 "שם", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: יגאל צלמונה
  • 1993 "ספרים", גלריה קלישר חמש, תל אביב
  • 1993 תערוכת אמנות בינלאומית על קופסאות גפרורים, גלריה הסדנה לאמנות, יבנה, אוצרים: מוניקה לביא, אורי סיני
  • 1994 "תל חי 94", מפגש אמנות בת זמננו, תל-חי, אוצר: גדעון עפרת
  • 1994 "דגלים", תערוכה נודדת, אמנות לעם', אוצרת:טובה אוסמן
  • 1994 "עולמות נפרדים", מוזיאון תל אביב, תל אביב, אוצר: איתמר לוי
  • 1994 "חרדה", מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן, אוצרת: מרים טוביה-בונה, אילנה טננבאום
  • 1994 "זהות אמן, מקום", בית האמנים, ירושלים, אוצר: צבי טולקובסקי
  • 1995 "בחירת המבקר", אגודת הציירים והפסלים, תל אביב
  • 1995 לבי במזרח", פירמידה, חיפה, אוצר: אברהם אילת
  • 1995 "כחול לבן", גלריה בינט, תל אביב, אוצרת טליה רפופורט
  • 1995 "מקום מקלט", הגלריה העירונית, ירושלים
  • 1996 "חלונות", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: יגאל צלמונה
  • 1996 "Ketav", Flesh and Word in Israeli Art, Ackland Art ,Museum, The University of North Carolina at Chapel Hill Curator: Gideon Ofrat
  • 1997 "אמנות ואמונה", הסדנה החדשה לאמנות רמת-אליהו, רשל״צ, אוצרת: שרון בכר ברק
  • 1998 "מאין באנו, מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים?" מוזיאון יד לבנים, פ"ת, אוצרת: רותי מנור
  • 1998 "דגל–לאום–דגל", פירמידה, מרכז לאמנות עכשווית, חיפה אוצרת: לידה מסד-שרת
  • 1998 "היבטים באמנות הישראלית של שנות השבעים", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, אוצרים: פרופ' מוטי עומר, אלן גינתון
  • 1998 "קול ענות", התנ"ך באמנות הישראלית, בית האמנים, תל אביב, אוצרת: טלי תמיר
  • 1998 "אל קברי צדיקים", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרת: נירית נלסון
  • 1998 "קדימה – המזרח באמנות ישראל", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: יגאל צלמונה
  • 1998 "איקונות פרטיות", פירמידה, מרכז לאמנות עכשווית, חיפה
  • 1998 "אמנות על דרך השלום", תיאטרון גבעתיים, גבעתיים, אוצר: דורון פולק
  • 1998 "כתמים", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרת: שרית שפירא
  • 1998 "איקונות פרטיות", ספריה ומרכז הנצחה, קריית טבעון, אוצרת: אסתר רשף
  • 1998 "ילדים טובים, ילדים רעים", התיילדות באמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרים: יגאל צלמונה, נירית נלסון
  • 1998 תערוכת זוכי פרס אמריקה ישראל, בית האמנים, ירושלים
  • 1998 "על דעת המקום", אמנות ומציאות בירושלים, בית האמנים, ירושלים, אוצר: אילן ויזגן
  • 1998 תערוכת זוכי פרס שר החינוך והתרבות ליוצרים בתחומי האמנויות הפלסטיות לשנת תשנ"ח מוזיאון לאמנות, הרצליה
  • 1999 "עונת האסיף", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרת: שרית שפירא
  • 2000 "העולם של אתמול", גלריה ג'ולי מ. תל אביב, אוצר: ציבי גבע
  • 2000 "אמנות ואמנים מישראל ופלסטינה", מוזיאון פאלאצו דלה-פאפאסא, סיינה, איטליה, אוצרים: סרג'יו ריזאליטי, שרית שפירא
  • 2000 "דרישת שלום", גלריה לשלום, מרכז אמנויות, גבעת חביבה
  • 2000 "אהבה ממבט ראשון" – אמנות ישראלית, מאוסף ורה, סילביה וארטורו שוורץ, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2000 -2001 "אוסף +", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2001 "היהודי הנודד", המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה של היהדות, פריז, צרפת
  • 2001 "רכישות עוזי צוקר לאמנות ישראלית עכשווית", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, אוצרת: אלן גינתון
  • 2001 "חדר ישראלי" – גלריה דואק, מרכז הקונגרסים ע"ש קונרד אדנאואר, משכנות שאננים, ירושלים, אוצרת: נירית נלסון
  • 2001 "ידיים", אגף הנוער ע"ש רות, מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרות: עליזה בצלאל וטליה טוקטלי
  • 2002 "מילים רצות" – על הכתב בהדפס, סדנת ההדפס ירושלים, אוצרת: תמי מנור-פרידמן
  • 2002 "הגובה של העממי", מוזיאון תל אביב לאמנות, אוצרת: אלן גינתון
  • 2002 "שיבת ציון מעבר לעקרון המקום", זמן לאמנות, מרכז לאמנות ישראלית, תל אביב, אוצר: גדעון עפרת
  • 2003 "אל תעשה לך", זמן לאמנות, מרכז לאמנות ישראלית, תל אביב, אוצר: גדעון עפרת
  • 2003 The right of the image…Jewish perspective in modern Art, Museum Buchom, Germany
  • 2003 "מראות מכאן 2", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: אמיתי מנדלסון
  • 2004 -2003 ״סוד ההיכל: בעקבות מגילת המקדש״, מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: אדולפו רויטמן
  • 2003-2004 "Dead and" גלריה גורדון, תל אביב
  • 2004 "דיוקן עצמי", גלריה גורדון, תל אביב
  • 2005 "חד גדיא: הגדות של פסח", מוזיאון תל אביב לאמנות, אוצר: ד״ר דורון לוריא
  • 2005 "כתב יד", תערוכה קבוצתית, גלריה גורדון, תל אביב, אוצרת: שלומית ברויר
  • 2006 "בצלם אלוהים", דימוי האל באמנות יהודית וישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרות: שרון וויזר-פרגוסון, רונית שורק
  • 2007 "ישראליות חזותית", האוניברסיטה הפתוחה, רעננה
  • 2008-2009 "גופי עצמי: שנות ה-70 באמנות ישראל", מוזיאון תל אביב לאמנות, אוצר: פרופ׳ מרדכי עומר
  • 2008 "צ׳ק פוסט- שנות ה-80 באמנות ישראל", מוזיאון חיפה, אוצרת: אילנה טננבוים
  • 2008 "בסוף נמות: שנות ה-90 באמנות ישראל", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, אוצר: דורון רבינא
  • 2008 Typical Clichés of Jews and Others, The Jewish Museum, Berlin, Germany
  • 2008 Typical Clichés of Jews and Others, Museum of the Spertus Institute in Chicago,
  • 2008 Hidden Traces – Jewish Diaspora astopography of Avant-Garde", Felix-Nussbaum-hous, Osnabrueck
  • 2009 Typical Clichés of Jews and Others, Jewish Museum, Vienna
  • 2008-2009 ״ואן גוך״ בתל אביב, מוזיאון בית ראובן, אוצרות: כרמלה רובין, עדנה ארדה, שירה נפתלי
  • 2009 "אבטיחים", מוזיאון בית ראובן, תל אביב, אוצרות: שירה נפתלי וכרמלה רובין
  • 2009 "מהדורה אחרונה": העיתון כחומר גלם באמנות הישראלי העכשווית, אוניברסיטת בן-גוריון, באר-שבע. אוצרים: פרופ' חיים מאור וסטודנטיות מקורס אוצרות
  • 2009 "זהירות, מודבק!" קולאג'ים מאוסף המוזיאון ומאוספים אחרים, מוזיאון תל אביב לאמנות, אוצרת: אירית הדר
  • 2009 "מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון", משכן לאמנות, עין-חרוד
  • 2011 Auf des Spuren Judicher Zeichen, Kultur Bahnhof Eller, Düsseldorf, Germany, Curator: Avraham Eilat
  • 2012 "דיוקנאות קין": ייצוגים של ׳אחרים׳ באמנות העכשווית בישראל״, אוניברסיטת בן-גוריון, אוצר: פרופ' חיים מאור
  • 2011-2014 "המוזיאון מציג את עצמו", אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2013 "דימויי מילה", תערוכה פעילה, המכון לאמנות אורנים
  • 2013 "עכשיו, עכשיו", הביאנלה של ירושלים, מתחם האחים חסיד, ירושלים, אוצרים: פורת סלומון, אוריין גלסטר, אוצר תיאטרון ומחול: רונן יצחקי
  • 2014 "התגלויות", סדנת ההדפס, ירושלים, אוצרים: אירנה גורדון, תמר גיספאן-גרינברג, אריק קלמניק
  • 2015-2017 ״אמנות ישראלית״, תצוגת קבע חדשה, מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: אמיתי מנדלסון
  • 2016 "האלכימיה של המילים: אברהם אבולעפיה, דאדא, לטריזם", מוזיאון תל אביב לאמנות, אוצרת: ד"ר בת שבע גולדמן־אידה
  • 2016-2017 "זה האיש: ישו באמנות ישראלית", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: אמיתי מנדלסון
  • 2017 "אין כמו בבית", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרת: עדינה קמיאן-קשדן
  • 2017 "לא תעשה לך", מוזיאון על התפר, ירושלים, אוצר: רפי אתגר

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1994-1999 מלגת שהייה, הקרן לירושלים, ירושלים
  • 1997 פרס קרן התרבות אמריקה-ישראל ע"ש ג'ורג' וג'נט ג'פן על הצטיינות באמנות הפלסטית
  • 1998 פרס שר החינוך והתרבות ליוצרים בתחומי האמנויות הפלסטיות לשנת תשנ"ח
  • 2001-2002 קרן זיכרון לתרבות יהודית, ניו יורק, ארצות הברית
  • 2003-2004 קרן זיכרון לתרבות יהודית, ניו יורק, ארצות הברית

מאמרים נבחרים שכתב על עבודתו והגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הנחות בדבר אפשרות לידתה של אמנות יהודית-ישראלית", ירושלים ספרות והגות, כרך יא-יב, 1977, עמ' 87-79 (ראה הארה במאמר "חור ואהרון")
  • "The Jewish Experience in Art", Art in America, May- June, 1976, pp. 44–47
  • "קין, אמן יהודי נודד", פרוזה מס' 43, דצמבר 1980, עמ' 30-28
  • " צ.ב.ע", בצלאל, מגזין אמנות מס' 1, פברואר 1984, עמ' 73-67
  • "חור ואהרון", רעיון עצמי על השקפה בענייני אמנות, דת וישראליות", סטודיו, גיליון מס' 17, דצמבר 1990, עמ' 23
  • "נגיעה זהירה במקורות", סטודיו, גיליון מס' 14, ספטמבר 1990, עמ' 32
  • "קין", משקפים, גיליון מס' 13, יולי 1991, עמ' 63-59 (גרסה שונה מפרוזה 1980)
  • (קטלוג) Where is Abel, Thy Brother?, Zecheta, Gallery of Contemporary art, Warszawa, 1995
  • "מפי האתון", כמה הערות והזהרות בשולי התערוכה, סטודיו, גיליון מס' 52, אפריל 1994, עמ' 19-16
  • "מקרא של הציור שלי מפה", מיכאל סגן-כהן, משקפים, גיליון מס' 27, אוקטובר 1996, עמ' 78-74
  • "אדם הוא פחדן, קין טיפוס מרשים ויצחק היה הישראלי המטייל, ירושלים, 27 בספטמבר 1991, עמ' 20-18
  • "עוד דבר", מיכאל סגן-כהן, ציורים 1978- עד כאן, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן 1994 עמ' 15 (קטלוג)
  • מיכאל סגן-כהן, פי שניים, חיים מאור ומיכאל סגן-כהן מציגים, מוזיאון בר דוד לאמנות יהודית, ברעם, 1996 (דפדפת)
  • "מחשבות ירושלמיות של ירושלמי אחד על ירושלים, מתוך התערוכה ובשוליה", זהות, אמן, מקום, בית האמנים, ירושלים, 1994 (קטלוג)
  • Ketav and Hebrew in Israeli Art", Ketav, Flesh and Word in Art, Ackland Art Museum, The University of North Carolina at Chapel Hill, 1996, pp. 44–51
  • "קול ענות אנכי שומע", קול ענות, מוטיבים תנ"כיים באמנות ישראלית, 1970-1988, אגודת האמנים והפסלים, תל אביב, 1998, עמ' 17-14
  • " הנחות בדבר אפשרות לידה של אמנות יהודית ישראלית", מצרף ב, תש"ס (2000), הוצאת כתר וספר, עמ' 134-126

מאמרים נבחרים על עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איתמר לוי, "המפעל להחייאת השפה", מוסף הארץ, 8 באפריל 1994, עמ' 53
  • מרים טוביה בונה, "פתח דבר”, "מיכאל סגן-כהן", ציורים, 1978 – עד כאן, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן, 1994, עמ' 6
  • אדם ברוך, "מיכאל סגן-כהן היה אומר", "מיכאל סגן-כהן", ציורים, 1978 – עד כאן, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן, 1994, עמ' 8-7
  • איתמר לוי," ציור עם ידיים בכיסים", "מיכאל סגן-כהן", ציורים, 1978 – עד כאן, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן, 1994, עמ' 14-9
  • מילי הד, "ירושלים: אנטי מיתוס", אמנות יהודית, כרך 24-23, 1997/98, עמ' 599-586
  • זלי גורביץ', "מיכאל סגן-כהן: צייר אלף-בית", סטודיו, מס' 92, אפריל 1998, 50-39
  • Gideon Ofrat, “One Hundred Years of Art in Israel”, Westview Press, a division of Harper Collins Publication 1998, pp. 326–327
  • דוד הד, "הראיתיך בעיניך, על שני ציורי מפות של מיכאל סגן-כהן", סטודיו, מס' 99, דצמבר 1998, ינואר 1999, עמ' 25-20
  • מילי הד, "הלווייתן כסטודיו – ציורי ספר יונה של מיכאל סגן-כהן", 2000, כתב-עת רב-תחומי לעיון, הגות וספרות, קובץ 19, תש"ן 2000, עם עובד, עמ' 223-209
  • Arturo Schwarz, “Towards the Sublime / Michael Sgan-Cohen", Love at First Sight, The Israel Museum, Jerusalem, pp. 34–37, 2000
  • אדם ברוך, "יהדותו של מיכאל סגן-כהן", סדר יום, כתר, הוצאה לאור ,2000, עמ' 203, 208-206
  • דוד הד, "בין התייצבות להיענות: על "הנני" של מיכאל סגן-כהן", גיליון סטודיו, מרץ אפריל 2001, עמ' 49-42
  • מרדכי עומר, ״פתיחה״, מיכאל סגן-כהן,יהודיות וישראליות ביצירתו, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004, עמ׳ 8-6
  • אדם ברוך, "ומי לא בא, מיכאל", מיכאל סגן-כהן,יהודיות וישראליות ביצירתו, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004, עמ׳ 19-17
  • זלי גורביץ, "אמן הניוטרל", מיכאל סגן-כהן,יהודיות וישראליות ביצירתו, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004, עמ׳ 32-29
  • איתמר לוי,"מה שיש בבית: על מעמד האובייקט בעבודתו של מיכאל סגן-כהן", מיכאל סגן-כהן,יהודיות וישראליות ביצירתו, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004, עמ׳ 47-41
  • שרה ברייטברג-סמל, "מיכאל סגן-כהן כפרסונה של אמן יהודי"(וישראלי), מיכאל סגן-כהן,יהודיות וישראליות ביצירתו, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004, עמ׳ 76-64
  • אדם ברוך, "מאיר אגסי, מיכאל סגן-כהן יהודים נודדים", חיינו, תקנון אמנות יהודית, תקנון מודרניזם מערבי, הוצאת כתר, 2002, עמ' 384-358
  • Milly Heyd, Selbstportrats: Zor Frage da Judischen Identitat, Das Rech des Bilds, "Jusische Perspektiven in der Modernnen Kunst", Herausgegeben von Hans Gunter Golinski und Sepp Hiokisch Picard, 2003, pp. 86–120
  • Ayelet Kohn, ”Haaretz”, Michael Sgan-Cohen, Jurnal of Visual Literacy, Vol. 24 Number 1, Spring 2004
  • אסף תמרי, "מדרש דודי", חלק, עיתון התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן, אוניברסיטת תל אביב, גיליון מס' 6, 2004, עמ' 27-24
  • יגאל צלמונה," התשוקה להתבונן", ״חזון מיכאל״, יצירתו של מיכאל סגן-כהן, 1976-1999, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2004, עמ' 9-8 
  • אמיתי מנדלסון, ״התנ"ך בצבעי-יסוד: מקורות יצירתו של מיכאל סגן-כהן״, ״חזון מיכאל״, יצירתו של מיכאל סגן-כהן, 1976-1999, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2004, עמ' 31-11
  • רב-שיח עם זלי גורביץ", יורם (יוריק) ורטה, איתמר לוי ואמיתי מנדלסון, ״ציור-עיון״, ״חזון מיכאל״, יצירתו של מיכאל סגן-כהן, 1976-1999, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2004, עמ' 102-49
  • דוד הד, ״בין כתיבה תמה לרישום אמנותי: על אמנות ההעתקה של מיכאל סגן-כהן״, ״חזון מיכאל״, יצירתו של מיכאל סגן-כהן, 1976-1999, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2004, עמ' 121-102
  • יעל גילעת, "בין שמים וארץ, בין קודש וחול, בין ציור לעיון", קריאה והתבוננות ביצירותיהם של יהודה עמיחי ומיכאל סגן-כהן, קו נטוי 5, מאי 2005, עמ' 97-91
  • Margolis Judith and Carole Berman, “Spiritual androgany in art of Michael Sgan-Cohen”, Nashim, No.10, Fall 2006, pp. 225–242
  • Yael Guilat, “Between Painting and Poetry, Sacred and Secular Realms: A Reading of the Works of Yehuda Amichai and Michael Sgan-Cohen”, Pictorial Languages and their Meanings, Liber Amicorum in Honor of Nurith Kenaan-Kedar, Tel-Aviv University, The Yolanda and David Katz Faculty of the Arts, 2006, pp. 295–304
  • Shulamit Laderman,”The unique significance of the Hebrew Alphabet in the works of Mordecai Ardon and Michael Sgan-Cohen”, Arts Judaica, The Bar-Ilan Journal of Jewish Art, Volume 5, 2009, pp. 85–107
  • חיים מאור, "דיוקן עצמי בין דת לדעת: התבוננות בציור של מיכאל סגן-כהן", חיים של אמנות, מחקר ועיון- אמנות אמנים, אוצרים וחוקרים מוקירים את פרופ' חיים פינקלשטיין
  • יגאל צלמונה, "יהודים חדשים-ישנים", מאה שנות אמנות ישראלית, עריכה: תמי מיכאלי, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010 עמ' 459-454
  • David Heyd, ”Between Response and Responsiveness: On Michael Sgan-Cohen's Hinneni," Jewish Dimensions in Modern Visual Culture" ed. Matthew Baigell, Milly Heyd, Rose-Carol Washton Long, Hanover and London: University of New England Press, 2010, pp. 273–285
  • איילת כהן, (2012), "הארץ – מהדורת מיכאל סגן-כהן"; בתוך: הוס, א', 2012, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ב, עמ' 263-249
  • גדעון עפרת, "הערה על פגישה בין מיכאל סגן-כהן ואברהם אופקמשה גרשוני)", המחסן של גדעון עפרת- ארכיון טקסטים
  • גדעון עפרת, "צליבות מיכאל", 1 ביולי 2012, המחסן של גדעון עפרת- ארכיון טקסטים
  • אמה גשינסקי, "זהות שנויה – המרכיב האלביתי ביצירותיו של מיכאל סגן-כהן", היסטוריה ותאוריה מס׳ 27: האלביתי (כתב-העת האקדמי המקוון של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל)
  • יהודה ליבס, ״עץ חיים היא למחזיקים בה: הספירות אחוזות ביד מיכאל סגן-כהן״
  • יעל לין, ״מה ראה משה מהר נבו, לוינס האתי והפוליטי״, תיאוריה וביקורת, גיליון 41, קיץ 2013, מכון ון ליר בירושלים/ הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • אמה גשינסקי, "היצירה המושגית כציטוט מעשה הבריאה – עיון בציורו של מיכאל סגן-כהן: "כה אמר ה'", ציפורה גיליון מס׳ 2: הציטוט, כתב העת של מכללת אמונה, ירושלים, יולי 2013, עמ' 9- 16

ציטוטים על מיכאל סגן-כהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

... גם הציור שלו הוא "שיח" עם הזולת, שהאמנות אינה התמחותו. שיחה על תרבות, מקור, סגנון, נאיביות, אקספרסיוניזם, אילוסטרציה, זיכרון, "שיחה" רכה, לא לוחמנית ולא הטפות, "שיחה" שתמיד תימצא הזדמנות להמשיך אותה...הציור של סגן-כהן ניתן לראות כ"אמירה" של מין תלמיד חכם חילוני, שהציור הוא אחת האופציות שלו, ולא אובססיה גמורה, ולכן הוא מצייר לאט ומעט, ובעצם מצייר "עקרונות" ו"עיקריים" ומכאן, מיעוט העבודות שלו ומיעוט התערוכות

אדם ברוך, "מיכאל סגן-כהן היה אומר", שישי תקשורת/ תרבות, 11.3.94

מיכאל סגן-כהן היה דוגמה מובהקת לאסכולה של איש אחד.... אפשר לתאר את הרעיון האחד, הגדול, חשב וחוזר בגלגולים שונים בציוריו של סגן-כהן כמפעל להחייאת השפה. אם אליעזר בן-יהודה שאף לדבר עברית, סגן-כהן שואף לצייר בעברית

איתמר לוי, "המפעל להחייאת השפה", מוסף הארץ, 8.4.94

מיכאל סגן-כהן, בציוריו, מחזיק ערוץ פתוח למקום שלא כתוב בשום ספר, שהוא, שהוא נקודת חיבור בין ה"נירמול" של האמנות הישראלית, לבין האחרות ההיסטורית שלה –מקורותיה היהודיים. הדגש בחשיבה שלו הוא על האטימולוגיה של השפה, מימד חזותי-מושגי ממוצע במידה רבה, ועיקרון של פרט ודרש. נעשו כבר בעבר נסיונות להרים גשר אל המקורות היהודיים (ארדון, לשם דוגמא). גוף העבודה של סגן-כהן מחזיק אותו חי, מלומד, ומתרגם את המימד הלא חזותי של המסורת הזאת, אפשר לומר מימד איקונוקלאסטי, למשהו בין ציור רע לציור נאיבי. המקום הלא פתור שהוא מסמן על מפת האמנות הישראלית, הוא מקום חשוב

הקדמה מאת שרה ברייטברג סמל למאמר של מיכאל סגן-כהן, "מפי האתון", סטודיו, גליון מס' 52, סטודיו, אפריל 1994

...סגן-כהן מלומד, רגיש ומפוקח, מציע הצעה עכשווית לציור שמחובר להגות יהודית, אך בוחל בפתרונות שמרניים ומקובעים. הוא אינו מייצר יודאייקה. הוא מדבר יהודית במובן העמוק ביותר של המילה....תערוכת ציוריו-חפציו של סגן-כהן הוא פרדס שיש לשקוע בתוככו ולהתבשם מריחותיו...

חיים מאור, "תפילין, תפילות ופליאות", על המשמר, 6.5.1994

מיכאל סגן-כהן שהוא תופעה מיוחדת בעולם האמנות... הוא פיתח דיבור באמצעות ציור, שנישען על איקונות תרבותיות מרבדים שונים... האדם הישראלי, האדם היהודי, האדם המשפחתי, האדם המערבי, האם הירושלמי, האדם העולמי, האדם הבודד, האדם הצייר... הסימנים האלה נעים מהילדות של הדור שנולד סמוך להולדת המדינה, לשפה, לאלף-בית העברי בגלגולו הראשון ופתיחתו המאוחרת לפרשנות וסמלים קבליים, לאמנות עממית יהודית... השיחה הזו בין אדם לתבנית נוף תרבותו דרך גוף הציור, שהוא ילדי, עממי וחכם ומצחיק ונבון, היא התרומה המיוחדת של מיכאל סגן-כהן לתרבות הישראלית...

זלי גורביץ ,"מיכאל סגן-כהן, צייר אלף-בית"סטודיו, מס' 92, אפריל 1998

מיכאל סגן-כהן היה אמן נודד בן המאה ה-20, שהיה קשור בכל נימיו אל מורשתו העתיקה, ואדם של מילים שהתבטא בציורים. הוא הביא עמו מנדודיו אופן הסתכלות אחר על היהדות, על העברית ועל הארץ, וביטא את ראייתו זו בשפה אמנותית, חיה ומעודכנת. שדה האמנות הישראלי, שקיבל את יצירתו בהפתעה ואולי אף בחוסר הבנה, מקבל אותה היום כיצירה בעלת השפעה וחשיבות רבה

אמיתי מנדלסון, התנ"ך בצבעי יסוד, מקורות יצירתו של מיכאל סגן-כהן. חזון מיכאל, יצירתו של מיכאל סגן-כהן 1976-1999, בעריכת אמיתי מנדלסון, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2004

...מיכאל סגן-כהן המליך את הספר – "ספר החיים" והספר האחר – על עולם ומלואו. היקום הוא ספר אלוהי, ספר של יום ולילה, והוא כתמצית קדושת בית המקדש כ"בית הספר", בית הספר האלוהי. הוא, שביכר את ה"עיון" (מלשון קריאה ועין) על פני המבט, רב-אמן של מדרשים חזותיים ופרשנויות, תפס את ההוויה כספר פתוח, עתיר סמלים, שסודות מטאפיזיים ותאולוגיים חבויים בהם. התמכרותו לתנ"ך, תפקודו לעתים כמין סופר סת"ם המעתיק מ"תריעשר", "ישעיהו" וכו', לא היו כי אם חלק מהשקפה כוללת, המאחדת את היש והמילים ברוח "ספר יצירה.

גדעון עפרת, המחסן של גדעון עפרת, ארכיון טקסטים (אינטרנט) הספר האלוהי והספר האנושי, 25 באפריל 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכאל סגן-כהן בוויקישיתוף