יוסף חיים זוננפלד – הבדלי גרסאות

**יוסף חיים זוננפלד**
**יוסף חיים זאנענפעלד**
	הרב יוסף חיים זוננפלד
לידה	1 בדצמבר 1848; ו' בכסלו תר"ט; ורבו, האימפריה האוסטרית
פטירה	26 בפברואר 1932 (בגיל 83); י"ט באדר ב' תרצ"ב; ירושלים, פלשתינה (א"י), האימפריה הבריטית
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מדינה	האימפריה האוסטרית, האימפריה האוסטרו-הונגרית
תקופת הפעילות	? – 26 בפברואר 1932
השתייכות	העדה החרדית
תחומי עיסוק	הלכה, אנטי ציונות
תפקידים נוספים	הרבנות הראשית לישראל
רבותיו	הרב אברהם חיים שאג - צוובנר, הכתב סופר, הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין
חתימה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־06:29, 12 ביוני 2020

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות רבנית
פרמטרים ריקים [ תקופת פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הכרזה על מינוי רבי חיים זוננפלד לרב העדה. בין החותמים: פרופ' דה האן ומייסד בית החולים שערי צדק, ד"ר משה ואלאך

הרב זוננפלד מקבל את פניו של נשיא צ’כוסלובקיה, טומאש מסריק בעת ביקורו בירושלים, בשנת 1927.

הרב יוסף^[1] חיים זוֹננפלד (בכתיב יידי: זאנענפעלד; ו' בכסלו תר"ט, 1 בדצמבר 1848 – י"ט באדר ב' תרצ"ב, 27 במרץ 1932) היה רבה הראשון של העדה החרדית בירושלים.

קורות חיים

נולד בעיירה ורבו, אז בממלכת הונגריה לאברהם שלמה וזאלדה. התחנך אצל גדולי תורה שרחשו לו הערכה מרובה, ביניהם הכתב סופר בנו של החת"ם סופר, ורבי חיים צבי מנהיימר. בתרל"ג (1873) עלה לארץ ישראל יחד עם מורו הרב אברהם שאג-צוובנר, תלמידו של החת"ם סופר, והשתכן בעיר העתיקה בירושלים. הוא התקרב לרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין ולבנו, הרב יצחק ירוחם דיסקין, ורכש עמדת השפעה ביישוב הישן. בין היתר ייסד את שכונת "בתי אונגרין". יחד עם הרב דיסקין הקים בשנת תרל"ח (1878) את "בית הדין של החוגים היראים". השניים גם איחדו את כוללי ורשה והונגריה.

חתנו היה הרב שמואל הלל שינקר.

המחלוקת עם הרב קוק

בשנת תרע"ד (1913) השתתף עם הרב קוק במשלחת רבנים שביקרה במושבות החדשות וניסתה להשפיע על בניהן שיקפידו על שמירת מצוות (מסע שזכה לכינוי "מסע המושבות"). לאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים בחרו בשנת תרע"ט (1919) ברב קוק להיות רבה של ירושלים, הרב זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין, לא קיבלו את הבחירה. הרב זוננפלד המשיך לקרוא לרב קוק "הרב של יפו". בתר"פ (1920) עמד בראש מייסדי העדה החרדית הנפרדת מרבנות ירושלים, ונבחר להיות הגאב"ד הראשון של העדה החרדית, כשהראב"ד הראשון היה הרב משה נחום ולנשטיין. היא נקראה "ועד העיר האשכנזי", וההשראה להקמתה הייתה שיטת ההפרדה וההתבדלות (שמקורה במשנתו של החת"ם סופר). האווירה באותם ימים, שהייתה סוערת עקב הפולמוס על זכות הבחירה לנשים, סייעה להיפרדות, אף שגם הרבנות נקטה עמדה נחרצת נגד שיתוף הנשים בבחירות.

אף על פי שעמדותיו היו קיצוניות מעמדות אגודת ישראל העולמית, שהושפעה רבות משיטת תורה עם דרך ארץ של רבי שמשון רפאל הירש, נחשב הרב זוננפלד, בזכות היבדלותו מהציונות, כמנהיג רוחני של אנשי אגודת ישראל בארץ. המנהיג הרשמי, הרב משה בלוי, הלך בעקבות הוראותיו.

כמנהיגה של סיעה נפרדת נאבק בסמכויותיה של הרבנות הראשית, בראשות הרב קוק, ופעל לשם כך גם בקרב שלטונות המנדט.

על הקמת הרבנות הראשית אמר: ”רואים אנו בזה סכנה עצומה והריסה לתורתנו הקדושה חס ושלום, וכל מי שישתתף בבחירה הזאת הרי הוא עובר בשאט נפש על חוקי ודיני תורתנו הקדושה”.

יחד עם בית דינו חתם הרב זוננפלד על כרוז שלפיו בספר "אורות" של הרב קוק יש ”כמה פרקים מלאים תהילות ותשבחות לרשעים”^[2].

הרב קוק כתב בהתרגשות לרב זוננפלד על הצער ועוגמת הנפש שנגרמה לו משיתוף הפעולה של האחרון עם מחרפיו ומגדפיו; אך המלחמה בו לא נפסקה, ונאמני הרב זוננפלד אפילו הגישו נגד הרב קוק תביעה משפטית בערכאות המנדט באשמת זיוף תעודת בעלות על נכס^[^{דרוש מקור]}.

למרות כל זאת שררה ידידות והערכה הדדית בין הרב זוננפלד והרב קוק^[3], והשניים היו מדברים ארוכות בדברי תורה כשנפגשו ברחוב או באירוע^[4]. בספר "יחידי סגולה" מאת הרב איסר פרנקל מובא שהרב זוננפלד אמר לאנשים מעדתו ששאלוהו מדוע הוא משוחח בדברי תורה עם הרב קוק: "הרב קוק הוא צדיק גמור, אך דרכינו הן נפרדות". הרב אברהם חיים בביוף, שהיה ממשמשיו של הרב זוננפלד, סיפר כי שררו יחסים טובים מאוד בין הרב זוננפלד לבין הרב קוק, שאותו הוא מכנה "צדיק יסוד עולם"^[5].

שיתוף הפעולה עם דה האן

בתקופה מסוימת היה יד ימינו, יעקב ישראל דה האן, אשר נרצח בסופו של דבר בידי אנשי "ההגנה". פעילותו של דה האן, שצידד במשא ומתן עם הערבים, משקפת היטב את גישתו המתונה של הרב זוננפלד.

סיוע רב הושיט דה האן לרב זוננפלד במאבק על השחיטה הנפרדת מהשחיטה הרבנית בהשגחת הרב קוק. מאבקו של הרב זוננפלד הגיע עד לחבר הלאומים בז'נבה, ודה האן הושיט לו סיוע רב בכך. אנקדוטה ידועה מספרת שבפגישה עם הנציב העליון, הרברט סמואל, שאל דה האן את הרב זוננפלד על פרט בחוקי הכדורגל. הרב השתומם והשיב שאין לו מושג. אז פנה דה האן לנציב ואמר לו: "הוד מעלתו רואה שהרב אינו נוהג להביע דעה בדברים שבהם אינו מבין, אך בנושאי שחיטה הוא בקיא".

ביחסים בין דה האן והרב זוננפלד הייתה סימביוזה עמוקה. דה האן העריץ את הרב זוננפלד ללא קץ:

מעל כל אוצר התורה הקדושה היא חלקו
מבוקר ועד ערב רק היא חשקו
בתוככי הדלות שלו חייו מאושרים ובטוחים
יותר מאשר כל הנהנים והשמחים

מצד שני, פעילותו של דה האן יצקה תוכן מדיני למשנתו של הרב זוננפלד, ואפשרה לו לעשות שימוש בעוצמה הפוליטית של מעמדו.

בעקבות פגישה של דה האן ורעיו עם איל עיתונות בריטי משפיע, הלורד נורת'קליף, שבה דיברו בגנות ההנהגה הציונית^[6] ועמדו על תביעתם למעמד פוליטי נפרד, פרצו אנשי "השומר" לביתו של הרב זוננפלד. הרב חשף את חזהו, וקרא: "הנני מוכן לקדש שם שמים, רצחוני!" משנסתלקו אנשי השומר, הם הודו שהותיר עליהם רושם גדול. הרב מצדו סירב להלשין עליהם לשלטונות, והסביר זאת: "האשמה איננה נעוצה בהם. זוהי תוצאת החינוך שקיבלו".

כדי להרגיע את התחושות האלימות הגיב הרב זוננפלד באופן נדיר לעיתון דואר היום של איתמר בן-אב"י שהפנה אליו שאלה גלויה: האם הייתה מחאה נגד הציונות בשיחה עם הלורד והאם השיחה הייתה על דעתו ובהשתתפותו. הוא השיב ואמר שאכן הפגישה הייתה בפקודתו, אם כי לא בנוכחותו. אך בשום פנים לא הובעה בה שלילה של רעיון הצהרת בלפור והקמת הבית הלאומי, שאליו יש לו יחס חיובי. כל התנגדותו היא ל"ייפוי הכוח שהציונים לוקחים על עצמם כבאי כוח לכל ישראל"^[7].

על דברים דומים חזר דה האן^[8]. שאמר כי המשלחת מעולם לא פצתה פיה נגד רעיון שיבת העם לארצו.

ב-1924 רקם דה האן תוכנית להפגיש את הרב זוננפלד עם האמיר עבדאללה, לימים עבדאללה הראשון, מלך ירדן, כדי שאיתו יוכלו החרדים לסכם על התייחסות נבדלת אליהם. היא נועדה להבטיח התיישבות יהודית בארץ תוך ויתור על הרעיון של הקמת מדינה או 'בית לאומי'^[9]. במכתב של הרב אברהם חיים נאה (הנודע כ"בעל השיעורים", שהיה אז חבר בבית דינו של הרב זוננפלד ואף הצטרף אליו בפגישה זו) מסופר שכדי לצאת מגבולות הארץ היה צריך הרב זוננפלד להתיר נדר וזאת "רק על פי בית דין של שלשה גדולי הדור". אז היו בירושלים האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת", האדמו"ר מסוקולוב הרב יצחק זליג מורגנשטרן והגאון מבענדין הרב חנוך צבי לוין, וביחד פסקו שלצורך גדול כזה מותר לו לצאת^[^{דרוש מקור]}. הרב זוננפלד בירך "ברוך אשר חלק מכבודו לבשר ודם" כשפגש את מלך ירדן^[10].

גם פגישה זו עוררה זעם רב, שרובו כוון אל דה האן, זעם שבסופו של דבר גרר את ההתנקשות בו. גם בחוגי החרדים לא כולם שבעו נחת מפעילות דה האן, אך הרב זוננפלד סירב להקשיב לכל "לשון הרע" על עוזרו הנאמן. עם הירצחו הרב זוננפלד ספד לו בקול בוכים: "ראו את התהום העמוקה שנדרדרו לתוכה ראשי ההנהגה הציונית וקראו בקול חזק: 'היבדלו מתוך העדה הרעה הזאת'".

על יחס אחר מצידו לציונות, ניתן ללמוד מתיאורו של מנחם אוסישקין מראשי הציונות, על פגישתו עם הרב זוננפלד בכותל בערב ראש השנה תר"ץ, זמן קצר לאחר פרעות תרפ"ט נגד יהודי הארץ. בהיפגשם אמר הרב לאוסישקין ששימש באותם ימים כיו"ר הקק"ל: "זה לא יעזור להם (= לערבים)! אנחנו נשיג את מטרתנו. לא בסימטאות צרות ולא כפופי ראש ניכנס אל המקום הקדוש שלנו. כי אם בדרך המלך ובקומה זקופה. המשך לעבוד את עבודתך באמונה ואולי בקרוב בימינו נזכה לראות את הגאולה האמיתית"^[11].

הרב נח גד וינטרוב, המרבה לצטטו, כתב שהרב זוננפלד הרבה ללמד זכות אפילו על "פושעי ישראל" הגדולים ביותר^[12]. עוד סיפר כי דיבר עם הרב זוננפלד ואמר "יימח שמו" על מנהיג כלשהו. הרב זוננפלד הגיב: "חס ושלום, אסור לומר כך על בן ישראל". הוא הסביר כי חובה להילחם בהם, אבל אין לייעץ כך לקב"ה, ובמקום לקלל יש להתפלל שישובו בתשובה^[13].

קשיים מבית

הרב זוננפלד התמודד עם קשיים מבית כאשר עלו לארץ חרדים מחוגים מתונים יותר של "אגודת ישראל". מצד אחד הוא נתפס כבעל בריתה של אגודת ישראל בארץ, שמנהיגה הפוליטי הרב משה בלוי פעל בצוותא עמו ועם דה האן כשזה היה בחיים. הרב יהודה גרינוולד נזף בו במכתב על שיתוף פעולה זה, תוך שהוא רומז על אפשרות של ניתוק הקשרים בין רבני הונגריה ליהודי ירושלים^[14]. מצד שני, דפוסי החינוך שביקשו למסד בבתי הספר של אגודת ישראל ביישוב החדש, ביניהם לימוד אנגלית, היו בלתי קבילים מבחינתו. הפשרה שהושגה לגבי תלמוד תורה של חסידות גור (שעולים רבים השתייכו אליה) הייתה שהאנגלית תילמד מחוץ לבית הספר^[^{דרוש מקור]}.

גם הקנאים בתוך עדתו לא תמיד הסבו לו נחת. באחד המקרים פורסם כרוז על ידי הרב מאיר הלר (סעמניצער) מקנאי ירושלים, כנגד הרבי מגור בגין פגישתו עם הרב קוק, שבו נאמר: "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא מינות". הרב זוננפלד פרסם גינוי לכרוז.

פעילותו בשנותיו האחרונות

כאשר נאבק היישוב על ההכרה במעמדו בכותל ועל הגנה מפני התנכלויות הערבים סבר הרב זוננפלד שיש להותיר את הטיפול בעניין לממשלת המנדט, ותגובות של מחאה ותענית, שעליהן הכריז הרב קוק, אינן רצויות. תענית לדעתו מוטב היה לעשות על חילול השבת, פריצות הלבוש וההליכה לאוניברסיטה^[^{דרוש מקור]}. מנגד בתקופת המאורעות הקפיד ללכת לכותל דרך שער שכם באומרו שאסור שהערבים יחשבו שהם יכולים למנוע יהודים ללכת שם.

בבחירות לראשות העיר ב-1926 מצבה הקשה של אגודת ישראל והקשיים הכלכליים והמורליים שאיתם התמודדה, אילצו את הרב זוננפלד לקבל שיתוף פעולה מסוים עם הציונים, על אף מורת רוחם של הקנאים.

לאחר פטירתו, בי"ט באדר ב' תרצ"ב (1932), התעוררו חיכוכים בין הקנאים שבמתבדלים לבין אנשי אגודת ישראל, בהיעדר סמכות רבנית שתפשר ביניהם.

עד היום ניטש מאבק בתוך היהדות החרדית לגבי זהותו האמיתית ודעותיו כפי שהיה מביען לאחר קום המדינה - אנשי אגודת ישראל מצד אחד, ומצד שני חוגי העדה החרדית ובתוכם נטורי קרתא. דוגמה לוויכוח זה ניתן למצוא בין שני אחים פעילים חרדים מפורסמים: רבי משה בלוי, ממנהיגי אגודת ישראל בישראל, ורבי עמרם בלוי, ממנהיגי נטורי קרתא, שהיו יריבים פוליטיים וכל אחד טען לכתר ממשיכו האידאולוגי של הרב זוננפלד.

יחסו ליישוב המתחדש בארץ ישראל

הרב זוננפלד אהד מאוד את ארץ ישראל, וראה בפריחתה המחודשת קיום הנבואה של "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"^[15]. הוא שמח מאוד לראות בבניינה של ירושלים, ולעת זקנותו כשכבר לא יכל לצעוד רגלית היה נוסע לעיתים קרובות ברכב לראות את שכונותיה החדשות של ירושלים, והיה אומר "בונה ירושלים ה'". כשהביע התפעלות למראה אחד הבניינים הגדולים שנבנו בירושלים העיר לו אחד ממלוויו "של לא יהודים היא!" "ומה בכך," השיב, "אבותיהם החריבו את ארץ הקדושה וכלום אין הם מחויבים לסייע בבניינה?"^[16]

כאשר נוסדה המושבה החרדית מחנה ישראל על ידי אגודת ישראל נסע לבקרה, ”צהלתו הייתה בפניו ועיניו המאירים הבריקו שבעתיים, למראה יהודים חרדים האוחזים באת ובמעדר וחורשים את אדמת הקודש. פתאום נגש מרן זיע"א אל אחד החורשים, הוציא את המחרשה מידיו, ונהל בעצמו את צמד הבקר משך של מטרים אחדים, הוא נגש אל באר המים, ומילא כמה כדי מים, ושפתיו הביעו: "ושאבתם מים בששון"...” (עמודא דנהורא עמ' ל-ל"א)

משפחתו

אשתו הראשונה שרה הייתה בתו של שלמה זאלצער, שו"ב בקוברסדורף. נפטרה בי"ז באייר תרע"ב (1912). היא ילדה לו שמונה בנים ושתי בנות. אשתו השנייה חיילא, הייתה צעירה ממנו בשלושים שנה. נפטרה בד' באדר תשכ"ח (1968, בגיל תשעים). היא הייתה בתו של הרב מנדל דייטש, דיין בטאפלשיין, וקודם לכן הייתה נשואה ליהודה לייב אייבנשיץ. בתה מזיווג ראשון הייתה לאה, אשת רבי חיים זאב פינקל.

מספריו

ספרי הרב זוננפלד יוצאים לאור בשנים האחרונות במהדורות חדשות בהוצאת מכון קרן רא"ם, מייסודו של צאצאו מוטי זוננפלד.

שלמת חיים - שו"ת, התכתבויות עם הרב שלמה סובל (עורך), ירושלים תרצ"ה (ומאז במספר מהדורות); תשע"ח (מהדורה מתוקנת בעריכת הרב שלמה ורנר)
חכמת חיים - ביאור לחומש, בעריכת נכדו הרב שלמה זלמן זוננפלד, ירושלים תשס"ב; מכון קרן רא"ם תשע"ז (מהדורה מחודשת)
תורת חיים - שו"ת, בעריכת הרבנים אשר זוננפלד ושלמה ורנר, מכון קרן רא"ם תשס"ג, תשע"ח (מהדורה מתוקנת)
תורת חיים - הנהגות ופסקים, בעריכת הרב שלמה ורנר, מכון קרן רא"ם תשס"ה, תשע"א (מהדורה מתוקנת ומורחבת)

לקריאה נוספת

שלמה זלמן זוננפלד (נינו), האיש על החומה - שלושה כרכים
שלמה זלמן זוננפלד, בדור תהפוכות
מנחם פרידמן, חברה ודת, הוצאת יד יצחק בן-צבי
מנחם מנדל גרליץ והרב יוסף משה סופר, מרא דארעא ישראל, שלושה כרכים

קישורים חיצוניים

"האיש על החומה" מהדורה שלישית: כרך א', כרך ב', כרך ג'
אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 47, באתר היברובוקס
דוד תדהר (עורך), "הרב יוסף חיים זוננפלד", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 61
מערכת דבר, מת הרב זוננפלד, דבר, 28 במרץ 1932
דל"ת, על עמוד שנָמוט, דבר, 22 ביולי 1932
שו"ת שלמת חיים - תשובות שהשיב הרב זוננפלד לשואל אחד, מהדורת בני ברק, תשמ"ב, באתר היברובוקס
ספר תורת חיים - תשובות ר' יוסף חיים זוננפלד, ירושלים, ה'תשס"ה, באתר היברובוקס
הראי"ה קוק ורבי יוסף חיים זוננפלד זיע"א, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 00:50)

הערות שוליים

^ נולד כחיים זוננפלד, והשם יוסף נוסף לו על ידי הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין, כשחלה וחייו היו בסכנה (הרב שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה, עמ' 23, הערה 10).
^ עקיבא פרוש, קול שופר, ירושלים: חברי ועד אגודת הקדש בעיה"ק ירושלם, תר"פ; מובא גם בספר מרא דארעא ישראל, חלק ב', בפרק פרשת הרבנות
^ "האיש על החומה", כרך שלישי, פרק "האמת והעימות", מעמ' 399)
^ הרב אברהם דב אוירבך סיפר שהרב קוק והרב זוננפלד שוחחו שעה ארוכה בידידות רבה לאחר ברית המילה שלו שבה הרב זוננפלד היה המוהל והרב קוק הסנדק. כמו כן העיד הרב יוסף שמואל ברנדויין-מוריה שבברית של בנו הבכור יעקב שבה כיבד את הרב זוננפלד להיות המוהל, את הרב קוק בסנדקאות ואת הרב יעקב משה חרל"פ בברכות, שררה אהבה בין הרב קוק לרב זוננפלד והם שוחחו באריכות לאחר ברית המילה (העלון בראש יהודי, גיליון 226, פרשת אחרי מות, י"ב בניסן תשע"א, עמ' 6 בפינת "אור האורות").
^ בגיליון 226 של עלון בראש יהודי המוזכר לעיל בהערה.
^ Margalit Shilo, Girls of Liberty: The Struggle for Suffrage in Mandatory Palestine, Brandeis University Press, 2016. עמ' 117.
^ יוסף חיים זאננענפעלד, תשובה גלויה, דואר היום, 15 בפברואר 1922
^ ד"ר ד.י. האן, הכחשה, דואר היום, 16 בפברואר 1922
^ Roger Friedland, Richard Hecht, To Rule Jerusalem, University of California Press, 2000. עמ' 60.
^ הנהגות ופסקים (הגרי"ח זוננפלד), עמ' 56
^ מנחם אוסישקין, "על יד הכותל", בתוך "ספר המועדים" כרך ז, עמ' 7–356, הובא בטור של זאב ולק, [המובא כאן]
^ הנ"ל, פגי חן, עמ' ו
^ הנ"ל, אש המזבח על ספר קהלת, עמ' קו
^ הרב יהודה גרינוולד, שו"ת זיכרון יהודה, בודפשט תרפ"ג, ח"א סי' ר'. מכתב מאייר תרע"ג.
^ "האיש על החומה", חלק ב'
^ עמודא דנהורא עמודים כ"ט ואילך.

[1] נולד כחיים זוננפלד, והשם יוסף נוסף לו על ידי הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין, כשחלה וחייו היו בסכנה (הרב שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה, עמ' 23, הערה 10).

[2] עקיבא פרוש, קול שופר, ירושלים: חברי ועד אגודת הקדש בעיה"ק ירושלם, תר"פ; מובא גם בספר מרא דארעא ישראל, חלק ב', בפרק פרשת הרבנות

[3] "האיש על החומה", כרך שלישי, פרק "האמת והעימות", מעמ' 399)

[4] הרב אברהם דב אוירבך סיפר שהרב קוק והרב זוננפלד שוחחו שעה ארוכה בידידות רבה לאחר ברית המילה שלו שבה הרב זוננפלד היה המוהל והרב קוק הסנדק. כמו כן העיד הרב יוסף שמואל ברנדויין-מוריה שבברית של בנו הבכור יעקב שבה כיבד את הרב זוננפלד להיות המוהל, את הרב קוק בסנדקאות ואת הרב יעקב משה חרל"פ בברכות, שררה אהבה בין הרב קוק לרב זוננפלד והם שוחחו באריכות לאחר ברית המילה (העלון בראש יהודי, גיליון 226, פרשת אחרי מות, י"ב בניסן תשע"א, עמ' 6 בפינת "אור האורות").

[5] בגיליון 226 של עלון בראש יהודי המוזכר לעיל בהערה.

[6] Margalit Shilo, Girls of Liberty: The Struggle for Suffrage in Mandatory Palestine, Brandeis University Press, 2016. עמ' 117.

[7] יוסף חיים זאננענפעלד, תשובה גלויה, דואר היום, 15 בפברואר 1922

[8] ד"ר ד.י. האן, הכחשה, דואר היום, 16 בפברואר 1922

[9] Roger Friedland, Richard Hecht, To Rule Jerusalem, University of California Press, 2000. עמ' 60.

[10] הנהגות ופסקים (הגרי"ח זוננפלד), עמ' 56

[11] מנחם אוסישקין, "על יד הכותל", בתוך "ספר המועדים" כרך ז, עמ' 7–356, הובא בטור של זאב ולק, [המובא כאן]

[12] הנ"ל, פגי חן, עמ' ו

[13] הנ"ל, אש המזבח על ספר קהלת, עמ' קו

[14] הרב יהודה גרינוולד, שו"ת זיכרון יהודה, בודפשט תרפ"ג, ח"א סי' ר'. מכתב מאייר תרע"ג.

[15] "האיש על החומה", חלק ב'

[16] עמודא דנהורא עמודים כ"ט ואילך.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

@@ שורה 95: / שורה 95: @@
 עד היום ניטש מאבק בתוך ה[[יהדות חרדית|יהדות החרדית]] לגבי זהותו האמיתית ודעותיו כפי שהיה מביען לאחר קום המדינה - אנשי אגודת ישראל מצד אחד, ומצד שני חוגי [[העדה החרדית]] ובתוכם [[נטורי קרתא]]. דוגמה לוויכוח זה ניתן למצוא בין שני אחים פעילים חרדים מפורסמים: רבי [[משה בלוי]], ממנהיגי אגודת ישראל ב[[ישראל]], ורבי [[עמרם בלוי]], ממנהיגי נטורי קרתא, שהיו יריבים פוליטיים וכל אחד טען לכתר ממשיכו האידאולוגי של הרב זוננפלד.
+== יחסו ליישוב המתחדש בארץ ישראל ==
+הרב זוננפלד אהד מאוד את ארץ ישראל, וראה בפריחתה המחודשת קיום הנבואה של "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"{{הערה|"האיש על החומה", חלק ב'}}. הוא שמח מאוד לראות בבניינה של ירושלים, ולעת זקנותו כשכבר לא יכל לצעוד רגלית היה נוסע לעיתים קרובות ברכב לראות את שכונותיה החדשות של ירושלים, והיה אומר "בונה ירושלים ה'". כשהביע התפעלות למראה אחד הבניינים הגדולים שנבנו בירושלים העיר לו אחד ממלוויו "של לא יהודים היא!" "ומה בכך," השיב, "אבותיהם החריבו את ארץ הקדושה וכלום אין הם מחויבים לסייע בבניינה?"{{הערה|[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29118&st=%d7%90%d7%93%d7%9e%d7%aa+%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%a9&pgnum=31 עמודא דנהורא] עמודים כ"ט ואילך.}}
+כאשר נוסדה המושבה החרדית [[מחנה ישראל (דברת)|מחנה ישראל]] על ידי [[אגודת ישראל]] נסע לבקרה, {{ציטוטון|צהלתו הייתה בפניו ועיניו המאירים הבריקו שבעתיים, למראה יהודים חרדים האוחזים באת ובמעדר וחורשים את אדמת הקודש. פתאום נגש מרן זיע"א אל אחד החורשים, הוציא את המחרשה מידיו, ונהל בעצמו את צמד הבקר משך של מטרים אחדים, הוא נגש אל באר המים, ומילא כמה כדי מים, ושפתיו הביעו: "ושאבתם מים בששון"...|עמודא דנהורא עמ' ל-ל"א}}
 ==משפחתו==