מאכער

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בתרבות הישראלית, מאכעריידיש; נהגה "מָאכֶר") הוא אדם בעל השפעה המציע את שירותיו כמתווך לשם השגת קיצורי דרך במערכת בירוקרטית סבוכה, לתיאום מפגשים עם אישים שדלתם אינה תמיד פתוחה לציבור, ולעיתים אף להשגת הטבות המנוגדות לחוק תמורת שוחד.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילולית, "מאכער" ביידיש הוא "אדם שעושה". מקור המילה בגרמנית, ופירושה בשפה זו הוא אדם המביא דברים לכלל ביצוע, וכן אדם אשר נמצא בעמדת מנהיגות ומצטיין בעשייה החלטית ומיומנת. ביידיש עשויות להיות למילה מספר משמעויות, חלקן בעלות אופי חיובי וחלקן שלילי: א) איש עשייה המביא דברים לכלל ביצוע. ב) רמאי ואיש תחבולות ג) מנהל. ד) מתווך. ה) איש קשרים.[1][2] על זו הדרך, "מָאכֶערַיי" הוא שם כללי לעשייה כזו, או לחלופין לפעילות נכלולית. כשהמילה מוצמדת יחד עם מילה נוספת היא מתארת מקצוע, כמו "זייגער מאכער" (שען) או פאנצ'ר מאכער (צמיגאי). מיידיש השתלב המונח בעברית, תחילה בעיקר במשמעות חיובית או נייטרלית: במילון אבן שושן מוגדר המאכער כ"ביצועיסט", וגם אדם המקדם דברים אצל פוליטיקאים ומוסדות ציבוריים.

עם השנים התרבו הפרסומים על פעילות פלילית בקרב מאכערים, והכינוי מוזכר כיום לרוב בהקשר שלילי של פעילות שנעה בדרכים המצויות בתחום האפור לבין פעילות פלילית כגון רמאות ושוחד. ב"מילון הסלנג המקיף" של הסופר רוביק רוזנטל משנת 2005 מתואר המאכער כ"מתווך, עוסק בפעילות עסקנית מפוקפקת".[3] המילה חדרה מיידיש גם לשפה האנגלית בשנות ה-30 של המאה ה-20, כולל במשמעות אירונית שלילית של אדם שתלטן או חשוב בעיני עצמו.[4]

מונחים דומים ולעיתים מכובדים יותר בעברית שדלן, לוביסט, ו"מוציא ומביא" שמקורו בפסוק על דוד המלך אשר מונה להוציא ולהביא את בני ישראל במלחמות,[5] . לכולם מכנה משותף, כפי שמציין רוזנטל בתיאור המילה לוביסט: "השם, כמו מקורו "לובי", מזכיר לנו שהלוביסטים, השתדלנים והמאכערים מתכנסים במסדרונות ובמבואות, אבל אינם מוזמנים לטרקלין."

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

התופעה המלווה את מדינת ישראל מאז הקמתה כונתה לא אחת "מכת מדינה". המאכערים שפעלו בשנות קום המדינה ואילך פעלו בלב הממסד וההסתדרות ואף נהנו מיראת כבוד, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בערך "מאכער" ב"מילון עולמי לעברית מדוברת" של דן בן אמוץ ונתיבה בן-יהודה: "אדם פעיל, בעל השפעה, מנהל, ראש". בקולנוע הישראלי תואר המאכער בדמותו של סרג'יו קוסטנצה שהופיעה בסרט "גבעת חלפון אינה עונה".

המאכער במובן של מתווך הוא חסר סמכות או לחלופין חסר הכשרה פורמלית בתחום בו הוא פועל. לרוב מדובר בבכירים לשעבר או בעלי קשרים, המכירים מקרוב את המנגנון הבירוקרטי ונהננים מקשרים אישיים עם פקידים ונבחרי ציבור. פעילות התיווך מסתכמת לעיתים במסירת מידע מנהלי שאינו שקוף וגלוי דיו לאזרחים שנזקקים לו, אך היא עשויה גם להשתלב בתהליכים בהם הביורוקרטיה אטית, או לשם השגת תוצאות העולות על המקובל.

בשנת 2001 מצא דו"ח מבקר עיריית תל אביב כי בתחום אישורי הבנייה, אדם שמשתמש בשירותי "מאכער" מקבל את התוצאה עד שמונה ימים, וכל היתר ב-200 ימים, כאשר התשלום הממוצע לשירות הוא 1,000 דולר. מהנדס העיר של תל אביב בשנת 1999, ישראל גודוביץ', תיאר את פעולת המאכערים ברשויות המקומיות: "אם המאכערים מבקשים למשל לסגור מרפסת, הם ילכו לאחד הפקידים הזוטרים אבל כאלה שבכוחם להחליט ולחתום על ההיתר. זה מקצר את הזמן בהרבה. ברמה גבוהה יותר, בכל הנוגע לאישור תוכניות ושינויי ייעוד, המאכער כבר צריך חבר ועדת בניין עיר שיכול להצביע ולתמוך בבקשה".[6]

על היקף התופעה ועל תפיסתה כמעין פעילות לגיטימית ניתן ללמוד מדברי אהוד אולמרט, שנבחר לראש עיריית ירושלים בשנת 1993, ולימים תיאר במהלך משפטו את עד המדינה שמואל דכנר כ"אחד מעשרות המאכערים ששוטטו בקומה שש בעירייה", קומת ראש העירייה.[7] ברוח זו העיד במשפט גם איש העסקים דני דנקנר.[8]

בשנת 2006 בדקה ועדה מטעם משרד מבקר המדינה את התופעה במשרדי הרישוי, במוסד לביטוח לאומי ובעיריות במרכז הארץ ובירושלים. הבדיקה מצאה כי מספר מצומצם מאוד של מאכערים מבצע חלק גדול מאוד מהפעילות ברשויות הללו: כ-65% מהפעולות במשרד הרישוי בחולון נעשו על ידי מיופי כוח שתפסו מקום בעמדה, ובכך מנעו מאנשים רגילים לקבל את השירות. הוועדה המליצה על פישוט תהליכים ביורוקרטיים, ועל מתן שירות ידידותי שיבטלו את הצורך במתווכים.[9] ליקויים חמורים בשל פעילות מאכערים התגלו כבר בשנת 1979 במשרד הרישוי בחולון, שטיפל במחצית מכלי הרכב בישראל.[10]

ביולי 2008 אישרה ממשלת ישראל השלושים ואחת המלצות צוות בינמשרדי שהוקם בעקבות דוח המבקר.[11] בין היתר הומלץ על פרסום זמני התגובה המצופים לשירותים המבוקשים, צמצום הצורך במפגשי פנים אל פנים על ידי שימוש באמצעים טכנולוגיים, מתן פומבי להחלטות נותן השירות והקפדה על שמירת התור ועל רמת שירות. כמו כן הומלץ לקבוע תנאי סף למתווכים (מאכערים) וחובת דיווח של נותן השירות על היכרות מוקדמת עם המתווך. בנובמבר 2009, פירטו גופי הממשלה השונים את השינויים שביצעו לאור ההמלצות. משרד הפנים, האחראי בין היתר על הרשויות המקומיות, הודיע כי לא יישם את המלצות הצוות בטענה שיש צורך בהסדרת הנושא בחקיקה.[12]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בקשרים ובמקורות השפעה כאמצעי תיווך מול רשויות שלטוניות מעורר לעיתים קרובות ביקורת ציבורית, אף ששימוש זה אינו מוגבל למאכערים, ובא לידי ביטוי בין היתר בפעילות שדלנים, יחצ"נים, אמצעי התקשורת (לדוגמה: התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל) וכן עורכי דין ורואי חשבון ששירותיהם נשכרים בעיקר בשל קשריהם במסדרונות השלטון, ולא רק בשל מומחיותם. עם זאת, חוסר השקיפות שבה מתאפיינת לעיתים פעילותם של ה"מאכערים", לצד היקף פעילותם והימצאותם בקרב גופי שלטון רבים ומגוונים כל כך שאמורים לספק שירותים בסיסיים, מייחדות אותם משאר המתווכים וכן מעוררות חששות יתר לפעילות פלילית.

כאשר מאכערים אינם פועלים בדרכים פסולות כגון הצעת שוחד לפקידים, הם עשויים לגרום לפקידים לקבל החלטות משיקולים לא מקצועיים כגון קשרים משפחתיים או חבריים. טענה נוספת נגד פעילותם היא כי הם דואגים ללקוחותיהם תמורת תשלום, וכך נוצרת עדיפות לבעלי ממון הנהנים מטיפול מועדף על ידי רשויות המדינה. עם זאת, עדיפות זו קיימת גם בתחומים בהם התקשורת של האזרח עם הביורוקרטיה נעשית באמצעות בעלי מקצוע שהוסמכו לכך, כגון יועץ מס או עורך דין. פעילות המאכערים נתקלת בהתנגדות גם מצד בעלי המקצוע הללו כשהיא חופפת לתחומי פעילותם, הרואים בכך פגיעה בפרנסתם והסגת גבול המקצוע.

בהיעדר חוק בעניין, פסקי דין מדגישים מחד את ההיבטים השליליים של התופעה, שפותחת פתח לעבירות אתיות ופליליות ועלולה לגרום לשינוי תפיסת התפקיד הציבורי בהתאם לעקרון "המדינה כרכוש פרטי" שרווח במדינות מתפתחות, ומאידך קבעו שיש להימנע מהתמודדות עם התופעה באמצעות הגבלת פעילות ה"מאכערים" משום פגיעה בחופש העיסוק.

כבר בשנת 1949 נדרש בג"ץ לדון בנושא, ופסק לטובת העותר בז'רנו, מאכער שפעל במשרד הרישוי וביקש לבטל את האיסור לפעול במשרד שהטיל עליו שר המשטרה. בהתייחס לטענה כי פעילות מסוג זה משחיתה את הפקידות הציבורית השיב השופט שניאור זלמן חשין: "אם אמנם קיימת שחיתות במנגנון הפקידותי, השכל מחייב כי הטיהור ייעשה במנגנון הזה עצמו, כי עבריינים, בין במנגנון גופא ובין מחוצה לו יועמדו לדין, ולמה יצא הקצף דווקא על שליחי הציבור".[13]

בהכרעת הדין בפרשת הולילנד (2014), שהעלתה את התופעה לדיון ציבורי, הבחין השופט דוד רוזן בין פעילות מותרת בתחום זה, שדלנים המציגים את עמדות הציבור שלטובתו הם פועלים, לבין פעילות אסורה שכוללת תשלום למאכער כדי להשיג מידע פנים מרשויות שלטון או להפעיל עובד ציבור באופן פסול, דבר המהווה מתן שוחד.[14] השופט המליץ למחוקק להגדיר בחקיקה את גבולות המותר והאסור.[16] בעקבות פסק הדין הציעו חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ודוד צור להרחיב את חוק השדלנים שעוסק בשדלנים בכנסת כך שיעסוק גם במאכערים ברשויות המקומיות, שיידרשו להזדהות ככאלה ולהצהיר מי הלקוחות שלהם, לקבל היתר לעסוק בכך, וכן ייאסר עליהם להציע לעובדי ציבור טובות הנאה.[17]

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים המרכזיים לתופעה הם הליכים ביורוקרטיים סבוכים, חוסר נגישות למידע ושירות לא ידידותי שמולידים את הצורך בתיווך עוקף ביורוקרטיה. ניתן למצוא את שורשי התופעה גם בתרבות הישראלית, וביחס המורכב של החברה הישראלית הרב-תרבותית לרשויות השלטון, שהניב תופעות נפוצות דומות ובהן השימוש ב"פרוטקציה", עקיפת סמכויות וקיצור תהליכים. על פי פרופ' תאודור ויינשל, התרבות המנהלית הציבורית בישראל מורכבת מפסיפס של שלשה תת-תרבויות שמקורן בארצות המוצא של העולים לישראל במהלך השנים: תרבות הגטו, תרבות הבקשיש (מדינות צפון אפריקה והמזרח התיכון) ותרבות "הסוציאליזם הנאיבי" (רוסיה ומדינות מרכז אירופה).[18] לצד זה קיים הרצון לא להיות "פראייר", המהווה מוטיב מרכזי בהוויה הישראלית - צברית, מה שמוביל גם לעקיפת חוקים והליכים בעיקר כאשר קיימת תחושה ש"כולם עושים את זה".

נסיבות היווצרות מאכערים מתוארות בפסק דין של בית המשפט העליון מ-1999 העוסק בלשכת מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים:

הביקוש לשירותי הלשכה היה גדול, ואילו מספר העובדים בלשכה היה קטן. כתוצאה נוצר לחץ כבד על הלשכה. עובדי הלשכה התקשו לתת את השירותים הנדרשים לתושבים שהיו פונים אל הלשכה יום יום, עד 500 או 600 תושבים כל יום. לפיכך היה זה דבר רגיל שתור ארוך של תושבים השתרך ברחוב לפני הלשכה. העומדים בתור היו נאלצים להמתין שעות רבות עד שהיו מתקבלים על ידי עובדי הלשכה. היו מקרים בהם תושבים בילו את הלילה ברחוב, לפני הלשכה, כדי להבטיח את מקומם בתור. לא זו בלבד. עקב עומס העבודה, הטיפול בבקשות, כגון בקשות לאיחוד משפחות, התמשך זמן רב, לעתים חודשים ואף שנים. כדי להקל על התושבים הנזקקים לשירותי הלשכה, צצו אנשים שהציעו את שירותיהם לתושבים כמתווכים ("מאכרים") תמורת תשלום. למתווכים הייתה גישה קלה לעובדי הלשכה ואף למנהל הלשכה.[19]

מקרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היקף התופעה, רק אחוז קטן מהפעילות מגיע לחקירות משטרתיות משום שגם כאשר מדובר בפעילות פלילית רוב המקרים אינם זוכים לחשיפה, בעיקר בשל האינטרס המשותף של כל הצדדים להמשך פעילותם. להלן מקרים בולטים שנחקרו משנת 1998:

בשנת 1998 השתלטו מאכערים בעלי קשרים במשרד הפנים על חלק ניכר מתחום הבאת העובדים הזרים לישראל וגבו אלפי דולרים מכל עובד תמורת ויזה חוקית או מזויפת. כמו כן נחשפה באותה שנה חבורת מאכערים שעבדה במשטרת ישראל וקיבלו שוחד תמורת הטבות שונות כגון ביטול עבירות תנועה והמתקת עונשים. בשנת 1999 נחשפה בתוכנית "עובדה" קבוצת מאכערים שפעלו במכונים לבדיקות רכב, והעבירו תמורת טובות הנאה מבחני רישוי למכוניות לא תקינות. המכונים "מ-מ" ו"מכון הדרום" נסגרו לתקופה זמנית. בשנת 2000 חשף העיתון "הארץ" פעילות רחבה של מאכערים בחצרות מקובלים שפעלו כדי לקצר את דרכם של הבאים לקבל ברכה מהמקובל, תמורת תשלום ממוצע של 800 ש"ח. בשנת 2003 הקטין הביטוח הלאומי חוב של בנק הפועלים שתפח ל-86 מיליון שקל ל-20 מיליון שקל הודות לפעילות מאכערים מטעם הבנק.[20]

בשנת 2014 בפרשת הולילנד הורשעו שורת אנשי עסקים ואנשי ממשלה בכירים בקבלת כספים ממאכערים כדי לקדם מיזמי בנייה. גזר הדין דן את הנאשמים לעונשים חמורים, בהם שנה וחצי מאסר בפועל לראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.

מושגים דומים בתרבויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלכסנדר הרכבי, יידיש-ענגלישער ווערטערבוך, ניו יארק: היברו פאבלישינג קאמפאני, תרפ"ח.
  2. ^ ישעיהו צאנין, מלון יידיש-עברי שלם, תל אביב, הוצאה לאור ע"ש ה. לייוויק: על ידי אגודת סופרי ועתונאי יידיש בישראל, תשמ"ב 1982
  3. ^ רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: מי אמר שצהלית היא שפה גברית?, באתר nrg‏, 1 בנובמבר 2013
  4. ^ "macher," in: Payson R. Stevens, Charles M. Levine, Sol Steinmetz, Meshuggenary: Celebrating the World of Yiddish ,New York: Simon & Schuster, 2002, p. 28. המילה במשמעויות אלה קיימת החל ב-1928 גם באנגלית יהודית ("macher," in: John Simpson and John Ayto (eds.), The Oxford Dictionary of Modern Slang, 2nd ed., Oxford: Oxford University Press, 2010, p. 169; macher, Oxford Dictionary.
  5. ^ ספר שמואל ב', פרק ה'
  6. ^ מיכל מרגלית, המושכים בחוטים: הרמזור של המאכערים, באתר ynet, 1 באפריל 2014.
  7. ^ עמית סגל, ‏פרשנות: אולמרט היה מנהל מחפיר וכושל, גם אם ייצא זכאי, באתר ‏mako‏‏, ‏18 בפברואר 2014‏
  8. ^ משה גורלי, דני דנקנר מעיד במשפט הולילנד: "עבדתי עם לא מעט מאעכרים", באתר כלכליסט, 22 באוקטובר 2013
  9. ^ תופעת ה"מאכערים" בשירות הציבורי, דוח שנתי 57ב לשנת 2006, באתר מבקר המדינה.
  10. ^ סופר "דבר" בחולון, "מאכערים" וביורוקרטיה במשרד הרישוי בחולון, דבר, 13 באוגוסט 1948
  11. ^ התמודדות עם תופעת ה"מאכערים" בשירות הציבורי, דו"ח שנתי 57ב' של מבקר המדינה - הגשת דו"ח הצוות שמונה לפי החלטת הממשלה מס' 1572(בק16) מיום 4.2007 12, באתר משרד ראש הממשלה
  12. ^ [www.pmo.gov.il/bikorethamedina/files/maakavim59b.doc דו"ח מעקב החלטות ועדת שרים לענייני ביקורת המדינה דוח מעקב אחר תיקון ליקויים וביצוע], 13 באוקטובר 2009
  13. ^ בג"ץ 1/49 בז'רנו ואחרים נגד שר המשטרה ואחרים, פ"ד(ב) 1949) 80)
  14. ^ נעמה כהן פרידמן, השופט נגד השיטה: "מאכער - שוחד", באתר ynet, 31 במרץ 2014.
  15. ^ ע"פ 4456/14 אביגדור קלנר נ' מדינת ישראל
  16. ^ בערעור על פסק דין זה לבית המשפט העליון הוקדש מקום נרחב לפעילותו של המאכער.[15]
  17. ^ צבי זרחיה, לוביסטים, מאחוריכם // שלי יחימוביץ' ודוד צור הגישו את "חוק המאכערים", באתר TheMarker‏, 2 באפריל 2014.
  18. ^ תאודור ד' ויינשל "איך לשנות את המינהל הממשלתי בישראל", מאמר ראשון: המבנה החברתי-תרבותי בישראל) נתיבי ארגון ומינהל 27, יוני 1975, עמ' 132–131
  19. ^ עפ 1877/99 מדינת ישראל נגד חיים בן עטר, ניתן ב-6 בספטמבר 1999.
  20. ^ ורד לוביץ' ואפרת וייס, חשד: בכירים בבנק הפועלים שיחדו את ביטוח לאומי, באתר ynet, 6 בנובמבר 2003