הבדלים בין גרסאות בדף "הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1924"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (הסבת תבנית בחירות בארצות הברית לבחירות#)
|צבע1=#3333FF
|תמונה1=[[קובץ:John William Davis.jpg|150px]]
|מתמודד1=[[ג'ון ויליאם דיוויסדייוויס]]
|מפלגה1=[[המפלגה הדמוקרטית]]
|מדינת מוצא1=[[וירג'יניה המערבית]]
|כיתוב מפה=חלוקת האלקטורים לפי מדינה
}}
ב'''בבחירותבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1924''', שהתרחשו ב-[[4 בנובמבר]] [[1924]], ניצח ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] המכהן [[קלווין קולידג']], המועמד ה[[המפלגה הרפובליקנית|רפובליקני]]. קולידג' מונה לנשיאות בשנת 1923 לאחר מותו של הנשיא הקודם, [[וורן הרדינג]]. לקולידג' ניתן קרדיט על הכלכלה המשגשגת מבית והיעדר משברים מחוץ. הפיצול ב[[המפלגה הדמוקרטית|מפלגה הדמוקרטית]] עזר לו. המועמד הדמוקרטי היה ג'ון דייוויס, חבר קונגרס לשעבר ודיפלומט אנונימי מ[[מערב וירג'יניה]]. בגלל שדייוויס היה שמרן, כמה דמוקרטים ליברליים פרשו מהמפלגה והחליטו לתמוך במועמדותו של הסנאטור מ[[וויסקונסין]], [[רוברט לה פולט]], שהיה המועמד של המפלגה הפרוגרסיבית. אלו היו הבחירות הנשיאותיות הראשונות שבהן כל ה[[אינדיאנים]] היו אזרחי ארצות הברית ויכלו להצביע. הפרש הניצחון של קולידג', 25.2%, הוא אחד מהגדולים ביותר אי פעם.
 
פרשנים פוליטיים טוענים שבחירות אלו היו נקודת השיא של השמרנות האמריקאית, כיוון ששני המועמדים היו שמרנים, תמכו בהפחתת המעורבות הממשלתית ובהפחתת מיסים. רוברט לה פולט, המועמד השלישי, הביע דעות נגדיות לכך.
 
===מועמדים דמוקרטיים===
*שגריר ארצות הברית בבריטניה ג'ון דיוויסדייוויס מ[[וירג'יניה המערבית]]
*מזכיר האוצר לשעבר [[ויליאם גיבס מקאדו]] מקליפורניה
*מושל [[ניו יורק]], [[אל סמית']]
שני הפלגים התחילו להתייאש. כמה תומכי מקאדו פנו אל [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] כדי שישכנע את סמית' להיות הסגן של מקאדו. אנשי הטמאני הול ניסו למשוך את הוועידה עד שהאנשים מחוץ לניו יורק יאלצו לעזוב בעקבות המחירים של המלונות. ההתנגדות של הצירים מניו יורק לדרום, בעיקר לברייאן, רק גרמה לדרומיים להיות נחושים יותר. מקאדו וברייאן ניסו להעביר את הוועידה למקום אחר. תומכי מקאדו אף ניסו להעביר חוק שיגרום להדחת מועמד אחד בכל סיבוב עד שיישארו רק חמישה, אבל צירי סמית' ואלו שתמכו במועמדיהם המקומיים התנגדו. סמית' הציע שכל הצירים ישוחררו ממחויבויותיהם- ומקאדו נטה להסכים לכך בתנאי שיבוטל חוק שני השלישים- למרות שסמית' ציפה לכך שהצירים מאילינוי ומאינדיאנה, שנשלטו בידי מנהיגי מפלגה שתמכו בו, ישארו אצלו. תומכי סמית' סירבו לוותר, ולא היו מוכנים שמקאדו יהיה מועמד. הסיבוב השישים ואחת, ששבר שיא מבחינת אורך הסיבובים, לא היה זמן לוותר.
 
נראה היה שסמואל רלסטון, סנאטור מאינדיאנה, יהיה מועמד של פשרה. גם הקלאן ואנשי מקאדו היו מוכנים לתמוך בו. הוא התנגד לגינוי הקלאן. מקאדו גם הוא תמך בו, ואפילו היה מוכן לפרוש אם תומכי סמית' יתמכו בו. היו לו מעט אויבים, ותמיכה רחבה. הוא עבר את ג'ון דיוויסדייוויס והגיע למקום השלישי בסיבוב ה-52. אולם התומכים במקאדו ובסמית' סירבו לוותר. ב-8 ביולי, רלסטון השיג 93 קולות בסיבוב ה-87, שהיו בעיקר מאינדיאנה ומיזורי. לפני שהיום נגמר, הוא קיבל 200 קולות, יותר ממה שדיוויסשדייוויס הצליח לקבל בשיאו. רוב הצירים באו ממקאדו, אבל חזרו אליו אחר כך. רבים טענו שרלסטון היה יכול להפוך למועמד אם לא היה פורש ברגע האחרון. רלסטון עצמו היה מבוגר, בן שישים ושש, ומת כעבור שנה.
 
הועידה, מותשת לחלוטין, החליטה לבחור בג'ון דיוויסדייוויס, מועמד פשרה שזכה במאה ושלושה קולות בסיבוב השלישי. סמית' ומקאדו פרשו שניהם. לתפקיד סגן הנשיא נבחר צ'ארלס ברייאן, אחיו של וויליאם ג'ינגס ברייאן, ומושל נברסקה, שזכה למעט יותר משני השלישים שנזקק להם. השילוב בין עורך הדין מוול סטריט למועמד הרדיקלי והכפרי לא יצר איזון אלא תחושה מפולגת, וצירים רבים שלא הכירו את דיוויסדייוויס זיהו אותו כשמרן בגלל קיצוניותו של ברייאן.
 
בנאום הניצחון, דיוויסדייוויס הבטיח שיאכוף את חוק היובש, אבל שמרנותו הובילה אותו לתמוך בחירות אישית ובזכויות המדינות, ולכן הוא נחשב למתנגד לחוק.
 
===המפלגה הפרוגרסיבית===
==בחירות כלליות==
===קמפיין הסתיו===
בגלל שהוועידה הדמוקרטית פיצלה את הדמוקרטים, ובגלל הכלכלה המשגשגת, היה מעט מאוד ספק שקולידג' יזכה. הסלוגן שלו, "תהיה קול עם קולידג'", היה פופולרי. דייוויס ניצח רק בדרום הדמוקרטי וב[[אוקלהומה]]. בגלל שהדמוקרטים הליברליים תמכו בלה פולט, דיוויסדייוויס הפסיד לקולידג' בהפרש של 25%. הרפובליקנים אפילו ניצחו בניו יורק סיטי, הישג שלא חזר על עצמו מאז.
 
===תוצאות===
| 382
|-
| ג'ון דיוויסדייוויס
| דמוקרטית
| מערב וירג'יניה
משתמש אלמוני

תפריט ניווט