שמות של אלוהים ביהדות

מנורת למנצח וסביבה שמות קדושים

ביהדות שמות וכינויים רבים לאלוהים. בתנ"ך נקרא האלוהים בעיקר יהוה, אדוני, או סתם 'אלוהים', בהלכה נקבע שישנם שמות נוספים שנחשבים קדושים ואינם נמחקים. בנוסף קיימים שמות אחרים שנחשבים 'כינויים' וקדושתם פחותה, ושמות קבליים שמשמשים גם למאגיה.

בתנ"ך

השמות העיקריים של אלוהים בתנ"ך הם 'יהוה', 'אדוני' או סתם 'אלוהים'. שמות נוספים השכיחים פחות הם 'צבאות', 'שדי', 'אל', 'יה', ו'אהיה אשר אהיה'.

יהוה

ערך מורחב – יהוה

השם "יהוה" בהגיה נכונה כמו באנגלית YEHOWA ולא YEHOVA . האות ו' בעברית עתיקה, ההגיה של היא כאות וואו בערבית או כאות W באנגלית. הגיה זאת חסרה הבגייה העברית המודרנית.

השם "יהוה" מוזכר בתנ"ך 5784 פעמים כאלוהי ישראל. לפעמים, מצורפת המילה "אדוני" (ביחיד) בסמיכות לשמו של אלוהי ישראל "יהוה" . ככתוב "אדוני יהוה" כלומר, האדון שלי יהוה" .

את השם "יהוה", חייב לדעת כל בן ישראל ולהשתמש בו בכל צורך ואפילו להשבע בשם "יהוה". ככתוב בספר דברים .  ו,יב הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.  ו,יג אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, וְאֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ.  ו,יד לֹא תֵלְכוּן, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--מֵאֱלֹהֵי, הָעַמִּים, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹתֵיכֶם.  ו,טו כִּי אֵל קַנָּא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּקִרְבֶּךָ:  פֶּן-יֶחֱרֶה אַף-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּךְ, וְהִשְׁמִידְךָ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וזה מה שקורה לעיתים לעם היהודי ששכח את יהוה אלוהיו ובחר ב"אדוני" (ברבים) שהם החז"לים, אלוהי ההלכה היהודית .

צריך לזכור, שבעת העתיקה ובתקופת המקרא, היו אלים רבים לכל העמים. ובכדי לייחד את שמו של "יהוה" מיתר אלילי העמים, חובה לומר "יהוה אלוהי ישראל", דבר המייחד אותו כ"אלוהי ישראל", בניגוד ל"אדוני" שהוא אלוהי היהודים בלבד.

יהוה נחשב השם הקדוש ביותר של האלוהים על פי המסורת היהודית, והוא השם הנפוץ ביותר של אלוהים בתנ"ך. הפרשנות המקובלת של השם היא 'היה הווה ויהיה' כלומר האלוהים הקדמון והנצחי. השם יהוה כאלוהי ישראל מופיע גם במקורות חוץ מקראיים כמו מצבת מישע ומכתבי לכיש. לדעת הרמב"ם זהו השם המפורש. השם 'יה' המופיע עשרות פעמים בתנ"ך הוא קיצור של השם 'יהוה' ומשמש גם מרכיב שכיח בשמות תאופורים כמו זכריה ועתליה, וכחלק מהמילה הללויה.

על פי ההלכה אין להגות את השם יהוה, ויש להחליפו ב'אדוני' גם בקריאת פסוקי קודש.

אדוני

במאות מקומות בתנ"ך נקרא האלוהים 'אדוני' במשמעות 'אדון', אך המילה 'אדוני' עצמה מתפרשת לפעמים גם כלפי אדון אנושי. גם שם זה נקרא 'כינוי' לשם 'יהוה', ועל פי המסורת היהודית אין להגותו אלא בקריאת פסוק או תפילה, במקרים אחרים נהוג לשנות ל'השם', 'שם אדנות', או 'אדושם'.

השם "אדוני" ברבים" אינו קדוש לבני ישראל כי הוא שמו של אל אחר , אל יהודי מתקופת בית שני ולאחריו. ואל לבני ישראל להשתמש בו..

אלוהים

במקומות רבים בתנ"ך נקרא אלוהי ישראל 'אלוהים', אך שם זה מופיע לפעמים גם כ'אלוהים אחרים'. למרות המוספית 'ים' המשמשת בדרך כלל ללשון רבים מתפרשת המילה במסורת על אלוהים יחיד, ואת הריבוי מפרשים על ריבוי כוחותיו (אל = כח), או כריבוי מופשט כמו ב'רחמים' או 'בעלים'. לפעמים מופיע בקיצור כ'אלוה'.

אל

השם "אל" הוא שמו של אל כנעני. אבי הפנתאון הכנעני. ואין לו כל קשר ליהוה אלוהי ישראל שחובה להזכיר את שמו.

השם 'אל' מופיע בתנ"ך הן כשם גנרי לאל, והן כשמו של אלוהי ישראל, לפעמים בצירוף תארים נוספים כמו 'אל שדי', 'אל עליון', 'אל עולם'. במיתולוגיה הכנענית, אל הוא ראש האלים בפנתאון. המסורת היהודית מפרשת את השם כקיצור של 'אלוהים'. משם זה נגזרים שמות תאופורים רבים כמו מיכאל ודניאל.

שדי

ערך מורחב – שדי

עשרות פעמים בתנ"ך נקרא האלוהים 'שדי' או 'אל שדי'. אחד הפירושים המסורתיים לשם הוא חזק ותקיף מלשון שודד. במחקר משערים שמשמעותו היא מלשון שדה או הר. בפרשת וארא נאמר שאלוהים התגלה לשלושת האבות בשם 'אל שדי' ולא בשם 'יהוה'. השמות עמישדי צורשדי ושדיאור המופיעים בתורה נגזרים משם זה.

צבאות

ערך מורחב – צבאות

השם 'צבאות' כשמו של אלוהים אינו מופיע בתורה אלא רק בנביאים ובכתובים. בכל התנ"ך הוא אינו מופיע בפני עצמו אלא כתוספת לשמות 'יהוה' 'אלוהים' ו'אדוני'. קיימת מחלוקת הלכתית אם להחשיב את השם 'צבאות' כשם קדוש, או שמשמעותו היא 'אלוהי צבאות ישראל' ואז אין בו קדושה.

אהיה אשר אהיה

בסיפור הסנה הבוער נאמר שמשה שאל את האלוהים לשמו ואלוהים השיב 'אהיה אשר אהיה':

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם

— ספר שמות, פרק ג', פסוקים י"ד–ט"ו

מי שקורא את הקטע הזה לעיל, וגם יודע עברית , מבין שיהוה אלוהי ישראל כשהוא אומר "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה;" הכוונה היא שלא משנה איך אני נראה, כי לכל האלים המצריים והכנענים יש פנים לזיהוי. אל ליהוה אלוהי ישראל, יש "פני אדם" ככתוב שהאדם נברא בצלם אלוהים ובדמותו., כך שכל אדם דומה לאלוהים. אז.... אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; , מה זה חשוב, מי אני. העיקר שאני יהוה אלוהי אברהם, יצחק ויעקב .ככתוב בשמות ג,טו "וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר". ואסור כמובן לשכוח זאת כשם שהיהודים שכחו את אלוהי ישראל ובחרו ב"אדוני" אלוהי ההלכה היהודית".

זו הפעם היחידה שמופיע שם זה בתנ"ך. פירוש השם לפי חז"ל הוא – 'אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכויות'. שם זה מופיע בתלמוד ברשימת השמות שאינם נמחקים, אך בהלכה יש שסבורים שלשם זה אין קדושה.

ההלכה היהודית, מהווה "עבודה זרה" עד "עבודת אלילים" ביחס לכתוב בתורת ישראל ככתבה ולשונה . חז"לי ההלכה, שינו חוקים שבתורת ישראל, וביטלו חוקים כרצונם. יש לזכור שהחז"לים או חכמי ההלכה, היו למעשה רבנים שפרשו מתורת ישראל ככתבה ולשונה, ובחרו באגדות דת זרטוסטרא הפרסית והמסורת הזורואיסטית על פני "תורת ישראל" הקדושה.

שמות אחרים

בשפת היומיום כשמזכירים את האלוהים נהוג לומר 'השם', כינוי זה לא מופיע בתורה, ובמשנה, והוא נכתב בדרך כלל בקיצור ה'. יש שמשתמשים בכינוי 'אדושם' - הלחם של 'אדוני' ו'השם'. השימוש בכינוי זה נפוץ אצל חזנים וזמרים המשתמשים בשם זה כתחליף להגיית השם 'אדוני', תוך שמירת משקלו הפונטי. בהלכה הובעה התנגדות לשימוש במילה זו בנימוק שיש בה חוסר כבוד.

בחז"ל מופיע פעמים רבות הכינוי 'הקדוש ברוך הוא', (בראשי תיבות 'הקב"ה', בארמית 'קודשא בריך הוא' ובראשי תיבות 'קוב"ה'). בתנ"ך 'קדוש' הוא כינוי למלאך, אך גם אלוהים עצמו מוגדר 'קדוש'. הפירוש המילולי של קדוש הוא מובדל ומופרש. במחקר נטען שהביטוי המקורי היה "הקודש" או "שם הקודש" ונוסף לו העיטור המקראי "ברוך הוא".

שם נוסף לאלוהים המופיע בחז"ל הוא 'שלום'. לדברי התלמוד בשם זה יש קדושה ואסור לאמרו בבית מרחץ. הרמ"א כתב שיש נזהרים לא לכתוב שלום באיגרת כדי שלא יבוא לידי בזיון.

לעיתים נקרא אלוהים בפי חז"ל 'שכינה', והוא השם היחיד של האלוהים ביהדות המופיע בלשון נקבה. המילה נגזרת מהשורש ש.כ.נ. וההסבר המסורתי הוא שהכוונה להתגלות האלוהית בעולם. בקבלה מוצגת השכינה (ספירת 'מלכות') כמתייחדת עם 'קודשא בריך הוא' (ספירת 'יסוד'), ומוסבר שהמצוות נעשות לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתו. הצורה הערבית של המילה ( "سكينة") מוזכרת גם בקוראן.

בחז"ל ישנם כינויים נוספים, ביניהם: 'מי שאמר והיה העולם', 'מלך מלכי המלכים', ו'המקום'.

במגילת העצמאות נכתב "מתוך ביטחון ב'צור ישראל' הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו". נוסח זה נבחר כפשרה בין החילונים לדתיים, כיוון שאפשר לפרשו הן על אלוהים והן על חוזקו של עם ישראל.

כינויים בקהילות שונות

בפי לומדי הקבלה שגורים הכינויים 'אין סוף ברוך הוא' ו'המאציל' המרמזים לתורת הצמצום. בקרב רפורמים ורקונסטרוקטיבים נפוץ הכינוי 'Eternal One' (הנצחי) כדי להימנע מייחוס מגדר לאלוהים. דוברי יידיש מכנים את אלוהים 'אויבערשטער' (עליון).

שמות קבליים

בקבלה היהודית קיימים שמות שונים לאלוהים, המשמשים ל'כוונות' ו'ייחודים' או למאגיה (קבלה מעשית). בין השמות:

• שם בן ע"ב הנגזר מפסוקים בסיפור קריעת ים סוף.
• שם בן מ"ב היוצא מפסוקי בריאת העולם, ועל פיו בנויה תפילת אנא בכח.
• 'שם בן כ"ב' (אנקתם פסתם פספסים דיונסים) היוצא מפסוקי ברכת כהנים ונאמר בחלק מהקהילות בתפילה שלפני תקיעת שופר.
• 'שם בן י"ב' – שם המוזכר בתלמוד, יש שמזהים אותו עם שם 'יהוה' במילוי אותיות (יוד היא ואו היא).
• 'יאהדונהי' (שילוב 'יהוה' ו'אדני'), שם המסמל את הייחוד העליון ומשמש לכוונות בתפילה ובעניית אמן.

הלכות הקשורות לשמות

בזמן כתיבת סת"ם על הסופר לכוון לשם 'קדושת השם' כשכותב את שמות הקודש. אין לנהוג ביזיון בשמות הקודש, אסור למחקם, ויש לגנוז אותם כשהתבלו. גם את השמות המותרים בהגייה אין לומר ב'מקומות המטונפים' כמו שירותים או בית מרחץ.

ראו גם

• אלוהים (יהדות)
• השם המפורש
• גניזה

קישורים חיצוניים

• רוחמה וייס, אלוהים הוא זכר או נקבה: אלוהימה, אלוהים או שדי, באתר Ynet‏, 20 בפברואר 2020

מדיה וקבצים בנושא שמות של אלוהים ביהדות בוויקישיתוף