מועצה אזורית ערבות הירדן

מועצה אזורית ערבות הירדן
Bik'at HaYarden Regional Council COA.svg
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז יהודה ושומרון
מעמד מוניציפלי מועצה אזורית
מספר יישובים במועצה 20
    - דירוג מועצות אזוריות לפי מס. יישובים 23
ראש המועצה דוד אלחייני
תאריך ייסוד 1979
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף יוני 2022 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 6,249 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 218
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎6.3% בשנה
מפת היישובים של מועצה אזורית ערבות הירדן
בירוק - מיקום בניין המועצה
[הקטנת המפה]Israel Map - Bik'at HaYarden Regional Council Zoomin.svg
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2017[2]
6 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2019[3]
0.3717
    - דירוג מדד ג'יני 206
לאום ודת[3]
יהודים: 97.5%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 2.5%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2020
אוכלוסייה לפי גילאים[3]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 14.1%
גילאי 5 - 9 14.6%
גילאי 10 - 14 11.4%
גילאי 15 - 19 8.5%
גילאי 20 - 29 8.9%
גילאי 30 - 44 22.6%
גילאי 45 - 59 8.6%
גילאי 60 - 64 3.5%
גילאי 65 ומעלה 7.9%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2020
חינוך[3]
סה"כ בתי ספר 4
–  יסודיים 2
–  על-יסודיים 2
תלמידים 1,008
 –  יסודי 811
 –  על-יסודי 197
מספר כיתות 49
ממוצע תלמידים לכיתה 23.2
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תש"ף (2019-‏2020)
פרופיל מועצה אזורית ערבות הירדן נכון לשנת 2019 באתר הלמ"ס
jordanvalley.org.il
אנדרטת הבקעה בתכנונו של הפסל יגאל תומרקין, הממוקמת סמוך למושב פצאל

מועצה אזורית ערבות הירדן היא מועצה אזורית במחוז יהודה ושומרון, בבקעת הירדן. בעוד זהו שמה במסמכים רשמיים של הממשלה, היא נקראת "מועצה אזורית בקעת הירדן" במסמכיה של המועצה האזורית עצמה. בתחומי המועצה 21 יישובים, ממוצע המרחקים בין יישובי המועצה הוא 18.9 ק"מ.

כל יישוביה הם התנחלויות המצויות ממזרח לקו הירוק. בדומה לשאר המועצות האזוריות ביהודה ושומרון, שטח השיפוט של המועצה כולל רק את שטחי היישובים היהודיים, ללא רצף קרקעי ביניהם.[4] ישובי המועצה נמצאים בשטח המשתרע על 860 אלף דונם, ממורדות הרי השומרון ועד לנהר הירדן.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף יוני 2022 (אומדן), מתגוררים במועצה אזורית ערבות הירדן 6,249 תושבים (מקום 218 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎6.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2020, למועצה אזורית ערבות הירדן דירוג של 6 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2017. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תש"ף (2019-‏2020) היה 78.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 8,657 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[5]

בשטח המועצה האזורית ערבות הירדן אין עיר מחוז. היישוב הישראלי הגדול ביותר באזור הוא מעלה אפרים, שאינו חלק מהמועצה האזורית אלא מוגדר כמועצה מקומית עצמאית שהוקמה בצו של צה"ל. המועצה האזורית גובלת בשטח העיר הפלסטינית יריחו וסביבותיה.

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישובי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר צורת היישוב יישוב שנת הקמה מספר תושבים (2020)
1 קיבוץ גלגל 1970 217
2 קיבוץ נערן 1971 105
3 מושב ארגמן 1968 133
4 מושב בקעות 1972 192
5 מאחז גבעת סלעית 2001 16 משפחות
6 מושב גיתית 1972 497
7 מושב חמרה 1971 259
8 מושב ייט"ב 1970 322
9 מושב יפית 1980 218
10 מושב מחולה 1967 629
11 מושב מכורה 1973 178
12 מושב משואה 1969 180
13 מושב נעמ"ה 1982 169
14 מושב נתיב הגדוד 1975 222
15 מושב פצאל 1970 322
16 מושב רועי 1976 170
17 מושב שדמות מחולה 1984 665
18 מושב תומר 1976 287
19 יישוב קהילתי חמדת 1979 310
20 יישוב קהילתי מבואות יריחו 1999 300
21 יישוב קהילתי משכיות 2002 333
22 יישוב קהילתי רותם 2001 242


גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בקעת הירדן

בתחום המועצה עובר אחד מכבישי האורך החשובים במדינת ישראל: כביש 90, המהווה ציר ראשי המקשר בין דרום הארץ לצפונה.

גבולות שטח השיפוט של המועצה הם:

רקע היסטורי וחברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי המושב יפית

השטח עליו הוקמה לאחר מכן המועצה, נכבש על ידי ישראל מממלכת ירדן בשנת 1967 במהלך מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה הוחל בהקמת יישובים ישראליים בבקעה. ראשון היישובים היה מחולה, שהוקם בשנת 1967, ולאחריה הוקמו כיישובים אזרחיים פצאל, חמרה, ארגמן ובקעות. כן הוקמו היאחזויות נח"ל שאוזרחו לאחר מכן. תחילה קיבלו היישובים שירותים ממועצה אזורית בקעת בית שאן[10][11].

המועצה האזורית הוקמה בתחילת 1980 בצו של המושל הצבאי של צה"ל באזור יהודה ושומרון[12].

ממצאים ארכאולוגיים מעידים על התיישבות יהודית באזור הן בתקופת בית שני והן בתקופות מוקדמות יותר. לדוגמה, בעיר יריחו נמצאו שרידי בית כנסת עתיק.

מבחינה כלכלית חברתית סובלים יישובי המועצה האזורית ערבות הירדן מבעיות האופייניות לאזורי פריפריה המרוחקים מהמרכז: מיעוט תעסוקה לעובדים בעלי השכלה אקדמית, הגירה שלילית של צעירים, תשתיות לא מספקות בתחומי החינוך, התרבות ומחסור בתחבורה ציבורית.

עד להסכם השלום עם ממלכת ירדן בשנת 1995, סבל האזור גם מאתגרים ביטחוניים בשל הקרבה לגבול.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אוכלוסייה ביישובים בעלי 2,000 תושבים ומעלה, ובמועצות האזוריות לפי אומדן סוף פברואר 2022 באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ביישובים פחות מ-2,000 לפי טבלת יישובים של למ"ס נכון לסוף 2020.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2017
  3. ^ 1 2 3 4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2020
  4. ^ מבקר המדינה, היבטים בהתנהלות המועצות האזוריות בשומרון, ראו הערה בעמ' 554
  5. ^ פרופיל מועצה אזורית ערבות הירדן באתר הלמ"ס
  6. ^ דובר המועצה בדף הפייסבוק של המועצה
  7. ^ בקעת הירדן: מן המסוף ניבט הסוף, יעקב אחימאיר, מחלקה ראשונה, 2005
  8. ^ מתוך גלריית אתר נווה שמואל
  9. ^ ראש מועצת בקעת הירדן: "הפלסטינים מנצחים אותנו, אנחנו מאבדים את הבקעה", גלעד צוויק, מידה, 2017
  10. ^ יוסף וייץ, דבר, 26 בספטמבר 1972
    דוד שליו, מניין ישובי הבקעה, דבר, 8 בפברואר 1973
  11. ^ הוחל בחישמול דרום הבקעה, דבר, 8 ביוני 1975
  12. ^ ברוך מאירי, 16 ישובי בקעת הירדן חגגו הקמת מועצתם, מעריב, 3 בינואר 1980
    פרופיל של הצעירה במועצות האזוריות, מעריב, 20 בפברואר 1980